איך להיפטר מג'אנק צרכני - הסולידית

לבלוגרים מינימליסטיים, בעיקר בארה"ב, יש נטייה לתאר את סגנון חייהם הפשוט במונחים רוחניים, כמעט דתיים. הם ידברו על קתרזיס, על הודיה, על תיעול אנרגיות חיוביות, על קראמה טובה, ועל הדרך ינסו למכור ebook ב-49$ שיסביר איך להנות מכל אלה.

כאדם היפר-רציונאלי, אני חייבת להודות שאני לא מתחברת לקו הזה. מינמליזם, מבחינתי, היא לא תורה רוחנית ברוח הניו-אייג'; לא ביטוי מעודן של אנטי-קפיטליזם; לא סגנון עיצובי טרנדי-פלצני; ולא תחרות אווילית הבוחנת מי יכול להתקיים עם מה שפחות מוצרים.

סגנון חיים מינימליסטי, לפחות ככל שאני מיישמת אתו, מתמצה בהבחנה בין עיקר לטפל, בין החיוני למיותר, בין החשוב לחשוב פחות.

במובן זה, המינימליזם שלי הוא תועלתני לחלוטין. אני מוצאת שזו גישה אפקטיבית להיפטר מסרח עודף, לחסוך במשאבים מוגבלים כמו זמן, כסף וחלל פנוי, ולסלק משקולות שכובלות אותי רגשית ופיזית למקום מסוים. המינימליזם, או הפשטות מרצון, אינם מטרה בפני עצמה – הם לכל היותר אמצעים שמשרתים תכלית.

יש שמפרשים את הבחירה במינימליזם  כ"תיירות עוני", סגפנות מבחירה, הלקאה עצמית או מחסור כפוי. לדעתי, הפרשנות הזו נובעת מהבדלים חדים בין סדר העדיפויות ה"נורמלי" לסדר העדיפויות שלי.

בעיני רבים, הדבר החשוב באמת הוא

• דירה משלהם, עדיף לפני גיל 30, עם כמה שיותר חדרים וכמה שיותר קרוב למרכז תל-אביב
• רכב פרטי, עדיף חדש
• תואר אקדמי, עדיף כזה שמוסיף תואר רשמי לפני השם הפרטי, ושמזכה בשכר גבוה ככל הניתן
• סמלי סטאטוס, שמעידים באופן כללי על כך שהצלחת בחיים — בגדי מעצבים, גאדג'טים,  מסעדות יוקרה, חופשות בחו"ל, וכמובן, חשבון פייסבוק / אינסטגרם שמשמש לתיעוד חיצוני של חייך עמוסי החוויות.

דרישות אלה, יקרות ככל שתהיינה, הן ה"עיקר" – העוגנים שסביבם הם מעצבים את סגנון חייהם. כל השאר הוא בחזקת טפל.

סדרי העדיפויות שלי שונים. מה שחשוב עבורי הוא

• עצמאות כלכלית – היכולת לממן את כל צרכיי ורצונותי בעצמי מבלי להיות תלויה באחרים (ובתכל'ס, חיסכון והשקעה של סכום כספי השווה פחות או יותר למחיר דירת מגורים ממוצעת בישראל)
• כושר גופני – היכולת לנוע ממקום למקום בכוחות השריר, מבלי להיות תלויה במכונה
• כושר אינטלקטואלי – היכולת להצטיין בכל תחום בו אבחר להתמחות

חוסר יעילות כלכלית הוא האנטי-תזה לסולם הערכים הזה. חוסר יעילות מעכב את החתירה לחופש כלכלי, ולעתים יכול למנוע אותה כליל.

חפצים המצטברים בביתו של אדם מבלי שנעשה בהם שימוש קבוע הם סימן מובהק לחוסר יעילות מסוג זה, על אחת כמה וכמה כשאותו אדם הוא צרכנו-שכיר טיפוסי שמשעבד 40+ שנים מחייו לעבודה חד-גונית רק כדי שיוכל לממן אותם.

הזמן האבוד הוא לא המשאב היחיד שמתכלה. לג'אנק מיותר יש נטייה להתפשט כעובש לחדרי השינה, לארונות, לבוידעמים ולמרתפים. חלל פנוי הוא משאב יקר; ככל שהוא מתכלה, גובר הלחץ לעבור לדירה גדולה יותר, שכרוכה כמובן בהוצאות כספיות גבוהות יותר. את החפצים צריך לנקות, לתחזק, לתקן, לבטח בביטוח תכולה ולשדרג כשיוצא דגם חדש – כל אלה פעולות שגובות זמן או כסף.

