גונבים לכם את הפנסיה? זהו הפיתרון - הסולידית

3 טענות מרכזיות נשמעות בשנים האחרונות בעקבות הפרטת המערכת הפנסיונית בישראל: 

1. המדינה מתנערת מ"אחריותה" לגורלם הכלכלי של אזרחיה אחרי גיל הפרישה.
2. כספי החוסכים מושקעים בעל כורחם ב"אפיקים מסוכנים", ובכללם בעסקי טייקונים המועדים לתספורות ושאר מחלות
3. דמי הניהול שגובות חברות הביטוח שערורייתיים ושוחקים באופן דרמטי את כספי החוסכים

בעוד שהטענה הראשונה היא בעיקרה דמגוגיה סוציאליסטית היוצאת כנגד הבלתי נמנע, יש ממש בטענות השניה והשלישית.

חשוב להבין מנין נובעת הבעיה.

מנהלי המוצרים הפנסיוניים (קופות גמל, קרנות פנסיה וקרנות ההשתלמות) פועלים בזירה תחרותית ביותר ועמוסת רגולציה. שאיפתם האולטימטיבית היא להשיג את התשואה הגבוהה ביותר לעמיתים לאורך זמן. התשואה הגבוהה תגרום להם לבלוט על פני מתחריהם בשוק הגמל, תאפשר להם למשוך עמיתים רבים יותר, וכמובן תגדיל את הכנסת מנהלי הקופה מדמי ניהול.

עכשיו, תלמידים יקרים, מה עושה מנהל פיננסי כדי לקצור תשואה גבוהה מהממוצע?

נכון! הוא מנסה להכות את השוק.

הכספים שאתם (והמעסיק שלכם) מפרישים מדי חודש לחיסכון פנסיוני מנוהלים באופן אקטיבי ומושקעים במניות, באגרות חוב ובאפיקי השקעה נוספים שלהערכת מנהל הקופה ישיגו תשואה גבוהה ממדד הייחוס (יהיה אשר יהיה). בשוק הגמל, "ביצועים" הם שם המשחק.

מי שמעוניין לדעת באילו ניירות ערך מושקעים כספי הפנסיה שלו – יכול להמשיך לחלום. בניגוד לקרנות נאמנות, החוק אינו מחייב את מנהלי הקופות לחשוף את הרכב תיק ההשקעות שלהם או לפרסם לאילו חברות או טייקונים הם חשופים.

במקום זה, הקופות מסתפקות בפרסום מידת החשיפה שלהם לאפיק מסוים (למשל: X% מניות בארץ, Y% אג"ח בחו"ל…), באופן שעולה בקנה אחד עם מסלולי ההשקעה שהם מציעים למשקיע, בסגנון: "סולידי", "אגרסיבי", או "כללי" (השד יודע מה זה אומר).  מובן שבמצב עניינים זה, הדרך מכאן ועד לניגוד אינטרסים – קצרה מאוד.

תמורת הניהול האקטיבי והבלתי שקוף הזה החוסכים משלמים לא מעט דמי ניהול, אשר נגבים ללא קשר לביצועיה של הקופה.

עדכנית ל-2014, דמי הניהול המרביים בקופות הגמל עומדים על 1.05% לשנה ועוד 4% הנגבים מכל הפקדה. מובן שהקופות לא מסתפקות בכך, ומאחר שהן מונעות מתוך רצון לגרוף ביצועים מקסימליים, הן משקיעות במוצרים פיננסיים יקרים, שאת דמי הניהול שלהן הם מגלגלים חזרה לחוסך (ע"ע "דמי הניהול הכפולים").

כדי להצדיק את העניין, הקופות טוענות שראוי וכדאי לשלם הרבה כסף תמורת ניהול אקטיבי בידי מומחים – הלא זוהי הדרך היחידה "להכות את השוק" ולהימנע מ"בינוניות" ההשקעה במדדים. הם רק שכחו שבשוק ההון, בניגוד למקומות אחרים, להיות "בינוני" או "ממוצע" זו מעלה. איש אינו יכול להכות את השוק לאורך זמן.

עכשיו, 1% שנה לא נשמע כמו הרבה כסף, אבל אם ניקח בחשבון שהכספים צוברים ריבית דריבית במשך כמה עשורים, הרי שלאורך זמן, הכספים המנוהלים בקופות הגמל יישחקו בעשרות אחוזים – בלי שתרגישו. ההשפעה ההרסנית הזו היא שהולידה את הביטוי Costs Matter Most, הנפוץ בקרב חסידיו של ג'ון בוגל. העלויות הן הכל.

היות שאין שום סיבה לגיטימית לשלם לאחרים על מה שהאדם הסביר יכול לעשות בעצמו, מן הראוי למצוא פתרונות חלופיים.

קופות גמל בניהול אישי  – IRA

כתבתי כאן בעבר על IRA  בהקשר של קרנות ההשתלמות. תזכורת: IRA (Individual Retirement Account) הוא חשבון פנסיוני המנוהל באופן אישי על ידי המשקיע.

זאת אומרת שהמשקיע יכול להנות מכל היתרונות של אפיק החיסכון הפנסיוני – ובראשן פטור ממס רווחי הון עד גובה התקרה – ויחד עם זאת להוזיל דרמטית את דמי הניהול, להתאים את הרכב תיק ההשקעות לצרכיו ולמידותיו, ולקבוע בעצמו באילו ניירות ערך להשקיע – בלי להיות תלוי בגחמותיו של מנהל זה או אחר שמשוכנע שהוא וורן באפט II.

בהינתן היתרונות הללו, אני מאמינה שכל משקיע עצמאי חייב לנהל את חסכונותיו הפנסיוניים בעצמו במסגרת חשבון בניהול אישי (IRA).

