אפתיה אהובתי: להשקיע בבורסה בלי רגש - הסולידית

"הזמן הוא ידידך, הרגש – אויבך." –ג'ון בוגל

רובנו תופסים את עצמנו כיצורים תבוניים ורציונאליים הפועלים מכוח ההיגיון.

אך בסביבה ייצרית וטעונה פסיכולוגית כמו שוק ההון, גם המשקיע ההגיוני ביותר עלול להיכנע לדחפיו הרגשיים ולבצע בשל כך טעויות הרסניות מבחינה פיננסית.

מרחב "הטעות הרגשית" של המשקיע הממוצע הוא כמעט אינסופי, וניכר במיוחד כשהבורסה קורסת או מזנקת באופן דרמטי.

בתקופות אלה משקיעים רבים נכנסים לשוק (חמדנות) או בורחים ממנו (פחד), משנים את פרופיל הסיכון שלהם בתגובה לאירועים בשווקים, וקונים או מוכרים ניירות ערך לפי הבאזז האחרון בתקשורת הכלכלית.

פרופ' דניאל כהנמן טען כי בני אנוש מונעים משנאת הפסד יותר מתשוקה לרווח. זהו ככל הנראה אינסטינקט ביולוגי, שריד אבולוציוני שמביא אותנו לא פעם לקבל החלטות על סמך דחפים רגשיים.

זו הסיבה שכשהבורסה עולה משקיעים רבים נוטלים על עצמם סיכונים לא מידתיים , אולם כשהיא קורסת – סף הסיכון שלהם משתנה בחדות.

המוני משקיעים חוו זאת על בשרם במפולת של 2008. רבים נקלעו לפאניקה, ניסו "להציל" את מה שנותר מתיק ההשקעות שלהם, מכרו את ניירות הערך היקרים שלהם במחירי ריצפה ובכך נעלו הפסדי הון לעולמי עולמים.

ההחלטות הפזיזות הללו יכולות להחריב כל תיק השקעות. המשקיע הטיפוסי מוכר את נייר הערך כשמחירו נעשה נמוך מדי, וקונה שוב כשהוא גבוה מספיק בעיניו. ככה לא עושים כסף! (*)

ג'ון בוגל מלמד אותנו להתעלם מהפחד. משקיעים פסיביים מתייחסים למפולות בתור הזדמנות פז לקנות מניות בזול. כך כל שקל קונה יותר ניירות ערך. כשהשוק חוזר לעלות, המשקיע הפסיבי כבר הרוויח רווח נאה על ההשקעה כתוצאה מקנייה במחיר רצפה.

איך להשאיר את הרגש מחוץ לשוק ההון?

מובן, אפוא, כי בכל הקשור לכסף והשקעות, האינסטינטקים שמצילים אותנו מסכנות היומיום הופכים לסכנה בפני עצמם. הרגש אופף את ההיגיון, גורם לנו לפעול בפזיזות או לא לפעול כלל.

אני יכולה לומר לכם "לנטרל את הרגש", אבל גם אם תסכימו איתי ברמה השכלית, לא בטוח אם הדחפים היצריים שלכם יאפשרו לכם ליישם זאת בפועל, ובפרט בתרחיש שבו כספכם היקר צונח ביחד עם השוק.

ובכל זאת, ישנם כמה קווים מנחים – שאותם אני מאמצת באופן אישי – שיוכלו לסייע לכם לחזק את "קול ההיגיון" במאבק על מנגנון קבלת ההחלטות שלכם:

1. תכנון, תכנון, תכנון

לעולם אל תיכנסו לבורסה ללא תכנית ברורה. פעילות בשוק ההון ללא תכנית שקולה לספקולציה, הימור. התכנית שלכם צריכה לכלול את הפרמטרים הבאים:

• היעד הכלכלי שאליו אתם שואפים להגיע ושלשמו אתם משקיעים את כספכם (למשל: דירה, פרישה מוקדמת)
• הסכום בשקלים הדרוש לשם כך
• אופק ההשקעה (בשנים) – תלוי במועד שבו תזדקקו לכסף
• סכום הכסף שתחסכו ותשקיעו מדי חודש/רבעון/שנה
• סף הסיכון שלכם והרכב תיק ההשקעות הנגזר ממנו
• מנעד התשואות הסביר (שליליות וחיוביות כאחד!) שהתיק שלכם עשוי לייצר בפרק הזמן שהגדרתם

שלבו בתכנית הזו אמירה ברורה המפרטת כיצד תנהגו אם התיק שלכם ייחתך ב-50% (רמז: לא למכור).

העלו את התכנית על הכתב והישבעו לדבוק בה באש ובמים, אלא אם הנסיבות האישיות שלכם ישתנו באופן קיצוני (לא עלינו) באופן שיחייב אתכם להגדיר מחדש את היעד הכלכלי.

