פוליסות החיסכון של חברות הביטוח - 4 סיבות להתרחק - הסולידית

פוליסות החיסכון הפיננסי של חברות הביטוח הולכות וצוברות פופולאריות: 3 מיליארד שקלים הן גייסו בשנת 2013 (לפי כלכליסט), ואם לשפוט לפי כמות הקוראים שביקשו שאתייחס לנושא, נראה שסוכני הביטוח עושים עבודתם נאמנה.

חברות הביטוח החלו לשווק את המוצרים הללו אי שם בתחילת 2007, תחת ההבטחה כי מדובר ב"שילוב אופטימלי בין תכניות החיסכון הבנקאיות לקרנות הנאמנות." הפוליסות נועדו להוות תחרות הן לאפיקי החיסכון הבנקאיים (ולתשואה הריאלית האפסית הנשקפת מהם בשנים האחרונות) והן לאפיקי השקעה מסורתיים כגון ניהול תיקי השקעות או השקעה ישירה באמצעות קרנות נאמנות.

פוליסות החיסכון הפכו מאז למוצר מדף ברוב חברות הביטוח הגדולות: הפניקס מציעה את "אקסלנס אינווסט", הראל – את "מגוון", מגדל – את "קשת", כלל – את "חיסכון פיננסי" ומנורה מבטחים את סדרת מוצרי "טופ". אף שקיימים הבדלים מסוימים בין הפוליסות השונות, כולן פועלות בהתאם לעקרונות זהים:

– הלקוח רוכש את הפוליסה דרך סוכן ביטוח / משווק פנסיוני מורשה.

– הלקוח בוחר אחד מבין מספר מסלולי השקעה מוגדרים מראש, בהתאם לצרכיו ובהתאם לרמת הסיכון הרצויה. חברות ביטוח שונות מציעות מסלולים שונים, המקבילים בחלקם למסלולי ההשקעה הקיימים בביטוחי המנהלים. המסלולים הנפוצים שבהם הנם: מסלול שקלי, צמוד מדד, מט"חי, אג"חי, מנייתי, מנייתי-חו"ל.

– כל מסלול כזה הוא תיק השקעות בעל פרופיל סיכון מסוים (המתבטא בחשיפה למניות בשיעור קבוע הנע בין 0% ל-100%), אשר מנוהל על ידי מנהל השקעות מטעם חברת הביטוח.

– כמו בתכניות חיסכון בנקאיות, החוסך רשאי להפקיד כספים באופן חד פעמי (ברוב הפוליסות מינימום ההפקדה עומד על 10,000 ש"ח) או באופן שוטף (באמצעות הוראת קבע, מינימום של כמה מאות שקלים). ההפקדות, בשונה מרכישת ניירות ערך, אינן כרוכות בתשלום עמלות קנייה. לאחר ההפקדה מצורפים כספי החוסך למאגר הכספים שמנהלות חברות הביטוח.

– התכנית אינה מוגבלת בזמן, וניתן להשקיע באמצעותה לטווח קצר, בינוני או ארוך. החוסך רשאי להפסיק את התכנית בכל עת ולמשוך את הכספים מתי שיבחר, באופן חלקי או מלא, ללא קנסות, ללא עמלות מכירה וללא דמי שבירה. בחלק מהתכניות אף ניתן לקבל אנונה (תשלום חודשי קבוע מהצבירה).

– רוב פוליסות החיסכון הפיננסי מוגדרות גם כפוליסת ביטוח חיים, והחיסכון מתבצע במסגרת ביטוח זה. עובדה זו מאפשרת דחיית תשלום מס רווחי הון עד למועד משיכת הכספים. המשמעות היא שהחוסך יכול לעבור ממסלול למסלול (למשל: ממסלול מנייתי למסלול אג"חי) מבלי שייאלץ לשלם מס רווחי הון בגין המעבר, שכן הדבר לא נחשב כמכירת ניירות ערך היוצרת אירוע מס (בשונה מקרנות נאמנות, למשל).

