בלוקצ׳יין – מעבר לבאזז

בפוסט זה אני רוצה לדבר על הבלוקצ׳יין (Blockchain) ולפזר מעט ערפל / דיסאינפורמציה שקל ללקט מהעיתונות הכללית. הבלוקצ׳יין, בבסיס, הוא סוג של של רשת Peer-to-Peer לצורך אחסון נתונים. הבלוקצ׳יין הוא דיי חדשני, כפי ש Casandra או DynamoDB היו בזמנו – וקשה להשוות אותו למערכות קיימות אחרות. בפוסט, בעיקר ננסה להבין את הרעיונות העיקריים שעומדים מאחוריו.

בפוסט:

• נראה שבלוקצ׳יין שימושים רבים ומעמיקים יותר ממסחר במטבעות קריפטוגרפים.
• נציג את העקרונות העיקריים מאחורי הבלוקצ׳יין, שהוא הרבה יותר מ״בסיס נתונים מבוזר״ – ונראה מהם הבעיות ופתרונות שנובעים מכך.
• נראה מהי ״כרייה״ (Mining) ברשת בלוקצ׳יין – אחד הקונספטים שקל להבין אותם לא נכון.

בשאיפה, הפוסט ייתן הצצה לכמה רעיונות חדשניים, שעשויים להשפיע עלינו במגוון תחומים.

נתחיל לדייק בכך שבלוקצ׳יין אמנם הוא המונח שמתייחס למבנה-נתונים (״שרשרת של בלוקים״ = Blockchain) בו מאוחסן מידע כ״ספר חשבונות״ (Ledger), אך כאשר אנחנו מדברים על ״בלוקצ׳יין״ אנו מתכוונים לרוב לתאר פרוטוקול ורשת Peer-to-Peer החיה מסביבו.

ביטקוין, אתריום, סולנה, ודוג׳קוין הם שמות מוכרים של ״מטבעות דיגיטליים / קריפטוגרפים״ – אך מאחרי כל ״מטבע״ שכזה – יש:

• רשת של מחשבים (אלפים, עשרות אלפים, או יותר) העובדים ביחד בכדי לקיים בלוקצ׳יין מדובר.
• פרוטוקול ייחודי – המגדיר את כללי השימוש / ההתנהגות של החברים ברשת.

בעצם כל ״מטבע״ מהנ״ל הוא בלוקצ׳יין, והמטבע הוא רק חלק או נגזר מהפרוטוקול. המונח ״ביטקוין״ מתאר גם את המטבע הדיגיטלי (₿) וגם את הרשת/פרוטוקול – ומכאן הבלבול, אך אתריום הוא שם הבלוקצ׳יין (המטבע: Ether), וסולנה גם הוא שם של בלוקצ׳יין (המטבע: SOL). דוג׳קוין הוא, כמו ביטקוין, גם שם של מטבע וגם שם של בלוקצ׳יין. הוא החל בתור בדיחה – אך נסחר לאורך השנתיים האחרונות בשווי מצרפי של עשרות מיליארדי דולר – מה שמעלה שאלות עקרוניות לגבי האופן שבו מטבעות דיגיטליים פועלים.

כל נושא ההייפ מסביב למטבעות קריפטוגרפים, והפלטפורמות שקמו איתן (EVM, NFT, וכו׳) הוא מרתק ומבלבל כאחד – אך בפוסט אני לא עומד להתמודד עם ההיבטים הללו. ארצה להתמקד בפוסט בצדדים הטכנולוגיים של הבלוקצ׳יין.

א-ריכוזיות (Decentralization)

התכונה הכי משמעותית של פרוטוקולי הבלוקצ׳יין היא הא-ריכוזיות שבה => decentralization. נקודה ראשונה שנרצה להבהיר היא ההבדל המהותי בין התכונות: ״distributed״ ו ״decentralized״.

—

רגע של עברית: לרוע המזל, המונח העברי מְבֻזָּר כבר ״נתפס״ לתיאור המונח האנגלי distributed – מערכת שמורכבת מחלקים שונים במיקומים שונים. נותרנו, דוברי העברית, בלי מונח ראוי לתאר את המונח decentralized. אני אשתמש בפוסט במונח אֲ-רִכּוּזִי, שאינו נפוץ / מקובל (עדיין).
הייתי שמח לחזור לשנות ה-80, ולשנות את המינוחים ל: distributed=מפוצל, ו decentralized=מבוזר. אם אתם מכירים אמצעי יעיל וזול למסע בזמן – אנא כתבו לי בתגובות.

