היכרויות לחסכנים - הסולידית

קחו נושא מורכב מאין כמותו, תנו לשחקנים חיצוניים לעוות אותו מהיסוד, הוסיפו מנה הגונה של פטאליזם וקורבנוּת והגישו קר בסיר עם מצקת.

הפעם לשם שינוי, לא מדובר בתחום פיננסי או צרכני, אלא בנושא טעון אף יותר – זוגיות ויחסי גברים נשים.

אני מקבלת לא מעט פניות – בעיקר מגברים (75% מקוראי הבלוג הזה) – שתוהים כיצד אורח החיים הנדון כאן עולה בקנה אחד עם הרצון הבסיסי למצוא בת זוג? הרי כל ביטוי של חסכנות, הם טוענים, חזקה עליו שיתפרש כקמצנות, ואין כידוע תכונת אופי שנשים ישראליות סולדות ממנה יותר.

"אני רווק והפחד שלי הוא שאם בחורה שאני יוצא איתה תגלה על החסכנות האגרסיבית והכוונה לחיות בצורה 'לא קונבנציונאלית' היא מיד תקבל רגליים קרות ותברח כל עוד נפשה בה." כותב ערן. "הייתי מת למכור את הרכב אבל לצערי אחוז לא מבוטל מבנות ישראל לא נמשכות לבחור נטול רכב" מציין רוני. ואלה לא הדוגמאות היחידות.

אין לי חלילה יומרות להיות גורואית זוגיות (ובפרט שיחסי אנוש מעולם לא היו הפוׂרטֶה שלי 😉 )  ובכל זאת, להלן דעתי הלא מקצועית בעניין.

ככלל, אם אתה מחפש בת זוג ולא מוצא מישהי שתהיה מוכנה לצאת איתך, עומדות בפניך שלוש אפשרויות בסיסיות:

1. להיות אטרקטיבי יותר

2. להתפשר על סטנדרטים

3. לחפש במקומות הנכונים

היה אטרקטיבי

נשים, כידוע, לא צריכות להתאמץ במיוחד במהלך החיזור, ואף על פי כן — בחירת מחזר לא מתאים עלולה להיות הרת אסון מבחינתן.

הסיבה לכך היא שכל חיזור מוצלח חושף נשים לסיכון פוטנציאלי של התעברות, נטישה וחשיפה לנזקים.

הרתיעה מהסיכון הזה התפתחה במשך מיליוני שנות אבולוציה אנושית, וולכן היא חזקה יותר מכל אמצעי מניעה מודרני או תנועת שחרור מגדרי.

בשל אותה רתיעה, שים נוטות להעדיף (קרי, להימשך אל) בני זוג שמוכיחים יכולת לספק הגנה לאישה הרה ולצאצאיה, ובמקביל מגלים נכונות לעשות זאת לאורך זמן.

גבר שמסוגל לספק את ההגנה הזו הוא גבר שאישה יכולה להעריך. גבר שמוכן לספק את ההגנה הזו הוא גבר שאישה יכולה לבטוח בו.

הרושם שלי הוא שרוב הנשים מחפשות שילוב מסוים, קרוב לאופטימלי, של שתי התכונות הללו בבן הזוג שלהן, כך שככל שגבר עומד בשני המבחנים הללו, כך הוא יהיה אטרקטיבי יותר.

חסכנות כמקור משיכה

מה לי ולזה, ישאל הקורא החסכן?

ובכן, כולנו – נשים וגברים – לומדים מגיל צעיר שכסף הוא אמצעי ההגנה האולטימטיבי.

זה לא אומר שכל הנשים נופלות שדודות בידי גברים שמתפארים בעושרם ומרעיפים מתנות ודייטים יקרים; אך באופן כללי, בהינתן ברירה, רוב הנשים תעדפנה לוותר על גברים הנחשדים בקמצנות – תכונה המעידה על היעדר מסוגלות והיעדר נכונות לערוב לביטחון האישה.

אני כותבת "נחשדים בקמצנות" משום שכל גבר חסכן הוא בחזקת קמצן עד שהוכח אחרת.

למתבוננת מבחוץ אין יכולת לדעת אם אתה מוציא מעט כסף משום שאתה מינימליסט יעיל ומחושב החותר להגיע לעצמאות כלכלית תוך שנים ספורות,  או שמא מכיוון שאתה בטלן, נצלן ולא יוצלח שחי במרתף של אמא,  ושקמצנותך הפיננסית היא למעשה סימפטום של קמצנות רגשית (חוסר רצון/יכולת להעניק תשומת לב, איכפתיות וזמן).

