יוון הפראית - 5 ימים של טבע בראשיתי

הפעם בחרתי לשתף אתכם בטיול טבע בצפון-מרכז יוון, מדינה שלגמרי הפתיעה אותנו לטובה.

לטיול יצאנו אבא שלי ואני, בתחילת חודש יוני 2024. משך הטיול ארך חמישה ימים מלאים, מיום ראשון עד חמישי, במהלכם לנו כל לילה במקום אחר, בחמישה אזורים גיאוגרפיים שונים. בנוסף, בשביל להוסיף טוויסט, כל לילה בחרנו לינה בסגנון אחר - החל מאוהל פשוט (אבל מאובזר מאד), עבור דרך 'בונגלו' ובקתת אירוח כפרית, וכלה במלון בוטיק עם בריכה לנוף הכי יפה בעולם. הפעם, שלא כמו בטיול לשוויץ או לגליל העליון, בחרתי שלא לטייל או ללון בקרוואן, בין היתר גם לאור היעדרן של תשתיות מתאימות ובעיקר בשל קיומם של הרבה כבישים צרים ומפותלים בהרים.

---

יום ראשון 2.6 - סלוניקי, זגוריה, ויקוס, נהר וידומאטוס

ביום ראשון בשעה 7 בבוקר המראנו מנתב"ג לנמל התעופה הבינאלומי בסלוניקי בטיסת אל על שהופעלה בחריכה רטובה על ידי חברה יוונית כלשהי. עקב אירוע מצער של נוסע שהתעלף במטוס בטרם ההמראה, הטיסה שלנו התעכבה והמריאה באיחור של שעתיים, בסופו של דבר נחתנו ביוון בשעה 10 (הפרש השעות הוא שעה אחת אחורה).

בשדה אספנו את הרכב ששכרנו מבעוד מועד מחברת אוויס, גי'פון ידני נוח ומרווח, תוצרת DS, ויצאנו לדרך.

מבלי לבזבז עוד זמן יקר יצאנו בנסיעה ארוכה מערבה לכיוון מחוז זאגוריה, ההרים והכפרים היפהפהיים שבו. אבי ואני החלטנו שאנחנו רוצים לטעום מעט מכל איזור מרכזי בצפון ומרכז יוון, ומאחר ומדובר בטיול של חמישה ימים בלבד, המשמעות היא שלכל אזור היה לנו יום אחד בלבד. את היום הראשון כאמור הקדשנו לזאגוריה שיש בה המון-המון מה לראות (מטיילים רבים מקדישים רק לחבל זה שבוע שלם - וגם אז לא ממצים אותו).

לאחר נסיעה של כשעתיים וחצי, רובה דווקא בכבישי אגרה מהירים ומתוחזקים מאד, עם עצירה אחת לקניית מצרכי מזון ואוכל, הגענו לזאגוריה ולראשיתה של יוון ההררית והפראית.

בהתאם לתוכנית שבנינו לנו עצרנו קודם כל בכפר ויקוס, לתצפית הפופולרית על הקניון המדהים, שמחזיק בתואר מכובד של הקניון הכי עמוק וצר בעולם.

בנקודת התצפית המדהימה הזו, עצרנו בבית קפה קטן שמשקיף על כל העמק ושתינו מיץ תפוזים שנסחט טרי במקום והתחלנו להתחבר לטבע - חיבור שילך ותיעצם במהלך הטיול.

ממש מנקודת התצפית מתחיל שביל הליכה מתפתל בינות לפרחים ולצמחייה שיורד עד למטה - עד לנהר הוידומאטיס שמימיו זורמים לאורך העמק לכל אורך קניון ויקוס. מדובר בירידה תלולה של כשעה, ולאחר מכן עלייה לא קלה של כשעתיים. אבל הדרך היפה שבסופה המים הצלולים כטרוקיז שווים בעיניי את המאמץ. עיזי בר שמדלגים בשביל ביחד איתכם הם בונום נחמד לחוויה.

לאחר שירדנו, השתכשכנו במים הצוננים והקרים מאד, אכלנו ועלינו בחזרה.

