האם פורשים צעירים על הכוונת של מס הכנסה? - הסולידית

המתכון לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, לפחות כפי שהוא מנוסח בבלוג הזה, נשען על שתי רגליים: האחת היא קיצוץ חד בהוצאות השוטפות דרך מלחמת חורמה בבזבזנות, והאחרת היא השקעת העודפים שנותרו בשוק ההון.

כשההון המושקע צומח לסכום העולה על 300 חודשי מחייה או יותר, ניתן לומר שהחוסך כבר אינו תלוי כלכלית באחרים. מרגע זה ואילך, הוא יכול לממן את עצמו דרך משיכה שנתית של 4% מתיק ההשקעות שלו. זאת אומרת שאם ירצה בכך, הוא יוכל לפרוש ממקום עבודתו 40-30 שנה לפני המועד הרשמי, ולעשות בזמן הרב שהתפנה ככל העולה על רוחו.

הרעיון הזה עובד היטב בתאוריה, וכפי שאני מנסה להדגים כאן, גם בפרקטיקה. אבל ככל שהוא מאפשר "לפצח את השיטה", כוחו עדיין מוגבל מול שתי האמיתות המוחלטות בחיים: מיסים ומוות.

משקיע שרוכש ניירות ערך בסכום מסוים, ומממש (מוכר, מקבל או פודה) אותם כעבור זמן מה בסכום גבוה יותר, יוצר לעצמו רווח הון. על רווחי ההון הללו צריך לשלם מס מיוחד, המכונה "מס רווח הון" או "מס בורסה".

מס רווח הון נמצא בשנים האחרונות במגמת עלייה עקבית, כשלשיאו הנוכחי הגיע בעקבות המחאה החברתית של 2011. נכון להיום, המס מוטל בשיעורים הבאים:

• 15% על כל רווח הון מאגרות חוב שקליות, מק"מ, פקדונות והריבית שהם מניבים, ללא התחשבות באינפלציה.
• 25% על כל רווח הון אחר (מניות, אגרות חוב צמודות, ניירות ערך זרים, קרנות נאמנות ותעודות סל), בניכוי אינפלציה.

באופן עקרוני, במצב הקיים, פורש צעיר שמתקיים אך ורק ממכירה תקופתית של ניירות ערך ישלם מס על רווחיו בשיעור הקבוע הנ"ל, וככל שאין לו הכנסה אחרת, יהיה פטור מתשלום מס הכנסה. כמו כן, תשלומיו של הפורש הצעיר לביטוח לאומי יהיו המינימום הקבוע בחוק, מכיוון שהכנסות משוק ההון (כולל רווחי הון, ריבית ודיבידנדים) אינן חייבות בדמי ביטוח לאומי.

גובה הסכום שהפורש מושך מדי שנה אינו משפיע על גובה המס שישלם. הסיבה לכך היא שבניגוד למס הכנסה, מס רווח הון אינו פרוגרסיבי. זה אומר ששיעור המס נותר קבוע אפילו אם הסכום החייב במס גדל. לדוגמה, משה מכר מניות ברווח של 10,000 ש"ח, ודני מכר מניות ברווח של 100,000 ש"ח, שניהם ימוסו בשיעור זהה (25%).

כל זה כמובן נכון רק ברמה העקרונית — מס הכנסה שומר לעצמו כמה קלפים במעלה השרוול שעלולים להפוך את התמונה למורכבת יותר.

למס הכנסה יש סמכות, בנסיבות מסוימות, לקבוע שפעילותו של משקיע בשוק ההון עונה על ההגדרות של פעילות עסקית.

במקרה כזה, רווח מתיק ההשקעות של הפורש הצעיר יסווג כהכנסה מיגיעה אישית, כאילו הייתה הכנסה מעסק או ממשכורת. כך, המשקיע, או בסיווגו החדש — "הסוחר", יידרש להירשם כעוסק במשרדי מע"מ, לשלם מס הכנסה על רווחיו לפי מדרגות המס השולי (עד 48%, כתלות בהיקף פעילותו ובקיומן של הכנסות אחרות), ולהוסיף לכך דמי ביטוח לאומי ומס בריאות מהשקל הראשון.

ב-2004 פרסמה המחלקה המשפטית במס הכנסה חוזר מקצועי המפרט את המבחנים והנסיבות שלפיהם יסווגו הכנסות משוק ההון כהכנסות פירותיות (עסקיות), ולא הוניות. בחוזר אף טרחו להדגיש כי "פעילות של נישומים המתמחים בשוק ההון (או) בניירות ערך שהפעילות בתחום זה היא עיסוקם העיקרי" היא בבחינת "מקרה מובהק" שמצדיק בחינה שמא יש לסווג את הכנסתם כעסקית.

