המקפצה שלך לאזרחות - 2.0 - הסולידית

תשדירי הרדיו הקליטים של הקרן והיחידה להכוונת חיילים משוחררים תמיד מעוררים אצלי אסוציאציות משעשעות. פעם זהו רועה שמכווין את צאנו הרך היישר לדיר הבטוח. לעתים זוהי אמא פולניה שכופה על בנה לנגן בכינור, גם אם זה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. ולפעמים זו מנהלת ההכוונה הפוליטית בצבא הסובייטי, שתפקידה להבטיח את נאמנות הקומיסארים למשטר החד-מפלגתי.

"המקפצה שלך לאזרחות" היא סיסמה ריקה לשבלונה מוכרת: גשו לפסיכומטרי, הירשמו לאוניברסיטה, סיימו את התואר, מצאו עבודה, טפסו בסולם הקריירה, התחתנו, העמידו צאצאים, חסכו בין 0% ל-10% מהמשכורת החודשית, הפקידו אותה בפק"מ-צובר-אבק, ואת 90% הנותרים בזבזו על "רמת החיים", קרי, החזרי משכנתא ל-30 שנה, שתי מכוניות, וגני ילדים.

ככל ש"תתקדמו" תוכלו לתת מענה לצרכים אנושיים בסיסיים נוספים: בגדי מעצבים, רהיטי מעצבים, מטבחי מעצבים, חבילות כבלים וסלולארי, מסכי פלזמה, מסעדות יוקרה, מנויים לחדר כושר וגאדג'טים משודרגים.

שיהיה ברור – משרד הביטחון פועל מתוך דאגה כנה. השחרור מצה"ל, ככלות הכל, הוא חוויה מטלטלת, לא כל שכן מסוכנת: לראשונה מזה 21 שנים הצעיר הישראלי נמצא מחוץ למסגרת מוסדית. כל חייו גדל תחת עיניהן הפקוחות של דמויות סמכותיות, מגוננות ו"מכווינות", שדאגו לפמפם לו מה לחשוב, מה לומר, איך להתנהג ואיך לציית: אבא ואמא, הגננת, המורה, הרשג"ד, המפקד בצבא.

כעת, לראשונה, הוא שט לו בחלל, ללא מטלות, שיעורים או פקודות, עצמאי ו — אללי — בן חורין.

החופש הזה מפחיד ומסוכן. ללא הכוונה, הצעיר עלול "ללכת לאיבוד", או חלילה "לנשור לשוליים הפרועים". חובה לשלבו מיידית בחברה הנורמלית, הווה אומר, בשוק העבודה המודרני, שם מחפשים בעיקר יס-מנים צייתניים שצועדים בתלם ולא שואלים שאלות. לא במקרה אתר היחידה מלא בטיפים ועצות לאבחונים מקצועיים ומדריכים לכתיבת קורות חיים.

משוחררים יקרים — אתם לא זקוקים ליד מכוונת שתלכוד אתכם, תלפות אתכם ותמקם אתכם חזרה במבוך.

אם כבר, אתם זקוקים למישהו שיראה לכם איך לברוח, מבלי שניתן יהיה ללכוד אתכם שוב.

1. דלגו על האוניברסיטה

האוניברסיטה היא התחנה הטבעית הבאה במסלול החיים הנורמטיבי של בני מעמד הביניים.

יתכן שגם אתם, ככל חייל טיפוסי לפני שחרור, ביליתם את החודשים האחרונים לשירותכם בהכנות חתרניות לפסיכומטרי, בהשלמת בגרויות ובהשוואה בין אלפי קורסים, מאות חוגים ועשרות מוסדות אקדמיים.

העניין האובססיבי בלימודים אקדמיים נובע בעיקר מהשיווק האגרסיבי של התעשייה המקומית, שהטמיעה בהצלחה את המסר לפיו אדם שאינו רוכש את המוצר האוניברסיטאי נדון בהכרח לחיי עוני ואומללות (בדומה לאופן שבו תעשיית הרכב משכנעת את ההמון לשלם עשרות אלפי שקלים בשנה על דלק, ביטוח ואחזקה רק כדי לנוע מנקודה א' ל-ב').

סיבה נוספת, משמעותית לא פחות, קשור לציפיות העבר. לפני 40 שנה רק חלק קטן מהאוכלוסיה יכול היה לרכוש השכלה גבוהה. עבור בני הדור ההוא, התואר הבטיח רמת חיים גבוהה משמעותית מזה של הוריהם. חמושות בציפיות הללו, סטודנטיות צעירות שורפות בימינו 3 שנים על תואר ב"חקר המגדר" או "מדע המדינה" ואחר כך מתפלאות שהן מתקשות לחיות ברמת חיים זהה לזו של הוריהן.

