שיעור בחופש כלכלי - הסולידית

מדי פעם פונים אלי קוראים ומבקשים שאגיע להרצות בפני קהלים שונים — באוניברסיטאות, בחברות ואפילו בחוגי בית. הדבר מעיד כנראה על עניין אמיתי בסגנון החיים האלטרנטיבי המתואר כאן, כמו גם על רצון "להפיץ את הבשורה" בקרב אוכלוסיות שונות.

אין לי ספק שאיכות החיים במדינה הזו תשתפר פלאים ככל שרבים יותר יגיעו לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, או לפחות יתוודעו לרעיון. הבעיה היא שישנם אלפי קוראים ורק סולידית אחת – שלא באמת רוצה לזהות עצמה בתור הנביאה הגדולה של מיסיון החירות האנטי-צרכני (ולחלוק גורל עם קסנדרה האומללה).

אז במקום שאלבש סחבות ואצא להטיף בשערי הערים והכפרים, הנה רעיון יעיל יותר.

הפוסט הזה הוא ניסיון לכנס את העקרונות הבסיסיים הנדונים בבלוג הזה לכדי "מערך שיעור" סדור, שכל אחד יכול להעביר בכל מקום, בכל זמן ו(כמעט) לכל קבוצה.

היו אתם מפיצי הבשורה – בבית עם הילדים, בפאב עם החברים, או במקום העבודה עם העמיתים היללנים.

מטרת העל:

1. התלמידים ישתכנעו כי עליהם לחסוך די כסף כדי להגיע לעצמאות כלכלית בעתיד הנראה לעין.
2. התלמידים יפנימו את המסר ברמה שתאפשר להם להעביר אותו הלאה בעצמם.

קהל היעד

כל חבר בני אנוש שמוכן להקשיב. השיעור מותאם בעיקר לצעירים בני 17 עד 35 – אבל כמובן שלא מוגבל לטווח גילאים זה.

אמצעים דידקטיים:

1. לוח + טוש מחיק.

מבנה השיעור

1. שאלו את התלמידים מהו הסכום החודשי המינימאלי הדרוש כדי לקיים אדם בן גילם (כיחיד). סביר שתשמעו מגוון תשובות. נניח לצורך העניין שייזרקו לאוויר סכומים החל מ-1000 ש"ח לחודש וכלה ב-7,000 ש"ח בחודש (אם כי ייתכנו סכומים גבוהים מכך – תלוי במאפייני התלמידים ובחומרת מצבם…).  רשמו את התשובות על הלוח.

2. כעת הסבירו על שיעור המשיכה הבטוח – העיקרון לפיו אדם יכול לממן את כל הוצאותיו באמצעות משיכה של אחוז מסוים (< 4%) מכלל השקעותיו מדי שנה, עד יומו האחרון, מבלי להסתכן באובדן מוחלט של הכספים.

הסבירו ששיעור המשיכה הבטוח הוא פונקציה של גודל החיסכון. ככל שהוא קטן יותר, הרי שהבסיס הפיננסי איתן יותר. הדגימו כי שיעור משיכה של 4%, למשל, משקף חיסכון גדול פי 25 מסך ההוצאה השנתית, כלומר 25*12=300 חודשי מחיה. בהתאמה, שיעור משיכה של 3% משקף חיסכון גדול פי 33 מסך ההוצאה השנתית (400 חודשי מחיה), ואילו שיעור משיכה של 2% משקף חיסכון גדול פי 50 (600 חודשי מחיה).

השאיפה היא להגיע למצב שבו סה"כ שווי הון = סה"כ הוצאות לשנה / 0.04 = סה"כ הוצאות לשנה * 25.

כלומר, מרגע שאדם חוסך סכום הגדול פי 25 מהוצאותיו השנתיות הרי שהוא עצמאי כלכלית ויכול לפרוש בכל עת.

3. גשו חזרה ללוח, ורשמו מימין לטור ההוצאות החודשיות המינימליות את הסכומים שיש לחסוך על מנת שתיק ההשקעות יוכל לכסות אותן בהתאם לכלל 4 האחוזים.

הערה: בשלב זה סביר שתיתקלו בגילויי סקפטיות בסגנון "אי אפשר לחסוך כל כך הרבה כסף."

4. נקבו בשכר הממוצע במשק – 9,271 ש"ח ברוטו (עדכנית לאפריל 2014), שהם כ-7,500 ש"ח נטו. כעת חזרו ללוח וציירו טור נוסף. חסרו את ההוצאה החודשית המינימלית (טור א') מהשכר הממוצע החודשי נטו (7,500 ש"ח). קראו לטור הזה: "חיסכון חודשי".

5. פתחו את הנושא לדיון. האם יחיד באמת מסוגל לחיות על 1,000 ש"ח בחודש? כנראה שכן, אבל במגבלות קשות:  גר עם ההורים (או 4 שותפים), ללא רכב, בלי לאכול בחוץ ועם מעט מאוד בילויים.