• טיפ - ביוון יש מסלולי הליכה רבים, ולא כולם מסומנים. אני נעזרתי רבות באפליקציה ALL TRAILS שבעזרתה אפשר לאתר את כל המסלולים המומלצים, ולנווט בהם בלי כל קושי.

בשלב זה השמש כבר החלה לשקוע, ומאחר והכבישים בזאגוריה לא מוארים ומאד צרים החלטנו להמשיך ישירות למקום הלינה הראשון שלנו בכפר קלימטייה, ולוותר על מקומות נוספים שתכננו להגיע אליהם (בהם גבי רוגובו, כפרי פפינגו, מיקרו פפינגו ועוד).

• טיפ - למען ביטחונכם ובטיחותכם, הקפידו שלא ליסוע בכבישים הכפריים ביוון לאחר רדת החשיכה. הכבישים הכפריים חשוכים, צרים, ללא מעקה, וברמת תחזוקה ירודה (לא נדיר למצוא על כביש אבנים שנפלו במפולת מההר שמעליו, או בור בצדי הכביש שטרם תוקן).

הגענו לבקתת האירוח הכפרית בכפר קלימאטייה ממש עם רדת החשיכה. הבקתה הייתה גדולה בהרבה ממה שחשבנו כשהזמנו אותה (דרך בוקינג).

מדובר בבקתת עץ בעלת שלוש קומות, מרפסת, סלון גדול, מטבח מאבוזר ושלושה חדרי שינה, ובנוסף חצר ענקית - שכולה עמדה לרשותנו (ובזול. כ-100 יורו ללילה לשנינו). אבא שלי הכין ארוחת ערב (באופן כללי בטיול - אפשר לומר שהבישול היה התפקיד שלו - והוא עשה אותו מעולה). סעדנו את ליבנו, והלכנו לישון עייפים מהטיסה, הנסיעה והמסלול שעשינו - אך מאושרים, מרוצים ומצפים להמשך.

יום שני 3.6 - צומרקה, ארכטוס, ראפטינג, מטאורה

היום השני הוקדש בעיקר לחבל צומרקה שגובל מדרום לזאגוריה. ביום שני בבוקר השכמנו קום כדי להתארגן לצאת לדרך ולהספיק להגיע בזמן לנקודת המפגש בשעה 10 עם חברת ALPINE ZONE שאיתם קבענו עוד מהארץ ראפטינג בנהר הארכטוס שבצומרקה.

• הרפטינג עם חברת ALPINE ZONE מומלץ מאד. הם מאד מסבירי פנים למטיילים מישראל, וגם יודעים מילים לא מעטות בעברית. באופן כללי - החוויה מעולה והעלות לא גבוהה (45 יורו לאדם, לחוויה שאורכת כ-5 שעות). קישור לאתר החברה כאן. אכיליאס פאפאפטימיו מנהל החברה הוא ממש ציוני ואוהד ישראל.

הגענו בזמן לנקודת המפגש שנקבעה מראש, שבה נסיים בעוד 3 וחצי שעות את הרפטינג לאורך 10 ק"מ על נהבר הארכטוס. יצויין שהנסיעה לנקודת המפגש ארכה לא מעט זמן (שעה וחצי) ועברה בדרכים יפות מאד, אבל שחלקם היו קצת מלחיצות (כבישים לא סלולים עד הסוף, סלעים בצדי הכביש עקב מפולות, כבישים דו נתיביים שבועל רק רכב אחד יכול לעבור בהם וכו')- אבל כאמור הגענו בשלום. התארגנו על הציוד שכלל חליפות תרמיות, קסדות ומצופי הצלה - ויצאנו לדרך!

יחד איתנו היו עוד קבוצה נופסת של מטיילים מישראל, וכן מטיילת אחת מהוואי שהגיעה לטייל לבדה ביוון. במהלך הראפטינג יש חלקים סוערים יותר וסוערים פחות, ובכמה נקודות עושים עצירה ויורדים מהסירה כדי לנוח או לצפות במפלים מסתרים לאורך הדרך. הרפאטינג בנהר הזה מוגדר כראפטינג בדרגה 3 בעונת האביב.

