משקיע נבון לעומת משקיע פרפקציוניסט - ידע שווה כסף

כולנו מכירים אנשים שמנסים לנהל את חייהם  “לפי הספר” כמעט בכל תחום. 

פרפקציוניזם יכול להיות תכונה נהדרת (למשל כששוטפים כלים…) אבל יכול גם להיות מכשול להתקדמות בעולם ההשקעות. 

בהשקעות לעיתים כדאי להיות משקיע הנבון על פני משקיע פרפקציוניסט.

פרפקציוניזם בנדל”ן

דוגמא נפוצה לפרפקציוניזם בתחום ההשקעה בנדל”ן ניתן הוא חיפוש הדירה המושלמת. 

הפרפקציוניסט יחפש דירה בעלת פוטנציאל עליית ערך עצום שגם תאפשר השכרה בקלות במחיר גבוה, גם תהיה בקומה הראשונה, גם עורפית, גם משופצת, גם תהיה בבניין עם ועד בית מסודר וכמובן גם שתוצע לפחות קצת מתחת למחיר שוק. 

הפרפקציוניסט יגלה שבזמן שהוא מחפש את אותה דירה מושלמת (לפעמים שנה/שנים של חיפוש) הוא יכול היה לקנות דירה טובה מספיק, להתקדם ולהיות בעלים של דירה שמכניסה שכירות שמשלמת את המשכנתא ושערכה שעולה עם השוק.

לעומת הפרפקציוניסט, המשקיע הנבון “התפשר” וקנה דירה מספיק טובה (לא משופצת, בקומה 2 ובמחיר השוק) ב 2020 וזכה לקבע ריבית קל”צ נמוכה יותר במשכנתא מאשר כיום וגם רכש את אותה דירה כנראה ב 10% פחות ממחירה מלפני חצי שנה-שנה. 

היתרון של ההחלטה על רכישת דירה מספיק טובה הוא בכך שכעת המשקיע יכול להתפנות גם להשקעה בשוק ההון.

מנסיוני בעבודה עם משפחות כמתכנן פיננסי אני חווה שלמשפחות שאין להן לפחות דירה אחת (למגורים או להשקעה) בישראל קשה יותר להתחיל תהליך של השקעה לטווח ארוך בשוק ההון כי הן נמצאות במצב תמידי של ניסיון לחסוך הון עצמי….לרכישת דירה כך שאינן פנויות להשקיע כסף לטווח ארוך בשוק ההון.

פרפקציוניזם בשוק ההון

גם בשוק ההון פרפקציוניזם עלול לכלות אנרגיות לריק, לגרום לדחיית השקעה וכתוצאה לעכב צמיחה כלכלית.

הפרפקציוניסט של שוק ההון ישקיע זמן רב בהשוואת עמלות בין ברוקרים בישראל, ינסה למצוא את הקצאת הנכסים המושלמת בבניית תיק השקעות בניהול עצמי, ינסה לרכוש קרנות סל בבורסות אירופה בפקודת לימיט, ועוד ועוד.

המשקיע הנבון שמבין שהמספיק טוב יכול בקלות להפוך למצויין – ישקיע את האנרגיה ברכישת ידע איכותי  ויתקדם לכיוון של השקעה.

המשקיע הנבון מבין שהבדל של עשירית האחוז בעמלת רכישה הוא זניח – יותר חשוב פשוט להתחיל ולהתחייב להשקיע חלק ניכר משכר העבודה בקביעות ובהתמדה לאורך שנים.

המשקיע הנבון מבין שהניסיון לרכוש קרן סל בפקודת לימיט כדי לחסוך כמה עשיריות דולר במחיר הרכישה הוא זניח בהשקעה לטווח ארוך (ובפספוס הרכישה ניתן להפסיד גם עלייה של כמה אחוזים כי השוק לא מחכה לאף אחד).

המשקיע הנבון מבין שכל עוד תיק ההשקעות כולל חשיפה ‘הגיונית’ למניות בפיזור גלובלי זה לא משנה אם תיק ההשקעות כולל חשיפה של 48.5% או 52% למניות ארה”ב ו- 8% או 9.3% למניות שווקים מתעוררים.

אז היכן אתם על ציר ההשקעה? האם אתם נוטים יותר לכיוון המשקיע הפרפקציוניסט או לכיוון של המשקיע הנבון?