ככל הידוע לי, הנוהג הזה לא מאוד שכיח, ודאי שלא ביחס למשקיעים פרטיים, והקריטריונים המדויקים לשינוי הסיווג עדיין עמומים בחלקם הגדול. ויחד עם זאת, זו אפשרות שכל אדם ששואף להתקיים מהשקעותיו צריך להיות ער לה.

בחן את עצמך

מטרת הפוסט הזה היא לנסות להעריך, לאור המבחנים שקבע מס הכנסה, אם פורש צעיר אשר

(1) מנהל לבדו תיק השקעות עצל ומתקיים אך ורק ממנו
(2) מחזיק קרנות נאמנות מחקות מדדי מניות ואג"ח לטווח ארוך
(3) מוכר חלק קטן מהן מדי שנה לצורך מחייה ו/או איזון תיק ההשקעות

עשוי להיות מסווג כ"סוחר" שיידרש לשלם מס הכנסה שולי וביטוח לאומי על רווחיו.

חשוב להדגיש שמס הכנסה לא מגדיר במדויק מיהו משקיע ומיהו סוחר, ולא קובע איזה משקל יש לכל מבחן בבואו לקבל החלטה אם פעילותו הפיננסית של המשקיע נחשבת לעסק. הנחת היסוד היא שהמבחנים מצטברים, כך שאין במבחן אחד לבדו כדי להטות את הכף לכאן ולכאן.

מבחן 1: תדירות העסקאות

מבחן זה בוחן את מספר העסקאות שבוצעו בנכס במהלך תקופה נתונה. עסקה, לצורך העניין, עשויה להיות כל פעולה נוגדת (קנייה ומכירה) של נייר ערך. ככל שתדירות העסקאות גבוהה יותר, מס הכנסה ישאף לטעון שהמשקיע הוא למעשה סוחר ושלפעילותו בשוק ההון יש מאפיינים עסקיים.

מעולם לא נקבע רף כמותי ברור שמגדיר כמה עסקאות הופכות את הפעילות מהונית לעסקית, אולם לענייננו זה לא כל כך משנה. משקיעים פסיביים, מעצם הגדרתם, ממעטים לבצע פעולות, ותדירות העסקאות שלהם נמוכה מאוד. הם הרי יודעים שריבוי פעולות מסחר בתיק לא רק שעשוי לשקף סטייה מתכנית ההשקעה המקורית, אלא גם גורר עמלות קנייה ומכירה שמעיבות באופן ישיר על התשואה שלהם. הם מוכרים ניירות ערך רק בשעת הצורך, לצורך מחייה שוטפת או איזון של תיק ההשקעות. לדוגמה, משקיע פסיבי שמושך כספים אחת לרבעון יבצע רק 4 עסקאות בשנה – מה שיקשה על מס הכנסה לסווג אותו כבעל הכנסה עסקית.

מס הכנסה 1:0 הפורש הצעיר.

מבחן 2: משך ההחזקה

מבחן זה מתמקד בפרק הזמן שחלף בין קניית הנכס לבין מכירתו. ככל שהתקופה קצרה יותר, כך סביר שהמכירה תיחשב להכנסה עסקית, וככל שהיא ארוכה יותר, סביר שתיחשב להכנסה הונית.

למשקיעים אקטיביים רבים יש נטייה לקנות ולמכור נכסים לעתים קרובות מתוך שאיפה לגרוף רווחים מהירים. משך ההחזקה שלהם נע לא פעם בין חודשים ספורים לשבועות, ימים ואף לשניות בודדות במקרה של סוחרי יום משקיעים פסיביים, לעומת זאת, מאמינים בפילוסופיית קנה, החזק ואזן מחדש. הם מבינים את הפוטנציאל האדיר הטמון בצבירת ריבית דריבית לאורך זמן, ולכן משך ההחזקה שלהם נאמד בשנים ואף בעשורים שלמים. עובדה זו מטה את הכף בבירור לצד ההוני.

מס הכנסה 2:0 הפורש הצעיר

מבחן 3: בקיאותו של הנישום

מבחן זה מתמקד בידיעותיו ובמומחיותו של הנישום עצמו. ככל שהוא נחשב לבקיא יותר בתחום שהניב לו את הרווח, כך גוברת הנטייה לראות בפעילותו עסקית במהותה, ואילו ככל שהוא הדיוט בתחום סביר שהכנסתו תיחשב להונית.

זהו אולי המבחן המאתגר ביותר מנקודת מבטו של הפורש הצעיר. די בכך שתקראו את הבלוג הזה ואת הספרים והמאמרים אליהם הוא מפנה כדי שרמת הבקיאות הפיננסית שלכם גבוהה משמעותית מהממוצע, לא כל שכן אם רכשתם די ידע כדי להרכיב ולנהל את תיק ההשקעות שלכם בעצמכם. זה נכון שכשמקלפים את מעטפת היראה מגלים שהשקעה בשוק ההון היא פעילות פשוטה למדי שלא מצריכה מאמץ אינטלקטואלי על אנושי (או במילים אחרות — זה לא מדע טילים), אך בית המשפט כבר קבע שמבחן הבקיאות אינו מחייב "בקיאות עילאית".

