איך חיים מתיק ההשקעות (חלק 2) - הסולידית

הספרות המקצועית העוסקת בפרישה ממעגל העבודה נכתבה רובה ככולה עבור אנשים בתחילת הגיל השלישי, שניהלו את חייהם בהתאם למודל העבודה המסורתי.

לפי המודל הזה, אדם מבלה את רוב חייו הבוגרים (מגיל 20 עד גיל 70) בצבירת הונו האישי (Accumulation phase). במהלך אותה תקופה הוא עובד, צורך וחוסך בערך 20% ממשכורתו. בגיל 70 אותו אדם פורש ממעגל העבודה ומתחיל לחיות מההון שצבר (Withdrawal phase). בתקופה זו, שנפרסת על 20 שנה לערך ומסתיימת במותו, הוא מושך כספים מתיק ההשקעות שלו במטרה לממן את סגנון החיים אליו התרגל (בתוספת קרוזים ארעיים, משחקי גולף, עזרה לנכדים, דיור מוגן והוצאות רפואיות).

הסולידית, ברוח ERE, סוטה ממודל העבודה ה"נורמלי".

במקום לחסוך 20%, לבזבז את 80% הנותרים על "רמת חיים" ולדחות את חירותי עד הגיל השלישי כמקובל, צמצמתי את הוצאותיי לכדי 20% מהכנסתי, בעוד שאת 80% הנותרים – חסכתי והשקעתי.

כך הצלחתי להגיע לעצמאות כלכלית (*) עשרות שנים "לפני הזמן". המפתח לחופש כלכלי, כזכור, הוא חיסכון אגרסיבי, לא תשואה פנומנלית משוק ההון.

מובן שכשאדם פורש בגיל צעיר כל כך, יש לבצע התאמה של אסטרטגיות הפרישה המקובלות.

אסטרטגיות למשיכת כספים

הפוסט הקודם עסק בשיעור המשיכה הבטוח – מדד ייחוס מרכזי לחישוב המרחק ביניכם לבין חירות כלכלית.

כזכור, כדי להסתפק במשיכה של 4% מהתיק מדי שנה, עליכם לחסוך סכום גדול פי 25 מסך ההוצאות השנתי שלכם (אם דרושים לכם 50,000 ש"ח בשנה לפי שיעור משיכה שנתי של 4%, הרי שעליכם לבסס תיק השקעות של 1,250,000 ש"ח). כדי להסתפק ב-3%, עליכם לחסוך פי 33; כדי להסתפק ב-2% – פי 50 וכן הלאה.

ככל ששיעור המשיכה קטן יותר – בין אם מפני שתיק ההשקעות שלכם גדול מאוד או מפני שרמת ההוצאות שלכם קטנה מאוד – מצבכם משתפר:

• 2% ומטה – שיעור משיכה סולידי ביותר, יבטיח כמעט ב-100% שכספכם לא יאזל אלא אם העולם יגיע לקיצו עד יום מותכם. בנוסף, ברמות אלה ניתן תאורטית לחיות אך ורק על הריבית והדיבידנדים, מבלי לגעת בקרן.
• 3% – שיעור משיכה סולידי, אם כי יש להביא בחשבון את העלייה העקבית בתוחלת החיים, שעלולה להעיב עליו. אם אתם בני 30 וקוראים שורות אלה, מוטב שתתכוננו לחיות עד גיל 100 לפחות.
• 4% – שיעור משיכה גבולי. בשלב זה אתם נוגסים באחוז נכבד מהקרן מדי שנה. רלוונטי אם אתם מתכננים לפרוש בגיל הפרישה המסורתי (65+) – אחרת, יש בו מרכיב גדול של סיכון.
• 5% ומעלה – שיעור משיכה מסוכן. קיימת סבירות גבוהה לכך שכספכם לא יספיק לכם עד יומכם האחרון.