—

תכונת הא-ריכוזיות משמע שהמערכת מאפשרת בעלות משותפת. כלומר: ניתן שלא יהיה גוף יחיד (חברה, מוסד, ממשלה, ארגון) המנהל את המערכת כרצונו – אלא המערכת מנוהלת ומשותפת ע״י מספר של גורמים לא-מאוגדים. כמובן שכל מערכת זקוקה לניהול, אך הניהול אינו פרי של החלטה או מדיניות אנושית: הניהול ״צרוב״ כמערכת כללים המוטמעים בפרוטוקול. להלן הביטוי: Code is law (הסרטון בקישור המצורף מדבר על Smart Contracts – שהם הרחבה של הרעיון הזה).

גורמים שונים יכולים להצטרף למערכת. במקרה של מערכת ביטקוין או אתריום, אני יכול להתקין תוכנה על המחשב הפרטי הביתי שלי – ולצרף אותו למערכת. כמובן שיש דרישות כניסה מסוימות, אלו עשויות להיות דרישות חומרה (למשל: דרישות מינימום של מעבד / זיכרון / אחסון – או דרישה לחומרה ייחודית) או דרישות תוכנה מסוימות – אך הדרישות הללו הן חלק מהפרוטוקול, ואינו עניין של החלטה אנושית רגעית.

—

אתם בוודאי מבינים, שיש היבטים חברתיים עמוקים למערכת המבוססת רק על חוקים ממוחשבים, וללא הנהלה אנושית. למשל: מה קורה עם יוצאים מן הכלל? (בעיקרון: אין). מה קורה אם מישהו מוצא ומנצל פרצה בחוקים לטובתו בצורה שנחשבת ״אנושית״ לא הוגנת אך לא מפרה את הכללים? (לוקח הביתה 80$ מיליון, מבלי שברור אם ניתן לבצע אכיפה). מה קורה כאשר חוקים צריכים להשתנות (יש מנגנוני הצבעה על שינוי חוקים, שלעתים מסתיימים בפיצול הרשת ל-2, Fork, כאשר אין הסכמה גורפת). זהו נושא בפני עצמו – נמשיך הלאה.

—

א-ריכוזיות היא לא ערך מוחלט, שחור/לבן, כפי ש distribution הוא לא עניין מוחלט – אלא קשת של אפשרויות. בבלוקצ׳ינים רבים, מנסים להשיג רמה גבוה מאוד של א-ריכוזיות, כזו שלא תסתמך על קבלת החלטות אנושיות, והבעייתיות שלהן (למשל: הפד ״הדפיס״ 8 טריליון דולר מאז המשבר של 2008, מה שמשרת גופים מסוימים יותר מאחרים).

בעיה עקרונית בא-ריכוזיות הוא ניגוד אינטרסים בין המשתתפים בפרוטוקול.

דוגמה קלה: עריכה משותפת של מסיבת סיום-שנה בגן ע״י ההורים יכולה בקלות יחסית להיות מנוהלת באופן א-ריכוזי: ״תגיעו, תביאו משהו, ונסתדר״. לכל ההורים אינטרס דומה (הצלחה של המסיבה) ויש להם קשרים חברתיים משמעותיים (הילדים ביחד בגן). אין גם הרבה מה להפסיד: הורים יוכלו בקלות (יחסית) להכיל את הבחירה בביסלי בטעם ברביקיו – למרות שהם רצו שיוגש ביסלי בטעם גריל.

דוגמה קשה: העברה כספית משמעותית בין שני זרים. למשל: אני מוכר את הרכב שלי לזר מוחלט, אדם שאני לא יודע מיהו ורוב הסיכויים שלא אתקל בו שנית בימי חיי. ידוע שכסף (שהוא תועלת מוחשית וקלה למדידה) גורם ל״התרופפות״ של נורמות חברתיות. אולי שנינו רוצים עסקה הוגנת, אבל הסתמכות על יושרו של הקונה, שאכן יעביר לי תמורה ראויה בתמורה לרכב שאתן לו – כוללת סיכונים משמעותיים.

האם ניתן להגדיר מערכת א-ריכוזית אמינה למקרים שכאלו? כאשר לשותפים במערכת יש אינטרסים מנוגדים, ואין בניהם קשרים חברתיים / אמון?

דוגמה למערכת א-ריכוזית קיימת היא מסחר במזומן: אמנם כל החברים במערכת סומכים על ישות מרכזית שהנפיקה את הכסף, ואוכפת רמייה בו (הוצאה להורג, או מאסר – תלוי במקום ובתקופה) – אך המסחר עצמו מתנהל בלי ניהול מרכזי. כסף מזומן החליף ידיים בין זרים במשך מאות שנים, בתסריטים מגוונים – וככלל: המערכת עבדה.