מס הכנסה 2:1 הפורש הצעיר

מבחן 4: ההיקף הכספי

מבחן זה אומד את היקף העסקאות ומשווה אותן לשאר מקורות ההכנסה של הנישום. מס הכנסה יטען שככל שהיקפן הכספי של העסקאות גדול יותר, הן באופן אבסולוטי והן ביחס לשאר ההכנסות, כך סביר להניח שהפעילות היא עסקית במהותה. יצוין שיש שטוענים שמבחן ההיקף הכספי הוא לכל היותר מבחן עזר או כלי תומך החלטה, ולא מבחן עצמאי.

פורש צעיר שדוגל בפשטות מרצון, במינימליזם ובניצול מרבי של כל שקל פנוי, אינו צפוי לבצע עסקאות בעשרות מיליוני שקלים, שעלולות לתת נופך עסקי להשקעותיו. סביר יותר שיבצע עסקאות בעשרות אלפי שקלים בודדים. לשם המחשה, אני מושכת מתיק ההשקעות שלי פחות מ-50,000 ש"ח בשנה – סכום שכלל לא מגיע לסף מס הכנסה — ועדיין חיה לא רע בכלל. מה שאומר שאם מס הכנסה יגדיר אותי כסוחרת – הוא יפסיד כסף. יחד עם זאת, מס הכנסה עשוי לטעון שבהשוואה ליתר מקורות ההכנסה שלי ההיקף הכספי גדול מספיק כדי להעיד על הכנסה עסקית. דרך פשוטה לפתור זאת היא להפוך אחד מהתחביבים שלכם לעסק עצמאי מניב. עד אז, אפשר יהיה לומר לדעתי שלמס הכנסה יש כאן קייס.

מס הכנסה 2:2 הפורש הצעיר

מבחן 5: מימון העסקאות

מבחן זה בוחן את מקורות המימון של הפעילות בשוק ההון. ככל שפעילותו של המשקיע מתבססת על כספים שחסך בעצמו, אזי גדלה הסבירות שעסקאותיו יסווגו כהכנסות הוניות מהשקעות. מנגד, ככל שהפעילות מבוססת על מימון חיצוני, כמו לדוגמה נטילת הלוואות כדי להשקיע בנכסים ספקולטיביים, הרי שגדלה הסבירות שהההכנסה תיחשב לעסקית-מסחרית.

פורש צעיר שכבר הגיע לעצמאות כלכלית לעולם לא יידרש ללוות כספים כדי להשקיע. למעשה, הוא לעולם לא יצטרך ללוות כסף – נקודה. כל תיק ההשקעות שלו מבוסס על "כסף עודף" שחסך במשך שנים לאחר שצמצם את צרכיו ורצונותיו. הפורש הצעיר מבין שכל הלוואה, כל שימוש בכספם של אחרים, מהווה במידה מסוימת שוד של העתיד למען ההווה, ולכן הוא נמנע מכך כמו מאש.

מס הכנסה 3:2 הפורש הצעיר

מבחן 6: קיום מנגנון לייצור הכנסה שוטפת

ככל שהפעילות מושתתת על מנגנון ארגוני סדור הכולל עובדים, משרד קבוע, ניהול ספרים וכן הלאה, כך גוברים סממניה העסקיים.

באופן כללי, מבחן זה כמעט שאינו רלוונטי למסחר בניירות ערך, אך גם לו היה כזה, הרי שממילא הפורש הצעיר מבצע את כל הפעילות באופן עצמאי מבלי להידרש לעזרה חיצונית למעט חשבון השקעות מקוון.

מס הכנסה 4:2 הפורש הצעיר

מבחן 7: השבחת הנכס

מבחן זה רלוונטי בעיקר לעסקאות נדל"ן, ומתמקד בשאלה אם טרם המכירה הנכס הושבח, שווק ובמקרה של ניירות ערך – הורץ ("פומפם") על ידי המוכר. ככל שהתשובה חיובית, כך סביר שההכנסה מהמכירה תסווג כעסקית. אם לא נעשתה פעילות מסוג זה, סביר שההכנסה מהמכירה תסווג כהונית.

הפורש הצעיר שלנו הוא משקיע פסיבי המתמקד כאמור במדדים, ולא בחברות בודדות. היכולת "להריץ" או "להשביח" מדד מניות מוגבלת מאוד. לשם המחשה, משקיע ישראלי פרטי (שאינו האזרח ב. נתניהו) יתקשה מאוד לבצע מניפולציות שתגרומנה לשינוי דרמטי בערכן של 500 המניות המרכיבות את מדד ה-S&P 500 בארה"ב.