הטכניקה של שייט רפאטינג היא לפעול בתיאום - המדריך יושב איתנו בסירה והוא בעצם "מפקד" על הסירה ונותן את הפקודות לאורך השייט. הפקודות מאד פשוטות וכוללות הכוונה לצד הרלוונטי בסירה ולכיוון של המשוט -"ימין-קדימה", "ימין-אחורה", "שמאל-קדימה", "שמאל-אחורה", "כולם-קדימה" ו"כולם-אחורה" - והם ניתנות על ידי המדריך בשתי שפות - אנגלית וגם עברית.

לאחר שסיימנו את הרפטינג, בחרנו לעשות מסלול הליכה שיוצא מגשר פלאקה, שהוא נקודת הסיום של הרפאטיגנ בנהר ארכטוס. גשר פלאקה הוא אחד הגשרים המפורסמים ביותר והמרהיבים ביותר ביוון. הוא נבנה במאה ה-19, והתמוטט ונבנה מחדש לאורך ההיסטוריה כבר 3 פעמים. בפעם השלישית והאחרונה לעת עתה, בלילה הסוער של ה-1.2.2015. גשר פלאקה נחשב לסמל הבלתי מעורער של מחוז צומרקה בצפון מערב יוון.

מכיוון הגשר יצאנו למסלול הליכה יפהפה לאורך גדת הנהר, כאשר בדרך חזינו בעשרות פרפרים יפהפיים ופרחים ייחודיים וצבעוניים.

לאחר שסייימנו את המסלול הרגלי, שגם בו ניווטנו באמצעות האפליקציה ALL TRAILS שהמלצתי עליה קודם לכן, חזרנו לרכב. גם כאן כמו בזאגוריה - היו לנו עוד יעדים נוספים שחשבנו להגיע אליהם, כנראה מטריפים לא פחות, שויתרנו עליהם כדי לעמוד בתוכנית השאפתנית שלנו להספיק לראות כמה שיותר איזורים שנים ביוון בחמישה ימים בלבד. אכלנו במקום ארוחה זריזה שארגנו לעצמנו מקופסאות שימורים וממרחים על לחם, ויצאנו לדרך הארוכה - למטאורה, אולי ה-שיא של הטיול, שם - במלון מטוארה הוטל בעיירה קסטרקי, אנחנו נישן בלילה הקרוב.

המטרה שעמדה לנגד עינינו במהלך הנסיעה היא להספיק להגיע למטאורה ובעיקר לתצפית על ראש "העמודים התלויים" במטאורה, עוד לפני שתשקע השמש. בזכות העובדה שהשקיעה ביוון מאד מאחורת ביוני (סביב 20:30) - עמדנו במשימה :)

אזזז. אם חשבתם שהשיא היה בזגוריה או בצומרקה, ובכן, עוד לא ראיתם כלום..

לאחר ששאפנו את הנופים עמוק לתוך הריאות, ירדנו חזרה ופנינו למקום הלינה שלנו, שהלילה הוא בית מלון בוטיק קטן על מורדות המטאורה בעיירה קטנה ומנומנמת שנקראת קסטרקי, שממרפסת חדריו נשקפים הרי המטאורה במלוא הודם.

יום שלישי 4.6 - מטאורה, מנוחה, קמפינג ניסי שליד פליון

גם ביום שלישי השכמנו קום, כדי להספיק לעלות שוב למטאורה, הפעם בזריחה, להתפלל שחרית בנץ החמה, ולנסות לגלות בה לוקיישנים חדשים ואוצרות נוספים.

• טיפ - יש המון אטרקציות שאפשר לשלב במטאורה: רכיבה על סוסים, רכיבה על אופניים רגילות/חשמליות, ויה פראטה במטאורה (Via Ferrata) שזה סוג של סנפלינג שכולל הליכה על צוקים עם רתמות, ועוד ועוד. עם זאת אנחנו, בחרנו שלא לקחת אף אחת מהאפשרויות ולטייל רגלית (בין היתר גם בגלל כורח הזמן שבטיול הזה אין לנו ממנו הרבה ובגלל העלות הלא נמוכה).