נהוג להבחין בין שתי שיטות מרכזיות ליישום שיעור המשיכה הלכה למעשה:

משיכת סכום קבוע צמוד למדד

שיטה זו מאפשרת לפורש לצפות לסכום שנתי קבוע וידוע מראש הצמוד למדד המחירים לצרכן. כך הוא יכול לשמור על כוח הקנייה שלו עד יומו האחרון.

השיטה פועלת כך: בשנה הראשונה לפרישתו, הפורש מושך כספים בהתאם לשיעור המשיכה הבטוח המתאים לו. לדוגמה, אם שווי תיק ההשקעות שלו הוא 2,000,000 ש"ח, ימשוך בשנה הראשונה 60,000 ש"ח (3%). בשנה שלאחר מכן, סכום המשיכה כבר לא יחושב כאחוז מהתיק, אלא יתבסס על הסכום שנמשך בשנה הקודמת בתוספת עליית המדד. לדוגמה, אם האינפלציה השנתית היא 2%, הרי שבשנה השנייה ימשוך הפורש 61,200 ש"ח. בשנה השלישית סכום המשיכה יחושב על סמך הסכום שנמשך בשנה השנייה+אינפלציה, וכן הלאה.

מטבע הדברים, החיסרון בשיטה זו הוא פוטנציאל חיסול התיק בתרחיש של ירידות ממושכות בשווקים ו/או היפר-אינפלציה.

משיכת אחוז קבוע מהתיק

שיטה זו מאפשרת לפורש לוודא ברמת סבירות גבוהה יחסית שתיק ההשקעות שלו ישרוד לאורך זמן.

בכל שנה הפורש מושך אחוז קבוע מתיק ההשקעות שלו. שווי התיק משתנה כמובן על בסיס שנתי בהתאם לתנודות בשווקים, מה שישפיע כמובן על גובה הסכום שיקבל. כמו כן, אין הגנה אוטומטית מפני אינפלציה – הנחת היסוד בשיטה זו היא שלאורך זמן, התשואה הכוללת מתיק ההשקעות תהיה גבוהה מקצב האינפלציה.

זוהי שיטה פשוטה למדי – שווי התיק אמנם עלול לרדת, אולם הסבירות שהוא "יתרוקן" לחלוטין – נמוכה. החיסרון כמובן הוא שלא ניתן לצפות לסכום קבוע, ובשנים שבהן השוק יורד יש כמובן "להדק חגורות" ולבזבז פחות.

מאיפה הכסף?

תיק ההשקעות האישי שלי נבנה על פי המודל של הארי בראון, ומחולק בין 4 אפיקי השקעה: 25% מניות גלובאליות, 25% אג"ח ממשלת ישראל ל-30 שנה בריבית קבועה, 25% זהב (הן מטבעות זהב בוליון והן יחידות בקרנות זהב) ו-25% נכסים כספיים (מזומן וקרן נאמנות כספית).

נניח, לצורך הדוגמה, ששווי התיק שלי הנו 2,000,000 ש"ח, המחולקים שווה בשווה (4 * 500,000 ) בין ארבעת אפיקי ההשקעה הנ"ל. נניח כעת שבשנה הקרובה יידרשו לי 60,000 ש"ח (3%) לצורכי מחייה.

מאיפה אמשוך את הכספים?

אפשרות אחת היא למכור את הנכס שזינק בערכו בשנה החולפת.

נניח, לדוגמה, שבשנה נתונה הפלח המנייתי זינק ב-30%, הזהב והאג"ח ירדו ב-10% כ"א והמזומן נותר על 0%, תיק ההשקעות ייראה כך:

– מניות – 650,000 ש"ח (31.5%)
– אג"ח – 450,000 ש"ח (22%)
– זהב – 450,000 ש"ח (22%)
– מזומן – 500,000 ש"ח (24.5%)

במקרה זה, נמכור את הפלח המנייתי בשני שלבים. בשלב הראשון נמכור מניות בשווי הסכום הדרוש לנו לצורכי מחייה (60,000 ש"ח, בניכוי מס רווחי הון). בשלב השני, נפזר את יתר הרווחים בין שאר אפיקי ההשקעה על מנת להחזיר את התיק למצב מאוזן (25% * 4). כזכור, האיזון מתבצע משתי סיבות: (1) להקטין את הסיכון בתיק ו-(2) לנעול רווחים באמצעות מכירה ביוקר וקניה בזול.

