מכתב פתוח לשר החינוך - הסולידית

לכבוד שר החינוך, הרב שי פירון

מכובדי,

לפני כשבועיים רעשה הארץ וגעשה. הרפורמה במערכת החינוך עליה הכרזת פתחה את מהדרות החדשות וזכתה לכותרות ענק בעיתונים.

"מדינת ישראל לא יכולה להתחמק מחינוך לזהות וערכים," אמרת, והדגשת את השאיפה ל"מצוינות" כבסיס להחלטותיך.

לצערי, אני חוששת שמהפכת התיקונים הזו לא תפתור דבר. היא עצמה מהווה חלק מהבעיה.

היו זמנים, כבוד השר, שבהם ילדים ספגו ערכי יסוד מהבית. אינני מתכוונת לאתוסים דתיים-לאומיים. כוונתי לערכים אוניברסליים וחיוניים יותר לחיי הפרט, כמו למשל: עצמאות, תושיה, הישענות עצמית, ביקורתיות, שיפוטיות, חיסכון ותבונה כלכלית. "מצוינות" מסוג אחר, אם תרצה.

בימינו, רוב הילדים הבאים בשערי מוסדותיך מגיעים ממשפחות חנוקות ממשכנתא ומאוברדראפט, שבהן ששני ההורים חייבים לצאת לעבוד. ומכיוון שלכל אותם עבדים בשכר אין את הפנאי, הקשב והיכולת להקנות ערכים לילדיהם, הם בוחרים באופציה הקלה: מיקור חוץ של התהליך החינוכי.

במובן זה, אדוני אינו אלא קבלן עבודות.

בוודאי תסכים עמי שהתוכן העיוני הוא לא התכלית העיקרית שלשמה קיים בית הספר. למעשה, ניתן היה לדחוס את כל החומר למשהו כמו 6-5 שנים. לפיכך, גם אם תקצץ את מספר מבחני הבגרות מ-15 ל-10, תצמצם את שאלוני הבחינה ותשלב "עבודת חקר" (או "הערכה חלופית" אחרת) בשקלול הציון הכללי, ספק אם משהו בהוויה הבסיסית של בית הספר הישראלי ישתנה.

גם אחרי הרפורמה, התלמיד "המצטיין" יישאר זה שמציית למוריו ללא סייג, שמקבל את דעתם מבלי לשאול שאלות, שעובד יפה בקבוצות, שיושב בשקט ומאפשר למורה לבצע את משימתה. התלמיד ה"אהוד על חבריו" יישאר זה שמנסה להשתלב, שחשוב לו מה אומרים עליו, שלא מנסה לבלוט יותר מדי פן ייחשב ל"יצור".

המדד הפדגוגי למה שאתה מכנה "מצוינות" יישאר בעינו: תבונה בסיסית, זיכרון לטווח קצר והישגיות (כלומר, היכולת להשיג ציון גבוה). אין זה צירוף מקרים שאלו הן שלוש התכונות החיוניות ביותר עבור חלק גדול מהמשרות הפקידותיות במשק.

כן, כבוד השר. בתי הספר שלך אולי כבר לא יהיו בתי חרושת לציונים. אך לאור האמור, הם בהחלט ישמרו את מעמדם כבית גידול אידיאלי לדור חדש של צרכנים-קרייריסטים.

האם לכך התכוונת כשציינת כי מטרתך "להתאים את הלמידה למאה ה-21?"

הבט סביבך. בוגר י"ב ממוצע עוזב את מערכת החינוך עליה אתה מופקד מבלי לדעת כמעט דבר על העולם שסביבו. ילדים מעטים רוכשים כישורי חיים טכניים ו/או מעשיים במהלך לימודיהם — באילו בתי ספר עוד מלמדים שיעורי מלאכה וכלכלת בית?

בעיני זהו ביטוי לחוסר אונים נרכש מהזן הירוד ביותר. כשאדם בוגר יוצא לעולם מבלי לדעת כיצד לבשל, לתקן, לבנות, לתפור, לטפל, להגן ולבדר את עצמו, אך טבעי שיידרש לשלם לאחרים תמורת כל אלה; וכשהוא נדרש לשלם לאחרים, הוא מוכרח לעבוד ולהרוויח כסף.