על פניו היתרונות רבים, ועל כן לא פלא שהמוצר מתרומם בשנים האחרונות. חברות הביטוח עצמן החלו ללטוש עיניהן לעבר כלל חסכונות הציבור – שוק בעל פוטנציאל עצום. אבל רגע לפני שאתם רצים להתקשר לסוכן הביטוח, הנה כמה דברים שכדאי להביא בחשבון.

1. דמי הניהול

משווקי הפוליסות מקפידים לציין את העלויות הזולות של המוצר: אין עמלות קנייה ומכירה, אין עמלות הפצה, אין דמי משמרת ואין קנסות בגין פדיון מוקדם.

אבל כל היתרונות הללו מתגמדים ביחס לדמי הניהול השנתיים שגובות הפוליסות, המסתכמים בשיעור מרבי של 2% בשנה מהצבירה (ומתוכם מופרש שיעור מסוים לסוכן הביטוח). ההבדלים בדמי הניהול בין החברות השונות – זניחים.

מכיוון שהמוצר מוגדר כפוליסה, כלומר, חוזה בין הלקוח לחברת הביטוח, ניתן לנהל משא ומתן ולהתמקח בגבולות מסוימים על גובה דמי הניהול. עקרונית, ככל שסכום ההשקעה גבוה יותר כוח המיקוח גדול יותר; אבל בפועל, גם אם יש לכם מאות אלפי שקלים פנויים להשקעה, קשה יהיה להוריד את דמי הניהול מתחת ל-1% בשנה.

מעשית, רוב החוסכים בפוליסות ישלמו בין 1.3% ל-1.7% כדמי ניהול לחברות הביטוח – נתון שלמרבה האירוניה נחשב לאטרקטיבי ביחס לקרנות נאמנות מנייתיות מסורתיות, שדמי הניהול שהן גובות עלולים להגיע ל-3%.

כל אדם שלמד חיבור וחיסור מבין שעלויות ההשקעה גבוהות בהכרח באות על חשבון התשואה. קשה לקבל זאת בתרבות שסוגדת לתפיסה השגויה ש"מה שבא בזול הולך ביוקר", אך המציאות האריתמטית היא שכל שקל שאתם משאירים בכיסה של חברת הביטוח פירושו שקל אחד פחות מהתשואה הכוללת שלכם. עשרות מחקרים הוכיחו שוב ושוב כי לאורך זמן, מוצרים פיננסיים זולים משיגים תשואה גבוהה יותר ממוצרים פיננסיים יקרים (דוגמה).

יש המתייחסים לעלויות הללו בביטול. טענתם היא כי אם התשואה גבוהה, לדמי הניהול אין כל משמעות. הבעיה עם הקביעה הזו היא שאין שום דרך לדעת מראש מה תהיה התשואה על ההשקעה. התשואה היא נעלם, אך עלויות ההשקעה הן קבוע הידוע מראש. מנהל ההשקעה ייקח לכיסו (ולכיסו של סוכן הביטוח) 1.7% מחסכונותיכם מדי שנה, בין אם התשואה תהיה חיובית או שלילית, טובה מהממוצע או גרועה מהממוצע.

ה-1.7% שאתם משאירים מדי שנה בידי מנהל ההשקעה מצטברים לאורך זמן לסכומים מפחידים (קראו כאן להסבר). מכאן שצמצום שיטתי של עלויות ההשקעה – מיסים, עמלות ודמי ניהול – היא הדרך הטובה ביותר לשפר את הסיכויים להשיג תשואה גבוהה יותר. פוליסות החיסכון, בהיותן מוצר פיננסי יקר להחריד, אינן עולות בקנה אחד עם העיקרון הזה.

2. ניהול אקטיבי

רוב פוליסות החיסכון מנוהלות באופן אקטיבי, כלומר, מנהל ההשקעות בוחר באופן סלקטיבי ניירות ערך שלהערכתו עשויים להשיג ביצועים גבוהים יותר ממדד הייחוס (בנצ'מרק).