מטאורה למעשה זה עמודי אבן גבוהים שמתורממים בחדות מעל פני הקרקע, ועליהם ניצבים מקבץ של מנזרים, מתוכם פעילים שבעה כיום. מנזרי מטאורה ראשיתם בתקופה הביזנטית המאוחרת וחלקם כאמור המשיכו להתקיים עד לימינו. במטאורה כשישים עמודי סלע תלולים, אשר על גביהם נבנו במהלך ימי הביניים מנזרים מבודדים הנראים כתלויים באמצע השמיים. אגב השם מטאורה ביוונית ( Μετέωρα), בתרגום מילולי זה "אמצע השמיים". למנזרים האלו ניתן להיכנס בשעות הפעילות (לכל מנזר שעות פעילות שונות). אנחנו בחרנו שלא להיכנס פנימה ולהתרשם מבחוץ.

ביום שלישי התחיל גל חום משמעותי ביוון (שרק ילך ויתעצם בימים ובשבועות הבאים.. המלצה שלי, לטייל ביוון במאי ולכל המאוחר עד אמצע יוני ולא יותר!). לכן, וגם בגלל שקצת רצינו סייסטה (בכל זאת אנחנו ביוון), החלטנו להקדיש את היום הזה לקצת נחת, רביצה ושכשוך בבריכה המטורפת של המלון שבו ישנו.

מדובר באחת הבריכות היפות שבהם רחצתי אי פעם - בריכה פתוחה, יפהייפה, למרגלות המטאורה.

משום מה, לא ברור למה, אף אחד מאורחי המלון לא ירד לבריכה, וכולה הייתה שלנו למשך 3 שעות.

לאחר שמיצינו את עניין הרביצה, ארזנו את מטלטלנו (טרולי אחת לכל אחד), ויצאנו לדרך - דרומה לכיוון חצי האי פליון - היעד הבא, הרביעי, בטיול שלנו.

יצאנו לדרך לא קצרה שארכה כשעתיים, חלקה בכבישים רגילים ורובה בכבישי אגרה.

כמה מילים על כבישי אגרה ביוון - כבישי האגרה ביוון הם ברמת תחזוקה יוצאת מגדר הרגיל, אפילו מעל המוכר לנו מהארץ - אספלט שחור וחלק, צבע טרי, גשרים חדשים ומנהרות ארוכות חצובות בתוך ההרים. והנסיעה זורמת וללא פקקים בכלל (התחושה שלנו היא שהמקומיים כנראה מעדיפים להימנע מהנסיעה בהם). עם זאת הטכנולוגיה נעצרת כנראה בתשלום - בזמן שבארץ כבר לפני 25 שנה חשבו על מצלמות כדרך לשלם את האגרה, ביוון (למרות שמדובר בכבישים שנפתחו הרבה אחרי שנפתח כביש 6 בשנת 2000) שיטת התשלום היא די פרמטיבית וכוללת מעבר במחסום כל מקטע של כמה קילומטר, ותשלום ידני (בדרך כלל במזומן, ולפעמים אפשר גם באשראי) לקופאי שבבודקה או למין מכונה שאפשר לשלשל אליה מטבעות. ממש כך:

לאחר הנסיעה הגענו לאתר הקמפינג "NISI GLAMPING" ששוכן ממש בצמוד לחוף הים האגאי בצמוד לחצי האי פליון, בו נלון הלילה. לאחר שישנו בבקתה, ובמלון, הלילה נלון באוהל. אשכרה. אבל - אוהל ברמה. לניסי גלמפינג הגעתי במקרה כשחפשתי באינטרנט אתרי קמפינג ביוון (אין הרבה). כך מצאתי את המקום ולקחתי את הסיכון ושריינתי לנו את הלילה - ובהחלט היה שווה. מדובר באתר יפהפה ומתוחזק, שיש בו מגוון אפשרויות לינה שכוללים אוהלים מאובזרים לזוגות/משפחות, וכן צריפים, בונגלו'ס וקרוואנים. אנחנו כאמור בחרנו אוהל, שנמצא בקו ראשון לים.

