לשלוט בסיכון – כך תאזנו את תיק ההשקעות - הסולידית

שוק ההון הוא סביבה חסרת ודאות.

ככזו, איש אינו יכול לתזמן את השוק (היינו, לדעת מראש אם זהו הזמן לקנות מניות או שמא הגיעה השעה להיפטר מהן), או להעריך במדויק מה תהיה התשואה שתניב ההשקעה. התשואה, בהיותה פועל יוצא של חוסר וודאות, היא נעלם שאינו נמצא בשליטתנו. 

למרות זאת, ישנו תחום אחד שנתון במלואו להחלטתו של המשקיע — הקצאת הנכסים האסטרטגית בתיק.  גם אם לא ניתן להעריך איזו תשואה יניב שוק המניות או האם זה הזמן לרכוש אותן, בהחלט ניתן להחליט איזה נתח מהתיק שלכם יהיה חשוף למניות מלכתחילה.

הגדרת השיעור היחסי (%) מסכום ההשקעה שיוקצה לכל אחד מנכסי ההשקעה הראשיים — מניות, אגרות חוב, נדל"ן, מתכות יקרות ונכסים שווי מזומן — היא ההחלטה הגורלית ביותר שתקבלו כמשקיעים. החלטה זו תשפיע יותר מכל החלטה אחרת על תוחלת התשואה (ותוחלת הסיכון) של תיק ההשקעות שלכם.

כך, לדוגמה, תוחלת הסיכון / תשואה של תיק שהרכבו 90% מניות ו-10% אגרות חוב תהיה גבוהה משמעותית מתוחלת הסיכון של תיק שהרכבו 10% מניות ו-90% אגרות חוב.

הקצאת נכסים מגוונת ומאוזנת, הכוללת נכסים שאינם קורלטיביים זה לזה, והמשקפת באופן הכן ביותר את אופק ההשקעה שלכם, את מטרותיכם הכלכליות ואת נכונותכם הנפשית להתמודד עם סיכון (תנודתיות) בתיק — היא המפתח להגדלת התשואה ולהקטנת הסיכון.

ואולם, חשובה ככל שתהיה, הקצאת נכסים איננה "שגר ושכח".

שוק ההון הוא דינאמי מטבעו: לאורך זמן, כל נכס בתיק ההשקעות יניב תשואה אחרת. ההבדל בתשואות הנכסים השונים גורם לשינוי במשקלו היחסי של כל נכס בתיק. במצטבר, השינויים הללו משפיעים על הרכבו הבסיסי של תיק ההשקעות, באופן שעלול ליצור סטייה בינו לבין היעדים שנקבעו בהקצאת הנכסים המקורית. הסכנה במקרה זה היא שהתיק יחדל לשקף את פרופיל הסיכון הייחודי של המשקיע.

לשם המחשה, נניח שבדצמבר 2008 נכנסתם לשוק עם תיק שהרכבו 50% מניות (מדד ת"א 100) ו-50% אג"ח (מדד אג"ח ממשלתי כללי). הנחתם לכסף לעבוד ולא ביצעתם כל פעולת קנייה או מכירה.

כמעט 6 שנים לאחר מכן, שוק המניות הניב תשואה מצטברת של 128.72%, בעוד ששוק האג"ח השיג  41.83% (מקור: אתר הבורסה, עדכנית לאוקטובר 14').

תיק ההשקעות שלכם, בתורו, נראה כיום כך:

אף שהתיק הניב תשואה נאה ביותר, ניתן לראות שהרכבו סטה באופן מהותי מהקצאת הנכסים המקורית, וכעת הוא מוטה בבירור לפלח המנייתי. מכיוון שמניות מסוכנות יותר מאגרות חוב, המשמעות היא שהתיק בכללותו מסוכן יותר – הן מבחינה אבסולוטית, והן יחסית לפרופיל הסיכון האישי שלכם.

