ניתוח טכני - אסטרטגיה רווחית או בזבוז זמן? - הסולידית

הבה נעשה ניסוי קטן בהבנת הנקרא.

קראו את הפסקה הבאה ונסו לחלץ ממנה תובנות פרקטיות:

"מתנדים שליליים בטריטוריה דובית מובהקת. רמת המחירים נצמדת לרצועת בולינג'ר תחתונה לאחר ששברה רמת תמיכה אופקית שהפכה לרמת התנגדות. רמת התמיכה החדשה ממוקמת בשער 2846.00. רמת המחירים התבססה היטב מעל ממוצע נע 50 בשער 2939.00. רצועות בולינג'ר עדיין בתנועת כיווץ חדה לקראת פריצה/שבירה לכל כיוון אפשרי. סיכום שבועי ירידה מינורית במניה בכ -1.81%. מתחילת השנה לעומת זאת עלתה המניה בכ – 13.22% +…" מבולבלים? אל תרגישו רע. גם משקיעים עם עשרות שנות ניסיון בשוק ההון יתקשו לרדת לסוף דעתו של הכותב, לא כל שכן לבצע פעולות על סמך הנאמר.

כתב הסתרים הזה מצוטט, מילה במילה, מהודעה שפורסמה באתר ספונסר – פורום שוק ההון הגדול ביותר בישראל.

יש שם מנהג, בספונסר. אחת לכמה ימים צצים ה"גורואים", מברכים את הנוכחים לשלום, ומיד מוצפים בעשרות פניות מצד ההמון תאב הידע: "האם אפשר ניתוח למניה X?" ו"האם כדאי לקנות עכשיו את Y?" או "שמא זה הזמן לברוח מ-Z"?

הגורואים, חביבים וטובי לב, ניגשים מיד למלאכת חיזוי העתיד – כמו היו האורקל מדלפי.

גזר הדין, שעל בסיסו יחליטו רבים מהמבקשים אם לקנות או למכור, ניתן כמעט באופן מיידי – מגובה בגרפים מצוחצחים כמיטב המסורת ובמלל צבעוני, שזור פנינים בסגנון: תעלות, פריצות, שבירות, תמיכות, התנגדויות, רצועות, מתנדים, איתותים ותבניות גאומטריות.

ספונסר, כפי שניתן להבין, הוא אחד הפורומים המרכזיים המקדמים ניתוח טכני כאסטרטגיה מרכזית לפעילות בשוק ההון. אך האם יש הצדקה לפופולאריות הגואה של השיטה הזו בשיח הפיננסי בישראל? וחשוב מכך — האם משקיעים פסיביים כמו קוראי הסולידית יכולים להפיק ממנה תועלת?

הכל בגרף…

ניתוח טכני הוא שיטה לניתוח מגמות במחיר של נכס מסוים (מניה, אג"ח, סחורה, מדד, חוזה, מטבע ועוד) על סמך ההתנהגות ההיסטורית של המחירים ומחזורי המסחר בנכס.

ה"טכנאים" מנתחים גרף המציג את מחיר הנכס לאורך פרק זמן מסוים, ומנסים לחלץ ממנו תבניות גאומטריות המשקפות שינויים בפסיכולוגיית המשקיעים.

על סמך ההנחות שהגרף מגלם הכל, שהשוק אינו אקראי אלא מחזורי, ושציפיות המשקיעים מושפעות בהכרח ממחירי העבר, הטכנאים מנסים לחזות את מחירי העתיד של הנכס שבמוקד. לפי ויקיפדיה, המטרה העיקרית בניתוח הטכני היא "זיהוי מגמה חדשה מוקדם ככל האפשר (כדי להצטרף אליה) תוך מזעור הסיכון (במקרה של טעות)."

במילים אחרות, מדובר באסטרטגיה לתזמון הכניסה והיציאה מהשוק, באופן שצפוי להניב למשקיע תשואה עודפת, או בלשון העם, "להכות את השוק".

כך, למשל, טכנאים רבים נוהגים להתייחס ל"רמת תמיכה" – רמת מחירים שהנכס בדרך כלל אינו נופל ממנה כשמחירו יורד, ול"רמת התנגדות" – רמת מחירים שהנכס בדרך כלל אינו פורץ אותה כשמחירו עולה.