הן שכחו שהזמנים השתנו. הן לא שמו לב שבמדינה שבה 66 מוסדות אקדמיים מתחרים על כ-300,000 סטודנטים בשנה, הן כבר לא "מיוחדות". ואם לא די בכך – כוחות השוק הביאו להתרסקותה הטבעית של הרמה האקדמית בישראל. לא במקרה המעסיקים בימינו אינם סומכים עוד על איכות ההשכלה של מועמדיהם, ומעבירים אותם תחת מסננות קפדניות של "מכוני אבחון".

התפיסה שלכל אדם "מגיעה" השכלה אקדמית הפכה לחרב פיפיות: מרגע שכל סמרטוט שיודע לכתוב את שמו נעשה משפטן, כלכלן או רואה חשבון, התואר הראשון — כרטיס הכניסה המסורתי לשוק העבודה הפקידותי — איבד כל ערך.

השכלה גבוהה לא הופכת אדם לחכם, נבון או יצרני יותר. עבור 90% מהאוכלוסיה מדובר בעסקה גרועה, יקרה, מיותרת ובזבזנית.

דלגו על האוניברסיטה – חסכו זמן וכסף. את הידע תוכלו לרכוש בחינם במקומות אחרים.

משדילגתם על המלכודת האקדמית, מטרתכם העיקרית והדחופה ביותר היא להכניס כמה שיותר כסף בכמה שפחות זמן.  זו לא משימה קשה כל כך.

צעיר שמוותר מראש על החוויה האקדמית חוסך פעמיים. ראשית, הוא חוסך את שכר הלימוד ואת העלויות הנלוות. שנית, הוא חוסך 4-3 שנות הכנסה אבודות, שהרי סטודנטים רבים בוחרים שלא לעבוד במשרה מלאה במהלך הלימודים.

מעמד הביניים נמשך כנחיל פרפרי לילה לנורות הפלורוסנט של המשרדים הממוזגים, מנופף בלהט בתארים טריים שזה עתה אושרו על ידי המל"ג.

ככל שהמגמה הזו מתחזקת, נוצר מחסור חמור בעובדים מיומנים בתעשיות השונות במשק. וככל שהביקוש לעובדים גדל, כך עלה השכר המוצע גם לעובדים שאינם אקדמאים.

בכלכליסט פורסמה זה מכבר סקירה יפה על עבודות מהסוג הזה: מצילים, מפעילי ציוד מכני הנדסי, מתכנתים, רתכים, כורי אשלג ופוספט, חשמלאים, מנהלי רפתות, נגרים מיומנים, מסגרים, פחחי רכב, רצפים (ידעתם כמה מרוויח פועל בניין סיני, למשל?), טפסנים, נהגי משאית, טכנאי גז וסוכני מכירות. לרשימת המקצועות המבוקשים ביותר במשק לחצו כאן.

אם במהלך השירות הצבאי רכשתם מקצוע רלוונטי באזרחות (נהג רכב כבד, מתכנת, חובש, מסגר) – מנפו אותו כדי לעסוק בו מיד אחרי שחרורכם. לחלופין, תוכלו למצוא תועלת בהכשרות המקצועיות שמופיעות באתר משרד הביטחון, שחלקן ניתן ללמוד ללא עלות על חשבון פיקדון.

כמובן שהמטרה היא לא לעבוד בעבודות הכפיים הללו לכל החיים. אדרבה: המטרה היא לייצר "מרווח ביטחון" גדול מספיק שיביא אתכם למצב שבו בגיל 30 יהיה לכם בסיס פיננסי איתן, שיהפוך את ההחלטה אם להמשיך לעבוד או לא לאופציונלית. ובניסוח פחות פתלתל: להקנות לכם את היכולת הכלכלית לקום ולומר "fuck you".

קחו, לצורך הדוגמה, משוחרר טרי בן 21, שמיד עם שחרורו מתחיל לעבוד כנהג אוטובוס ולחסוך כהוגן. השוו את מצבו הפיננסי לזה של הסטודנט הישראלי  הטיפוסי — שמשתחרר אף הוא בגיל 21 אך דוחה את לימודיו עד גיל 23.7 (היי, בכל זאת, צריך לחסוך כסף ולבזבז את כולו בטיול ענקי לפרו, לא? חיים רק פעם אחת!!!). אותו סטודנט מקדיש את כל כולו לתואר ולא עובד במקביל. המשמעות היא שאת הכסף הרציני יתחיל להרוויח רק בגיל 27, כשהוא ללא חסכונות ובמקרים גרועים במיוחד אף נושא ילד על הגב.