אם נביא בחשבון שאותו שמיניסט מסיים את חוק לימודיו מבלי שאיש לא טרח ללמד אותו מהו כסף ואיך לחסוך אותו, מהו חוב ואיך לצאת ממנו, או מהו שוק ההון ואיך להיכנס אליו — לא נופתע לגלות עוד עכבר צעיר משלב להילוך גבוה במרוץ.

כבודו אולי מגחך למקרא הדברים – הלא לשם מה יש אוניברסיטה?

אם הבנתי נכון את כוונתך, הרי שלשיטתך כל ילד בישראל זכאי, יכול ואף זקוק להשכלה גבוהה, שתאפשר לו להתמחות בתחום צר כלשהו בהתאם לעקרון היתרון היחסי. אין זה מקרה שאת עיקר תשומת הלב משכה החלטתך לבטל את הבחינה הפסיכומטרית, שלבטח תקל על המוני בית ישראל להתקבל לאוניברסיטאות.

ההחלטה עולה בקנה אחד עם ההנחה הרווחת, כי האדם הסביר, הנורמלי, חייב ללכת לאוניברסיטה ולרכוש השכלה גבוהה. אם לא יעשה זאת ייחשב לנפל, בור ועם הארץ, שגורלו חיי עוני ובערות.

אינני יודעת אם יש מי שמרוויח כלכלית מהנצחת המיתוס הזה, שגורם לנהירה המונית לאקדמיה מדי שנה בשנה. תקוותי היחידה שאותו גורם לא פועל חלילה מתוך כוונה לכסות על גרעונות ענק כלשהם באצטלה של מתן השכלה.

העובדה המצערת היא, כבוד השר, שמדינת ישראל לא מרוויחה דבר מאקדמיזציית-יתר של האוכלוסיה.

כשאתה שולח הרבה מאוד אנשים לאוניברסיטה, הרמה האקדמית מתרסקת. זה מחויב המציאות, הרי מדובר בהיצע וביקוש. זהו תהליך שנמשך שנים, שהביא לכך שהאוניברסיטאות כבר מזמן לא מהוות "מוסדות להשכלה גבוהה". כיום רובן אינן אלא ש"ג הניצב בשער הכניסה לשוק העבודה הפקידותי.

בהתאמה, רוב הצעירים הצפויים לגדוש כעת את האוניברסיטאות לא יעשו זאת מתוך עניין אקדמי טהור – חלקם הארי שואף בסך הכל לקבל את התואר — כרטיס הכניסה הרשמי למנעמי מעמד הביניים — ועדיף ועדיף בממוצע ציונים גבוה ככל הניתן.

למרבה הטרגדיה, המעסיקים במשק כבר מבינים את זה. להוציא מקצועות מסוימים, תואר ראשון בימינו לא שווה יותר מדי ולא מוכיח הרבה מעבר ליכולת התמדה, הישגיות ואינטליגנציה ממוצעת.

כפועל יוצא, רמת האמון של המעסיקים באקדמיה הידרדרה לשפל כה חמור כך שרובם מחייבים את מועמדיהם לעבור שורת מבדקים פסיכוטכניים, במטרה לוודא שאכן למדו משהו באוניברסיטה. ואם לא די בכך, בשנים האחרונות צצו מוסדות יעודיים שמלמדים אקדמאים לעבור את אותם מבדקים…

האם לא פשוט יותר לרכוש מקצוע מיד אחרי הצבא, לדלג על האוניברסיטה ולהתחיל על החיים במצב כלכלי טוב בהרבה? האם כבודו חלק עם תלמידי התיכונים כמה מרוויח אקדמאי מתחיל לעומת, נניח, מפעיל צמ"ה, רתך, מסגר, רצף, כורה פוספט, נהג אוטובוס או חשמלאי בעל ניסיון של שנתיים?

אסיים בהצעה: עצור את אינפלציית התארים. דלל את המכללות. במקום לעודד 100% מהאוכלוסיה להגיע לאקדמיה, למרוח את התואר על פני 6-5 שנים בלתי-פרודוקטיביות ולהוריד את הרמה האקדמית, שלח רק את 30% הטובים ביותר לאוניברסיטאות. מתוכם בחר רק את הטובים ביותר ללימוד תארים מתקדמים — הם שימקמו את ישראל בחזית המחקר והפיתוח.

ברגשות כנים,

דורין הרטמן
הסולידית

 נ.ב: אולי בדרך להתאמת הלמידה למאה ה-21, נשלב מעט תכנים מהמאה ה-18?