הגענו בשעות הצהריים המאוחרות לאתר הקפניג ושכרנו אופניים במקום לרכיבת שטח באזור. כך רכבנו לאורך החוף והים ועצרנו במקומות נחמדים - ורחצנו ונהיננו מהשמש החמה והשמיים התכולים.

אחרי שחזרנו מהרכיבה, עייפים ורעבים, הכנו לעצמנו ארוחת ערב - אכלנו, והלכנו לישון - באוהל, לקול פכפוך גלי הים וצרצור הצרצרים.

יום רביעי 5.6 - חצי האי פליון, המרפסת של מקריניציה, חוף זגורה

יום רביעי הוקדש כולו לחצי האי פליון. לאחר ארוחת בוקר יוונית טעימה באתר הקפינג (ממנה כשומרי כשרות ליקטנו את מה שלא היה בעייתי מבחינת כשרות) - יצאנו לדרך.

חצי האי פליון הוא חבל ארץ נפרד ביוון, שרק בו ניתן אם רוצים לטייל שבוע ימים ואף יותר. אבל אנחנו במסגרת הטיול הקצבנו לו יום אחד בלבד.

הכבישים ביון ההררית מפותלים, אבל בחצי האי פליון זה על אקסטרים. מדובר בכבישים צרים ממש, עם עיקולים חדים ועליות ומורדות שמביאים את הביצועים של המנוע ומערכת הבלמים של הרכב לקצה. ועם זאת בנהיגה זהירה, הם עבירים, ואפילו משאיות סמיטריילר עוברות בהם. מדובר בדרכים יפהפיות ובתוליות, בלב טבע פראי של עצים, חורש ונופים שמשקיפים אל הים וההרים. במקרה הזה, הנסיעה היא בהחלט חלק מהטיול עצמו. פשוט ליסוע ולהנות מהדרך.

לאחר נסיעה מפותלת ויפה, הגענו לכפר מקריניצה, ששוכן בראש הר גבוה בחצי האי פיליון, בין צד המערבי הרגוע יותר לצד המזרחי הקשוח והפראי יותר. לכפר הזה לא נכנסות מכוניות, והשוטטות בו היא רגלית בלבד. שווה להגיע לכפר הזה ולו בשביל להגיע למרפסת של מקרניציה - בית קפה ששוכן בכפר בדיוק מעל העיר המרכזית בפליון, וולוס עם נוף פאנרומי מקסים של מפרץ פגסטיקוס.

לאחר מכן, המשכנו בנסיעה לאחד החופים המזרחיים הידועים במצוקים הגבוהים שלהם ויופיים הייחודי- חוף זאגורה. ירדנו במשך זמן רב. נסיעה של 10 ק"מ אורכת בתנאי הדרך האלו מעל שעה - אבל היה שווה את זה והגענו לחוף יפה וצלול.

לאחר רגיעה של כשעה בים החלטנו להמשיך הלאה. כאנקדוטה אספר שכאשר התחלנו ליסוע, גלגלי הרכב התחפרו לנו בחול, זה היה בחלט מלחיץ, אבל בעזרת תושייה (איסוף אבנים וסידורם מתחת לגלגים כך שיהיה לגלגל אחיזה) ובעזרת זוג תיירים חמודים שראו אותנו במצוקתנו ונחלצו לעזרתנו, בתוך כמה דקות נחלצנו בכוחות עצמנו.

לאור השעה החלטנו שכדי לא להגיע למצב של נהיגה בכבישים המפותלים בחשיכה (לא מומלץ!) כדאי שכבר נתחיל בנסיעה צפונה אל עבר היעד הכמעט אחרון שלנו בטיול - הר האולימפוס - ההר הגבוה ביותר ביוון. גם הלילה בחרנו לישון באתר קמפינג כאשר הפעם מקום הלינה יהיה 'בונגלו', שזה כמו איגלו-צריף מאד מינמלי, שכולל זוג מיטות, מיני בר ושירותים. מקלחות יש רק במלתחות המרכזיות שבאתר.