האינטרנט שינה את העניין הזה: אין כסף מזומן באינטרנט. העברות כספים מתרחשות דרך גופים ריכוזיים (בנקים, מסלקות, חברות אשראי) המנהלים את המסחר. מערכת SWIFT היא מערכת המנוהלת ע״י חברה בלגית המפוקחת / מנוהלת ע״י בעלי האחזקות בה (בנקים שונים) + הבנקים המרכזיים של מדינות ה G-10. לכאורה מדובר במודל שיתופי, אך זה לא מודל א-ריכוזי => בעיקר בגלל שהגורמים השולטים במערכת הם מאוגדים. בהסכמה ביניהם, הם יכולים לפעול ע״פ האינטרסים שלהם עצמם (ונגד טובת הכלל): כמו ניתוק של מדינה מהרשת, או שינוי הכללים ברשת באופן כזה או אחר. הבנק המרכזי של מדינת ישראל, או של יוון – לא יכולים להצטרף לניהול ה SWIFT. זהו מועדון סגור.

The one thing that's missing, but that will soon be developed, is a reliable e-cash – a method whereby on the Internet you can transfer funds from A to B without A knowing B or B knowing A

Milton Friedman – 1999

השאיפה ״לחזור״ למערכות מסחר א-ריכוזיות באינטרנט אינה חדשה. יש דיון ער האם זו שאיפה בעיקר של אלו שנדחקו לשוליים (מסחר במטבעות קריפטוגרפים פורח באפריקה [מערכת בנקאות רעועה], תורכיה, ויאטנם [מדינות במשבר], ובקרב גורמים פליליים/מפוקפקים) – או שזה אינטרס של כולם, שיעשה את העולם למקום טוב יותר?

האירוע שהוביל להצגת רעיון הביטקוין היה המשבר הפיננסי של 2008, משבר שהתעצם בשל חוסר-השקיפות של המערכת הפיננסית. שקיפות אמיתית קשה להשיג במערכת ריכוזית, בעוד שקיפות היא תכונה טבעית למערכת א-ריכוזית.

כמו כן קיימת האמונה שהתקורה של מערכת הבנקאות הבין-לאומית הקיימת (נהלים, הסכמים, בקרות, וכו׳) – היא גבוהה וניתן לשפרה בצורה משמעותית: האמונה שניתן ליצור מערכת זולה יותר, ומהירה יותר: שעות או דקות – במקום ימים לביצוע העברת כספים, עלות של סנטים או דולרים בודדים לפעולת מסחר – במקום אחוזים מהסכום המועבר.

ה Blockchain לא הומצא במטרה לאפשר מסחר ספקולנטי פרוע בנכסים דיגיטליים (מה שקורה לא מעט). הוא נוצר על מנת לאפשר ליצור מערכת בנקאית שקופה, מהירה, ויעילה יותר. בשאיפה ארוכת הטווח: הבלוקצ׳׳ין יאפשר להחליף את ה SWIFT, את המערכות של חברות האשראי, ומערכות פיננסיות נוספות. שימושים נוספים מדוברים הם בתחום ניהול שרשראות אספקה, ניהול ידע משותף (למשל: רישום נדל״ן), ניהול נכסים במשחקי-מחשב / עולם הבידור, ואימות זהויות.

הדרך – עוד ארוכה.

מבט טכני

בלוקצ׳יין מוגדר כ Distributed Ledger Technology (בקיצור: DLT) – ספר חשבונות מבוזר, והוא ה DLT המוכר והמשפיע בעולם, נכון להיום.

הנתונים בבלוקצ׳יין נשמרים כרשימה משורשרת (chain) של בלוקים (להלן השם: blockchain), כאשר בכל בלוק נרשמות מספר טרנזקציות. הטרנזקציות יועדו לתאר העברות כספיות מחשבון לחשבון – אך ניתן לרשום כל סוג של מידע כ״טרנזקציה״ וכך בעצם להשתמש בבלוקצ׳יין לשימושים מגוונים.

התכונות הטכניות העיקריות של הבלוקצ׳ין הן:

• Decentralized – א-ריכוזיות: כמו שתיארתי למעלה.
• Distributed – מבוזרות, הנגזרת במידה רבה מתוך תכונת האי-הריכוזיות.
• Permanent – מידע רק נוסף לבלו׳ציין, ולעולם לא נמחק / משתנה בו. אפשר לומר: Immutable ו write-only (דרישת ליבה של ספרי-חשבונות).
• Permissionless – כל אחד יכול לגשת ולקרוא את כל המידע בבלוקצ׳׳ין. כל אחד יכול להוסיף לבלוקצ׳יין טרנזקציות (תחת עמידה בכללים מסוימים).
  • מוביל ל Transparent (שקיפות) – כל מה שקורה על הבלוקצ׳יין פתוח לכל החברים ברשת. דמיינו מערכת שכל המסמכים והפעולות של הבנקים / חברות-האשראי פתוחים לכל: לבקרה וביקורת של כל עיתונאי או גורם בעולם.
  • עם הזמן, עושים הבחנה בין בלוקצ׳יין שהם ״ציבוריים״ (ולכן: Permissionless) לבין כאלו שהם ״פרטיים״ (ולכן, אין להם את תכונת ה Permissionless ו/או Transparency).
• Consistent – עקביות: על אף שגורמים שונים ולא מתואמים רושמים לבלוקצ׳יין – הרישום יהיה אחד ויוסכם על כולם. ייתכנו רגעים קצרים של חוסר עקביות – שיתוקנו בזמן קצר.
• Global Scale – הבלוקצ׳יין תוכנן להיות מערכת גלובלית, באופן דומה לזה שהאינטרנט הוא מערכת גלובאלית. יש כיום כ 1000 בלוקצ׳יין גלובאלים אך ניתן להשתמש בבלוק׳ציין כמערכת פרטית / מקומית, ויש לא מעט ספקים שיעזרו לכם להקים ״Blockchain ארגוני״ (למשל: יבמ, AWS, Linux foundation, ועוד).