אם לא די בכך, הג'אנק המצטבר יוצר אתגרים מנטאליים שעומדים בסתירה לחופש כלכלי, ובראשם טשטוש ההבחנה בין צרכים לתשוקות. צרכנים טיפוסיים ם לא נוטים להתייחס לחפציהם כעל התחייבויות שמכבידות על תזרים המזומנים שלהם, אלא כביטוי לעושר חומרי שבו הם יכולים לנופף בפני אורחיהם.

בהתחשב בהיקף המשאבים שהם מכלים ביחס לשימוש שנעשה בהם, חפצים שעומדים ללא שימוש הם ביטוי  מובהק לחוסר יעילות כלכלית. גישה מינימליסטית מסייעת לרדד באגרסיביות את כמות החפצים המיותרים, ועל ידי כך תורמת באופן ישיר לחתירה לעצמאות כלכלית.

רמזור בארון

 יש שלוש דרכים להתמודד עם עומס-יתר של חפצים. האחת היא להתארגן טוב יותר (ולסדר לעתים קרובות יותר). השניה היא למצוא חלל גדול יותר, והשלישית היא להקטין באופן קבוע את כמות החפצים.

רבים בוחרים בשני הפתרנות הראשונים – אך אלה מהווים כמעט תמיד טיפול סימפטומטי, שאינו יורד לשורש הבעיה, ושהשפעתו נוטה בדרך כלל להיות זמנית בלבד.

כדי לצמצם דרך קבע את ערימות הג'אנק, תחילה יש לעמוד על חומרת המצב.

הטכניקה האפקטיבית ביותר, בעיני, היא לעבור חדר חדר, ארון ארון, כוננית כוננית, זנגה זנגה, ולמפות כל ספר, כל בגד, כל רהיט, כל צעצוע, כל כלי עבודה, ובאופן עקרוני כל קולקציית אטומים שמתארחת על המדפים שלכם (למעט מוצרים מתכלים כמו מזון או טואלטיקה).

תעדו את הפריטים השונים בגיליון נתונים. הוסיפו לגיליון עמודה נוספת: "תדירות השימוש". זהו המבחן המרכזי לפיו נקבע אם הפריט הוא בחזקת ג'אנק או לא.

ככל שאני מתרשמת, במשק בית צרכני טיפוסי, החפצים השונים מתפלגים לפי עקרון פארטו, כאשר 20% מהם נמצאים בשימוש קבוע, ואילו 80% הנותרים צוברים אבק מבלי שנעשה בהם שימוש כלשהו.

האתגר האמיתי הוא להפוך את התמונה על פניה כך שלפחות 80% מרכושכם עלי אדמות יהיה בשימוש קבוע. זוהי יעילות אמיתית.

כדי לעמוד באתגר, יש להבחין בין הפריטים החיוניים למיותרים. "חפץ חיוני" לענייננו יהיה כזה שנעשה בו שימוש יומי, שבועי או אפילו חודשי, שעונה על צרכים קיומיים עד כדי כך שאיכות חייכם תיפגע משמעותית בלעדיו, ושעלויות האחזקה ו/או האחסון שלו סבירות (*) ביחס לתועלת המופקת ממנו. חפצים חיוניים יסומנו בירוק בגיליון.

(*) ההגדרה "סבירות" כאן סובייקטיבית — אני, לדוגמה, חושבת שעלויות האחזקה של רכב פרטי אינן מצדיקות את התועלת מהשימוש בו. אחרים יטענו אחרת.

חפץ שלא נעשה בו שימוש 12 חודשים ומעלה הוא תמרור אדום.  נסו לענות בכנות: מדוע אתם מחזיקים אותו? האם יש סיכוי כלשהו שתשמשו בו בשבוע הבא? האם העלויות הנלוות (מקום פנוי,  תחזוקה, ביטוח) מצדיקות את המשך החזקתו?

 (תשובות בסגנון "תמיד טוב שיהיה בבית", "כי קיבלתי מתנה ולא נעים לי לזרוק", "כי זה שווה הרבה כסף" — לא תתקבלנה 😉 ).

חפצים שעומדים ללא שימוש במשך למעלה משנה, שאין להם ערך סנטימנטלי או פונקציונלי מיוחד, ושהעלויות המצטברות שלהם עולות בהרבה על התועלת שניתן להפיק מהם, יסווגו בתור חפצים מיותרים ויסומנו באדום בגיליון.

בתווך שבין המיותר לחיוני סביר שתמצאו עשרות ואף מאות חפצים נוספים. בהיעדר שם מוצלח יותר נכנה אותם מיותרים בספק ונסמן אותם בכתום. עובדתית, אתם כמעט שלא משתמשים בחפצים הללו, ויתכן אף ששכחתם מדבר קיומם. ברמה השכלתנית, ברור לכם שמדובר בנטל. ובכל זאת, משהו מונע מכם להיפטר מהם סתם כך.

