זהו החלק השמיני בסדרת ההשקעות של JL Collins, המבוססת על הספר "המסלול הפשוט אל העושר" שפרסם לאחרונה. חלקים נוספים תוכלו לראות בעמוד הייעודי של הסדרה.

את הסדרה המקורית באנגלית תוכלו לקרוא באתר של JL Collins

בפרק הקודם, הצגתי לכם תמונה מאוד ורודה של שוק ההון ויכולת בניית ההון שלו. כל מה שכתבתי הוא נכון. אבל גם זה נכון:

רוב האנשים מפסידים כסף בבורסה

להלן הסיבות:

1. אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לתזמן את השוק

בעוד שזה נשמע ממש מפתה לצאת מהשוק כשהוא בשיא ולחזור אליו כשהוא בשפל, זה כמעט בלתי אפשרי לביצוע. האמת היא שלרוב אנחנו קונים גבוה ומוכרים נמוך, נכנסים לפניקה כאשר הזמנים קשים וקונים בעיקר אחרי שהשוק כבר המריא.
זה תקף לכולנו. זו הדרך בה נבראנו. בעשרים השנים האחרונות פורסמו עשרות מאמרים אקדמיים החוקרים את השיקולים הפסיכולוגיים של משקיעים. התוצאות לא יפות. נראה שהמסקנה היא שטבע האדם לא מתאים לפרוח בשוק תנודתי. הפרטים הקטנים של המחקרים הם מעבר להיקף של הפרק הזה. מה שחשוב להבין מהמאמרים זה שדרוש הרבה כוח רצון, מודעות ומאמץ על מנת להבין, לקבל ואז לשנות את ההתנהגות ההרסנית הזו.
הנה עובדה מפכחת: רוב רובם של המשקיעים בקרנות נאמנות מצליחים להשיג תשואות גרועות יותר מהתשואות שהקרנות עצמן משיגות ומדווחות. תנו לפיסת המידע הזו לשקוע לרגע. איך זה ייתכן? הפסיכולוגיה שלנו היא כזו, שאנחנו לא יכולים להימנע מלנסות לתזמן את השוק. אנחנו נוטים לקפוץ פנימה והחוצה, וכמעט תמיד בזמנים הלא נכונים.

2. אנחנו מאמינים שאנו יכולים לבחור מניות בודדות

אתם לא יכולים לבחור מניות מנצחות. אל תרגישו רע. גם אני לא יכול. גם הרוב המוחלט של המומחים בתחום לא יכולים. העובדה שיכולת זו היא כל כך נדירה היא הסיבה העיקרית לכך שמעטי-המעט שכן מצליחים נהיים מפורסמים כל כך.
אוקיי. לעתים אנחנו מצליחים, וכשזה קורה, אללי, איזו הרגשה מסחררת. הרגשה עילאית. בחירת מניה שנוסקת היא חוויה אינטנסיבית וממכרת. כלי התקשורת מלאים בשיטות "מנצחות" שמזינות את האשליה.
אני לא חסין מהמשיכה לזה. ב-2011 חשבתי שזיהיתי איזושהי מגמה ויצא שהרווחתי 19% בארבעה חודשים על חמש מניות שבחרתי. (לעזאזל. עדיין יש לי את ההתמכרות הזו). אם נחשב תשואה שנתית זה יוצא כמעט 60%, בעוד שב-2011 שוק ההון היה יחסית שטוח מבחינת תשואות. תשואה מרהיבה, אם תרשו לי לקחת את הקרדיט. אבל גם בלתי אפשרי לעשות זאת שנה אחרי שנה. מקבלים חוויה מטורפת, אך זהו בסיס מאוד חלש לבניית הון.
אפילו לנצח בקצת את המדד שנה אחרי שנה היא פעולה קשה מאוד. ישנם קומץ של משקיעים שהצליחו בזה לאורך זמן. היכולת הפכה אותם לסופרסטארים. בגלל זה וורן באפט, מייקל פרייס ופיטר לינץ' הם שמות מוכרים כמעט בכל בית. בגלל זה אני לא נותן לנצחונות המעטים שלי לעלות לי לראש. בגלל זה אני נותן לקרנות מחקות מדד לעשות את ההנפות הכבדות בתיק ההשקעות שלי.

3. אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לבחור מנהלי קרנות נאמנות מנצחים

קרנות נאמנות מנייתיות מנוהלות (קרנות שמנוהלות בידי מנהלים מקצועיים, בניגוד לקרנות מחקות מדד) הם עסק עצום ורווחי. רווחי, כמובן, לחברות שמנהלות אותן. למשקיעים, לא כל כך.
הן כל כך רווחיות שכרגע יש יותר קרנות נאמנות מאשר מניות בארה"ב. על פי מאמר של U.S. News, נכון לשנת 2013 ישנם 4,600 קרנות נאמנות מנייתיות בארה"ב. ניזכר שישנן רק כ-3,700 חברות ציבוריות הנסחרות בבורסה האמריקאית. כן כן, קראתם נכון. אני נדהמתי גם כן.
המאמר מציין שכ-7% מהקרנות הללו נכשלות ונסגרות בכל שנה. בקצב הזה, יותר מחצי (2,374 מתוך 4,600) יסגרו ויעלמו בעשור הקרוב.
עם כל כך הרבה כסף על השולחן, חברות השקעה תמיד משיקות קרנות חדשות בעודן קוברות את אלו שמדשדשות. התקשורת הפיננסיות מלאה בסיפורים על מנהלי השקעות מוצלחים ועל הקרנות שלהם, ועל הדרך מספקים פרסום רווחי לאותם חברות. נתוני העבר מנותחים בקפידה. מתקיימים ראיונות עם מנהלים. חברות כמו Morningstar נבנו סביב חקירה ודירוג של הקרנות הללו.
העובדה הפשוטה היא, מעט מאוד מנהלי קרנות ינצחו את המדד לאורך זמן. ב-2013 Vanguard פרסמו תוצאה של מחקר שלהם בנושא הזה. הם התחילו ב-1998 והסתכלו על 1,540 הקרנות המנוהלות שהיו אז. ב-15 השנים שעברו רק 55% מהחברות האלו נשארו ורק 18% מהם גם שרדו וגם ניצחו את המדד.
82% מהקרנות לא הצליחו לנצח מדד שאינו מנוהל. אבל 100% מהם גבו דמי ניהול גבוהים מהלקוחות שלהם כדי לנסות.
בעוד שעכשיו אנחנו יכולים לראות את אלו שהצליחו, לא ניתן לחזות אלו מקרנות הקיימות כיום יהיו ב-18% הנדירים שיצליחו בעתיד. כל קרן מפרסמת תשקיף שכתוב בו, בין היתר: "אין בתשואות העבר להעיד על העתיד". זהו המשפט שהכי מתעלמים ממנו בכל הקובץ. אבל הוא גם הכי מדויק בו.
מחקרים אקדמיים נוספים הראו שכאשר מסתכלים על טווח זמן ארוך יותר, אפילו אחוז הצלחה הנדיר של 18% הוא אופטימי. בכתב העת Journal of Finance שפורסם בפברואר 2010, הפרופסורים Laurant Barras, Olivier Scaillet ו-Russ Wermers הציגו מחקר שלהם על 2,076 קרנות מנייתיות מנוהלות בארה"ב שסקר את 30 השנים 1976-2006. המסקנה שלהם? רק 0.6% מהקרנות הראו יכולת אמיתית בלנצח את המדד, או כפי שהחוקרים ניסחו את זה, התוצאה הייתה "… סטטיסטית לא ניתנת להפרדה מאפס."
הם לא לבד. Brad Barber מאוניברסיטת UC Davis ו-Terrance Odean מאוניברסיטת UC Berkeley מצאו שרק כ-1% ממשקיעים אקטיביים מנצחים את המדד וככל שהם סוחרים יותר, הביצועים שלהם גרועים יותר.
אתם בטח תוהים, איך החברות האלה מפרסמות שרוב, אם לא כל, הקרנות שלהן ניצחו את השוק. בגלל שיש כל כך הרבה כסף על השולחן זה לא מפליא שיש להם טריקים. אחד מהטריקים הוא פשוט לבחור חלון זמן שבדיוק עובד לטובתם. שיטה אחרת מנצלת את כל הקרנות הגוססות והמתות.
חברות השקעה משיקות קרנות נאמנות חדשות כל הזמן. אפילו רנדומלית ניתן לחזות שחלקם יצליחו, לפחות לזמן קצר. אלו שלא מצליחות נסגרות בשקט, והנכסים שלהם מועברים לקרן שהצליחה יותר. הקרן הרעה נעלמת והחברה יכולה להמשיך לטעון שכל הקרנות שלהם מככבים. חמודים.
ניתן להרוויח הרבה כסף באמצעות קרנות מנוהלות. רק לא על ידי המשקיעים.