כדי לצלול מעט לפרטים של מימוש בחרתי את פרוטוקול הבלוקצ׳יין של ביטקוין. הוא יחסית פשוט ומוכר, אך גם מאוד ממוקד במטבע הדיגיטלי. אשתדל לדלג באלגנטיות על פרטים שנוגעים למטבע עצמו – ולהתמקד בתכונות של הבלוקצ׳יין.

Node ברשת הבלוק׳ציין כולל קבוצה של פונקציות שהרצת נדרשת על מנת להשתתף ברשת. לכל Node ברשת הביטקוין יש רכיב רשת ורכיב ״בסיס-נתונים״, פונקציות ה mining וה wallet הן אופציונליות ע״פ השימוש.

חלק מה Nodes ברשת יחזיקו את הבלוקצ׳יין (״בסיס הנתונים״) המלא: כל הבלוקים שאי פעם נוספו לבלוקצ׳יין. ה Nodes הללו נקראים "Full Nodes״ והם בעצם ה backbone של הרשת / מערכת הבלוקצ׳יין.

בלוקים נוספים יחזיקו חלק מה Blockchain (ההיסטוריה הקרובה), וגם הם (בנוסף ל full nodes) מסוגלים לאמת טרנזקציות – הם נקראים Lightweight nodes. אם Lightweight node רוצה להוסיף בלוק לבלוקצ׳יין (״ספר החשבונות״) הוא יעזר ב Full Node לצורך התהליך.

תהליך ה״כרייה״, הוא בעצם חלק מתהליך הוספת בלוק לבלוקצ׳יין. ה״כרייה״ נדרשת, כפי שנראה בהמשך, כדי לבחור איזה node הוא זה שיצור את הבלוק הבא בשרשרת. אין בתהליך הכרייה ״גילוי״ של מטבעות נוספים שלא התגלו (כפי שלעתים ניתן לחשוב), אלא מדובר בהליך רישום מוסדר, שבסופו יש תמורה ל Miner שכותב את הבלוק – בדמות מטבעות קריפטוגרפים (להלן: ״התמורה״). נתאר תהליך זה ביתר פירוט בהמשך.

ה Wallet הוא בעצם תחנת הקצה ברשת: הנקודה ממנה מבצעים העברה כספית של ביטקויין. הוא יכול להיות מותקן על מחשב אישי או טלפון. טרנזקציה בביטקוין היא העברה של סכום כסף מגורם א׳ לגורם ב׳. הגורמים השונים מזוהים בעזרת כתובת (Address) של ה Wallet.

המטבעות הראשונים ברשת נוצרים ע״י הקצאה ראשונית (שמוגדרת ע״י הפרוטוקול) ואח״כ מחולקים מטבעות נוספים בעקבות פעולות ״כרייה״ (הוספת בלוקים, ורישום טרנזקיות). טרנזקציות יכולות להיות מנוהלות ביחידות של מילי-ביטקוין (אלפית ביטקויין) ועד יחידה בשם sat (או satoshi, על שם יוצר הביטקוין) שהיא מיליונית של ביטקוין.

בנוסף ל nodes העיקריים ברשת הביטקוין שעתה ציינו, יש עוד שרתים המריצים פרוטוקולים תומכים: Mining Pools Protocols ו lightweight access protocols – שלא נעסוק בהם בפוסט.

תהליך הקונצנזוס

הבלוקצ׳יין, כפי שציינו, הוא write-only, ולכן הפעולה החשובה ביותר בו – היא פעולה של כתיבה. הכתיבה נעשית ע״י הוספת בלוקים חדשים לשרשרת וכל Node עם יכולות של Miner יכול לעשות זאת. האתגר הגדול הוא לוודא שאותו כורה אנונימי, שאנחנו לא סומכים עליו – יוסיף בלוק ע״פ כללי הפרוטוקול, בלי לשגות ובלי לרמות. בניגוד למערכות מבוזרות ״רגילות״ בהן כל ה nodes עובדים על בסיס אותו הקוד / מתוך אמון הדדי – הנחת היסוד של מערכת א-ריכוזית היא שכל node ברשת הוא פוטנציאלית עויין – וינסה לרמות.