מס הכנסה 5:2 הפורש הצעיר

מבחן 8: טיב הנכס

מבחן זה מתמקד בנכס שהניב את הרווח, ובודק אם מעצם מהותו הוא נועד להשקעה לטווח ארוך או שמא למסחר שוטף. מעשית, כמעט כל נכס יכול לשמש הן להשקעה והן למסחר קצר טווח, כך שהמבחן מתמקד בפועל באופיין ובתדירותן של העסקאות שבוצעו בנכס.

לדעתי הלא מקצועית, מס הכנסה יתקשה לסתור את הטענה שקרנות נאמנות הן מטבען מכשירים הוניים "כבדים" המיועדים לצורך השקעה לטווח ארוך, ולא לפעילות ספקולטיבית או "עסקית" באופיה. זה נכון במיוחד כשמדובר בקרנות נאמנות מחקות מדדים המוחזקות על ידי משקיעים פרטיים. השוו אותן, לדוגמה, למכשירים ספקולטיביים כמו אופציות, חוזים עתידיים ופורקס. מובן שאפשר לקנות ולמכור יחידות השתתפות בקרנות נאמנות בתדירות גבוהה ועל ידי כך לנעול רווחים מהירים – אך זו כמובן לא דרכו של המשקיע הפסיבי, הבונה על צבירת ריבית דריבית לאורך זמן. מסיבה זו, הוא צפוי לצלוח את מבחן טיב הנכס בהצלחה.

מס הכנסה 6:2 הפורש הצעיר.

מבחן 9: נסיבות מיוחדות

מבחן הנסיבות המיוחדות הוא "מבחן על" הבוחן את הנסיבות המיוחדות שבהן נוצרה ההכנסה. ספציפית, מבחן זה נועד לקבוע אם אותן נסיבות מאפילות על המבחנים האחרים ואם יש בהן כדי להצדיק את סיווג ההכנסה כהונית או כעסקית.

בפועל מדובר במבחן מסתורי למדי שתוכנו המדויק ידוע כנראה רק לבודדים ברשות המיסים. בין השורות אפשר להבין שמדובר בכסת"ח נוח שמאפשר למס הכנסה די גמישות להחליט כראות עיניו בכל מקרה לגופו, תוך התעלמות מכל היתר המבחנים.

ואף על פי כן, לדעתי, הנסיבות שנדונו לעיל לא יותירו למס הכנסה הרבה ברירות. בהנחה שהוא לא מעוניין לפעול בתכלית הניגוד להנחיות שהוא עצמו פרסם, להערכתי הוא יתקשה מאוד לסווג את הכנסתו של מי שפרש בגיל צעיר ומתפרנס ממשיכה צנועה מתיק השקעות פסיבי כהכנסה עסקית.

ומה אם אני טועה?

ובכן, בהחלט יתכן שאני טועה בהערכה שלי – אני הרי לא משפטנית ולא רואת חשבון, ובכלל, מומלץ לבקש חוות דעת מקצועיות מבעלי מקצוע ולא מבלוגריות אקראיות…

הנקודה היא שעבור מי שחי על מעט מאד כסף, ושאין לו כל הכנסה אחרת, גם התרחיש "הגרוע מכל" לא נורא כל כך.

למעשה, הוא לא נורא בכלל.

ככל שהפורש הצעיר מושך סכומים קטנים יחסית מדי שנה, ושאין לו כל הכנסה אחרת, יתכן שאפילו עדיף לו להיות מסווג כסוחר.

במקרה כזה, בהתאם למדרגות מס הכנסה, אפשר יהיה למשוך עד 63,240 ש"ח בשנה מהתיק מבלי לשלם מס הכנסה ומס רווח הון כלל (!). כמובן שהמשיכות הללו יחויבו בתשלום ביטוח לאומי ובתיעוד (ניהול ספרים) ככל עסק, אך זה עדיין עשוי להשתלם.

חשבו על כך. הרי עדיף לי למשוך 50,000 ש"ח בשנה ולשלם 0% מס הכנסה ו-10% ביטוח לאומי, מאשר למשוך את אותו הסכום ולשלם 25% מס רווח הון ו-0% ביטוח לאומי.

זו אנטי-שבירות בהיבטי מס, אם תרצו … 😉

כאמור, הנ"ל אינו מהווה ייעוץ מקצועי בשום אופן.

לקריאה נוספת, ממליצה לקרוא את חוות הדעת המקיפה בנושא של כב' השופט דנצינגר בפסק דין בתיק ע"א 9187/06 רפאל מגיד נ. פקיד שומה פתח תקוה.