החיסרון הברור בשיטה זו הוא נטל המס. מס רווחי הון, כשמו כן הוא, מוטל אמנם על רווחים בלבד, אולם הוא יכול בהחלט לשחוט לכם את התיק – סוגיה קריטית כשמדובר בפרישה שלכם (**).

זו הסיבה שלצורך משיכת כספים אני עושה שימוש במרכיב המשעמם אך החיוני ביותר בתיק ההשקעות שלי – הפלח הנזיל.

בתחילת כל שנה קלנדרית אני מושכת את הסכום הדרוש לצורכי מחייה באמצעות מכירת יחידות בקרן הכספית, שם אני מרכזת את רוב המזומנים בתיק שלי. בדוגמה לעיל, הפלח הנזיל מכסה 60,000 / 50,0000 = יותר מ-8 שנות מחייה רצופות!

כך "מנועי הצמיחה" בתיק שלי (מניות, זהב או אג"ח ארוך) ממשיכים לפעול במלוא המרץ ולצבור ריבית דריבית, בזמן שהפלח המזומן נותר כמעט סטאטי, ממתן את רמת התנודתיות בתיק (במונחים של סטיית תקן), ומעל לכל – מאפשר לי למשוך כספים בהתאם לצרכיי, כולל במקרה חירום בלתי צפוי. ואם לא די בכך – מכיוון שהתשואה על נכסים כספיים היא קרוב לאפסית (בדקו כמה עשה הפק"מ שלכם בבנק בשנה החולפת), המס שאני משלמת אף הוא אפסי.

בדרך כלל אני מאזנת את התיק כאשר משקלו של אחד מאפיקי ההשקעה עולה על 35% או יורד מ-15% מסך שווי התיק (במה שמכונה שיטת 15-35). משיכה עקבית מהפלח הנזיל בתיק תקטין אותו בתוך מספר שנים ל-15% ומטה. בנקודה זו, כאמור, אבצע איזון מחדש של התיק על ידי מכירת זהב, מניות ו/או אג"ח ושימוש ברווחים לצורך קניית יחידות בקרן כספית.

היות שהמודל של בראון כולל חשיפה גדולה כל כך למזומנים, אין צורך למכור את הנכסים התנודתיים לעתים קרובות ויש מספיק זמן כדי לאפשר להם להתאושש ולעלות בערכם.

"רק רגע," מזדעק אחד הקוראים, "עם כל הכבוד להארי בראון, לא מתחשק לי להשקיע בזהב או באגרות חוב לטווח ארוך. מה לגבי 'שוקולד מריר'?"

"שוקולד מריר" כולל מניות ואגרות חוב בלבד, ללא חשיפה למזומנים. יחד עם זאת, הפלח האג"חי בתיק זה כולל אגרות חוב בעלות מח"מ קצר בלבד (עד 5 שנים). ככל שמח"מ של אגרת חוב קצר יותר, כך היא צפויה "להתנהג" באופן דומה יותר למזומן (סיכון נמוך, תשואה נמוכה).

במילים אחרות, ניתן בהחלט להתייחס לפלח ה"חלב" ב"שוקולד מריר" בתור מקור יציב וסולידי למשיכת כספים בשנות הפרישה.

אם אינכם מעוניין למכור אגרות חוב קצרות כדי לממן את צורכי המחייה שלכם, תוכלו להקים, בנפרד מ"שוקולד מריר", קרן לעת חירום שתכלול מזומנים בלבד, לא תושקע בשוק ההון ותספיק ל-5-2 שנות מחייה לפחות. כך יוותר לכם "מרווח נשימה" במקרה של הוצאה בלתי צפויה או קריסה ממושכת בשווקים. כל אותו זמן, מנוע הצמיחה של התיק ימשיך לעבוד במלוא המרץ.

