נכנסים לבורסה: בבת אחת או במנות קטנות? - הסולידית

נניח שיום אחד, ממרומי שמיים כחולים, תצא בת קול, ממרחקים:

"…כספך שוכב ללא מעש בבנק / צובר לו ריבית אפסית ואבק / כוח הקנייה רק הולך ונשחק / לא חראם על הכסף, דרדק בן דרדק?…"

מסונוורים, מבולבלים ואחוזי תזזית, אתם נכנסים לחשבון הבנק שלכם באינטרנט.

120,000 ש"ח טבין ותקלין מביטים אליכם מן המסך. כל כספכם. חסכתם אותו בעמל רב, והדבר האחרון שהייתם רוצים הוא להעמידו בסיכון. זו הסיבה ששמתם אותו במקום "בטוח", הכי "סולידי" שיש – פיקדון קצר מועד בבנק, הנושא ריבית אפסית.

אלא שהסיכון קיים, והוא כמעט ודאי. האינפלציה, הרוצח השקט של העולם הפיננסי, מכרסמת בערך הכסף שלכם בקצב ממוצע של 2% בשנה (במקרה הטוב). כעבור 10 שנים חשבון הבנק עדיין יראה סכום נומינלי של 120,000 ש"ח – אבל כוח הקנייה הריאלי של הסכום הזה יתכווץ ב-20%.

כן, 120,000 ש"ח בעוד 10 שנים יוכלו לקנות מה ש-96,000 ש"ח קונים היום – וכל זה בהנחה שלא נראה היפראינפלציה מהגיהנום.

זוהי הסכנה שבחוסר מעש.

אז החלטתם להפסיק לתת לכסף להתייבש ולתת לו לעבוד בשבילכם. אתם רוצים להיכנס לבורסה. נהדר, אבל איך אדם הסולד מסיכון, שהתרגל כל חייו לחסוך בקפדנות, אמור לעשות זאת?

האם עדיף לקחת נשימה עמוקה ולצלול פנימה עם כל הכסף, או שמא להיכנס במנות קטנות, טיפין טיפין? הפוסט הזה ינסה לעשות סדר.

כניסה בבת אחת

בפשטות, הרעיון כאן הוא לקבוע את הרכב תיק ההשקעות שלכם (למשל, 50% מניות, 50% אג"ח), לקחת את סכום הכסף הפנוי להשקעה, ולהכניס אותו לשוק בבת אחת, בלי למצמץ.

במקרה דנן, ניקח את 120,000 השקלים שחסכנו, נקנה מניות ב-60,000 ש"ח ואגרות חוב ב-60,000 ש"ח, ונלך לישון. כעבור שנה נאזן מחדש את התיק, אם יהיה בכך צורך (על ידי כך שנמכור את הנכס שעלה ונקנה בו נכס שירד כדי לחזור להקצאה המקורית שקבענו)

אם מסתכלים מזווית פיננסית רציונאלית טהורה, הרי שכניסה לשוק בבת אחת תמיד תניב למשקיע את התשואה הצפויה הגבוהה ביותר. חשבו על כך: אתם מעבירים כסף מאפיק השקעה עם תשואה נמוכה (מזומן) לאפיק השקעה עם תשואה גבוהה (מניות, אג"ח, זהב). כמובן שתשואה צפויה אין פירושה תשואה בפועל!

יחד עם זאת, בטווח הקצר היא חושפת את המשקיע לסיכון מסוים הכרוך בתזמון השוק. כיצד תגיבו אם למחרת היום בו תשקיעו, השוק יקרוס לפתע?

מיצוע שקלי

בדרך כלל, משקיעים מתחילים בבורסה מעוניינים לצמצם את פוטנציאל ההפסד יותר מאשר להגדיל את פוטנציאל התשואה. משקיעים מסוג זה עשויים להעדיף את אסטרטגיית המיצוע השקלי.

בתמצית, מדובר בחלוקה של סכום ההשקעה למנות שוות. את המנות הללו משקיעים באופן שיטתי על פני תקופה מסוימת.

כך, אם נמשיך את הדוגמה לעיל, המשקיע עשוי לבחור לפרוס את הסכום לתקופה של שנה אחת, במקום להכניס אותו בבת אחת לשוק. בכל חודש הוא ירכוש ניירות ערך במנות זהות של 120,000/12 = 10,000 ש"ח.

כניסה הדרגתית לשוק מאפשרת למשקיע להתרגל פסיכולוגית לעליות ולירידות בשווקים. בנוסף, היא מבטיחה שלא תפסידו את כל הונכם במידה שהשוק יקרוס זמן קצר לאחר שתתחילו להשקיע.

היתרון המשמעותי של שיטת המיצוע הוא בכך שכאשר המחירים בשוק נמוכים – הסכום הקבוע שתשקיעו יקנה יותר ניירות ערך, ואילו כאשר המחירים גבוהים – הוא יקנה פחות.  בנוסף, מיצוע שקלי "מחייב" את המשקיע להכניס כסף לשוק באופן שיטתי, לא משנה מה קורה בשווקים.