בשורה התחתונה, גם התארים בעלי פוטנציאל הרווח הגדול ביותר ביותר אינם מצדיקים את הזמן וההכנסה האבודים כתוצאה מדחיית הכניסה לשוק העבודה – קל וחומר אם המטרה היא עצמאות כלכלית בגיל צעיר.

3. תלשו את עלוקות הצריכה

ממרום גילי אני יכולה לספר לכם סוד: יתכן שאין לכם כסף, אבל אתם כבר עשירים.

"עושר" הוא ביטוי יחסי. הוא גם לא נמדד רק בכסף. כבני עשרים פלוס, אתם בריאים, יפים ובעלי תוחלת חיים ארוכה יותר משל רוב עשירי תבל. וורן באפט וג'ק בוגל, שני משקיעים אגדיים שנמצאים היום עמוק בעשור התשיעי לחייהם – היו משלמים מיליארדים תמורת שמץ מזיו הנעורים שלכם.

היופי הטבעי שלכם קורן כל כך שאני מתקשה להבין מדוע אתם בוחרים לבזבז הון תועפות על שיפור מלאכותי של הופעתכם החיצונית. אני מוצאת עצמי מהרהרת בכך בכל פעם שאני רואה נערות וחיילות יפיפיות מפרכסות בהתקפי מאניה צרכניים ("שופינג") במהלכם הן מבזבזות את כספן המועט (או את כספי הוריהן?) על בגדים ותיקים ולקים שהן לא צריכות. ההרגל הזה, לרוע המזל, נשאר איתן לאורך זמן.

תרבות הצריכה מעודדת אנשים לחשוב שהם רוצים — סליחה, צריכים — מוצרים וחוויות, עד לרמה שמצב רוחם נעשה תלוי בעצם הקנייה של אותם מוצרים וחוויות. היא גורמת לאנשים לרדוף אחר סוג מסוים מאוד (וזמני מאוד) של אושר, ולהקריב תמורתו את חירותם הכלכלית, ובעקיפין – את החופש לבחור מה לעשות בזמנם. וכמובן שככל שהצריכה נעשית כפייתית יותר, כך מתארך פרק הזמן שבו הצרכן חייב לבלות בעבודה.

זה לא שהנעורים מבוזבזים על הצעירים – זה הכסף שמתבזבז על הצעירים. לדברים שאתם קונים אין שום משמעות. המשמעות נגזרת ממה שאתם עושים.

אין שום הצדקה להתחיל את החיים במינוס בגלל תאווה צרכנית זו או אחרת. אין שום היגיון בהסבת נזק כה חמור לעתידכם הכלכלי. בכל פעם שאתם מועדים, נסו לדמיין את עצמכם בעוד 20 שנה – פחות בריאים, פחות יפים, עם הרבה פחות זמן ובאשמתכם הישירה — עם הרבה פחות כסף.

כדי לתלוש את עלוקותיה של תרבות הצריכה נדרשת משמעת עצמית קפדנית, יכולת לדחות סיפוקים ויכולת לעמוד בפני פיתויים.

האם תסכימי לוותר על בגד הים הנוצץ ובמקום זה לרכוש בכסף קרן נאמנות מנייתית מחקה? האם תואיל להקריב את החוויה התל-אביבית היקרה היום, תמורת היכולת לרכוש דירה בלי משכנתא מחר? האם תסכימו לעבוד קשה היום, כדי שתוכלו לנוח בעתיד הנראה לעין?

4. חסכו כמו משוגעים

אם יש זמן להקריב בו קורבן, הרי שזהו העשור הקרוב.

כמו משוחררים רבים, סביר שגם אתם תיקלעו ל"משבר רבע החיים". תחושו צורך בוער לצאת למסע, לגלות את עצמכם ואת העולם שסביבכם. חשוב לכם לעשות זאת דווקא עכשיו, בשנות העשרים שלכם, לפני שתכו שורשים עבים ויקרים ותיאלצו לדאוג לאחרים. כמי שהשתחררו זה עתה מכלא ממסדי בו שהו 20 שנה, אפשר בהחלט להבין את רצונכם.

אבל זו טעות חמורה. טיול יקר ולא פרודוקטיבי בעולם השלישי הוא חוויה צרכנית בתחפושת, שרק תרחיק את המטרה האמיתית: חירות כלכלית בת-קיימא. אל תיכנעו לפיתוי. אל תקריבו את העתיד למען ההווה.

