טירוף המערכות של "שדולת השוכרים" - הסולידית

שמעתם בוודאי (בהנחה שלא נקברתם תחת סלע בזלת אימתני בימים האחרונים) על הקמפיין המתוקשר שמובילה ח"כ סתיו שפיר ל"הסדרת" שוק השכירות בישראל וליצירת "חוזה שכירות הוגן" שיעוגן בחוק.

"השדולה לשכירות הוגנת" מתיימרת להגן על ציבור השוכרים בדרך של פיקוח וריסון עליית שכר הדירה. בעל הנכס יהיה מחויב להציע חוזה לשלוש שנים לפחות, יוכל להעלות את שכר הדירה ב-3% בשנה לכל היותר, ואם יעשה שימוש בשירותי תיווך – יממן אותם במלואו ולא יגלגל אותם לשוכר.

מיותר לציין שכמו שאר פועלה הציבורי של "נסיכת המחאה" האדמונית, גם המערכה הנוכחית עומדת בסימן "כל מה שאני לא אוהבת צריך להיאסר בחוק", ו"כל דבר שאני אוהבת הוא זכות בסיסית לכן חובה שאחרים ישלמו עליו". ברוכים הבאים לוונצואלה.

אם תעיינו בדברי ההסבר להצעת החוק ובכרכורים המלווים את קידומה, תגלו שלא הרבה השתנה ברטוריקה של שפיר מאז ימי רוטשילד העליזים.

בעלי הדירות (ובמיוחד אלה באזור גוש-דן) מקוטלגים אוטומטית בתור ציבור חמדן ומרושע שצריך להתבייש ביומרותיו הבזויות להפיק רווח על גבו של השוכר העשוק. שוק הנדל"ן מתואר כ"ג'ונגל" חסר-חוקים, בו השוכר משולל הזכויות נסחט עד כלות שעה שהמנצלים ממשיכים לנצל את המנוצלים, המדכאים ממשיכים לדכא את המדוכאים, ועולם כמנהגו נוהג, שהרי דברי ימיה של החברה כולה עד כה הם דברי ימיה של מלחמת מעמדות.

אני, כידוע, שוכרת מזה כמה שנים דירה קטנה בהרצליה. אני לא בעלת דירה, מהטעם הפשוט שאני לא מוצאת היגיון לרכז את מיטב הוני בארבעה קירות באחת הנקודות הנפיצות ביותר על פני כדור הארץ. כתבתי כאן לא פעם מדוע בראייתי עדיף לשכור ולא לקנות, בפרט בהקשרים של עצמאות כלכלית.

ולמרות זאת, הגם שאני כביכול יוצאת נשכרת מיוזמת החקיקה הזו, אני סבורה שמדובר בתקדים מסוכן שיש לפעול לסיכולו. עניינית, אני מאמינה שלבעלי הדירות יש זכות מלאה לעשות בקניינם הפרטי ככל העולה על רוחם – גם אם המשמעות היא גביית דמי השכירות הגבוהים ביותר שאנשים יאותו לשלם.

ליידי תאצ'ר אמרה פעם ש" יעדיפו שהעניים יהיו עניים יותר, ובלבד שהעשירים יהיו עשירים פחות." (*)

אני חושבת שהאמירה הזו מסייעת להבין מה עומד מאחורי יוזמת החקיקה הזו. הרי אם נשפוט לפי נתונים האישיים של יוזמי הצעת החוק (גברת יש-לי-חוב-של-74,140-שקל-לבנקים ואדון אני-מרוויח-19,000-שקל-נטו-אבל-לא-מצליח-לחסוך), אפשר להתרשם שהפרלמנטרים הנכבדים לא בדיוק מיישמים תכונות כמו חסכנות או משמעת פיננסית בחייהם האישיים, ומטבע הדברים אינם מעודדים טיפוח תכונות כאלה בציבור. ולמה זה? חזרו וקראו את הציטוט של תאצ'ר.

סלידתם של הח"כים הסוציאליסטים מבעלי האמצעים לא נותנת להם לגיטימציה להעניש אותם. בעלי הדירות בישראל הם ברובם הגדול אנשים שחסכו במשך שנים, נמנעו מבזבוזי סרק ורכשו דירה להשקעה כדרך לייצור הכנסה פסיבית. הם לא אויבים. הם לא מדכאים. הם לא מנצלים.

הם קפיטליסטים גאים.

ככאלה, בעלי הדירות נוטלים על עצמם סיכונים עצומים, שנחסכים לחלוטין מהשוכר: לא זו בלבד שרוב בעלי הדירות נכנסים לחובות כדי לממן את ההשקעה; הם גם חושפים עצמם לסיכון של קריסת מחיר הנכס זמן קצר אחר הקנייה, לאפשרות שהנכס יושכר לדייר בעייתי שלא ישלם במועד ו/או יחריב את הנכס ו/או ישתלט עליו, וכן לשלל נזקים פיזיים שעלולים לקרות לנכס, לחפצים בו או לאנשים הנוכחים בו.

למדנו בעבר על הקשר בין סיכון לתשואה. מבחינתו של בעל הדירה, התשואה מדמי השכירות אמורה להיות גבוהה מספיק כדי שתפצה על הסיכונים שהוא נוטל על עצמו. במובן זה, דמי השכירות הם הפרס על עצם נטילת הסיכון. זהו רווח לגיטימי בעבור החלטתו של המשכיר להשקיע בנדל"ן. הרי באותה מידה הוא יכול היה לקחת את מאות אלפי השקלים הללו ולהשקיעם בנכס דל-סיכון כמו מק"מ, ולהרוויח תשואה נמוכה משמעותית.