בסכום של 2,000 ש"ח בחודש פשוט יותר להסתדר. עם 3,000 זה כבר קל. הוצאה חודשית של 4,000 ש"ח בחודש ומעלה ליחיד – זו כבר מותרות.

הקפידו להדגיש לאורך הדיון כיצד שיעור החיסכון עולה ככל שההוצאות קטנות.

6. כעת שרטטו את הטור האחרון – והחשוב ביותר: מספר החודשים הדרוש כדי להשיג את הסכום שיאפשר לכסות על ההוצאה המינימלית. חלקו את סכום החיסכון הדרוש (טור ב') בגובה חיסכון החודשי (טור ג'). קראו לטור "זמן עד לעצמאות כלכלית".

חשוב: הניתוח הפשוט הזה מניח תשואה ריאלית של 0% (כלומר, הכסף שומר על ערכו במדויק אחרי אינפלציה) ללא צבירת ריבית דריבית. כמובן שככל שהתשואה ריאלית גבוהה יותר, מספר החודשים עד לעצמאות כלכלית קטן.

7. בשלב זה סביר להניח שכולם יביטו בכם ביראה, והצלילים היחידים שיפלחו את הדממה יהיו נקישות האסימונים הנופלים. קשה לתפוס שדרוש מספר חד-ספרתי של שנות עבודה כדי לקיים רמת חיים של 2000 ש"ח בחודש ליחיד, לכל החיים, וזאת בהינתן הכנסה ממוצעת.

לעומת זאת, אדם בשכר ממוצע, שכובל עצמו להוצאות חודשיות של 6,000 ש"ח ומעלה לנפש, לא יגיע לעצמאות כלכלית במהלך ימי חייו. סימן ה"אינסוף" הבוהק על הלוח יחדד את המסר הזה. זהו אותו סימן אינסוף שמרחף תמידית מעל ראשי "מעמד הביניים".

חלק מהתלמידים יודו לכם. אחרים יתהו מדוע איש לא סיפר להם על כך ב-12 השנים שבילו במערכת החינוך הממלכתית, או אפילו באוניברסיטה. הם יבינו שלא מדובר בתרגיל תאורטי עבש וחסר רלוונטיות מהסוג שלומדים בבתי הספר – אלא ברעיון בעל השלכות מעשיות וישירות על חייהם האישיים.

נסו את זה. ספרו לי בתגובות איך היה. אחר כך תשלחו אותם לעשות שיעורי בית בבלוג הזה 😉

עדכון חשוב!!!

אשר יגורתי בא לי, ולפי התגובות נראה שרבים פספסו את הסייג בסעיף 6 לעיל – מה שהוביל להבנה שגויה לחלוטין של הפוסט.

הנחת היסוד היא שהסכום שנחסך מדי חודש מושקע בשוק ההון וצובר ריבית דריבית (רווחים על רווחים). בדוגמה לעיל, לשם הפשטה בלבד, התשואה הריאלית היא 0% (כלומר תשואה נומינלית של 3% שמקוזזת על ידי אינפלציה של 3%).

בפועל, ניתן לצפות לתשואה גבוהה יותר. זו הרי הסיבה שאנחנו משקיעים בשוק ההון מלכתחילה. היסטורית, השקעה באגרות חוב ממשלתיות הניבה למשקיעים תשואה ריאלית ממוצעת של 2.5% לשנה, ואילו השקעה במניות (מדד ת"א 25) הניבה תשואה ריאלית ממוצעת של 7.5% לשנה.

כיצד ישפיעו נתונים אלה על היכולת לפרוש מוקדם?

נשתמש בנוסחה האקספוננציאלית הבאה:

זמן עד לעצמאות כלכלית =

משה מרוויח 7500 ש"ח בחודש. מתוכם הוא מבזבז 3000 ש"ח בחודש (40%) וחוסך 4500 ש"ח בחודש (60%). תוך כמה שנים יוכל משה להגיע לעצמאות כלכלית בהתאם לכלל ארבעת האחוזים ובהינתן תשואה ריאלית של 7.5% בשנה?

נציב את הנתונים כאמור במשוואה לעיל:

ונקבל 11.21 שנים.

על בסיס זה, להלן הצגה מחדש של הנתונים באופן המותאם לרמות תשואה שונות.

שימו לב לכך שלמספרים האבסולוטיים אין חשיבות של ממש. הדבר המרכזי ביותר לענייננו הוא שיעור החיסכון היחסי, הישים הן לגבי מי שמרוויח 5,000 ש"ח והן לגבי מי שמרוויח 50,000 ש"ח. הנקודה היא שככל שחוסכים יותר, ניתן לפרוש מהר יותר.

אם זה לא יגרום לכם ולתלמידים שלכם לשאוף לחסוך לפחות 50% מההכנסה — אני לא יודעת מה כן!