האתגר מבחינתך הוא לעורר משיכה מבלי להתפשר על עקרונותיך האנטי-צרכניים ומבלי להצטייר כקמצן חולני.

כדי לעמוד באתגר, תחילה יש להיפטר מאמירות בסגנון "נשים לא נמשכות אלי כי אני חי בצניעות ואין לי אוטו / דירה משלי". הן לא יובילו אותך לשום מקום וצפויות בעיקר לשמש כנבואות שיגשימו את עצמן. זו גישה שמשדרת חוסר ביטחון ופחד – ונשים מריחות את זה מקילומטרים.

מעבר לכך, הפתרון, לפי דעתי, טמון בסמנטיקה ובאופן הצגת הדברים.

אתה הרי לא קמצן כרוני שסובל מחוסר יכולת פתולוגי להוציא כסף.

אתה לא שואף לאמלל את זוגתך ולגרום לה תחושת מחסור ומחנק כלכלי רק כדי שתוכל להגשים את חלומך הילדותי לפרוש בגיל צעיר "ולא לעשות דבר" לאחר מכן.

אתה לא סתם צובר הון כדי שתוכל למשוך ממנו 3% מדי שנה עד יומך האחרון.

לא.

אתה גבר שמבסס קרן F*CK YOU אימתנית שתאפשר לך, תוך פרק זמן קצר יחסית, לקחת סיכונים, לנצל הזדמנויות, ולעשות דברים מעניינים בחייך, בהתאם לרצונותיך, העדפותיך ושאיפותיך האישיות.

אתה גבר בן-חורין, שמסרב להיכנע למנטאליות העבדותית של הצרכנו-קרייריסט הטיפוסי, שחי מתלוש שכר אחד לאחר ומתפלל בכל ערב שלא יפוטר כדי שיוכל להמשיך ולתחזק "רמת חיים" ממונפת בכמה מספרים.

אתה גבר מאושר, שלא שואב ריגושים מ-50 שעות עבודה+פקקים בשבוע, ממסעות שופינג חסרי תכלית או מחבילות נופש בחו"ל שבועיים בשנה.

אתה גבר בריא, שמעדיף לנוע בכוח השריר ולא בכוח המנוע, בין היתר כי הכושר הגופני שלך חשוב לך, וכי אין לך עניין מיוחד במשקל עודף, ביתר לחץ דם או בעורקים סתומים בגיל 35.

אתה גבר מיומן ויעיל, והוצאותיך נמוכות פשוט כי אינך נתלה באופן אוטומטי על צווארה של הכלכלה הצרכנית בכל פעם שאתה נתקל בבעיה.

כך, במקום להתמקד ב"מוקשים" כמו היעדר רכב פרטי, דירה עם משכנתא, משכורת שמנה, מסגרת אשראי אסטרונומית ושאר סממנים צרכנו-קרייריסטים, נסה להבליט את היתרונות הפרקטיים שסגנון החיים שבחרת מקנה לך (ולבת זוגך המיועדת) ביחס ל"מתחרים":  ביטחון כלכלי, היעדר תלות באחרים, ומעל לכל — שפע של זמן פנוי שאותו ניתן להשקיע בתחביבים, במשפחה ובבת הזוג.

ככל שתשכיל להסביר – תחילה לעצמך, ובהמשך לאחרים — מדוע בחרת לחיות כך, מה היית רוצה לעשות כבן-חורין, וכיצד היית רוצה להרגיש, כך תישמע אמין ומשכנע יותר.

בהנחה שבת הזוג המיועדת היא לא נסיכת קניונים פרימיטיבית, סביר שהיא תתייחס בהבנה רבה יותר לבחירותיך, ולא תשפוט את חסכנותך כביטוי לקמצנות.

מעבר לכך, הדבקות ברעיון צפויה להועיל למאמצי החיזור שלך.

אדם שלוקח שליטה על חייו (במונחים פיננסיים, פילוסופיים ופסיכולוגיים) נוטה להקרין רוגע ודומיננטיות כלפי חוץ. הוא לא מנסה לרצות אחרים, לזייף או לשאת חן. בתמצית – הוא לא פוחד. זה מה שמבדיל אותו מהשאר. זה מה שמאפשר לו לצוף מעל ים הייאוש שמאפיין גברים אחרים.

הוא יכול לוותר על סמלי סטאטוס מזויפים ועדיין להיות אטרקטיבי.