כלומר: בעוד במערכת מבוזרת אנחנו מתמודדים עם latency ושגיאות של הרשת (הקיימות בשל הביזור), במערכות א-ריכוזיות עלינו להתמודד גם עם ניגוד אינטרסים בין ה nodes השונים: עם כך שהקוד של חלק מה nodes ישונה בכוונת זדון – ועלינו למנוע מאותם nodes לשבש את הסדר במערכת.

ברשת יש אלפים רבים של nodes, שאפשר להניח שחלקם (אולי אפילו רבים מהם) היו מעוניינים לרמות. איך אנחנו בוחרים ב node שיכתוב את הבלוק הבא?

במערכות מבוזרות קיימים אלגוריתמים של Leader Election שמתמודדים עם מגוון בעיות ותקלות – אך לא עם רמייה מכוונת. רשת הבלוקצ׳יין הייתה צריכה למצוא אלגוריתם חדש, שיתמודד גם עם רמייה.

יש מגוון אלגוריתמים של Consensus במערכות בלוקצ׳יין, והמשותף לכולם הוא הצורך ב״יישור התמריצים״ (Incentive alignment): שלכל Node ברשת יהיה משתלם הרבה יותר לנהוג ע״פ הפרוטוקול – מאשר להפר אותו. המחירים הנדרשים ליישור תמריצים שכזה הם כיום גבוהים מאוד. ספויילר: כמות החשמל (עבור חישוביות) שרשת הביטקוין דורשת בכדי ליצר קונזנוס שווה לתצרוכת החשמל של כל מדינת תאילנד (כסדר גודל יותר מ AWS, למשל). עולם הבלוקצ׳יין מפתח ועובר בהדרגה לאלגוריתמים יעילים יותר אנרגטית – ובשאיפה הבזבוז האדיר הזה ייפסק בשלב כלשהו.

לפני שנעבור לתיאור תהליך הכרייה עצמו, אציין עוד מגבלות עקרוניות של מערכות הבלוקצ׳יין (כפי שהם כיום):

• Not Scalable – למרות שבלוקצ׳יין תוכננה כרשת גלובאלית, ואין לה מגבלה טכנית על כמות החברים ברשת או כמות המידע שייכת, קצב כתיבת המידע הוא מוגבל:
  • לא ניתן לרשום בקצב מהיר יותר ממה ש miner node יחיד מסוגל לכתוב. ברשת ביטקוין זה בלוק של 1MB כל עשר דקות. בביטקוין הרשת יכולה להוסיף כ 7 טרנזקציות בשנייה. זה קצב מאוד נמוך יחסית למערכות אחרות (למשל: VISA יכולה לעבד 65K טרנזקציות בשנייה).
  • מרגע שהרשת הופכת לפופולארית, ויש תחרות עזה על ביצוע ה Mining – הכח החישובי הנדרש על מנת להשיג קונצנזוס – מרקיע שחקים.
  • יש מגוון של פיתוחים שאמורים לשפר את ה Scalability של הרשת: גם את אלגוריתם הקונזצנוס שידרוש פחות חישוביות (סולנה – וגם את היכולת לכתוב יותר טרנזקציות בפרק זמן נתון לבלוקצ׳יין. השיפורים הקרובים אמורים לשפר את שני המדדים בסדרי גודל.
  • בלי שיפורים משמעותיים ב Scalability, הרעיון של מערכת בלוקצ׳יין – תקוע.
• Privacy Concerns – רשתות בלוקצ׳יין הן Permissionless ו Transparent – שזו אחת התכונות המוערכות בהן. מצד שני, כאשר הן ציבוריות – משמע שיש חשש גדול פרטיות.
  • אמנם הטרנזקציות ברשת ביטקוין (לדוגמה) נרשמות ע״פ Address שאף אחד לא יודע לקשר לאדם מסוים, אולם אם ה Address הזה זולג ויודעים שהכתובת abcd היא אני – כולם יכולם לעקוב ולראות בדיוק אלו תשלומים ביצעתי / קיבלתי. מכיוון שהבלוקצ׳יין הוא Permanent – לא ניתן למחוק את המידע או to obfuscate it בכדי להגן על הפרטיות שלי מרגע החשיפה.
  • קישור של אדם לכתובת יכול להתבצע גם ללא דליפה ישירה. למשל התפרסם שקיבלתי כמות ביטקוין מגורם מסוים. זכייה בפרס, למשל. אפשר לעשות reverse engineering על הבלוקצ׳יין ולהתחיל לצמצם אפשרויות ולהבין מה הכתובת שלי.
• BlockChain interoperability – מערכת הבלוקצ׳יין היא מערכת סגורה: בתוך המערכת היא יודעת לוודא את השלמות של הנתונים. לו היה רק בלוקצ׳יין אחד עולמי – לא הייתה בעיה. אל מכיוון שהמגמה היא של ריבוי בלוקצ׳יינס – בשלב מסיום נרצה לבצע ״טרנזקציות״ ופעולות בין כמה בלוקצ׳יין. איך עושים את זה בצורה אמינה? מה הטעם בבלוקצ׳יינים אמינים, אם כל פעולה ביניהם – חוזרת להיות לא אמינה?

