המופע של טרומן, התסריט שלך - הסולידית

אתה הולך לאוניברסיטה, עובד במשך כמה עשרות שנים, פורש לקראת גיל 70 ואם יש לך מזל – אתה מת בשיבה טובה אחרי כמה שנים בודדות כפנסיונר. זהו התסריט השחוק לעיבוד מחודש ועצוב במיוחד של "המופע של טרומן" — רק שהפעם הכוכב הראשי הוא … אתה.

מצופה מכולנו לחיות כך. הלא אנו חיים במדינה שקמה על יסוד ערכן המוסרי של העבודה והמלאכה, ערך שעיצב את פועלם של בוני הארץ – החל מחלוצי העלייה השניה וכלה בתעשיינים הגדולים במשק.

וכך הפך תסריט ה-לעפ"ם ("לומדים-עובדים-פורשים-מתים") לאתוס מקודש שיש לשאוף אליו. בכל יום מעודדים אותנו להתנהל לפי התסריט הזה – בגלל החובה לתרום ל"צמיחה כלכלית", ל"לכידות חברתית" ולשאר הבניות חברתיות שהן אינן אלא אשליה.

האם הערכים והחוויות שלאורם גדלו הדורות הקודמים – לרבות ילידי שנות החמישים והשישים, האנשים המשפיעים ביותר בישראל כיום — נכונים באופן אוניברסלי גם לדורות צעירים יותר? האם נגזר על כולנו לנהל את חיינו בהתאם לתסריט ה-לעפ"ם, גם אם הוא לא עולה בקנה אחד עם סולם הערכים שלנו?

אני חושבת שלא.

אולי אני מגזימה. אולי אני רדיקאלית חופשיה שמשתייכת למיעוט סהרורי של אנשים צעירים, עצלנים, ואגואיסטים (זקני דור ה-Y). אולי אין לי שום זכות להעביר ביקורת על אנשים מבוגרים ומנוסים ממני.

ויחד עם זאת, נדמה לי שבני הדורות הקודמים, בהכללה גסה, פשוט לא מסוגלים להכיר בכך שיש חלופה בריאה, יציבה ובת-קיימא ל"תסריט" שהם מייעדים לכולנו.

קרייריזם דורסני, יחד עם בן-דודו הנקלה — צרכניזם חזירי — ניצבים ביסוד הדרך "הנכונה" לחיים "נורמטיביים". כל מי שסוטה מהדרך הזו מסווג בתור אידיאליסט, היפי, סטלן, שמאלן, עצלן, פרזיט, עלוקה, לוקה בנפשו ו/או אדם שצריך להתבגר ולהפוך למבוגר אחראי.

אבל לא כולם רוצים לחיות כך. לא כולם מקדשים את העבודה כערך מוסרי, ולא כולם רוצים לעבוד כדי להרוויח כדי לבזבז. אף אדם אינו מחויב – מוסרית או משפטית – לבלות את שארית חייו בעבודה, קל וחומר אם תכלית העבודה היא קנייה של ג'אנק חסר תועלת בקניון. קריירה איננה תנאי הכרחי לחיים טובים. ויתור על קריירה לא הופך אדם ל"נשמה אבודה וחסרת כיוון", כפי שזכיתי להתקרא בפי אחרים.

יש מי שמעדיף לבלות את זמנו הפנוי בשתיית קפה עם זקנים ביום אביב שטוף שמש. יש מי שבוחר לפתח את עצמו שכלית, פיזית ורוחנית וללמוד בשם תאוות הידע, לא בשביל תואר עם ממוצע ציונים גבוה. יש מי שלא מבקש "להגשים את עצמו" באמצעות רכבי ליסינג יוקרתיים, משרות מפוצצות ומשרדים פינתיים בקומה 17 עם נוף לים.

ישנם 8 מיליון ישראלים, ו-8 מיליון תסריטים ייחודיים לכל אחד ואחד.

אנשים שמנסים לכפות עלי אורח חיים המתנהל בהתאם לתסריט ידוע מראש, יגלו שמתחת למעטה הקריירה, הבית היפה והגאדג'טים היוקרתיים שבהם הם מתהדרים — מסתתרות להן נשמות אבודות וחסרות כיוון.