הוא יכול לוותר על רוטינות שחצניות-מיזוגניות מקורס "אמנות הפיתוי" ועדיין להיות אטרקטיבי.

הוא יכול להישאר נאמן לערכיו ועדיין להיות אטרקטיבי.

התפשר על סטנדרטים

יש הוכחות מדעיות לכך שככל שרצונו של הגבר למצוא זיווג עז יותר, כך הוא נוטה להגדיל את הוצאותיו, לחסוך פחות ואף לבזבז כספים מעבר ליכולתו דרך שימוש באשראי – הכל כדי להגביר את עוצמת האות המיני המשודר במסגרת החיזור.

תופעות כאלה גורמות לי לתהות אם גברים מסוימים פשוט נרתעים מנשים חסכניות מפני שקשה יותר להרשים אותן.  היתכן שהרתיעה הזו מעוורת אותם לעצם קיומן?

חשבו על כך — הכל הרבה יותר פשוט כשזוגתך היא צרכניסטית קלת דעת. קל לפייס אותה, קל להרשים אותה, ובסופו של דבר – קל לכבוש אותה. "עלויות האחזקה" שלה אמנם גבוהות מאד, אבל מבחינתו של הבחור — הוא מאותת והיא קולטת. הוא קונה והיא מרוצה. הוא משלם והיא מתמסרת. היכולת להרשים ולאותת בהצלחה היא לכשעצמה סיפוק אדיר לאגו.

הרבה יותר מורכב להרשים אישה שמחפשת משהו עמוק יותר מתכשיטים או בגדים ארוחות במסעדות גורמה. מה לעזאזל היא רוצה? האם אפשר לספק לה את מבוקשה בקלות, אם בכלל? כמה זמן זה יקח? למה האיתותים המיניים-כספיים שלי לא פועלים כאן? מה לא בסדר בי?

בלא מעט מקרים התברר לי בדיעבד שאותם גברים שמתלוננים על כך שהם "לא מסוגלים" למצוא בת-זוג חסכנית, או שבת הזוג שלהם מרוששת אותם, נמשכים דווקא למאפיינים ראוותניים (חיצוניים ואישיותיים כאחד). קצת כמו נשים שמלינות על כך שהן לא מוצאות בחור נחמד, כשבסתר ליבן הן נמשכות לגברים שמתייחסים אליהן כאל סמרטוט.

גבר שמצמצם את מאגר הדייטים הפוטנציאלי שלו ליפהפיות בנות 18 עד 24 צריך להיות ער לכך שזוגתו המיועדת צפויה להוציא סכומים לא מבוטלים על איפור, בגדים, תוספות שיער ומה לא.

גבר שממנף את סגנון חייו כדי שיוכל למשוך נשים סופו שימשוך רק את אלה שחפצות בתענוגות החומריים הנלווים לסגנון החיים שהוא מציע.

אותן נשים תהיינה מוכנות לסבול את מי שמספק להן את התענוגות הללו, אבל ספק אם מערכת היחסים הזו תהיה מבוססת אי פעם על אהבה, אמון או הערכה הדדית.

אז אם רצונך מסתכם במין מזדמן מפעם לפעם, ולא בקשר זוגי ארוך טווח, עליך להיות מוכן לספוג את העלויות הנלוות לדייטים עם נשים שמוכנות לעסקאות חליפין כאלה  (עיין ערך "שוגר-דדי") ולתחזוקת "מערכת היחסים" שתתפתח לאחר מכן.

לעומת זאת, אם אתה מעוניין בזוגיות בריאה ויציבה, עליך להיות מוכן להוריד סטנדרטים ולהתפשר.

המציאות העגומה היא שאין כמות בלתי-מוגבלת של נשים צעירות, עצמאיות, מחושבות, חסכניות, בעלות תבונה פיננסית ויכולת לתכנן לטווח הארוך. אם התכונות הללו חשובות לך במערכת יחסים, יתכן שתצטרך "להקריב" תכונות שטחיות יותר כמו גיל, היקף מותניים או צבע עיניים.

אני לא אומרת שהפתרון הוא לצאת עם בנות שאינן מושכות אותך. אני בהחלט סבורה שגברים צריכים לשאול את עצמם בכנות שמא הם מצמצמים מראש את מאגר הזיווגים הפוטנציאלי שלהם רק משום שהציבו מגבלות נוקשות שקשורות לגיל ומראה חיצוני שלא קולע לטעמם.