תהליך הכרייה, בגדול, כולל את הצעדים הבאים (לוגית* – לא מה שקורה בפועל):

• בחירת Miner node שיכתוב את הבלוק הבא (ע״י אלגוריתם קונצנזוס).
• כתיבת הבלוק הבא מקומית.
• הפצה של הבלוק החדש לכל רחבי הרשת.

בפועל מה שקורה הוא תהליך כזה:

• כל ה Miner nodes הפעילים ברשת כותבים את הבלוק הבא – מקומית.
• ה Miner nodes מתחרים ביניהם מי הראשון שישיג ״חתימה תקינה״ לבלוק שלו – בעזרת פעולת ״כרייה״: ביצוע חישוב מתמטי מורכב שלוקח, בממוצע, כ 10 דקות עד ש Miner ראשון בעולם מסיים אותו.
• ה Miner שסיים ראשון – שולח לכלל הרשת את הבלוק המעודכן (והחתום) שלו. כל Node ברשת מאמת את החתימה (הקריפטוגרפית) – ומוודא שהיא תקינה, ואז מוסיף את הבלוק לעותק המקומי של הבלוקצ׳יין.
• התהליך מסתיים שכל (או כמעט כל, הרי זו מערכת מבוזרת) ה Nodes ברשת קבלו את העדכון והוסיפו את הבלוק החדש לבלוקצ׳יין.

תהליך הקונצנזוס, אם כן, מתרחש בשלבים 2 + 3: פתרון הבעיה המתמטית – ואימות התשובה. תוך כדי פעולה, Miner nodes סוררים יכולים לשלוח עדכונים של בלוקים עם חתימה ״מזויפת״ – אך כל ה Nodes שיקבלו אותם – יתעלמו מהם.

כמובן שיש כאן עניין של Racing condition: ייתכן מצב בו יותר מ Miner node אחד פתר את הבעיה המתמטית וקיבל ״חתימה תקינה״ בפרק זמן קצר, ובעצם ברשת ״מסתובבים״ כמה גרסאות של ״הבלוק הבא״.

גם כאן, יש תהליך של תיקון, ועם הזמן (לא אכנס לפרטים במסגרת הפוסט) – הרשת (בהתבסס על הפרוטוקול) תחליט איזה מהבלוקים התקינים הוא זה שימשיך הלאה – ושאר הבלוקים התקינים יוסרו מהבלוקצ׳יין. תהליך התיקון של הרשת בפני "רישום סותר של בלוקים״ עשוי לקחת מספר מחזורים של רישום בלוק (בביטקוין: מחזור ארוך יחסית של 10 דקות). התהליך הוא סטטיסטי, אך מקובל להניח שתוך 6 מחזורים (כשעה) – סתירות בין בלוקים יסתדרו. ההסתברות לכך היא כ 95% (תלוי במודל החיזוי שנעשה בו שימוש. גורמים ״חיצוניים״, כגון אמינות הרשת וה latency בין nodes שונים – משפיעים על התוצאה).

אלגוריתמי קונצנזוס

אלגוריתם הקונצנזוס של בלוקצ׳יין הביטקוין, נקרא Proof of Work (בקיצור PoW. יש שיאמרו שזה קיצור של "Proof of waste״ – בשל האנרגיה הרבה שנדרשת לחישוביות שלו).

בגדול, כל Miner node יוצר את ״הבלוק הבא״ ואז חותם אותו ב SHA-256 (פונקציית Hash קריפטוגרפית) ובודק את התוצאה. הפרוטוקול מגדיר יעד (להלן: target) של ביטים של אפסים שיופיעו בתוצאה. למשל: 10 ביטים ראשונים ב Hash צריכים להיות אפס כדי לקבל ״חתימה תקינה״.

הבלוק, להזכיר, מכיל Header ו Body (הטרנזקציות עצמן):

את הטרנזקציות משדרים ה Nodes השונים ברחבי הרשת והם נשמרות במבנה מקומי שנקרא memPool. ייתכן (ואפילו סביר) ש Miners nodes שונים ירכיבו ״Next Block״ שמכיל טרנזקציות מעט שונות. זה תקין, ובכל מקרה רק בלוק אחד יתקבל בסופו של דבר. הטרנזקציות שלא נכללו, ייכנסו לבלוק מאוחר יותר.

