עד עכשיו ראינו ששוק ההון הינו כלי מופלא לבניית עושר אשר נע בעקביות כלפי מעלה. מדד כלל המניות האמריקאי של ואנגארד, VTSAX/VTI, הינו הכלי היחידי שאנו צריכים על מנת לקבל את החזר השוק.
שימו לב: VTI משקף את שוק המניות האמריקאי. בפוסט עתידי, אביא מדבריו של ג'ים בו הוא מסביר למה זה מספיק למשקיע אמריקאי. ניתן גם לקנות את מדד המניות העולמי – VT. אך באותו פוסט שאביא את ההסבר של ג'ים אסביר למה אני משקיע רק בשוק האמריקאי למרות שבתור ישראלי רוב ההנחות שג'ים מניח לא תקפות לגבי.
אבל, ראינו בנוסף שהשוק מאוד תנודתי, קורס לעתים, ושרוב האנשים מפסידים כסף בגלל נטיותיהם הפסיכולוגיות. עם זאת, אם נתחזק, נשרוד את המערבולות ונפגין טיפה של ענווה ביחס ליכולות ההשקעה שלנו, זהו המסלול הבטוח לעושר.
מלבד…
אי שם, ב-1929, היה את האירוע הגדול והמכוער. האמ-אמא של קריסות השוק והתחלתו של השפל הגדול. במהלך שנתיים רצופות, המדד צנח מ-391 ל-41, ובכך איבד 90% מערכו. אם הייתם מחסרי המזל שהשקיעו בדיוק בפסגה, תיק המניות שלכם לא היה חוזר לעצמו עד אמצע שנות ה-50, כ-26 שנים מאוחר יותר. אאוץ'. קריסה כזו הייתה בוחנת גם את המשקיעים החסונים ביותר.
אם הייתם קונים מניות במרג'ין (כלומר, בהלוואת כספים מבית ההשקעות), כמו שהיה נפוץ בזמנו, התיק שלכם היה נמחק לגמרי. למשקיעים ספקולטיביים רבים זה קרה. הון עתק נעלם בן-לילה. אל תקנו מניות במרג'ין.
אז מה כן לעשות? האם האפשרות לעוד אירוע מכוער כזה מפוצץ את הרעיון של – "תתחזקו ותשרדו את הנפילות" – כל כך שיהפוך אותו לחסר ערך? התשובה לשאלה הזו תלויה מאוד בעמידות שלכם לסיכון והרצון שלכם לבנות הון. ישנם דרכים לצמצם את הסיכון ונדבר עליהם בהמשך.
בינתיים, בואו ניקח צעד אחורה ונתבונן בכמה נקודות קריטיות בנוגע לאירוע המכוער:
הייתם צריכים להיות משקיעים עם המון מזל רע כדי לספוג את כל הקריסה. הייתם צריכים לקנות את כל התיק שלכם בדיוק בנקודת השיא ב-1929.
בואו נניח שבמקום זאת, התחלתם להשקיע ב-1926-1927. אם נתבונן בגרף לעיל, נראה שזה בערך באמצע העלייה לשיא. הרבה מאוד אנשים נכנסו לשוק בשנים הללו. ברור שהם צפויים לאבד את כל הרווחים שלהם, אך עם זאת, אם היו נשארים הם היו חוזרים לרווח רק 10 שנים אחר כך. אך ציפה להם עוד כברת דרך ארוכה עד סוף השפל.
נניח שקניתם יותר מוקדם – בשיא של 1920. הייתם סופגים מכה קלה וחזורים לשווי התיק המקורי לאחר 5 שנים. מהקריסה ב-1929 הייתם חוזרים לעצמכם לאחר 7 שנים ב-1936.
הנקודה היא שכל נקודת כניסה אחרת הייתה מובילה לתוצאה אחרת, ולא חמורה כמו ההפסד של 90% שכולם אוהבים לצטט.
נניח שסיימתם לימודים ואתם מתחילים את הקריירה שלכם ב-1929. בהנחה שהייתם אחד מ-75% ברי-המזל שלא פוטרו, היו צפויים לכם עשורים של הזדמנויות קנייה של מניות במחירי מבצע. קריסת שוק בתחילת בניית תיק ההשקעות שלכם הוא אירוע מבורך. למעשה, כל ירידה בזמן שאתם בשלב צבירת ההון, הוא מתנה. זה מאפשר לכם לקנות יותר מניות, במחירים זולים יותר.
ננית שב-1929 פרשתם עם מיליון דולר. ב-1932 התיק שלכם נחתך ב-90%, וערכו $100,000. פגיעה נוראית. אך תזכרו שהשפל הגדול היה אירוע דפלציוני (בניגוד לאינפלציוני). מה שזה אומר שמחירי סחורות נפלו בצורה קיצונית, ביחד עם מחירי המניות. ה-$100,000 שלכם אולי כבר לא מיליון, אך יש להם כוח קנייה רב יותר ממה שהיה להם ערב המפולת. בנוסף, מנקודה זו צפוי לתיק שלכם זינוק חד בערכו.