כבר היום קשה למצוא תשואה שנתית גבוהה מ-3.5% מנדל"ן מניב למגורים ברוב אזורי הביקוש בישראל (שלא להזכיר תשלומי מיסים, שכר טרחה לעו"ד, דמי תיווך, בלאי, שיפוצים ושאר עלויות כבדות שנוגסות בתשואה). היות שהתשואה נמוכה גם כך, כל הכבדה רגולטורית נוספת על ציבור המשכירים רק תפחית עוד יותר מהאטרקטיביות של השכרת דירות.

המשמעות היא ש"חוזה השכירות ההוגן" יביא באופן כמעט וודאי לכך שמשקיעים רבים יעדיפו להשאיר את דירותיהם ריקות ו/או למכור אותן. כפועל יוצא היצע הדירות להשכרה ירד, ומאחר שהביקוש לא יקטן – מחירי השכירות יזנקו. כל השוכרים בישראל ישלמו יותר.

תמיד כיף לצאת נגד מי שמנסה לעשות כסף ולהגדיל את שולי הרווח שלו. תמיד אפשר לכנותו חזיר עשיר, חמדן ונצלני. זה מגניב ופופולארי, במיוחד כשלו יש ולנו אין, וקל לתלות בו את כל מצוקותינו. ולמרות זאת, לכל אדם יש זכות להרוויח כסף ככל שהשוק מאפשר זאת. אנשים נוטלים סיכונים כדי להרוויח כסף. אנשים עושים מאמץ כדי להרוויח כסף. מותר להם לעשות את זה. אסור לפגוע בזה.

שוק הנדל"ן להשכרה בישראל נשלט על ידי כוחות הביקוש וההיצע. אין מונופולים או קרטלים שמשפיעים על השוק הזה. זהו שוק חופשי במלוא מובן המילה. אמנם כיום הביקוש גבוה מההיצע, אולם אין מדובר בכשל שוק, ודאי לא מהסוג שמצריך התערבות רגולטורית. כשם שב"שוק של שוכרים" השוכר רשאי ללחוץ את מחירי השכירות כלפי מטה, כך לגיטימי ש"בשוק של משכירים" המשכיר יוכל ללחוץ את מחירי השכירות כלפי מעלה.

אם השכירות גבוהה מדי בעיניו של השוכר, יקום נא ויעבור להתגורר במקום זול יותר. אם בעל נכס מעוניין להעלות את שכר הדירה ב-50% והוא מוצא דיירים טובים שיסכימו לשלם את הסכום הזה, אף גורם אסור לו שיתערב בעסקה. צחנת ה"מגיע לי" הנשקפת מהחוק הזה מרתיחה אותי, גם אם לא מפתיעה.

ההתערבות ממשלתית בעסקה פרטית בין אנשים פרטיים מפרה בבוטות את הזכות החוקתית לקניין – זכותו של אדם לעשות ברכושו כרצונו. באזורים בהם הביקוש גבוה במיוחד, כמו תל-אביב, חקיקה מהסוג הנדון תביא בהכרח ליצירה של שוק צללים ולכספים המשולמים "מתחת לשולחן" מבלי שיש להם עיגון כלשהו בחוזה. גם כאן מי שייפגע הוא בעיקר ציבור השוכרים.

לא רוצים שיעלו לכם את שכר הדירה? עשו מה שאני עושה. צרו כמה שפחות קשר עם בעל הבית שלכם. קחו יוזמה וטפלו בדירה כאילו היא שלכם. תקנו בלאי בכוחות עצמכם, גם אם החוזה מחייב את המשכיר לטפל בו. הקפידו לשלם בזמן – עדיף באמצעות העברה אוטומטית.

דיירים טובים, עצמאיים ואמינים הם נכס יקר-ערך עבור משקיעי נדל"ן, בטח בעידן שבו פראים ונדליסטים הורסים דירות שלא שלהם ומשתלטים עליהן השתלטות פושעת. לבעל הדירה יש אינטרס לשמור על יחסיו הטובים עמכם. הרי עדיף לו דייר שמשלם X באופן קבוע מאשר דייר שמשלם X2 באופן ארעי.

מניסיוני רב השנים כשוכרת, ככל שזה יהיה המצב, בעל הבית ירגיש שלא בנוח להעלות את שכר הדירה.

בשורה התחתונה: התערבות ממשלתית ברוטלית בחירויות הפרט בדרך של חקיקה חד-צדדית, פופוליסטית ואווילית תפגע בכולנו – שוכרים ומשכירים כאחד. בחוזה לשכירות הוגנת אין ולו שמץ של הוגנות.

(*) הסיבה לכך פוליטית כמובן. לתנועות פוליטיות יש אינטרס לשמר מצבים שליליים מטעמים אלקטורליים מובהקים. ש"ס, למשל, שואבת את עיקר כוחה הפוליטי מטיפוח המיתוס של "דיכוי" המזרחים. חד"ש ובל"ד מטפחות את המיתוס של "דיכוי" ערביי ישראל. הפמיניסטיות הרדיקאליות מנציחות את אגדת "דיכוי" הנשים. והסוציאליסטים… כבר הבנתם מנין הם יונקים את כוחם.