2. בקרה מינימלית

הנטיה לבדוק "מה הכסף שלנו עשה היום" היא אחד הדברים שאני מתעבת במגזינים הכלכליים בטלוויזיה. הסיבה היחידה שאותן תוכניות עושות זאת היא מפני שהן חייבות למלא זמן מסך. אתם פטורים מהחובה הזו.

אין שום סיבה שתבדקו את מצב תיק ההשקעות שלכם מדי שעה, יום, שבוע או חודש. השוק עולה ויורד – זה טבעו. אם תבצעו בקרה הדוקה מדי אתם עלולים להיקלע להתקף מאני-דיפרסיבי שרק יעצים את הרגש, יפגע בשכל הישר ויימנע מכם לישון טוב בלילה.

בדקו את התיק אחת לרבעון ושפטו את ביצועיו אך ורק בהתאם ליעד שהגדרתם בתכניתכם. אל תשוו את ביצועיו לתיקי השקעות אחרים ואף לא למדד זה או אחר. נצלו את הזמן הפנוי לתחביבים אחרים.

3. לא לתחמן, לא לתזמן, לא להכות

רוב האנשים סבורים שהם טובים מהממוצע, שיש להם יתרון סמוי על השוק, שהם מסוגלים לזהות דפוסים ומגמות במידע אקראי (ע"ע ניתוח טכני), או שיש להם יכולת לחזות את העתיד על סמך העבר.

זחיחות ואופטימיות-יתר היא אחת התכונות המסוכנות ביותר עבור המשקיע: היא גורמת לו לקחת סיכונים מיותרים על בסיס הערכה מופרזת של יכולתו לשלוט באירועים.

לכן, במקום לנסות לתזמן, לתחמן או להכות את השוק – קנו את כולו והחזיקו בו לטווח ארוך, תוך פיזור הכסף על פני מגוון אפיקי השקעה בעלי קורלציה שלילית (למשל: מניות, אג"ח, זהב, נדל"ן …).

בנוסף, כדי לכפות על עצמכם מנטליות של "אדישות" לנעשה בשווקים, שקלו להיכנס לשוק ההון באמצעות אסטרטגיית מיצוע שקלי.

זכרו – אנחנו משקיעים. לא ספקולנטים ולא מהמרים. אנחנו רצים למרחקים ארוכים. מפולת של חודש, שנה ואף 5 שנים לא רלוונטית לאדם בעל אופק השקעה של 20 שנה ויותר.

4. אטמי אזניים

לרעש פיננסי יש פוטנציאל הרסני, מפני שכל תכליתו היא לנגן על העצבים שלכם, בדרך כלל תוך התייחסות לטווח הקצר מאד.

התקשורת הכלכלית מעוניינת לייצר רייטינג, ורייטינג משיגים באמצעות שתי דרכים מרכזיות: פיתוי והפחדה.

חשוב לברור את המוץ מהתבן, להטיל ספק בכל מידע שאתם צורכים ולחשוב מי באמת מרוויח מפרסומו. לעולם אל תקבלו החלטה פיננסית על סמך כתבה זו או אחרת.

5. משמעת עצמית

הישארו במסלול בכל מחיר, לא משנה מה קורה בשוק.

אל תשנו את פרופיל הסיכון שלכם ואת הרכב תיק ההשקעות הנגזר ממנו. אם תיק ההשקעות שלכם יוצא מאיזון, אזנו אותו מחדש על בסיס שיטתי באמצעות מכירה של נכסים שעלו בערכם וקנייה של נכסים שירדו בערכם. כך תוכלו למכור ביוקר ולקנות בזול – קרי, להרוויח כסף על בסיס שיטתי – בניגוד מוחלט לרוב המשקיעים.

אם אתם זקוקים למישהו שיאכוף את המשמעת הזו עבורכם, יתכן שתמצאו תועלת ביועץ השקעות חיצוני (רמז: אני לא כזו).

בשורה התחתונה

קל לומר למשקיעים "נטרלו רגשות". קשה הרבה יותר להישאר רציונאלי בסביבה אמוציונלית (בהנחה הסבירה שאתם לא הבחור הנאה הזה).

אף שאין פיתרון קסם, הדרך הטובה ביותר לנטרל את הרגש בהשקעות היא לאמץ אסטרטגיית השקעה איתנה, אשר הולמת את פרופיל הסיכון שלכם לטוב ולרע, ולדבוק בה בכל עת.

(*) קל ללעוג לעדר בדיעבד – אבל מי שלא חווה מימיו קריסה של עשרות אחוזים בבורסה לא יוכל לדמיין את התחושה. כשכולם סביבך מוכרים ומדברים על קריסת המערכת הפיננסית העולמית, קשה מאוד לנהוג אחרת.