המקום עצמו נקרא "האולימפוס ביץ' ", וגם הוא שוכן, כמו ניסי גלמפינג, בצמוד לחוף ים, עם ירידה פרטית לחוף סגור של המקום.

הגענו לקראת השקיעה, והספקנו לראות את השמש שוקעת על הר האולימפוס, מה שיצר מראה מלא הוד דמוי אש ותמרות עשן.

יום חמישי 6.6 - מפלי אורליה, הר האולימפוס, סלוניקי

מהר מאד (מהר מדיי) הגיע יום חמישי, היום החמישי והאחרון שלנו לטיול. קמנו בבוקר לשמש שזרחה מהים (מחזה מאד מבלבל כישראלים שרגילים לראות את השמש תמיד שוקעת בים), והתארגנו על ציודנו.

את היום הקדשנו לטיול באזור שמורת האולימפוס, שכוללת מלבד את הר הגבוה ביותר ביוון, גם מבחר גדול של מסלולי הליכה וטבע, נחלים ומפלים. אנחנו בחרנו להתחיל את היום במפלי אורלייה (oralias Waterfalls), שהם סדרה של 3 ממפלים במורד ההר, שמקורם בשלגים הנמסים שבראש ההר. המים בראש ההר קרים מאד, אך ככל שהם יורדים במורד ההר הטמפרטורה שלהם עולה והם כבר ממש מרעננים. אנחנו נכנסנו למין, רחצנו וטבלנו ואני מאד ממלית לא לוותר על כניסה למים, יש רבים מדיי (גם ישראלים), שעוברים ליד מסתכלים וממשיכים. ולדעתי ממש חבל.

לאחר שרחצנו ונהנינו שמנו פעמינו למעלה למעלה - עד  פריוניה שהיא הנקודה הכי גבוהה על ההר שאפשר להגיע אליה עם רכב. למעשה פריוניה זה מגרש חנייה גדול, שיש בו מסעדה ובית קפה וממנו למעשה מתחילים הטרקים שעולים על פסגת ההר (טרקים של לפחות יומיים אינטנסיביים, שיש אנשים שמגיעים ליוון במיוחד בשבילם). אנחנו כמובן לא נערכנו לטפס על האולימפוס, ולכן פשוט טיילנו לנו במסלול מעגלי בדרך יפה (ומסומנת) שיש במקום (שכולל עוד שני מפלים, אבל הפעם עם מים קפואים), וקצת נשנשנו ושתינו קפה בבית קפה הכי גבוה ביוון.

משם המשכנו לסלוניקי, שבה נחתנו וממנה גם נמריא. נותרו לנו עוד כ-7 שעות עד הטיסה, ולכן בחרנו קודם כל להרגיע את הבטן וסוף סוף לאכול במסעדה כשרה כמו שצריך, מבלי לסנן את התפריט ומבלי קופסאות שימורים. בסלוניקי יש מסעדה מעולה, שיושבת בתוך מלון אסטוריה, ואני יכול להמליץ עליה בפה מלא. המסעדה מנוהלת על ידי המלון בהשגחה של רב בית חב"ד המקומי.

לאחר מכן יצאנו להסתובב בטיילת החוף היפה של סלוניקי, שהיא מאד תיירותית ומאד מזכירה בעיניי את טיילת תל אביב. המונומנט המיוחד בעיר נקרא המגדל הלבן, והוא הוקם בסלוניקי על ידי השלטון העותמאני במאה ה-13 כמבצר להגן על החזית הימית של האזור. מעבר לזה, לאורך כל הטיילת יש טברנות, מסעדות, בתי קפה ומוזיקה.

---

וזהו. כאן תם טיולינו - וגם הפוסט הנוכחי בבלוג. אפשר לסכם שהיו בהחלט חמישה ימים חווייתיים של טבע, צומח וחי, שהשאירו הרבה טעם של עוד. אז להתראות יוון, עד הפעם הבאה.