הכוונה אם כן היא לבחון לעומק את רשימת התכונות שחשובות לך אצל בת הזוג המיועדת, ולרדד למינימום את סעיפי ה-“Must Have”. זה קצת כמו למיין את סעיפי ההוצאה שלך באקסולידית לפי צרכים ורצונות. 🙂

חפש במקומות הנכונים

נדמה לי שחלק גדול מהתסכול שגברים חסכניים מרגישים נובע מכך שהם מחפשים בנות זוג חסכניות בסביבות בזבזניות להחריד כמו מועדונים, פאבים, או אירועי Funjoya באילת.

לאחר מכן הם תוהים מדוע אינם מצליחים למצוא את "האחת" שתבין אותם, ולבסוף, במקום לדלג לסביבה אחרת, מנסים כנגד כל הסיכויים להמיר צרכניסטית מושבעת למינימליסטית.

הבעיה ב"זירות חיזור" טיפוסיות היא שעל פי רוב הן בתאפיינות בביקוש אדיר מצד גברים להיצע מצומצם יחסית של נשים שנתפסות כאטרקטיביות.

התוצאה היא "שוק של מוכרים" (שוק שבו הביקוש עולה על ההיצע), או ליתר דיוק,  "שוק של מוכרות", כשמיעוט יחסי של נשים מרכז את עיקר תשומת הלב. אותן נשים יודעות את זה, ולא פעם מנסות להפיק מכך את המרב – על חשבון המחזרים (זה אתה).

בעיה נוספת עם סביבות כאלה היא שכמעט תמיד הן מאוכלסות בטיפוסים מוחצנים, שמעצם טבעם נוטים לבזבז יותר.כקורא של הסולידית, יש סיכויים טובים שאתה דווקא טיפוס מופנם, ושזירות היכרויות מהסוג האמור לא רק שלא מחלצות ממך את המיטב, אלא מקשות עליך למצוא בת זוג שתכבד ותזדהה עם הערכים והמטרות שלך.

מובן שמדי פעם מוצאים את "האחת" – הלא תמיד יש סיכוי – אבל "דייטים מסורתיים" שצומחים ממקומות כאלה בדרך כלל משולים לחיפוש מחט בערימת שחת תחת הגבלת זמן. בכל פעם שהשעון מתאפס צריך לשלם 100 ש"ח נוספים לדייט עם בחורה אחרת. בהצלחה.

הפתרון במקרה כזה הוא פשוט – להעדיף סביבות שבהן:

1) הקהל מורכב ברובו מנשים נבונות ובוגרות יותר שלא שמות קצוץ על מה שאתה נוהג, היכן אתה גר, או כמה כמה אתה מרוויח, או

2) יש לך אפשרות לדעת מראש אם בת הזוג המיועדת מתאימה לך דרך סינון ראשוני – לדוגמה, באמצעות אתרי היכרויות חינמיים  כמו OKCupid.

הנקודה היא שזה תלוי בך.

ככל שתיישם את העקרונות שביסוד הבלוג הזה תגלה שהפעילויות והתחביבים שלך דורשים הרבה פחות כסף. במקום לקחת חלק באורגיית קניות מטרוסקסואלית בקניון או לגמוע אלכוהול בפאב אפוף ניקוטין, תמצא את עצמך משתתף בקבוצות רכיבה, בחוגי יוגה ובעמותות התנדבותיות.

הסביבה האנושית שלך תשתנה בהתאם, ותקל עליך למצוא נשים שתהיינה שותפות להשקפת עולמך. אם לא די בכך, סביר שתגלה שתהליך החיזור עצמו זול ומעניין יותר מריטואל הבית-קפה-מסעדה-סרט-מסעדה.

לבסוף, אם אתה מעוניין ללכת על בטוח – הישאר בקרבת מקום.

אני גאה לומר שבבלוג ובפורום הזה גולשות וכותבות מאות נשים איכותיות, עצמאיות, חסכניות, אחראיות, אינדיבידואליסטיות, ובעלות כושר תכנון וראייה לטווח ארוך. הן בהחלט מיעוט ביחס לאוכלוסיה הכוללת, אבל הן מיעוט איכותי, שריר וקיים.

מכיוון שאני מאמינה שהאתר הזה יכול להיות כר פורה לזיווגים איכותיים, החלטתי לפתוח תת-פורום תחת השם "היכרויות לחסכנים".

מוזמנים ומוזמנות! (ואם יצא מזה משהו, אנא הודיעו לי – זה יהיה נחמד  😎 )