מה עושים כשהדוב מגיע לבקר

העובדה ששיעור המשיכה הוא 3-4% בשנה אין פירושה שתיק ההשקעות שלכם חייב לייצר תשואה שנתית של 3-4% באופן עקבי.

זה בלתי אפשרי.

כידוע, השווקים עשויים לזנק או לקרוס בעשרות אחוזים מדי שנה בשנה. זה טבעם. אם השוק קורס בשנים הראשונות מיד אחרי פרישתכם – אתם עלולים להיות בבעיה לאורך זמן.

למרבה המזל, אנשים שחותרים לעצמאות כלכלית בגיל צעיר הם על פי רוב טיפוסים נחושים וסתגלנים למדי.

הם לא יתקשו להסתגל לתהפוכות בשווקים ואינם חייבים למשוך "כמו תוכי" אחוז זה או אחר מדי שנה בשנה, רק מפני שקראו עליו במחקר אקדמי מסוים או בבלוג אקראי. שיעור המשיכה השנתי הוא אמנם נתון חשוב להערכת מצבכם הכלכלי; הוא פחות מועיל כבסיס לתכנית מפורטת.

כשהשוק יורד והתשואה שלילית, אפשר לוותר על רצונות ולהסתפק בצרכים בלבד. יכולת ההסתגלות הזו, כמו גם היכולת להשתמש בהכנסה פסיבית מתחביבים רווחיים, מדיבידנדים ומתשלומי ריבית, מוסיפות מימד חיוני של רובוסטיות לאסטרטגיית הפרישה שלכם ומגינות עליה מפני תנודות קיצוניות בשווקים.

השאיפה האולטימטיבית היא להגדיל ככל הניתן את הפער בין גודל התיק לבין כמות הכסף הדרושה לנו. (***) לכן, תמיד מוטב לאמץ גישה שמרנית ולמשוך את הסכום הקטן ביותר הדרוש.

זכרו – כל זמן שההוצאות שלכם אינן גדלות באופן דרמטי כאשר השוק עולה, תוכלו לוודא שהכסף יספיק לכם גם בשנים שבהן השוק יורד.

(*) עצמאות כלכלית = (גודל תיק ההשקעות) * (תשואה שנתית ממוצעת) >= (רמת ההוצאות לפני הפרישה).
אם אתם חוסכים רק 20% מהכנסתכם בתשואה שנתית ממוצעת של 6% בשנה, תגיעו לעצמאות כלכלית בעוד 40 שנה. במילים אחרות, אם אדם מרוויח 10,000 שקל בחודש, חוסך 2,000 שקל ומשקיע אותם בתשואה שנתית של 6%, יקחו לו 40 שנה כדי להגיע להכנסה של 8,000 ש"ח אחרי הפרישה.

(**) השאיפה היא לנהל חלק גדול ככל האפשר מתיק ההשקעות שלכם במסגרת חשבונות פטורים ממס הניתנים להיוון מיידי ולניהול אישי – IRA (קרנות השתלמות וקופות גמל במעמד עצמאי). בהנחה שלמשקיע יש גם חשבון חייב במס וגם חשבון פטור ממס, בדרך כלל מוטב למשוך כספים מהחשבון החייב במס, על מנת לתת לחשבונות הפטורים להמשיך לצמוח ולצבור ריבית דריבית.

(***) לדוגמה, אם אני מרגילה את עצמי לרמת הוצאות של 20,000 שקל בשנה וחסכתי 2,000,000 שקל, אני יכולה להניח שלא אחיה למעלה מ-100 שנים ולכן גם תשואה ריאלית של 0% תספק אותי.

(****) אינני יועצת השקעות, יועצת מס או יועצת פרישה ומכאן שהנ"ל אינו בגדר המלצה או עצה מקצועית.