מקלחת קרה: 3 סיבות להפסיק לשקשק - הסולידית

בעיני רבים, רחצה במים קרים היא התגלמותו המזוקקת של הסבל עלי אדמות – עד כדי כך שיש אנשים שיעדיפו לא להתקלח כלל מאשר לעמוד אפילו עשר שניות תחת זרם מים צוננים.

יש אנשים שמסוגלים לנטור טינה במשך שבועות רק משום שמישהו "גמר להם" את המים החמים. אני מניחה שאתם מכירים לפחות אחד כזה.

סביר להניח, אם כן, שלפחות 90 אחוזים מקוראי השורות הללו יתקשו להזדהות עם חיבתי היתרה למקלחות קרות. גם הבודדים שיבינו לליבי לא ידעו להסביר מדוע בחרתי להקדיש פוסט שלם ל"תחביב" הזה.

ובכן, למרות שמקלחת קרה היא ביטוי מופתי להסתגלות אסקטית, אני לא עושה זאת כדי לענות את עצמי או כדי להוכיח שאני מסוגלת לסבול יותר ממישהו אחר.

האמת היא שלרחצה במים קרים יש שורה ארוכה של יתרונות – פיזיולוגיים, מנטאליים ופסיכולוגיים – שמקרינים על מגוון תחומים בחיים, לרבות התחום הכלכלי.

אז לאלה מכם שרועדים רק מעצם המחשבה על מקלחת קרה – הנה כמה סיבות מדוע כדאי, בכל זאת, לשנות את דעתכם.

1. מקלחת קרה טובה לבריאות

כן. למרות שאמא תמיד הזהירה שמים קרים גורמים לדלקת ריאות, מסתבר שיש להם תועלת פיזיולוגית מוכחת.

בין היתר, חשיפה סדירה למים קרים תורמת לחיזוק המערכת החיסונית, מאיצה את קצב חילוף החומרים (ושריפת השומן) ומקלה על זרימת הדם לאיברים חיוניים. היא מסייעת לשמר את הלחות הטבעית בשיער ובעור (היה שלום, קרם לחות!) וטובה לבעיות שינה, נשימה, דיכאון וכאב כרוני.

מעבר לכך, מקלחות קרות שיפרו באופן משמעותי את הסיבולת שלי לקור. רוב האנשים איבדו את היכולת הטבעית לסגל את חום גופם לטמפרטורת הסביבה בגלל התלות במזגנים ובמפזרי חום — פריט חובה כמעט בכל חלל סגור בימינו. מובן שאנשים כאלה יעדיפו להתקלח במים חמים ומפנקים.

לבסוף – אני לא מכירה מרענן טוב מזה. אין דבר שגורם לי להרגיש יותר אנרגטית ומלאת חיים ממקלחת קרה על הבוקר. גם הקפה החזק בעולם לא יכול להשתוות לפרץ האנרגיה שנובע מההלם הראשוני מתחת לדוש.

פלא שבארצות הצפון נהוג לטבול במי קרח מגיל אפס?

 2. מקלחת קרה חוסכת המון

עם כל הכבוד ליתרונות הבריאותיים – מקלחת קרה היא לא בילוי חוויתי. בימים הראשונים אפשר לומר שהחוויה הייתה אפילו טראומטית. קשה לומר שאני נהנית מהמקלחות הללו – הגם שהן לא בלתי נסבלות כבעבר.

אבל בדיוק כשם שאני אוכלת כדי לחיות ולא חיה כדי לאכול (–סוקרטס), אני מתרחצת כדי לחיות ולא חיה כדי להתרחץ.

המשמעות האפקטיבית היא חיסכון משמעותי – בזמן, בכסף ובעצבים.

במקום להתפנק 20 דקות במים רותחים ולבזבז בממוצע 200 ליטר מים, אני משקיעה פחות מ-5 דקות במקלחת תכליתית וקרה, מקטינה דרמטית את חשבון המים שלי ומקלה על משק המים בישראל.

במקום להדליק דוד שמש (3 קילוואט לשעה, כ-500 ש"ח בשנה), לשלם למישהו מאות שקלים כדי להחליף גוף חימום אחת לתקופה או לקנות דוד חדש (1500 שקל) כשהישן מתקלקל – אני חוסכת את הכסף הזה.

במקום לריב עם בן הזוג שלי על כך שהוא גמר לי את המים החמים, אני רבה איתו על דברים אחרים 😉

אם המשכתם לקרוא עד כאן, סביר להניח שהגעתם לאחת משתי התובנות הבאות:

א) הרטמן משוגעת, והפוסט הזה הוא החותמת הסופית לכך. "מאמי, תדליקי עכשיו את הבוילר!"

ב) הרעיון עצמו מעניין אתכם, אבל כשאתם מריצים את הסרט בראש, אתם לא רואים את עצמכם מסובבים את הברז לימין.

זה מובן. צריך לא מעט אומץ וכוח רצון כדי לעשות משהו שיועיל לכם בטווח הארוך, אבל יגרום לכם לסבל בטווח הקצר.

כשהאופציה הקלה, הנוחה, המפנקת והממכרת זמינה כל כך, קל מאוד להרים ידיים. זו הסיבה שכל כך הרבה אנשים שוברים דיאטה, מפסיקים להתאמן, חוזרים לסיגריות וכן הלאה.

הרי למה לרוץ 500 מטר למכולת כשאפשר לקחת את הרכב? למה לקנות בתשלום אחד כשאפשר לפרוס את העסקה לתשלומים קטנים? למה לשים סוודר כשאפשר להדליק מפזר חום? למה ללמוד לבשל כשהשליח יגיע "עד שעה בתיאבון"? למה ללמוד להשקיע בבורסה כשאפשר לקחת מנהל תיקים? למה לחסוך כסף אם חיים רק פעם אחת?

השורה התחתונה היא שמקלחת חמה היא מותרות, פינוק ממכר. כמו הרכב הפרטי, הטלוויזיה, הטבק והאשראי – היא לא צורך אנושי בסיסי, ומעולם לא הייתה כזו.

כשאדם עומד עירום מתחת לברז המקלחת הוא ניצב לבדו מול הרצון להיכנע לדחיינות, לבכיינות ולוותרנות. במובן מסוים, הוא מעמיד את כוח הרצון שלו במבחן – שלא לומר, תחת מחנה אימונים.

מי שלומד לדחות סיפוקים מידיים והתמכרויות קצרות-טווח מפתח איתנות, חסינות וסיבולת לטווח הארוך.  י שמרגיל את עצמו להתמודד עם פחדים ואי-נוחות על בסיס יומי מתמודד טוב יותר עם פחדים ואי-נוחות בתחומים אחרים בחיים.

אם אתם מצליחים לחשוק שיניים ולפתוח את הברז – אין שום סיבה שלא תצליחו להתמיד באימון, בדיאטה או בחיסכון.

אז בלי להסס ובלי לדחות. גשו למקלחת, התפשטו,  ופתחו את המים הקרים. הכניסו את כל הגוף בבת אחת, לא בהדרגה. נסו להסדיר את הנשימה ככל האפשר. תנו לגוף לספוג את הטראומה ולהסתגל.

המקלחת עצמה היא לא מה שחשוב. הרתיעה ממנה – וההתגברות ההדרגתית על הרתיעה הזו – היא עצם העניין.