האירוע הגדול והמכוער הזה קרה פעם אחת בלבד ב-115 השנים האחרונות. האמת שאפילו יותר זמן מזה אך הנתונים לגבי המדד קיימים רק 115 שנה. לא קרה אירוע כזה מאז (86 שנים). חלק יטענו, שבזכות אמצעי הבקרה שיושמו מאז יש סיכוי זעיר שזה יקרה שוב. נכון שאנחנו לא יכולים להסתמך על זה, אך אנו יודעים שאלו אירועים נדירים מאוד.
ב-2008 הגענה ממש לקצה של התהום. הרבה יותר קרוב ממה שאנשים יודעים. אך לא נפלנו ממנו. עובדה זו בהחלט מעודדת אותי.
מה שלא מעודד כל כך הוא ששפל דפלציוני כמו זה ב-1929 הוא רק אחד משתי אירועים כלכליים קטסטרופליים שיכולים לזרוע הרס ברמה עולמית.
השני הוא היפר-אינפלציה.
כאן בארה"ב לא היינו צריכים להתמודד עם המפלצת הזו מאז 1776. אך היא הרסה את כלכלת זימבבווה ממש לאחרונה ב-2008. להונגריה היה את אחד הגרועים בהיסטוריה ביולי של 1946, כאשר אינפלציית השיא הגיעה ל-41.9 קוודריליון אחוזים (1 עם 15 אפסים אחריו). רבים גם מקשרים את עליית הנאצים בגרמניה בשנות ה-30 להיפר-אינפלציה שהייתה שם בשנות ה-20.
היפר-אינפלציה היא רעה. הרסנית כמו דפלציה – וכשמה כן היא: אינפלציה המסתחררת מבעד לכל שליטה.
אינפלציה קלה היא דווקא מאוד בריאה לכלכלות העולם. היא מאפשרת למחירים ולמשכורות לעלות. היא שומרת על גלגלי הכלכלה מגורזים וחלקים. היא התרופה לשפלים דפלציוניים.
בסביבה דפלציונית, אם תחכו לרכוש משהו, תרוויחו. אם שקלתם לקנות בית בין השנים 2009-2013 הייתם שמים לב שמהחירים נופלים, ביחד עם ריביות המשכנתא. זיהיתם שאם תחכו, תוכלו לקנות במחיר זול יותר ובמימון זול יותר. אם מספיק רוכשים פוטנציאליים היו מקבלים אותה החלטה, המחירים והריביות היו יורדים עוד יותר. בדפלציה מקבלים תגמול על המתנה ועונש על פעולה חפוזה. אך אם תהליך זה מוזן יתר על המידה, זה גורם לשוק לקרוס לספירלה קטלנית של נפילות מחירים.
אך בזמנים של אינפלציה, כל דבר שתרצו לרכוש, יהיה יקר יותר בעתיד מאשר בהווה. יש לכם תמריץ לקנות את הבית (או את הרכב, או את מכשיר החשמל או את כיכר הלחם) היום ולהקדים את עליית המחירים. מקבלים עונש על המתנה ותגמול על פעולה. הרוכשים הופכים לבעלי מוטיבציה גדולה יותר. המוכרים הופכים לרגועים יותר. יותר מדי מזה והשוק קורס לספירלה קטלנית של ערך מטבע שנשחק בזמן ואנשים נואשים להחליף את הכסף בטובין.
ממשלות מאוד אוהבות מעט אינפלציה. זה מאפשר להם להוסיף כסף למערכת, לשמור על הכלכלה נוהמת ונושמת ללא צורך בהעלאת מסים או קיצוץ בתקציבים. למעשה, הרבה קוראים לזה "המס הסמוי", בגלל שהוא שוחק את כוח הקנייה של המטבע שלנו. אינפלציה מאפשרת לבעלי חוב, כמו הממשלה, להחזיר לנושים שלהם "דולרים/שקלים זולים יותר".
החדשות הטובות מבחינתנו ושיטת צבירת ההון שלנו באמצעות VTI, זה שמניות מהוות גידור טוב כנגד אינפלציה (המתורגמן: כלומר התשואה הרב-שנתית שלהן היא לפחות האינפלציה, לרוב מעבר לזה). כפי שדנו בעבר, כשאנחנו קונים מניות אנו קונים בעלות על עסקים. לעסקים אלו יש נכסים והם מייצרים מוצרים. הערך של הנ"ל עולה עם האינפלציה, ובכך מהווים עבורנו גידור טבעי כנגד השחיקה בערך המטבע. זה בעיקר נכון בזמנים בהם יש אינפלציה נמוכה עד בינונית.
ההחלטה שעל כל משקיע לקבל הוא כמה סיכון לקחת על עצמו בשלב צבירת ובניית ההון. אם נסתכל אחורה ב-100+ שנים האחרונות, כל אחד צריך לשאול את עצמו האם הוא רוצה להתתמקד באירוע הגדול והמכוער או שמא להשקיע בעלייה הבלתי נלאית ששלטה לאורך ההיסטורית המודרנית.
כמובן שאירועים גדולים ומכוערים הם מפחידים והרסניים. אך הם גם נדירים, ובהקשר של הגישה שלנו (הוציאו פחות ממה שאתם מכניסים – השקיעו את ההפרש – הימנעו מחובות), בהחלט ניתן גם לשרוד אותן.
בפוסטים הבאים נתחיל להסתכל על השקעות ספציפיות שמטרתן בניית הון ושמירה על ההון. כמובטח, לא תאמינו כמה זה פשוט.