כמובן שאין כל בעיה, לכשעצמה, עם מתן משקל יתר למניות בתיק. מה שחשוב הוא מידת ההתאמה של הקצאת הנכסים לאופיו וליכולתו הכלכלית של המשקיע. אילו הייתם מרגישים בנוח עם הקצאה של 60-40, סביר להניח שהייתם בוחרים בה מלכתחילה, ולא בהקצאה הסולידית יותר (50-50). התרחיש הגרוע ביותר היא להחזיק בתיק השקעות שהרכבו אינו הולם את סיבולת הסיכון האישית שלכם.

איזון מחדש –  לשם מה?

איזון מחדש של תיק ההשקעות הוא מנגנון ההתערבות המאפשר למשקיע הפסיבי להשיב את הנכסים השונים בתיק למשקלם המקורי, ובכך להבטיח שלא יסטה מפרופיל הסיכון המקורי שהוגדר מראש, לא יהיה מסוכן מדי או מתון מדי ולא יהיה מוטה לנכסים שעלו בערכם.

יש הטוענים כי איזון מחדש מאפשר אף להגדיל את התשואה ולהקטין את הסיכון הכולל בתיק. הם מתייחסים לעובדה שעל פי רוב, איזון התיק מתבצע בדרך של מכירת נכסים שעלו בערכם וקניית נכסים שירדו בערכם. מנגנון האיזון "כופה" על המשקיע ללכת נגד העדר: למכור ביוקר (נכסים שמחירם עלה) ולקנות בזול (נכסים שמחירם ירד).

ההיגיון הפיננסי מאחורי הטענה הזו  נשען על ההנחה שביצועיהם של נכסי השקעה שונים הם מחזוריים. נכס אחד (למשל, שוק המניות) עשוי לזנק במשך שנים מסוימות, שעה שנכס אחר (זהב) יגרד את התחתית. התופעה הזו מכונה חזרה לממוצע – נכסים שעולים בערכם בחדות נוטים לאורך זמן לרדת חזרה לממוצע ההיסטורי שלהם, ואילו נכסים שיורדים בחדות נוטים לעלות חזרה לממוצע ההיסטורי שלהם.

אם נאמין בקיומה של התופעה, הרי שבאופן תיאורטי, איזון מחדש של התיק מאפשר "לנעול" חלק מהרווחים שהניבו הנכסים הרווחיים ולהיפטר מהם לפני שיקרסו, ובמקביל, להגדיל את משקלם היחסי של הנכסים שהפסידו כך שהתיק יהיה בעמדת זינוק טובה כשיגיע תורם "לחזור לממוצע".

כפי שניתן להבין, אין תמימות דעים בנקודה זו. בסביבות שוק מסוימות, האיזון עשוי בהחלט לשפר את התשואה (במיוחד כשהשווקים צוללים כמו ב-2008). בסביבות אחרות — הוא עלול לפגוע בה (כשהשווקים מזנקים). הנקודה המרכזית היא שהאיזון לא נועד להגדיל את התשואה ואף לא להקטין את הסיכון. בראש ובראשונה, מטרתו לשלוט בסיכון.

משקיע ששולט בסיכון מסוגל לאלף את האויב הגרוע ביותר שלו – הרגש. כשרמת הסיכון שלו ושל תיק ההשקעות שלו זהה, קטנים הסיכויים שייכנע לטעויות אמוציונאליות כמו מכירה בפאניקה או קנייה / התאהבות בנכס מסוים מתוך חמדנות. האיזון הוא תהליך מכאני, רובוטי, קר ומנוכר – וטוב שכך.

זו גם הסיבה שבעיני לא ניתן לראות במנגנון האיזון שיטה מתוחכמת לתזמון השוק.