זאת אומרת שאם בחרתם ב"מסלול מנייתי", ומדד הייחוס הוא ת"א 100, מנהל ההשקעות ינסה לבחור מניות שלהערכתו ישיגו ביצועים טובים יותר מביצועי מדד הייחוס. ואכן, הפוליסות מותירות חופש פעולה אדיר למנהל הקרן לפעול כראות עיניו, לקבל החלטות ולקנות ולמכור ניירות ערך בכל עת במטרה להשיג את מטרותיו.

ניתן להבין, אפוא, מדוע כמעט כל חברות הביטוח טורחות להדגיש את איכויות הניהול המרשימות של מנהלי ההשקעות שלהם כאמצעי לשיווק המוצר. בפניקס מנסים לפתות אותנו לנהל את חסכונותינו "באמצעות מומחי ההשקעות של אקסלנס נשואה". "חטיבת ההשקעות שלנו היא מהמובילות בענף" טוענים בהראל; ואילו בכלל מציינים פשוט כי "הכי טוב לסמוך על המומחים."

צריך הרי למצוא דרך להצדיק את דמי הניהול השערורייתיים של הפוליסות…

אבל על קוראי הסולידית אי אפשר לעבוד. הם כבר יודעים שהשקעה אקטיבית היא משחק סכום מינוס, גם אם היא עטופה בשמות תמימים כמו "פוליסות חיסכון". כל תשואת יתר שמשיג משקיע אקטיבי בהכרח באה על חשבון התשואה של משקיעים אקטיביים אחרים. לא יתכן שכל ה"מומחים" ירוויחו, מפני שהם מתחרים זה בזה וסוחרים זה כנגד זה. ולא, אין לכם שום אפשרות לדעת, על בסיס ביצועי העבר, אם מנהל ההשקעה ישיג ביצועים עדיפים על השוק גם בעתיד.

המציאות היא שקשה מאוד לזהות מניות ספציפיות שיכו את המדד במהלך תקופה נתונה, וכמעט בלתי אפשרי לעשות זאת על בסיס עקבי ולאורך פרקי זמן ארוכים. ואם לא די בכך, גם אם מומחי הניהול האקטיבי ישיגו תשואה גבוהה יותר מתשואת השוק, סביר להניח שדמי הניהול הגבוהים יקזזו לאורך זמן את היתרון הזה.

משקיעים פסיביים מביטים על התחרות האכזרית הזו מהצד. הם לא מעוניינים לבזבז זמן וכסף כדי ש"מומחה" כלשהו ישחק עם כספם בניסיון להשיג תשואה גבוהה יותר מ"מומחים" אחרים. המשקיעים הפסיביים מבקשים לחקות את השוק, לא להכות אותו, ומסתפקים בתשואה הממוצעת כדי לעמוד ביעדים ארוכי הטווח שהציבו לעצמם.

3. שקיפות בעייתית

"אל תשקיעו במה שאינכם מבינים" אומרת הקלישאה השחוקה, והמהדרין מוסיפים "אל תשקיעו במה שאינכם רואים".

קשה מאוד לדעת בכל רגע נתון אילו ניירות ערך רכש מנהל ההשקעה בכספכם היקר. רוב החברות לא מפרסמות זאת, ואלה שכן מצטטות רק את האחזקות העיקריות על בסיס חודשי. הערפל הרגולטורי סביב מדיניות הדיווח של הפוליסות הוא בעיני נקודה מהותית לרעתן.

זאת ועוד, עיון בחוזים של פוליסות החיסכון מעלה כי למנהל ההשקעה ניתן חופש פעולה גדול למדי, והוא רשאי לבצע פעולות שאינן בהכרח עולות בקנה אחד עם המסלול שנבחר גם מבלי ליידע באופן מיידי את הלקוחות. זאת להבדיל ממנהלי קרנות הנאמנות, המחויבים על פי חוק לפעול בהתאם למדיניות ההשקעה ולתשקיף הקרן, ולהודיע לבורסה על כל שינוי במדיניות ההשקעה שלהן.