יחד עם זאת, למיצוע שקלי יש שלושה חסרונות מהותיים:

1. יתרת המזומנים שעדיין לא הושקעה נותרת "מיובשת" וחשופה לנזקי האינפלציה
2. אם השוק מטפס בחדות, המנות השוות שלכם ייקנו פחות ופחות ניירות ערך. במילים אחרות, בשוק עולה, מיצוע שקלי יגרום לכם להרוויח פחות.
3. מיצוע שקלי פירושו יותר עסקאות, מה שאומר יותר עמלות, מה שאומר פגיעה בתשואה נטו.

מיצוע שקלי אינו מבטיח תשואה ואינו מצמצם סיכון, ובטווח הארוך צפוי להניב תשואה נמוכה יותר למשקיע לעומת השקעה חד-פעמית. ויחד עם זאת, לאסטרטגיית המיצוע יש יתרון רגשי-פסיכולוגי משמעותי בתקופות שבהן השוק יורד, והיא עשויה להתאים למשקיעים שמתעבים סיכון.

מיצוע מבוסס ערך

שיטה זו מעט מורכבת יותר ממיצוע שקלי, אבל לאורך זמן היא נושאת תוצאות טובות יותר.

גם כאן אנו קובעים סכום קבוע שבו נרכוש ניירות ערך מדי חודש. בנוסף אנו מגדירים את יעד הצמיחה הצפוי של תיק ההשקעות שלנו, כלומר, איזו תשואה להערכתנו התיק צפוי להניב בשנה הקרובה.

בכל פעם שנכניס כסף חדש לבורסה, נשווה את שיעור הצמיחה בפועל ליעד הצמיחה שהגדרנו, ונשנה את גובה ההשקעה בהתאם להפרש.

לדוגמה: נניח שהחלטנו להשקיע 10,000 ש"ח מדי חודש, ואנו צופים שתיק ההשקעות שלנו יניב תשואה שנתית של 6% . כלומר, אנו צופים שבכל חודש תיק ההשקעות יגדל ב- 6/12=0.5%.

בחודש ינואר אנו קונים ניירות ערך ב-10,000 ש"ח, מתוך ציפיה שבחודש פברואר ששווי התיק יהיה 10,050 ש"ח (מפני שתשואה של 0.5% על 10,000 היא 10,050). אם זה המצב – טופחים לעצמנו על השכם ומשקיעים בפברואר עוד 10,000 ש"ח בהתאם לתכנית.

לעומת זאת, אם השוק זינק ובפברואר התיק שווה 11,000 ש"ח, נצמצם את גובה ההשקעה הנוספת בסכום ההפרש: 11000-10050=950 ש"ח. כלומר, בחודש זה נקנה ניירות ערך בסכום של 10000-950=9050 ש"ח בלבד.

באופן דומה, אם השוק מתרסק ובפברואר התיק שווה 7,000 ש"ח בלבד, נגדיל את גובה ההשקעה הנוספת בהפרש: 10050-7000= 3,050 ש"ח ולכן נקנה ניירות ערך בסכום של 10000+3050=13050 ש"ח.

בחודש מרץ נצפה שתיק ההשקעות יהיה שווה 20,050+0.5%, כלומר 20150.25 ש"ח. אם הסכום נמוך מדי או גבוה מדי יש לשנות את גובה ההשקעה החודשית בהתאם.

בניגוד למיצוע שקלי, מיצוע מבוסס ערך דורש קצת יותר עבודה. צריך לבדוק את התיק כל חודש כדי לחשב מחדש את גובה ההשקעה. ויחד עם זאת, הגישה הזו הולכת יד ביד עם העיקרון הבסיסי: קנה יותר כשהשוק זול, קנה פחות כשהשוק יקר. בנוסף, האסטרטגיה הזו כוללת איזון מובנה של תיק ההשקעות.

בשורה התחתונה

קשה להצביע על גישה שתתאים לכולם באופן אבסולוטי.

מי שבוחר להשקיע את מלוא הסכום בבת אחת צפוי להנות מתשואה צפויה גבוהה משמעותית לאורך זמן.

יחד עם זאת, הוא חושף את כל הונו לתנודתיות קצרות-טווח בשוק. משקיעים מתחילים עלולים להירתע מצניחה של 20%-10% בשווי התיק אחרי חודש אחד.  הם עלולים להיכנס לפאניקה ולעשות טעויות חמורות.

מי שבוחר להשקיע לפי שיטת המיצוע השקלי יהנה אמנם מיתרון פסיכולוגי, אבל מבחינה פיננסית טהורה הוא עלול להפסיד אם השוק יעלה לאורך זמן.

כמובן שבתווך ישנם פתרונות אמצע המשלבים בין הגישות. דוגמה לכך היא חלוקה של סכום ההשקעה לשני חלקים: את החלק הראשון – מכניסים לשוק בבת אחת. את החלק השני מחלקים למנות שוות, ומכניסים לשוק בהתאם לאסטרטגיית מיצוע מבוסס ערך.

עדכנתי את דף ה"אודות" של האתר, אל תחמיצו.  🙂