לפי ההיגיון הזה, ירידת המחיר מתחת לרמת התמיכה ("שבירה") עשויה להיחשב כאיתות שלילי (למכור!!!), ואילו עליית המחיר מעל רמת ההתנגדות ("פריצה") עשויה להיתפס כאיתות חיובי (לקנות!!!)

…חוץ מהעתיד

כמשקיעה פסיבית, אני חסידה של תאוריית השוק היעיל, שמנוגדת 180 מעלות ביחס לטענות היסוד של הטכנאים. קונקרטית, אני סבורה שמחירי העבר אינם מלמדים דבר על מחירי העתיד. המחירים אקראיים לחלוטין, ולא ניתן לחזות אותם.

כך שגם אם ניתוח טכני עשוי להמחיש את התנהגות המשקיעים ברגע נתון ואף להועיל ככלי מחקרי לניתוח רטרוספקטיבי של תופעות בשווקים, אין שום אפשרות להסיק ממנו כל מסקנה לגבי העתיד.

שוק ההון, כזכור, מושפע ממספר אינסופי של משתנים. המשתנים הללו מושפעים ומשפיעים על מאות מיליוני משקיעים בני תמותה שהתנהגותם אינה צפויה. בסביבה זו, אין אף אדם, שיטה או אסטרטגיה שמסוגלים לחזות באופן אמין כיצד יתנהגו השווקים בעתיד.

הדברים נתמכים גם "בשטח". למרות המונחים הפסבדו-מדעיים והמודלים המתוחכמים, יש מעט מאוד הוכחות אמפיריות שמעידות על כך שניתוח טכני עובד. פרופ' ברטון מלכיאל, בספרו האלמותי והמומלץ "הליכת אקראי בוול סטריט", מצטט מספר מחקרים שלפיהם לא ניתן להסתמך על ניתוח טכני לטובת חיזוי מחיריהן העתידיים של מניות בטווח הקצר או הבינוני, לא לפני שקבע שניתוח טכני שקול בראייתו לתחזיות אסטרולוגיות.

מחקר עדכני יותר (2009), שנערך באוניברסיטת מאסי בניו זילנד, ניתח 5,000 משתנים טכניים נפוצים ב-49 מדדי מניות מדינתיים שמפרסמת MSCI, וקבע כי המשתנים הללו לא הוסיפו כל ערך משמעותי במהלך פרק הזמן שנבדק.

ולמרות זאת, גישת הניתוח הטכני זוכה לפופולריות רבה. אחת הסיבות לכך היא הנטייה האנושית הטבעית לחתור לסדר ולהרמוניה. פראידוליה, הנטייה הקוגניטיבית לזהות תבניות מוכרות בתמונות ועצמים עמומים, נובעת מכך באופן ישיר.

התבניות הגאומטריות המזוהות בניתוחים הטכניים הן ביטוי מסוים לאותה פראידוליה. לא במקרה הניתוחים הללו לרוב סובייקטיביים במהותם: מנתחים שונים יתנו פרשנות שונה לגרף זהה, בדרך כלל באופן שיעלה בקנה אחד עם דעותיהם האישיות (הטיית אישור).

הניתוח הטכני מספק לטכנאים מסגרת לאשליה עצמית כאילו יש להם מידה של שליטה על ההשקעות שלהם. זוהי תכונה הכרחית עבור סוחרים ומשקיעים אקטיביים שמתקשים לקבל את העובדה שלא ניתן לחזות את העתיד.

השליטה המדומה הזו, שגורמת לאנשים להניח שהם חכמים יותר מהשוק ויכולים "להכות" אותו, היא אחת הטעויות הפסיכולוגיות ההרסניות ביותר בהן נתקלתי בהן בשנותיי כמשקיעה.

הטכנאים, כמובן, יתגוננו בשלב זה ויסבירו לי שאני לא מבינה דבר, ושהם כלל לא משתמשים בניתוח טכני ככלי מובהק לחיזוי, אלא לכל היותר ככלי המסייע "לקבל תמונה ברורה יותר של שיווי המשקל העכשווי בין הביקוש להיצע של סחורה מסוימת ועל סמך כך לנסות ולהסיק מסקנה על שווי משקל זה בעתיד." (מקור)

אתם הבנתם את זה? לא מנסים, חלילה, לחזות את העתיד, אלא רק "להסיק מסקנות לגביו". המסקנות הללו מתייחסות לכיוון המסחר, יעדי זמן ומחיר ומומנטום – פרמטרים שאמורים לסייע לנו להחליט אם זה הזמן להיכנס לפוזיציה או לצאת ממנה.