אם המשקיע מחליט, בהתאם לתכנית שנכתבה מראש, לאזן מחדש את התיק לפי הגיון מוסכם, אזי אין כל סיבה הגיונית לכנות את המהלך "תזמון", בשום מובן של הביטוי. למעשה, ניתן לומר שאיזון התיק הוא ההיפך המוחלט מתזמון: מדובר במהלך א-פריורי, שנעשה מבלי לנסות לנחש מה יעשה השוק ומתי. ביסודו, האיזון מהווה תגובה שלאחר מעשה לאירוע שכבר התרחש.

איך ומתי מאזנים את התיק?

בעוד שרוב המומחים ממליצים על מידה מסוימת של איזון, אין ביניהם הסכמה על השיטה המומלצת או על המועד האופטימלי שבו יש לעשות זאת. אסטרטגיית האיזון המושלמת היא קצת כמו תיק ההשקעות המושלם – כלומר, לא ניתן לדעת מהי אלא בדיעבד.

ברמה המעשית, שיטת האיזון תלויה בשלב בחייכם הפיננסיים — האם אתם עדיין צוברים הון ומשקיעים באופן סדיר, או שמא כבר פרשתם ואתם מושכים כספים מחסכונותיכם באופן סדיר.

קיימות 3 שיטות עיקריות לאיזון תיק ההשקעות: איזון קלנדרי, איזון מבוסס אחוזים, ואיזון באמצעות הפקדת כספים חדשים.

איזון קלנדרי

איזון קלנדרי, כשמו כן הוא, מתבצע בתדירות קבועה מראש.

המשקיע בוחר תאריך מסוים בעתיד: סוף כל רבעון, סוף כל חציון, יום ההולדת שלו, כל יום נישואין שני וכן הלאה.

כשמגיע היום הגדול, הוא בוחן את הרכבו הנוכחי של תיק ההשקעות שלו, ומאזן בהתאם לפער שבין הקצאת הנכסים הנוכחית להקצאת הנכסים המקורית.

כדי לעשות זאת, הוא מוכר את הנכסים שעלו בערכם ורוכש את הנכסים שירדו בערכם. פעולות הקנייה והמכירה מתבצעות בשיעור המתאים למשקליהם המקוריים של הנכסים בתיק.

כך, אם ניקח את הדוגמה שהובאה לעיל, כדי לאזן את התיק המשקיע יידרש למכור מניות בשווי 44,467 ₪ ולרכוש בסכום זה אגרות חוב, על מנת להשיב את התיק להקצאה מקורית של 50 / 50.

 ככלל, יש הסכמה בספרות שככל שתדירות האיזון הקלנדרי תהיה גבוהה יותר, כך התשואה תהיה שלילית יותר, מפני שאתם פוגעים ביכולתם של הנכסים הרווחיים לצמוח לאורך זמן. מנגד, ככל שתדירות האיזון תהיה נמוכה יותר, כך גדל הסיכון שהרכב תיק ההשקעות יסטה מיעדו המקורי.

 על דבר אחד אין ויכוח – איזון תכוף עולה כסף. ככל שמבצעים יותר פעולות קנייה ומכירה כך יש לשלם עמלות גבוהות יותר לברוקר שלנו – הן על הקנייה והן על המכירה. בנוסף, מכיוון שאיזון מחדש כרוך בנעילת רווחים (מכירת נכסים שעלו בערכם) — יש לשלם על כך מס (25%), אלא אם האיזון נעשה במסגרת חשבון פטור ממס.

 העלויות הללו עלולות למחוק כל תשואה עודפת שיש לפעילות האיזון, ולכן יש טעם להקטין את העלויות ככל שניתן. תדירות האיזון הקלנדרי צריכה, לפיכך, להישאר נמוכה – שנתית לכל הפחות. ביל ברנשטיין אף ממליץ על איזון תכוף עוד פחות — אחת לשנתיים עד חמש שנים.

 היתרון המרכזי של אסטרטגיית האיזון הקלנדרי טמון בפשטותה — קל להבין וקל ליישם אותה מבלי לעקוב באופן אדוק אחר ביצועי תיק ההשקעות. בנוסף, היא אף עשויה להקטין עמלות קנייה – במיוחד בשוק תנודתי. החיסרון המרכזי כאן, כאמור, הוא שפרופיל הסיכון של התיק ישתנה בחדות בזמן ההמתנה עד למועד האיזון.

