בעצם, יש לכם רק תיק השקעות אחד - הסולידית

יש משהו מוזר, כמעט מסתורי, באופן שבו אנשים מתייחסים לכסף שלהם.

קחו לדוגמה את עניין החסכונות הפנסיוניים. בחברה שהפכה את המנטרה התלונתית על שחיקת השכר ויוקר המחיה לספורט לאומי, ניתן היה לצפות שאנשים יגלו עניין בסיסי בסך כל הנכסים הכספיים שעומדים לרשותם, במיוחד כשאותם נכסים נהנים מהטבות מס משמעותיות.

אבל לא כך הוא. אנשים (עדיין) תופסים את מצבם כלכלי בראש ובראשונה במונחים תזרימיים; עשיר הוא מי ששכרו גבוה, עני הוא מי ששכרו נמוך. לפי השקפה זו, המשכורת החודשית היא הפרמטר המרכזי לפיו נקבעת הצלחה כלכלית  – לא הנכסים (או ההתחייבויות) שצברת.

התוצאה היא אדישות, שלא לומר אפאתיה, כלפי ההון שנצבר באפיקי החיסכון השונים. ככל שאני מתרשמת, לרוב האנשים אין מושג אילו חשבונות פנסיוניים יש להם; מעטים יודעים כמה דמי ניהול הם משלמים; ורק יחידי סגולה יודעים לומר באיזה אופן הכספים מושקעים. מי היה מאמין, העובדה שהכריחו את הציבור לחסוך לפנסיה לא גרמה לו להתעניין בחסכונותיו!

זה מסביר מדוע משרד האוצר צריך להתחנן בפני הציבור שיתכבד ויבוא למשוך את החסכונות, ומדוע חברות פרטיות קיבלו לאחרונה גישה למסלקה הפנסיונית על מנת לעודד אנשים לגלות מהו ה"סטאטוס הפנסיוני" שלהם.

מובן שהיכולת לגלות בורות / אפאתיה מוחלטת כלפי הכסף שלך היא פריבילגיה השמורה אך ורק לאלה שמעדיפים שינהלו אותם ויחליטו בשבילם. מי שבוחר לקחת אחריות כלכלית על חייו, ובפרט מי שחותר לעצמאות כלכלית דרך ניהול תיק השקעות עצמאי, חייב לדעת בדיוק מהו סדר הכוחות הפיננסי העומד לפקודתו.

החסכונות הפנסיוניים שלכם – לא משנה מהי נזילותם וכמה כסף נחסך בהם – מהווים חלק בלתי נפרד מסך כל הנכסים העומד לרשותכם. כל שקל פנוי שצברתם – בין אם הוא בקופת הגמל, בבנק או בארנק – הוא "לוחם חופש" פוטנציאלי, הממתין למשימתו במערכה המתמשכת על חירותכם.

בשפה פחות מליצית (נשאבתי למטאפורה 😉 ) זה אומר שאתם מוכרחים לדעת בדיוק

• אילו חשבונות פנסיוניים יש לכם (השתלמות, גמל, פנסיה, ביטוח מנהלים) וכמה כסף נצבר בהם
• מתי הכספים נעשים נזילים (מועד המשיכה)
• אילו חברות מנהלות אותם
• כיצד הכספים מושקעים ("מסלול כללי" זה לא מספיק טוב. בררו דרך אתר החברה הרכב מפורט, בחלוקה ב-% לנכסי השקעה כמו מניות בארץ, מניות בחו"ל, אגרות חוב ממשלתיות, אגרות חוב קונצרניות…)
• כמה כסף אתם משלמים על התענוג (כלל אצבע: דמי ניהול של מעל 1% מהצבירה = לא סביר)

זה לא שיש לכם חשבון בנק אחד, חשבון פנסיה אחד, חשבון גמל אחד וחשבון השתלמות אחד. בעצם, יש לכם רק תיק השקעות אחד, ענקי.

תיק השקעות אחד, הקצאת נכסים אחת

ההחלטה הגורלית ביותר בבניית כל תיק ההשקעות היא הקצאת הנכסים האסטרטגית. הכוונה היא לתמהיל הנכסים הספציפי לפיו יוחלט איזה חלק מהכסף יושקע בנכסים עתירי סיכון/תשואה (כמו מניות), ואיזה חלק יושקע בנכסים דלי סיכון/תשואה (כמו אגרות חוב ומזומן).