העובדה שביצועי התכניות אינם מפורסמים באופן סדיר מקשה על על השוואה יעילה בין פוליסות מתחרות ותשואותיהן, מה עוד שאין סטנדרטיזציה או אחידות בין מסלולי ההשקעה המוצעים. אתם מוזמנים לסרוק את האינטרנט בחיפוש אחר מנוע השוואה יעיל בין הפוליסות השונות – מסופקתני אם תמצאו כזה. הדבר הקרוב ביותר הוא האתר (המחריד) של המפקח על הביטוח — בהצלחה באיתור הנתונים.

הבלוג הזה דוגל בלקיחת אחריות אישית תוך מימוש פילוסופיה ופרקטיקה של "עשה-זאת-עצמך" בכל תחומי החיים, בדגש לתחום הפיננסי.

הנחת היסוד שלי היא שלחלק גדול מהציבור יש את היכולת לנהל את חסכונותיו והשקעותיו בכוחות עצמו מבלי להידרש ל"סיוע מומחה". כל אדם בר דעת המסוגל להציב לעצמו מטרות כלכליות, להבין מה דרוש כדי להגשים אותן, להקטין את הסיכונים שבדרך ולחסן את עצמו מפני טלטלות וזעזועים אמוציונליים צפוי להצליח בהשקעותיו.

מנגד, לתעשייה הפיננסית יש אינטרס מובהק לקדם את הרעיון שניהול כספים והשקעות הן סוגיות סבוכות, שראוי שיטופלו רק על ידי מומחים ואנשי מקצוע תמורת תשלום נאה. לכן, בין היתר, היא משווקת מוצרים פיננסים מורכבים, יקרים ולא שקופים מתוך הנחה שהציבור הטיפש יתקשה לשכפל אותם במו ידיו בצורה יעילה יותר.

קחו לדוגמה את מסלולי ההשקעה של "אקסלנס אינווסט", פוליסת החיסכון של הפניקס (*). מה יקרה אם במקום לשלם 2% למנהלי ההשקעות, ננסה ליישם את מסלולי ההשקעה שלהם בכוחות עצמנו? התוצאה עשויה להפתיע:

זו לא טעות. ניהול עצמאי של החיסכון יכול לקצץ את העלות הכוללת עד פי 100 (!). המשמעות ברורה:  פוטנציאל התשואה שלנו יהיה גבוה יותר.

הנקודה שיש לזכור היא שגם למומחים הגדולים ביותר אין יכולת לנחש מראש מהו הרכב הנכסים האופטימלי במונחים של סיכון ותשואה. ספק רב אם המומחים של הראל, מגדל, כלל, מנורה או הפניקס ידעו להרכיב מסלול השקעה או תיק השקעות עם תוחלת תשואה/סיכון עדיפה על תיקי השקעות "עצלים" פופולאריים, שכל אחד יכול להרכיב בכוחות עצמו בעלות כוללת השואפת לאפס.

לתיקי ההשקעות העצלים יש שלוש תכונות משותפות:
(1) הם מגדירים חשיפה בשיעור מסוים למניות, אג"ח, זהב ואפיקי השקעה נוספים.
(2) בהיותם "עצלים", הם שומרים על שיעור החשיפה הזה לאורך זמן מבלי לנסות לתזמן את הכניסה והיציאה על בסיס מגמות בשוק, כנהוג אצל מנהלים אקטיביים
(3) הם עושים שימוש במוצרים הפיננסים הזולים ביותר (קרנות מחקות ותעודות סל) כדי להיחשף לאפיקי ההשקעה שנבחרו.

התכונות הללו מאפשרות לכל משקיע עצמאי לאמץ אותם כמעט מן המוכן, בכוחות עצמו, ובלבד שהבין והפנים את עקרונות היסוד העומדים מאחוריהם.

זכרו – הצלחתכם כמשקיעים תלויה בראש ובראשונה ביכולת הפסיכולוגית שלכם לדבוק בתכנית ההשקעה המקורית. רק אם אינכם מסוגלים לעשות זאת, יתכן שמוטב, בכל זאת, לשקול את האפשרות לרכוש פוליסת חיסכון ולשלם לאחרים שיעשו זאת במקומכם.