איזון מבוסס אחוזים

איזון מבוסס אחוזים הוא במידה רבה האסטרטגיה ההפוכה לאיזון קלנדרי.

השיטה כאן היא לסמן "גבולות גזרה" מוגדרים לכל נכס. בשונה מאיזון קלנדרי, המתבצע בתאריך מוסכם מראש, במקרה זה האיזון מתבצע כל אימת שהנכס חורג מגבולות הגזרה שלו.

כך, אם תיק ההשקעות שלי מורכב מ-60% מניות ו-40% אגרות חוב, וגבולות הגזרה שהגדרתי הן 5% לכל כיוון, אאזן בכל פעם שמשקלו של אחד הנכסים יעלה או ירד ב-5%. אם שוק המניות זינק ושינה את הרכב תיק ההשקעות ל-65% מניות ו-35% אג"ח, אמכור מניות בשיעור של 5% ואקנה ברווחים אגרות חוב, כדי להשיב את התיק למשקל הרצוי של 60/40.

הרעיון, במילים אחרות, הוא לפעול רק כאשר חל שינוי מהותי בהקצאת הנכסים — אין צורך להתעסק בשברירי אחוזים רק מכיוון שלוח השנה מורה על כך.

יתרונה של שיטה זו הוא בשליטה העדיפה בסיכון ובעלויות. בשוק שאינו תנודתי, יתכן שכלל לא יתעורר הצורך לאזן את התיק על בסיס אחוזים במשך מספר שנים, מה שיחסוך עלויות רבות.

ככל שגבולות הגזרה שתגדירו יהיו צרים יותר, כך תידרשו לאזן לעתים קרובות יותר ולשלם יותר מיסים ועמלות — אך מנגד, תיק ההשקעות שלכם יהיה קרוב יותר ליעד והתנודתיות הכוללת תהיה נמוכה יותר.

גבולות גזרה רחבים יותר יאפשרו לכם לאזן לעתים רחוקות יותר, במחיר של סיכון גדול יותר שפרופיל הסיכון/תשואה של תיק ההשקעות שלכם ייסטה לאורך זמן מהיעד שהגדרתם. במילים אחרות — ככל שאתם ערוכים, כלכלית ופסיכולוגית, להתמודד עם סיכון, כך תוכלו לקבוע גבולות גזרה רחבים יותר.

החיסרון העיקרי של האסטרטגיה הוא הצורך לעקוב באופן אדוק למדי אחר תיק ההשקעות. ככלל, אני סבורה שמשקיעים מתחילים צריכים "להציץ" כמה שפחות בביצועי התיק שלהם – ככל שעוקבים יותר, כך מתפתים לבצע טעויות. חיסרון נוסף הוא שבשוק תנודתי, המשקיע עלול לבצע פעולות רבות, באופן שייקר את תהליך האיזון.

במובן זה, ניתן לומר שגישה זו מתאימה יותר למשקיעים מעט מנוסים יותר, שסומכים על עצמם שלא ימכרו בפאניקה אם יראו את שווי התיק שלהם יורד.

איזון באמצעות הפקדת כספים חדשים

ניתן לשלב את מנגנון האיזון במסגרת הפקדות הכספים הסדירות שלכם לתיק ההשקעות.

בכל פעם שעומד לרשותכם סכום כסף פנוי שכוונתכם להפקיד – משכורת, הכנסה מריבית או דיבידנדים או כל סכום אחר — נתבו את חלקו הארי לנכסים המפסידים בתיק כדי להשיבם למשקלם המקורי. זוהי הדרך הזולה ביותר לאזן את התיק, מפני שאנו משלמים אך ורק עמלת הקנייה, וכמובן נמנעים מיצירת אירוע מס.

