עצמאות כלכלית - בגיל הביניים - ידע שווה כסף - התנ"ך של עולם הפיננסים

בעולמות שמדברים בהם על עצמאות כלכלית, שהיא היכולת לקיים את עצמנו ללא הכרח בעבודה אקטיבית, לרוב מדובר על אנשים צעירים, שמתכננים לפרוש מעולם העבודה (או לפחות מהחובה לעבוד) לקראת גיל 30 או מקסימום 40.
הנושא הזה דובר ונטחן המון, וכרגע לא אעסוק בו.

אני רוצה דווקא להתייחס לקבוצה המבוגרת יותר. אנשים ונשים שנחשפו לאפשרויות האלו, או הגיעו למצב שרלוונטי לחשוב עליהן, בגיל בוגר יותר, ולא יוכלו לצאת לעצמאות כלכלית בגיל 40, לפחות עד שתומצא מכונת זמן 🙂 אבל אולי בגיל 50, 55 או 60…

לחסכון לקראת עצמאות כלכלית בגילי הביניים, יש כמה מאפיינים שונים מאשר עצמאות כלכלית צעירה:

יותר קשה לחסוך

אנחנו כבר לא בני 20 או 30. רמת החיים שאנחנו מצפים לה היא קצת יותר גבוהה, יש לנו ילדים לדאוג להם, אולי גם הורים, אולי כבר מחויבויות קודמות גם כספיות. יש יותר “עוגנים” בחיים.
חלק סגרו את פרק א’ בזוגיות שלהם והם לבד או בזוגיות שניה ולכל דבר כזה יש גם עלויות. כמובן שכל אחד ואחת והחיים היחודיים שלה.

יותר קל לחסוך

הילדים לרוב כבר יותר גדולים. התשלומים על החינוך שלהם נמוכים יותר, הם מתחילים להיות עצמאיים, לעבוד בעצמם וכדומה. גם אם נרצה לעזור להם, אנחנו יכולים לקבוע את המסגרת – זו לא עלות קשיחה של גן.
המקצועיות והנסיון שלנו גדולים יותר, ובהתאם לכך לרוב רמות השכר או היכולת לייצר הכנסות נוספות. גם הזמן הפנוי רב יותר לעומת שלב הילדים הקטנים.

קל יותר להעריך כמה כסף נצטרך

רווקה ללא ילדים בת 25 תתקשה להעריך כמה כסף היא תצטרך בחודש בגיל 35 או 55 (ולפעמים גם אל-הוריות משנות את דעתן, ע”ע הסולידית). אני חושבת שמי שעוקבת אחרי הסולידית, יכולה לראות את זה מאד בבירור, איך אפילו היא, עם ההתבגרות, בוחרת בעליה ברמת החיים, וחלק מהעקרונות שליוו אותה בגיל צעיר – השתנו. היא, אגב, יכולה להרשות את זה לעצמה מבחינה כלכלית. זו אינה ביקורת.

בעיני זה תהליך טבעי (ואפילו צפוי). בכל מקרה, בגיל 45, אני כבר די יודעת מהו אורח חיי ויכולה להעריך גם קדימה, ואפילו לדמיין את עצמי בגיל 60, עם השינויים הנלווים (אולי נכדים, אולי בריאות שדורשת יותר תשומת לב, אולי סתם רצון לרמת חיים נוחה יותר).

שלב השימוש בכסף קצר יותר

זה אולי ההבדל המשמעותי ביותר. אם דאגנו להפרשות טובות ויעילות לפנסיה, בשלב הזה אנחנו כבר יכולים להתחיל להעריך (לפחות הערכה גסה) כמה קצבה נוכל לקבל מהחיסכון הפנסיוני בגילאים שונים (יש פער מאד גדול בין התחלת קבלת קצבה בגיל 60 או בגיל 70), והאם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להפקיד, או להקטין את ההפקדה (כי נפסיק לעבוד).

זה אומר שיש לנו חסם עליון של משך הזמן בו נהיה בשלב ניצול הכסף.
אדם בן 30 שיוצא לעצמאות כלכלית, צריך לקחת בחשבון לפחות 60 שנה של שימוש בכסף, שזה בעצם נצח. הוא צריך משאב בר קיימא, שלא מתכלה.
לעומתו, אישה בת 50 שיוצאת לעצמאות כלכלית, ומתכננת להתחיל לקבל קצבת פנסיה + ביטוח לאומי בגיל 65 (אפשר גם 60, ללא ביטוח לאומי, אבל צריך לבדוק שהסכומים מספקים), יש לה רק 15 שנה, לכל היותר, לדאוג לשרידות הכסף.

זה אומר, שאני יכולה להרשות לעצמי להוציא אחוז גבוה יותר מהסכום, והוא עדיין לא יתכלה גם במקרה הגרוע ביותר, עד ה”פרישה” הרשמית. על פי מחקר טריניטי, זה שקבע שמשיכה שנתית של 3% מהתיק תשרוד לנצח, משיכה של 6% מהתיק (תלוי במבנה ההשקעה) תשרוד בוודאות 15 שנה. אצרף בתגובה מחשבון שמאפשר לחשב מהו הסיכון בכל סכום משיכה ביחס לסכום הכולל ולמשך הזמן.

מה שזה אומר – זה שאני יכולה לצבור הרבה פחות כסף, בשביל אותה הקצבה חודשית. פתאום היעד נראה ריאלי יותר.
בשביל הקצבה חודשית של 10,000 ש”ח, כלומר שנתית של 120,000 ש”ח, מספיקים שני מליון ש”ח במקום ארבעה מליון. זה עדיין לא מעט, אבל אם אני חוסכת ומשקיעה כבר כמה שנים, זה עשוי להיות סכום בר השגה, או לפחות יותר בר השגה.

הערות:

• חשוב לשים לב, שהחישובים הם לפני מס.
• חשוב בעיני לקחת בחשבון גם הוצאות נוספות או קרן בטחון ולא לאפס לגמרי את התיק.

בגיל מבוגר, לחיים יש יותר צבעים מאשר שחור ולבן

יציאה לעצמאות כלכלית לא חייבת להיות טוטאלית. יש הרבה אפשרויות ביניים. צמצום משרה במידה כזו או אחרת, מעבר לעבודה שיותר מספקת נפשית ופחות כלכלית, “קפיצה למים” בהגשמת חלום עסקי שיקח זמן עד שיהיה רווחי, לקיחת “חופשה ממושכת” של שנה או שנתיים מבלי לסיים ממש לעבוד (רק לקחת בחשבון שלא תמיד קל לחזור. נפשית וטכנית), ועוד – כל אחת בהתאם לחייה.

לפעמים יש “קיצורי דרך”

תכניות פרישה מוקדמת ממקום העבודה, קצבאות נכות או שארים (לא מאחלת לאף אחד את האפשרות/צורך לנצל אותן, אבל נסיבות החיים לפעמים מביאות אותנו לשם, ובהיבט הכלכלי, זה יכול לקצר את הדרך לעצמאות כלכלית באופן ניכר).

הערה: אני לא בעצמאות כלכלית, והכתבה לא מתייחסת אלי באופן אישי.

כרמית אורן-מולד, מנהלת בקהילת ידע שווה כסף.

*** אין באמור לעיל המלצה לביצוע פעולות בניירות ערך, המידע לימודי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ מקצועי ***