ההחלטה הזו צריכה לשקף את מטרותיו של המשקיע, את צרכיו, את איתנותו הכלכלית ואת מידת נכונותו לקחת סיכון. קחו סיכון גבוה, ותוחלת התשואה של התיק תגדל. קחו סיכון נמוך, ותצטרכו להתפשר על תשואה.

הקצאת הנכסים צריכה לחול על כל מקום שבו אני מחזיקה כספים זמינים להשקעה. כל חשבון כזה הוא מרכיב בתיק השקעות אחד גדול, ואין להתייחס אליו במנותק מחשבונות אחרים.

לדוגמה, אם אני מנסה להרכיב תיק השקעות עצמאי שחציו מניות וחציו אגרות חוב, תהיה זו טעות ליישם את האסטרטגיה אך ורק בחשבון הבנק שלי, בזמן שקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות שלי מושקעות על-ידי אחרים במסלול "כללי".

זה לא מספיק להחליט כמה כסף אנו משקיעים במניות וכמה באגרות חוב; חשוב לקבוע גם היכן יש למקם כל נכס כדי שהמס שנידרש לשלם עליו יהיה הקטן ביותר.

מכיוון שחלק מהחשבונות שמרכיבים את תיק ההשקעות שלנו נהנים מהטבת מס, חשוב לשייך כל נכס השקעה (מניות, אג"ח, וכו') לחשבון המתאים לו (חייב במס / פטור ממס), כך שנטל המס יהיה קטן ככל האפשר.

ככל שהמס שנידרש לשלם על ההשקעה נמוך יותר, כך נשמור על חלק גדול יותר מהתמורה בידינו, מה שישפר את ביצועיו הכוללים של תיק ההשקעות.

להתאים את הנכס לחשבון

אז איך בונים את המטריצה הזו? איך מחליטים איזה נכס מתאים לכל חשבון?

תחילה, יש טעם לחזור על סוגי החשבונות העומדים לרשות משקיעים פרטיים בישראל.

חשבון חייב במס – זהו חשבון המסחר הרגיל, שכל אדם רשאי לפתוח בבנק או בבית ההשקעות שלו ולנהל באופן עצמאי לחלוטין. ניירות ערך שנרכוש במסגרת החשבון הזה יהיו חייבים במס. המס ישולם בשני מצבים עיקריים: אם נמכור את הניירות במחיר גבוה יותר מהמחיר בו רכשנו אותם ("מס רווח הון"), ובכל פעם שהנייר יניב לנו הכנסה כלשהי (למשל: ריבית מאגרות חוב, תשלומי דיבידנד ממניות). נכון ל-2015, תשלומים או רווח הון ריאלי (אחרי אינפלציה) ממניות, קרנות נאמנות ואגרות חוב צמודות למדד חייבים במס בשיעור של 25%. תשלומים או רווח הון נומינלי (לפני אינפלציה) מאגרות חוב לא צמודות, מק"מ ותכניות חיסכון חייבים במס בשיעור של 15%.

חשבון קצבתי  – הכוונה כאן היא לקופות הגמל המשלמות לקצבה בגיל הפרישה (64 או 67), ובכללן: קופות הגמל לתגמולים, קרנות הפנסיה וביטוחי המנהלים. המס (המופחת) בחשבונות אלה יחול רק כאשר נתחיל למשוך מהם כספים. עקרונית, הקצבה שמשלמות קופות הגמל נחשבת להכנסה מיגיעה אישית ולכן חייבת במס הכנסה שולי. עם זאת, עדכנית ל-2015, 43.5% מהקצבה פטורים ממס, והפטור צפוי לעלות בהדרגה עד שיגיע ל-67% בשנת 2026. בנוסף, לאחר גיל הפרישה, ניתן למשוך חלק מהסכום שהצטבר בקופה כסכום חד פעמי ("היוון קצבה"), ובלבד שבקופה תיוותר יתרה מספקת שתבטיח קצבה חודשית לכל החיים על סך 3,850 ש"ח לפחות. חלק מהסכום המהוון ("היוון קצבה מזכה") יהיה פטור ממס רווח הון, וחלק אחר ("היוון קצבה מוכרת") יחויב במס רווח הון בשיעור מופחת של 15% בלבד.