אלא שהתחום בישראל, בניגוד לחו"ל (שם הוא ותיק ונפוץ מאד), עדיין בחיתוליו.  כיום מתיר המפקח על שוק ההון לנהל במסגרת IRA רק שלושה סוגים של חסכונות פנסיוניים:

• קרנות השתלמות לשכירים – פתוחות רק לשכירים (בדרך כלל המשקיע מפריש 2.5% ממשכורתו ברוטו ומעבידו 7.5% ממשכורתו ברוטו)
• קרנות השתלמות לעצמאיים – פתוחות רק לבעלי הכנסה מעסק או ממקצוע
• קופות גמל נזילות במעמד עצמאי – הכוונה לכספים שהופקדו לפני שנת 2006 בקופת גמל במעמד עצמאי וניתנים למשיכה מיידית כסכום חד-פעמי.  

הבעיה הגדולה היא עם קופות הגמל במעמד שכיר. רוב השכירים במשק מפרישים כספים לקופות אלה, מהן יוכלו למשוך כספים כקצבה חודשית פטורה ממס החל מגיל 60. נכון להיום, אין אפשרות לנהל כספים אלה במסגרת IRA, והחוסך נותר כפוף לחסדיו של מנהל הקרן (ולדמי הניהול שהוא גובה).

עד עתה האלטרנטיבה המתבקשת הייתה להעביר את קופת הגמל למסלול  "עוקב מדד". למיטב בדיקתי ישנם 3 בתי השקעות המציעים מוצרים כאלה: אינפיניטי, אי.בי.אי והפניקס. (*) המשותף לקופות הללו הוא שנכסי העמיתים מושקעים באופן פסיבי, כך שהן מנסות לחקות את תשואת המדד, במקום להכות אותו. הדבר מאפשר להן גם לגבות דמי ניהול נמוכים יותר.

זוהי אמנם התפתחות בכיוון הנכון, אבל היא עדיין לא גמישה מספיק כדי להרכיב תיק השקעות עצמאי בסגנון "שוקולד מריר" או המודל של הארי בראון.

למרבה המזל, יש מי שפועלים כדי לשנות את המצב. ד"ר הראל פרימק מ"הקואליציה האזרחית" הוא העיקרי שבהם. ד"ר פרימק עתר לפני כמה שנים לבג"ץ כנגד האוצר בדרישה להפסיק את האפליה ולאפשר גם לשכירים לנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם בעצמם, על פי שיקול דעתם הבלעדי.

נשמע קצת כמו מאבקו של דון קישוט בטחנות הרוח, אלא שהמאמצים הללו נשאו פרי.

בעקבות העתירה משרד האוצר פרסם במהלך הקיץ טיוטת תקנות, המפרטות כיצד בכוונתו להרחיב את מסגרת ה-IRA  גם לשכירים. האוצר התנה זאת במגבלות מסוימות, כמו החובה להשקיע במוצרים מחקי מדד, אבל כמובן שהדבר לא אמור להפריע למשקיעים פסיביים כמו קוראי "הסולידית". בחודש שעבר בג"ץ חייב את האוצר להגיש את התקנות לאישור ועדת הכספים תוך מספר קטן של חודשים. מעשית, נסללה הדרך ל-IRA לשכירים.

 ד"ר פרימק וחבריו צריכים את העזרה שלכם. אנא קראו את המידע החיוני שפרסמו בקבוצת הפייסבוק שלהם וכמובן פרגנו להם ב"לייק". נדמה לי שגם "תודה" לא תזיק.

מטבע הדברים, לא כולם מרוצים מהמהלך. הטיב לנסח את מורת הרוח הזו כתב בשם רון שטיין, בדברים שכתב לאור ההצלחה של ד"ר פרימק, שכאילו לקוחים מהפוסטים הציניים ביותר ב"סולידית":

"בשורת ה-IRA עדיין רחוקה מרובם הגדול של השכירים הישראליים החוסכים לפנסיה מדוע? מכיוון שרוב הישראלים לא יודעים מה זה שוק הון, ואינם יודעים מהם סיכוני ריבית, סיכונים ענפיים או סיכוני מט"ח, ואיך להתייחס אליהם בתיק השקעות"

ועל כך אמרו חכמנו: NO, RON STEIN, THAT'S A BAD RON STEIN!!!

אמירות כאלה משרתות בעיקר את מי שמבקשים לקדש את המנטרה שהציבור טיפש, שהוא לא יודע ולכן לא ילמד, שהבורסה היא למומחים בלבד, ובמשתמע – אך טבעי ולגיטימי לשלם כסף מיותר תמורת ניהול כספכם בידי "מומחים" (גם אם עובדתית תוכלו לעשות את זה בעצמכם וכנראה בצורה טובה יותר).

לא רוצים להשקיע ב"טייקון" מסוים? אתם לא חייבים. לא רוצים לשלם דמי ניהול מופקעים תמורת "ניהול אקטיבי" שספק אם יספק את הסחורה? אתם לא חייבים. לא רוצים להיות אחד מעוד מאות אלפי עמיתים? אתם לא חייבים.

IRA הוא הפיתרון הזול, הנוח והאחראי – ודעתי היא שלציבור החוסכים יש אינטרס ברור להרחיב את השימוש במכשיר הזה. 

(*) אינני בעלת רישיון לייעוץ פנסיוני ואינני מומחית בתחום. הפוסט נועד להוות רקע למחקר  עצמאי – הוא אינו מהווה המלצה לרכישת מוצר פנסיוני כלשהו, ואינו מהווה חלופה לייעוץ מקצועי המתאים לצרכיו של כל אדם. אין לי כל קשר עסקי עם בתי השקעות, חברות ביטוח, בנקים או משווקים פנסיונים אחרים.