קוראים חדי אבחנה יזהו מנגנון האיזון המיושם במסגרת שוקולד מריר, תיק ההשקעות המתודי של הסולידית.

החישוב פשוט מאוד, ואציג אותו כאן דרך דוגמה פשוטה עוד יותר:

נניח שיש לי תיק השקעות בשווי 100,000 ש"ח. הרכבו הנוכחי הוא 44% אגרות חוב (44,000 ש"ח) ו-56% מניות (56,000 ש"ח). הקצאת הנכסים המקורית שלי היא 50% / 50%. הצלחתי לחסוך 20,000 ש"ח וכעת אני מעוניינת להשקיע אותם באופן שישיב את התיק למשקלו המקורי.

כיצד אעשה זאת?

• ראשית, אחשב את שווי התיק המקורי בתוספת הסכום החדש = 100,000+20,000 = 120,000 ₪
• לאחר מכן, אכפול את הסכום הכולל ביעד שהוגדר עבור כל נכס בהקצאת הנכסים המקורית: 50% * 120,000 = 60,000 ₪
• בשלב הבא, אחסר את שווי האחזקה הנוכחי מהסכום שהתקבל כדי לקבל את הסכום בו עלי לקנות כל אחד מהנכסים:
  • 60,000-44,000 = 16,000 ₪
  • 60,000-56,000 = 4,000 ₪
• לבסוף, ארכוש אגרות חוב ב-16,000 ש"ח ומניות ב-4,000 ש"ח.
• כעת התיק נראה כך: 60,000  ₪ מניות, 60,000  ₪ אגרות חוב.

החיסרון במקרה זה הוא שאם אם התיק גדול מאוד, סכום ההפקדה קטן מאוד, או שהסטייה ביחס להקצאה המקורית חדה מאוד —  לא יהיה מנוס ממכירת נכסים לצורך השלמת תהליך האיזון.

(*) הערה: אם אתם בשלב המשיכה / מחייה מתיק ההשקעות, יש לנהוג באופן הפוך, כלומר, למכור דווקא את הנכסים שמשקלם בתיק עלה, על מנת להשיבם למשקלם המקורי. יש לשים לב שפעולת המכירה עלולה להיות כרוכה בתשלום מס.

 הגישה המשולבת

קיימת אפשרות לשלב בין האסטרטגיות השונות.

הארי בראון, מיודענו, המליץ בשעתו לבחון את התיק פעם בשנה (איזון קלנדרי), אך לאזן בפועל רק אם אחד מארבעת נכסי הליבה המרכיבים אותו (זהב, מניות, אג"ח, מזומן) סוטה ב-10% ממשקלו המקורי (25%), כלומר, עולה על 35% או יורד מ-15% מסך שווי התיק. אם לא חל שינוי מעבר לטווח האמור (15-35) – הרי שאין צורך לעשות דבר. כמובן שאם אתם מפקידים לתיק באופן שוטף, הסבירות לכך שגבולות הגזרה הללו ייפרצו קטנה עוד יותר.

בשורה התחתונה

הדרך הטובה ביותר לעשות כסף בבורסה היא לרכוב על שוורים דוהרים בדרך למעלה ולברוח רגע לפני שהם צוללים מטה. הבעיה היא שבני תמותה פשוט אינם מסוגלים לעשות זאת בעקביות ולאורך זמן. איזון מחדש של התיק מאפשר לנו לשמור על רמת סיכון אחידה בתיק, גם במחיר של פגיעה מסוימת בתשואה.

כשמדובר באיזון מחדש, כמו הרבה דברים בחיים ובשוק ההון בפרט, הרבה יותר חשוב פשוט לעשות את זה — לא משנה כיצד.

זכרו שכשם שאין תיק השקעות מושלם, כך אין אסטרטגיית איזון מושלמת. אסטרטגיית האיזון הטובה ביותר היא זו שתוכלו ליישם בעקביות, באופן הטכני והשקול ביותר.