אם זה נראה כמו תזמון שוק, הולך כמו תזמון שוק, ומגעגע כמו תזמון שוק, מה זה? איך הטכנאים יכולים לטעון שהם לא מנסים לחזות את העתיד אם כל פועלם מתמצה בגיבוש מסקנות שעל בסיסן מקבלים החלטות בעתיד?

אינני יודעת ליישב את הסתירה הזו, אולם דבר אחד ברור: כל משקיע רוצה לקנות בשפל ולמכור בשיא, אבל המציאות היא שקשה מאוד, על גבול הבלתי אפשרי, לדעת מראש מהן נקודות הכניסה הללו. אין אף אסטרטגיה בת קיימא שמאפשרת לתזמן את השוק בהצלחה לאורך זמן.

ניתוח טכני אינו יוצא דופן בהקשר זה.

לסוחרים בלבד

אם לניתוח טכני יש משמעות כלשהי הרי שהיא בהצבעה על המומנטום של נכס פיננסי מסוים לטווח הקצר. למשקיעים לטווח ארוך, שמתכננים לקנות, להחזיק ולאזן למשך עשרות שנים, אין כל תועלת באסטרטגיה כזו.

ניתוח טכני מיועד, מטבעו, לטובת מסחר קצר טווח. במילים אחרות, זהו כלי לספקולנטים, לא למשקיעים. בעוד שמשקיעים פסיביים אוטמים את אוזניהם ונמנעים מרעש, הסוחרים חיים וניזונים מרעש כבסיס לקבלת החלטות.

אבל גם כאן, התרומה של הניתוח הטכני – ככלי סובייקטיבי בעל יכולות חיזוי אפסיות – מצומצמת מאד. מסחר יומי כרוך בריבוי פעולות, הפסדים, עמלות ומיסים. לאור העלות הפיננסית המצטברת של תוצרי הלוואי הללו, קשה מאוד להתייחס למסחר טכני כאל אסטרטגיה רווחית לאורך זמן.

חשוב מכך – כדי להצליח במסחר קצר טווח צריך 'להכות' בעקביות את הצד השני לעסקה. כלומר, כדי להרוויח,  הצד השני חייב להפסיד.

ומי בדיוק נמצא בצד השני?

כן – המוסדות הכבדים ביותר בשוק ההון, עם כוח חישוב בלתי מוגבל, מאגר אינסופי של בוגרי האוניברסיטאות היוקרתיות ביותר בעולם, עשרות שנות ניסיון בשוק, עמלות מסחר אפסיות, מהירות מסחר פנומנלית וגישה מעולה למידע פומבי (ויתכן גם פנימי).

יתכן שאתם חכמים ומוכשרים ממני – ויתכן שלא. מי שסבור שיש לו את היכולת לנצח במשחק הזה, חמוש בתבניות גאומטריות סובייקטיביות שחילץ מתוך גרף מחירים היסטורי – שיהיה לו בהצלחה. הוא יזדקק לה מאוד מפני שסביר להניח – ורמת הסמך כאן עומדת על 90% ומעלה – שייאבד את כל כספו.

סוחר אינו משקיע – הוא ספקולנט, מהמר, ובמקרים רבים – מופסד בענק. הפוסטים רווי המתח והפחד ב"ספונסר" הם עדות לכך.

ניתוח טכני עשוי להיות רווחי – אבל לא עבורכם

הטרגדיה האמיתית היא שהתדמית הזו מכה שורש בציבור בתור הפנים של שוק ההון.

המקום המוגזם שתופס המסחר הטכני בשיח הפיננסי מחזק את הסטיגמה הציבורית שהבורסה היא אכן קאזינו מסוכן מאין כמותו, שאי אפשר באמת להרוויח לאורך זמן, ושצריך ללמוד לנתח גרפים בקורסים יקרים כדי לחלץ תשואה עודפת.

אז הציבור מפתח פוביה מהשוק, יושב על הרים של מזומן שנרקב לאיטו בפק"ם, או גרוע מכך, "משקיע" אותו ב-4 קירות ומקדמה למשכנתא — כי זה מה שכולם עושים, וכי נדל"ן תמיד עולה (עד שהוא מפסיק לעלות…).