בנינו את הבלוק שלנו, והעברנו אותו בפונקציית SHA-256 (אפילו פעמיים!), אבל מה… לא יצאו לנו אפסים בכלל! ה Hash שלנו יצא:
e56d336922eaab3be8c1244dbaa713e134a8eba50ddbd4f50fd2fe18d72595cd

להזכיר ש SHA-256 היא פונקציית Hash קריפטוגרפית, כלומר:

• בעלת Diffusion: שינוי ב bit אחד ב input – ישנה לפחות כחצי מהביטים בתוצאה של ה Hash. כלומר: כל שינוי קטן ב Input ״מערבל״ Hash חדש לחלוטין.
• Collision resistant: אין דרך (ידועה) ל״הנדס״ את ה Hash שייצא. איני יכול למצוא Input נוסף שייצור אותו Hash כמו Hash שקיבלתי. הדרך היעילה ביותר לקבל Hash מסוים היא לעבוד ב Brute Force ולנסות עוד ועוד Inputs. להזכיר שה Hash הוא של 256bit (כלומר: יש לי כ 10⁷⁷ אפשרויות ל Hashes שונים), והיכולת למצוא Input שייצור Hash מסוים – אינה סבירה חישובית.
  • מציאת Hash מסוים היא בעיה בלתי-סבירה חישובית (כיום), אך מציאת Hash עם 10 ביטים ראשונים שהם 0 => היא בעיה חישובית אפשרית. עלי לנסות יותר ממיליון אפשרויות (הסתברותית) על מנת להגיע ל Input מתאים.

בתוך ה Header של הבלוק יש שדה בשם Nonce (פירוש: ״מקרה בודד״). זהו בעצם Counter של 32 ביט שמאפשר לי לרוץ על 4 מיליארד איטרציות שונות, בניסיון לקלוע לערך שיביא את ה Hash ל 10 ביטים ראשונים שהם אפס.

בעוד פעולת החיפוש אחרי Hash שעומד ב Target היא פעולה קשה, הדורשת דקות של עבודה מאומצת מחוות שרתים בת אלפי מחשבים – פעולת האימות של ה Hash היא פעולה קלה: אני מריץ פעולה יחידה של Hash על הבלוק – וסופר את מספר הביטים עם ערך 0. אם הם 10 או יותר – הבלוק תקין. האימות מתבצע ע״י כל ה Nodes ברשת הבלוק׳ציין – על מנת לאמת שבלוק הוא תקין / נבחר בצורה תקינה. יש עוד מנגנון קריפטוגרפי שמאמת שהטרנזקציות עצמן תקינות – לא אכסה אותו בפוסט.

ככל שכוח המחשוב של רשת הביטקוין גדל, מציאת Hash שעומד ב Target הוא תהליך שהולך ומתקצר. כל כשבועיים, פרוטוקול הבלוקצ׳יין של ביטקויין משנה את ערך ה Target (מספר הביטים שהינם אפס) לערך שייקח בממוצע לרשת כ 10 דקות לחשב. הדרישה למציאת Hash עם 11 או 12 אפסים – תקשה את הבעיה פי 2 או 4. לא בביטים ככל שכוח המחשוב גדל – הבעיה המתמטית נעשית קשה יותר, כך שזו תמשיך להיות ״בעיה קשה״. בעת כתיבת הפוסט הדרישה של הפרוטוקול היא ל 80 אפסים (כלומר: bits) – וכוח המחשוב שעומל על פתרון הבעיה, כל 10 דקות מסביב לשעון – הוא חסר תקדים. ה nonce, אם תהיתם – כבר אינו מספיק, וכורים משתמשים בכמה תרגילים (כמו ״משחק״ בזמן הטרנזקציה) על מנת שיוכלו לנסות יותר וריאציות.

מעבר ל Proof of Work

לא כיסינו את כל ההיבטים של אלגוריתם ה Proof of Work אך יש לו בעיות ברורות. בעיה אחת היא צריכת אנרגיה הולכת וגוברת ככל שיש יותר Nodes ברשת.

בעיה שניה, קשורה לא-ריכוזיות. אם כ 51% מכוח המחשוב ברשת הביטקוין יתאגד – הוא יכול בעצם ״לקבל״ בלוק ״לא תקין״ שהוא יצר, וכך לשבש את פעילות הבלוקצ׳יין: לשלם פעמיים במטבעות ברשותו או לבטל פעולות של אחרים. מכיוון שהטרנזקיות עצמן מוגנות בקריפטוגרפיה, התקפת 51% לא תאפשר לתוקף להעביר כסף של אחרים לחשבונו – מה שעושה את ההתקפה הזו הרבה פחות שימושית.