המתורגמן: החלק הבא הוא החלק האהוב עלי בספר. ההשוואה של JL בין שוק ההון לכוס בירה הוא מעשה מופת שעוד ידברו עליו רבות בעולם ההשקעות הלא-מקצועי.

4. אנחנו מתמקדים בקצף

דמיינו לעצמכם שאתם קוראים את הספר הזה בצהרי יום קיץ חמים. אתם פותחים לעצמכם, בצדק, בקבוק של הבירה האהובה שלכם ומוזגים אותו לכוס מקוררת.
אם עשיתם זאת בעבר אתם יודעים שאם תמזגו את הבירה בזהירות לאורך דפנות הכוס, תקבלו כוס שמלאה בעיקר בבירה עם מעט קצף מעל. אם תמזגו את הבירה במהירות ולמרכז הכוס ותקבלו כוס עם מעט מאוד בירה ובעיקר קצף.
עכשיו דמיינו לעצמכם שמישהו אחר מזג לכם את הבירה, בלי שראיתם, ולתוך כוס כהה שלא ניתן לראות דרכה. אין לכם שום דרך לדעת כמה מתוך המשקה הוא בירה וכמה הוא קצף. זהו שוק ההון.
בפשטות, שוק ההון הוא בעצם שתי ישויות שקשורות אחת לשנייה אך גם שונות לגמרי:

  • השוק הוא הבירה: החברות הציבוריות הנסחרות שאנחנו יכולים להפוך להיות בעליהן על ידי רכישת מניות שלהן.
  • השוק הוא הקצף: אותם מניות שנסחרות בקצב מסחרר ושערכן עולה ויורד מרגע לרגע. זהו השוק של ערוץ CNBC. זהו השוק של העדכון היומי שאתם קוראים בכלכליסט. זהו השוק שאנשים משווים אותו להימורים בלאס-וגאס. זהו השוק שמלא בתנודתיות יומית, שבועית, חודשית ושנתית שעלולה לגרום למשקיע הממוצע לעלות על אדן החלון. אם אתם חכמים ורוצים לבנות הון לאורך זמן, זהו השוק שפשוט תתעלמו ממנו לחלוטין.

כאשר אתם מסתכלים על המחיר היומי של מניה מסויימת, קשה לדעת כמה מתוך זה הוא הקצף. בגלל זה ערכן של חברות יכולות לצנוח ביום אחד ולנסוק למחרת. זוהי הסיבה שערוץ CNBC מציג חדשות לבקרים מומחים, כל אחד עם התעודות וההסמכות שלו, שחוזה בביטחון את הכיוון הבא של השוק – בעוד שבאופן עקבי כולם סותרים אחד את השני. המחיר הינו שקלול של כל המשקיעים הללו שמנחשים כמה בירה וכמה קצף יש בכוס בכל רגע נתון.
בעוד הקצף יוצר אחלה דרמה ורייטינג לערוצי הטלויזיה, למטרות שלנו אנו נתמקד רק בבירה. הבירה היא החברות הפיסיות הפועלות ליצור לעצמן רווחים, שנמצאות מתחת לכל הקצף, שעם הזמן גורמות לשוק כל הזמן לעלות.
תבינו שכלי התקשורת רוצות את הדרמה הזאת מהפרשנים הכלכליים. אף אחד לא יצפה בערוץ טלויזיה ויצפו בבן אדם רציונלי מדבר על השקעות לטווח ארוך. אבל אם ישיגו בן אדם שיחזה שמדד הדאו יקפוץ ל-20,000 עד סוף השנה, או אפילו טוב יותר, שהוא עומד לקרוס לשפל חסר תקדים, והשגתם רייטינג מטורף!
אבל כל זה פשוט קצף, מוך ורעש. זה לא משנה לנו. אנחנו כאן בשביל הבירה!

לינק לפרק הקודם: סדרת ההשקעות של JL Collins – השוק תמיד עולה
לינק לפרק הבא: סדרת ההשקעות של JL Collins – האירוע הגדול והמכוער (או: המשבר)