יתכן שההססנות נובעת מכך ששילמתם הון תועפות תמורתם, ושכעת אתם מסרבים להכיר בעלות השקועה. אולי פשוט חבל לכם לזרוק חפצים שמישים לחלוטין שיכולים להניב תועלת למישהו אחר. אולי יש להם ערך סנטימנטלי הקשור לזיכרון או לאדם אהוב. ואולי אתם משוכנעים שיום אחד עוד תזדקקו להם (אז מה אם היו קבורים בבוידעם ב-3 השנים האחרונות).

לדעתי, אם יש ספק – אין ספק. חפצים "מיותרים בספק" יש לפנות. טריק שעשוי להועיל כאן הוא לשאול את עצמכם אם הייתם מוכנים לצאת בזה הרגע לקניון ולקנות את הפריט מחדש, בכסף מלא. אם התשובה שלילית, הרי שאין שום סיבה להמשיך ולהחזיק בחפץ.

סילוק אחראי

השיטה הצרכנית מקלה מאוד על מי שמעוניין לפנק עצמו בחפץ חדש. כה משוכללת השיטה הזו עד שהיא מאפשרת לכל אדם לצאת למסע שופינג חמוש בכרטיס פלסטיק ולגהץ כל יכולתו — גם אם עדיין לא חסך את הכסף הדרוש למימון התענוג. היש קסם נפלא מזה?

גם תהליך סילוק החפצים נעשה פשוט להפליא הודות לאוטומציה הצרכנית. נמאס לכם מפריט מסוים? שקית זבל אחת, והוא קבור עמוק במזבלה – מה שמבטיח שאיש לא יראה אותו עוד לעולם.

באופן כללי, ניתן להשליך כל פריט מיותר לפח הזבל, ולסגור בכך את הסיפור בצורה המהירה ביותר.

אלא שאם יש לכם שמץ של אחריות סביבתית וחברתית, תגלו שהתהליך מורכב ואיטי הרבה יותר. סילוק (אחראי) של חפצים מיותרים מצריך מאמץ גדול לאין שעור מזה שנדרש כדי לרכוש אותם מלכתחילה. קחו זאת בחשבון רגע לפני שאתם יוצאים למסע השופינג הבא.

חפצים מיותרים (שסימונם אדום), מקולקלים וחסרי ערך יושלכו לפח כמוצא אחרון. המוצר עשוי אמנם לצאת מכלל שימוש, אבל חלקיו עשויים להועיל, ואף לשמש במסגרת מה שמכונה שדרוג באמצעות מחזור (Upcycling). אם גם חלקי החילוף אינם שמישים, ולא ניתן להרכיב אותם מחדש כמוצר חלופי, ההעדפה היא להשליכם לפח המחזור.

אשר לחפצים המיותרים בספק, אני מציעה לפעול בהתאם לתרשים הזרימה הבא:

לא פשוט להיפטר מחפצים עם ערך סנטימנטלי גבוה. ככל שמדובר בחפץ קטן יחסית ונייד, אין מניעה לשמור אותו; אך אם מדובר בחפץ שתופס נפח וכרוך בעלויות תחזוקה גבוהות, עליכם לשקול בכנות אם הן מצדיקות את ערך הזיכרון – שברוב המקרים חשוב אף יותר מהחפץ עצמו.

ככל שהחפץ עדיין שמיש ומתפקד, השלכתו לפח תהיה בבחינת חוסר אחריות משווע.  כאן עליכם לשקול את ערכו הפונקציונאלי של הפריט ואת מידת היכולת שלו להניב תועלת לאחרים.

נסו להדביק תג מחיר על כל אחד מהמוצרים בקטגוריה הכתומה (הסתייעו באתרים כמו איביי או יד2 לצורך הערכת המחיר). זה יסייע לכם לחשוב על הרכוש שלכם במונחים זמניים, מה שיתרום לניתוק הזיקה הרגשית הלא בריאה ביניכם לבין החפצים.

אם לפריט יש ערך גבוה, תוכלו לנסות למכור אותו. חבר הפורום רוי_ל הרוויח 2,410 ש"ח תוך חודשיים לאחר שמכר ביד2 ג'אנק מאופסן שישב ללא מעש. הטיפים של רוי:

1. קחו כל אחד ואחד מהחפצים המיותרים, נקו אותו, צחצחו אותו והעניקו לו את המראה הטוב ביותר האפשרי, לרמה שאתם הייתם רוצים לקנות אותו מחדש. השתמשו בספרי חלונות, עשו תיקוני צבע, ישרו וחזקו. דמיינו שהבובל הזה עומד עכשיו למכירה בחנות.