כבני עשרים, סביר להניח שלעולם לא תהיו בריאים וחזקים יותר מכפי שאתם היום. יש לכם את כל היכולות הפיזיות הדרושות כדי להתמודד עם "חוסר נוחות". עכשיו זה הזמן לקרוע את התחת ולעבוד לילות לבנים. לא בגיל 30 ו-40. כשתגיעו לגילאים המופלגים הללו, תודו לעצמכם על הבחירה שבחרתם.

ככל שתסתגלו להסתפק במועט בגיל צעיר, כך יהיה לכם קל יותר לחסוך בגיל מבוגר יותר. הדרך האולטימטיבית להגיע לעצמאות כלכלית היא לחיות מתחת לרמת ההכנסה שלכם, כלומר, לבזבז פחות ממה שאתם מרוויחים. חיסכון אגרסיבי של עשרות אחוזים מהכנסתכם הפנויה הוא המפתח לחופש כלכלי בגיל צעיר. הנה כמה דרכים שיסייעו לכם לחסוך:

•  התרחקו מתל אביב — רגע לפני שהיא מכלה את כספכם (ואת נשמתכם). עבור צעירים בגילכם, מגורים בלב בתל אביב וחירות כלכלית בגיל צעיר אינם עולים בקנה אחד. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה.
•  מצאו דירה במרחק הליכה/רכיבה ממקום העבודה. אל תשלמו דמי שכירות העולים על 1000 שקל בחודש. אם יש צורך, גורו אצל ההורים, בדירת חדר (כוך) או עם 3 שותפים ומעלה.
•  בשלו לעצמכם – גם אם המשמעות היא שתאכלו את אותו הדבר מדי יום. מזון הוא לכל היותר דלק, ולכן אין הצדקה לשלם לאחרים כדי שיכינו לכם אוכל. ותרו על חלב. אכלו מעט בשר. קנו מזון יבש בכמויות גדולות ככל האפשר ובתדירות נמוכה ככל האפשר. תקציב המזון שלכם יתכווץ באורח פלא.
•  לכו הרבה ברגל. שקלו להחליף את המכונית באופניים, ואם אתם מסרבים בתכלית הסירוב – התפשרו על מכונית כמו דייהטסו שרייד מודל 1993.
•  צמצמו את המלתחה שלכם למינימום ההכרחי הנדרש. לימדו להרכיב את הרהיטים שלכם בעצמכם, או לחלופין – רכשו אותם מיד שניה אך מאיכות גבוהה.
•  התרחקו מאשראי צרכני כמו מאש. לעולם אל תיכנסו לחובות. אם נקלעתם לחובות – שלמו את כולם מיד, לפני שהחוב צובר תאוצה. כל שקל פנוי שאתם מרוויחים צריך ללכת לכיסוי החוב. מינוס הוא מצב חירום; לא מצב שניתן להשלים עמו.
•  חסכו ככל שאתם יכולים. בשלב הראשון השתמשו בחסכונות כדי ליצור קרן לשעת חירום שתספיק ל-12-6 חודשי מחייה למקרה שתאבדו את מקור פרנסתכם העיקרי או שתזדקקו לסכום גדול של כסף נזיל.

במילים אחרות – לימדו לחיות כמו סטודנטים — רק בלי חרדת הבחינות והדאגות הכלכליות הנלוות. לימדו להנות מהספונטניות, מהפשטות ומהחופש. התעלמו מאלה שאומרים לכם ש"הגיע הזמן להתבגר" ו"לחיות כמו בן אדם". הם מקנאים בכם. הם רוצים שתייללו יחד איתם על יוקר המחייה, על העבודה הנוראית, על הבוס הנוירוטי, על חוסר הזמן, על השגרה השוחקת ועל העייפות הכרונית.

5. השקיעו עכשיו!

בשונה מהוריכם, נולדתם לדור שלא ידע את מנעמי הפנסיה התקציבית. בהתחשב בתוחלת החיים הצפויה שלכם (100+) תהיה זו טעות מרה להסתמך אך ורק על קצבת הזיקנה מהביטוח הלאומי.

המשמעות ברורה: אין לכם ברירה אלא לאמץ גישה פרו-אקטיבית ולדאוג לפנסיה שלכם בעצמכם. אתם חייבים להשקיע בשוק ההון, ויפה שעה אחת קודם.

למזלכם, קל הרבה יותר להשקיע היום מאשר בעבר. צרו תיק השקעות עצל המבוסס על קרנות מחקות זולות ובפיזור רחב ככל האפשר. דבקו בתכנית באש ובמים. האסטרטגיה הזו, פשוטה ככל שתהיה, עדיין מאפשרת להשיג ביצועים טובים יותר משל רוב המשקיעים המקצוענים.