כשהפרוטוקול הוגדר, היה קשה לדמיין מצב שבו 51% מה Miner nodes מתאגדים. כיום, בשל אופי אלגוריתם ה Proof of Work ש״מעניש״ שחקנים קטנים – ישנן התאגדויות כרייה בשם Miner Pools. חוות כרייה רבות מצטרפות לאיגוד המתחלק ברווחים (מטבעות ביטקוין המתקבלים בעקבות רישום של כל בלוק) – ע״פ יחס כוח החישוב של החברים, כך שגם חוות כרייה קטנה יחסית (מאות מחשבים בלבד) – יכולה להיות רווחית.

הא-ריכוזיות של ביטקוין – נמצאת במגמת ירידה. הפתרון לשתי הבעיות הללו הוא אלגוריתם בשם Proof of Stake (בקיצור: PoS) בו אין צורך לבצע חישוב מתמטי מורכב על מנת להיבחר לכתוב את ״הבלוק הבא״ אלא כל Miner מציע כמות של מטבעות כערובה לרצון שלו לכתוב בלוק. ככל שההצעה הכספית (Stake) גבוהה יותר – כך הסיכויים ״לזכות״ בכתיבת הבלוק הבא – גדלים. מצד שני, אם הבלוק שייכתב לא יהיה תקין המטבעות שהצבתי כערובה (Stake) – יילקחו ממני.

Proof of Stake אמור לצמצם דרמטית את דרישות החישוב של פרוטוקול הבלוקצ׳יין, וגם לייתר את הצורך בהתאגדויות של Mining Pools. הוא עדיין לא מושלם – ויש וריאציות רבות שלו, שבלוקצ׳יינס שונים מנסים.

ביטקוין עצמו נחשב בלוקצ׳יין שמרני מאוד, ולא נראה שיעבור ל PoS בקרוב, אך בלוקצ׳יין אתריום נחשב למאמץ נלהב של חידושים, ומזמן הכריז על מעבר ל PoS. מסיבות טכניות (מערכת מורכבת => שינויים הם קשים) המעבר הזה נדחה, וכרגע במקום היעד של יוני 2022, נראה שהמעבר יסתיים רק ב 2023.

סה״כ, חידושים בעולם הבלוקצ׳יין מתרחשים כל הזמן – ויש עדיין תקווה שלמרות חבלי הלידה הלא-פשוטים, הטכנולוגיה הזו יכולה להיות כלי מרכזי ואמין בבניית תשתיות הפיננסים (ועוד) העתידיים.

סיכום

הבלוקצ׳יין הוא טכנולוגיה חדשה (יחסית) ומסקרנת, שמביאה לחיינו את הא-ריכוזיות, הבעיות שנובעות ממנה – ומגוון של פרונות המתהווים לאפשר אותה. היא באה לקדם עקרונות אידאליסטים של שקיפות ושיתוף, והגנה של הפרט בפני פוליטיקה וגורמי כח. כרגע, טכנולוגיית הבלוקצ׳יין – מוצאת את עצמה משמשת במידה רבה, ומוכרת בעיקר – בהקשרים של מסחר. עד כמה תמוה הוא המסחר ב NFTs? – אולי תמוה כמו המסחר במניות ללא דיווידנד? שאלות גדולות שאיני יודע לענות עליהן – אך אם רק נמתין כעשור, בוודאי כבר נדע הרבה יותר.

בלוקצ׳יין מייתר את הצורך לבטוח (Trust) בזרים ובגופים ריכוזיים (בעלי אינטרסים) אך עדיין יש לבטוח בטכנולוגיה והמתמטיקה שמאחוריה (שהתומכים ייציינו שעוברות תהליכי Review בלתי-פוסקים).

ביטקוין הוא בלוקצ׳יין המאופיין בקהילה אידאליסטית ושמרנית המקדשת את הא-ריכוזיות, אך בלוק׳ציינס כמו סולנה שהם פחות א-ריכוזיים (יותר ריכוזיים מביטקויין, הרבה פחות מבנק) – מציגים סט של Tradeoffs שונים. עם הזמן מתפתחים מגוון מודלים של א-ריכוזיות ברמות עצימות שונות, ומתחיל תהליך של ברירה-טבעית: איזה מודל הוא ה״שימושי ביותר״.

אני מקווה שהפוסט הזה רלוונטי גם לאנשים שלא הכירו או התעניינו בעולם הבלוק׳ציין / קריפטו עד היום – והצליח להסיט את הרעש (הרם) מסביב לשוק הספקולטיבי שרצץ על גבי הבלוקצ׳יין – בכדי להציג את הטכנולוגיה עצמה, והפוטנציאל הגלום בה.