2. צלמו את החפץ מכמה זוויות בתאורה מחמיאה, ובחרו מתוך התמונות את המחמיאות ביותר. לא להתקמצן על התמונות, מרבית האתרים מאפשרים להעלות בין 3 ל- 5 תמונות.

3. ערכו מחקר שוק זריז – אתרו מודעות דומות של מוכרים אחרים באתר בו אתם מפרסמים (ולסבלניים — גם באתרים אחרים), תוך התחשבות במשתנים גיאוגרפיים (המחיר בת"א יהיה יקר יותר מחיפה למשל).

4. במודעה, כתבו טקסט ענייני ולא עילג, מכירתי ורהוט ככל הניתן, לא ארוך מידי ולא קצר מידי.

5. פרסמו מחיר קצת נמוך ממה שמחקר השוק ותחושת הבטן אומרת לכם, אבל כזה שלוקח בחשבון גמישות סבירה. זכרו שהמטרה היא להעיף, לא להשיג רווח מרבי.

לוחות מכירה כלליים כמו יד2, winwin, homeless ודומיהם מתאימים בעיקר למכירת חפצים בעלי נפח גדול כמו רהיטים, מוצרי חשמל ומוצרי ספורט. פריטים קטנים יותר (משחקי וידאו, מוצרי אספנות, אלקטרוניקה) עדיף למכור באיביי (השוק גדול יותר, למרות העמלות הכרוכות במשלוח בינלאומי ובתשלום דרך פייפאל) או לחלופין בלוחות מומחים בארץ (HWZone למחשבים, Simania לספרים, Hometheater למוצרי אודיו-וידאו וכן הלאה).

 שימו לב שמכירה באינטרנט (ובמיוחד באיביי) כרוכה במאמץ מסוים, ולכן חשוב להתנות אותו בצידוק כלכלי. בעיני, פריט שמחירו נמוך מ-25$ או 100 ש"ח אינו מצדיק את הטרחה.

במידה שלפריט יש ערך פונקציונלי אבל אין ערך כספי, או שערכו הכספי נמוך מ-100 ש"ח, עדיף פשוט לתרום אותו.

 גם כאן, יש שתי אסטרטגיות רווחות. דרך אחת היא לקחת את הציוד המיותר ולתת אותו כמו שהוא לארגונים (ויצ"ו, מרכזי קליטה, מוסדות דת) שיחלקו את הציוד לנזקקים. זו דרך מהירה, אך לא אופטימלית, משום שאני לא יכולה לדעת אם מישהו באמת יפיק תועלת מהפריטים הספציפיים שאני מעוניינת לתרום.

דרך טובה יותר היא לעשות שימוש באתרים כמו אגורה או פינת ה"מסירות" בלוחות הכלליים. שיטה זו מאפשרת לי למסור חפצים לפי דרישה ספציפית – מה שמבטיח שהרכוש יגיע למי שבאמת מתכוון להשתמש בו.

בשורה התחתונה

התבוננו בכמות החפצים האדומים והכתומים בגיליון. חשבו בקירוב את עלותם הכספית הכוללת (רכישה+אחזקה+ירידת ערך) וחלקו אותה בשווי ההון הכולל שלכם.

התוצאה מלמדת, פחות או יותר, עד כמה החפצים שלכם עיכבו אתכם בדרך לעצמאות כלכלית. תרגיל דומה, פוקח עיניים לא פחות, הוא חלוקת השטח שתופסים החפצים בשטח הכולל של דירת המגורים שלכם.

התרגיל הזה לא נועד לגרום לכם להרגיש רע – אלא להמחיש כיצד עומס יתר מביא לחוסר יעילות, שבתורה עומדת בסתירה לחופש כלכלי ולניידות.

כשאדם ממיין את רכושו בין ההכרחי למיותר, הוא נדרש באופן אוטומטי לשקול מחדש את סדרי העדיפויות שלו. הסינון ממחיש את הארעיות של החפץ ושל האושר שהוא מסב.

כשתופסים כל פריט בתור רכוש זמני שדינו להימכר או להימסר בבוא העת, קל הרבה יותר לגדוע את הקשר הרגשי שנוצר בין הצרכן לחפציו. זהו תנאי הכרחי להתנתקות יעילה מתרבות הצריכה.

היפטרו מג'אנק מיותר. זה יחסוך לכם כסף, יחסוך כסף לאחרים, ירסן את התאווה הצרכנית לעוד ועוד, ויאפשר לכם לעבור למקום קטן וזול יותר. כל אלה יקרבו אתכם, בסופו של דבר, צעד אחד נוסף  בדרך לעצמאות.