כמשקיעים צעירים, יש לכם יתרון שאין שני לו – אופק השקעה ארוך ביותר. מכיוון שכך, אתם יכולים להרשות לעצמכם חשיפה גדולה יותר לנכסים מסוכנים כמו מניות. אם השוק ירד, יש לכם את כל הזמן הדרוש כדי להמתין להתאוששות. התעלמו מהרעש ולעולם אל תמכרו מתוך פאניקה. התרגלו לחסוך ולהשקיע כסף פנוי כל אימת שהוא נופל לידכם – זהו הרגל בריא שישרת אתכם כל ימי חייכם.

כאשר אתם משקיעים בשוק ההון, הכסף שלכם יוצר רווחים. הרווחים הללו מייצרים רווחים נוספים, שמייצרים רווחים נוספים, וכן הלאה עד אין קץ. האפקט הזה מכונה ריבית דריבית – וזהו אחד הכוחות החשובים ביותר בתחום הפיננסי, שאיש לא טרח ללמד אתכם.

כשהאפקט הזה צובר תאוצה, נוצר אט אט כדור שלג שיכול לשנות את מצבכם הפיננסי מהקצה אל הקצה. כדי לייצר את המומנטום הזה דרושים שני מרכיבים: האחד הוא חיסכון קבוע, והשני הוא זמן. ככל שתקפידו לחסוך ולהשקיע מוקדם יותר, כך תוכלו לגייס את את אפקט הריבית דריבית לטובתכם מהר יותר.

ריבית דריבית זו הזדמנות של פעם בחיים – הצעה שאסור לסרב לה. כשאתם צעירים, הזמן הוא ידידכם. כל שקל שאתם חוסכים בגיל 20 יהיה שווה הרבה יותר בגיל 40. אם עד גיל 25 תצליחו לחסוך 50,000 שקל ולהשקיע אותם בשוק המניות, הרי שעד גיל 65 הסכום יתפח לכדי 2,250,000 ש"ח (בהינתן תשואה היסטורית).

6. שחו נגד הזרם

משוחרר טרי, נחוש ועצמאי שיבחר לדבוק באסטרטגיה במשך פחות מעשור צפוי להגיע לעצמאות כלכלית בטרם ימלאו לו 30. "ערימת הכסף" שחסך באגרסיביות והשקיע בתבונה תצמח באופן שיאפשר לו לכסות את כל הוצאותיו ההכרחיות מבלי להיות תלוי עוד במקום עבודתו.

הוא יוכל להביט על בני גילו הצרכניסטים מקימים אוהלים, מייבבים ומאיימים בהגירה מהארץ; הוא עשוי להרגיש סימפטיה כלפי מצוקתם — אבל קשה להאמין שיחוש אמפתיה כלשהי. הוא, בניגוד אליהם, למד להבחין בין עיקר ותפל, בין מה שראוי להוציא עליו כסף לבין מה שלא ראוי.

שימו לב עם מי אתם מסתובבים. אנשים בגילכם נוטים לעשות שגיאות שמלוות אותם עד סוף חייהם. אמנם אתם כבר לא אותן פקעות של חוסר ביטחון כפי שהייתם בחטיבת הביניים, ועדיין לחץ חברתי עלול לשחק כאן תפקיד שלילי ביותר. התרחקו מאנשים פזרניים, שמודדים את עצמם ואת הסביבה לפי עומק הארנק שלהם. התרחקו מטיפוסים בכיינים, שמעדיפים לתלות את מצוקותיהם בדברים שאינם בשליטתם. ומעל לכל – התרחקו מאנשים פזרנים ובכיינים – שילוב אנושי קטלני במיוחד, שמשלם את המחיר על כך שאינו יודע לזהות את הקשר בין סיבה לתוצאה.

לא צריך להיות חכם באופן יוצא מן הכלל כדי להסתפק במועט, אבל בחברה המודרנית הדבר מחייב שילוב נדיר למדי של נחישות, תבונה, יכולת תכנון, חשיבה ביקורתית, ומעל לכל — האומץ ללכת נגד הזרם ולהתעלם מטענותיהם של הנורמליים. אנשים מבוגרים מכם מקבלים מבטים זועפים כשהם חושפים את כוונתם לסטות מדרך המלך ולצאת לעצמאות כלכלית. ואם אותם ייסרו בשוטים, סביר שאתכם ייסרו בעקרבים.

לעולם אל תסגירו את תכניתכם האמיתית. בינינו, הנורמלים הם המטורפים האמיתיים.