למה זה קורה?

למה פורטל בורסה שמתיימר להיות נגיש גם למשקיעים מתחילים דוחף להם ממבו ג'מבו טכני לגרון?

למה "מכללות" פיננסיות מכניסות את כישופי הוודוו הפיננסיים הללו לסילבוסים של קורסי לימודי שוק ההון שלהן?

למה העיתונות הכלכלית המקוונת מקדישה מדורים שלמים לטכנאים למיניהם?

התשובה, כידוע, היא שהדרך היחידה להרוויח באופן עקבי ולאורך זמן מאסטרטגיות שמתיימרות לחזות את העתיד היא למכור אותן לעדר התמים.

מכאן שניתוח טכני עשוי בהחלט להניב רווחי עתק לאורך זמן – במיוחד אם מצליחים לשווק אותו למשקיעים תמימים בתצורה של ספרי השקעות, קורסים יעודיים, תוכנות ניתוח טכני ושירותי איתותים למיניהם.

לא לחינם טוענים טכנאים רבים שניתוח טכני הוא אמנות, שרק מי שלמד (על פי רוב במסגרת קורס ייעודי שעולה אלפי שקלים) ותרגל אותה במשך שנים יכול להפיק ממנה תועלת של ממש.

בתי השקעות גם הם נותנים יד לתופעה. מכיוון שניתוח טכני ומסחר יומי הולכים יד ביד, סוחרים שנופלים ברשת הופכים לפרה חולבת ומניבה במיוחד עבור בתי ההשקעות. הלא ככל שאתה סוחר אתה נדרש לבצע פעולות רבות יותר, מה שגורר עמלות רבות יותר, מה שגורר רווחים רבים יותר עבור בית ההשקעות ושותפיו.

ולבסוף – העיתונות הכלכלית, כידוע, חייבת לייצר רעש פיננסי – המנוע לעצם קיומה.  ניתוח טכני הוא מקור בלתי פוסק לרעש מיותר.

זכרו תמיד – אילו הייתה לכם אסטרטגיה בדוקה כלשהי שבאמצעותה ניתן היה להכות את השוק, כנראה שלא הייתם חולקים אותה עם אף אחד אחר. העובדה שכל כך הרבה אנשים שואפים ללמד אתכם ניתוח טכני – אומרת דרשני!

סיכום – אל תגעו בזה

לניתוח טכני יש ערך מסוים כאשר מנסים לבודד תמונת מצב היסטורית של הנכס הנבדק. בכל הקשור ליכולת החיזוי או ההקשה לגבי העתיד, מדובר לדעתי בבזבוז זמן מוחלט – הבלים עטופים בכסות מדעית. יכולת החיזוי של הכלי הזה שקולה להטלת מטבע או קריאה בקלפי טארוט. השימוש בו שקול לנהיגה ברכב תוך התבוננות ממושכת במראה האחורית – חסר תועלת ומסוכן עד מאוד.

אני חושבת שהפופולאריות לה זוכה גישת הניתוח הטכני בשנים האחרונות מעידה יותר מכל על ריקנותו וחוסר אמינותו של השיח הציבורי והתקשורתי סביב שוק ההון – ולא רק בישראל.

אל תגעו בזה. התרחקו מכל פורום, ספר, מכללה או שירות פיננסי שמנסה להאביס אתכם בניתוח טכני.

במקום לנתח גרפים, השקיעו אנרגיה בפיזור ההשקעה שלכם על פני מגוון אפיקים באופן שהולם את פרופיל הסיכון שלכם.

במקום למתוח קווי מגמה ולהתרשם מנרות יפנים, חתרו לשלם כמה שפחות מיסים ודמי ניהול.

במקום לתזמן את הכניסה והיציאה מהשוק, קנו את המוצרים המדדיים הרחבים והזולים ביותר שבנמצא, החזיקו עשרות שנים ואזנו מחדש לפי הצורך. לעולם אל תמכרו בהפסד ולעולם אל תסטו מהמסלול.

ונסיים, איך לא, בציטוט מפי החכם מאומהה:

"הבנתי שניתוח טכני לא עובד ברגע שהפכתי את הגרף וקיבלתי את אותה התשובה." –וורן באפט