חשבון פטור ממס – חשבונות אלה פטורים לחלוטין ממס רווח הון במעמד המשיכה. נכון להיום נותרו רק שני סוגי חשבונות כאלה: קופות גמל במעמד עצמאי, שהופקדו בהם כספים לפני שנת 2006 (קופות אלה הופכות לנזילות בחלוף 15 שנה מיום ההפקדה הראשון).  אם בדקתם ואין לכם קופה כזו – כנראה גם שלא תהיה. החשבון הנוסף בקטגוריה זו, כידוע היטב לקוראי הבלוג, הוא קרן השתלמות. בתמצית, מדובר באפיק חיסכון שמזכה בהטבת מס (זיכוי וניכוי) במעמד ההפקדה, ובפטור ממס במעמד המשיכה. הקרן נעשית נזילה לכל מטרה תוך 6 שנים מיום ההפקדה הראשון. כדי להנות מהפטור, שכירים רשאים להפקיד לקרן עד 18,852 ש"ח בשנה, ואילו עצמאים רשאים להפקיד עד 18,480 ש"ח בשנה. כל רווח שיצמח מהפקדות אלה יהיה פטור לחלוטין ממס.

ההחלטה היכן למקם כל נכס באופן שיחסוך כמה שיותר מס תלויה בשני פרמטרים – האחד הוא שיעור המס המוטל על הנכס (כמה מס נצטרך לשלם), והשני הוא תוחלת התשואה מהנכס (איזו תשואה הנכס צפוי להניב).

בארה"ב, הפרמטרים הללו בהכרח עומדים בסתירה זה לזה. המס האמריקני על ריבית מאגרות חוב – נכס בעל תוחלת תשואה נמוכה — גבוה מאוד (ריבית ודיבידנדים בארה"ב נחשבים להכנסה רגילה, והמס עליהם זהה לשיעור מס הכנסה שולי). לעומת זאת,  מס רווח הון ממניות שהוחזקו לאורך זמן – נכס בעל תוחלת תשואה גבוהה —  עשוי להיות נמוך מאוד (ובנסיבות מסוימות אפילו 0%!).

לכן, ההמלצה הרווחת בספרות הפיננסית האמריקנית היא למקם את דווקא את אגרות החוב בחשבונות המוגנים ממס, ואילו את הפלח המנייתי להשקיע באפיק החייב במס.

בישראל, החיים קצת יותר פשוטים. ראשית, המס אצלנו, הן על רווחי הון והן על דיבידנדים, הוא אחיד, ולא מושפע משיעור מס ההכנסה השולי. שנית, רוב הקרנות כאן צוברות את הדיבידנדים, בעוד שבארה"ב הן מחויבות לחלק אותם, מה שיוצר אירוע מס. ולבסוף, החשוב ביותר לענייננו, הנכס בעל תוחלת התשואה הנמוך יותר – אגרות חוב – גם  ממוסה בשיעור נמוך יותר (15% נומינלי), בעוד שהנכס בעל תוחלת התשואה הגבוה יותר – מניות – ממוסה בשיעור גבוה יותר (25% ריאלי).

מס של 15% על אג"ח ממשלתית שהניבה תשואה נומינלית של 2% (במקרה הטוב) יגרום לי להפסיד 0.3% מהתשואה (או 0.5%, במידה שמחזיקים את האג"ח דרך קרן). לעומת זאת, מס של 25% על קרן מנייתית שהניבה תשואה ריאלית של 7% יגרום לי להפסיד 1.75% מהתשואה! מובן, בנסיבות אלה, על איזה נכס חשוב יותר להגן בחשבונות פטורים ממס.

עבור משקיעים ישראלים, אפשר לנסח את כלל האצבע הבא: ככל שלנכס יש פוטנציאל תשואה גבוה יותר, כך יש להגן עליו יותר מהשפעות המס. 

מניות – לחשבון פטור ממס, אגרות חוב – לחשבון חייב במס

המסקנה הבלתי נמנעת מהדיון לעיל היא שהחשבונות הפנסיוניים שלכם, הנהנים מהטבות מס משמעותיות, חייבים להיות מושקעים במניות.

זה נכון במיוחד בסביבת הריבית הנוכחית, ובהתחשב בתשואה הנמוכה שמניבות אגרות החוב. במילים פשוטות – פשוט לא שווה להגן על תשואה כזו.

אדם צעיר  ש"יפוצץ" את החשבונות הפנסיוניים שלו באג"ח, או גרוע מכך – יאפשר למנהל השקעות מוסדי לעשות זאת במקומו (בתמורה לדמי ניהול שמנים), מבזבז למעשה הטבות מס יקרות-ערך, תוך שהוא חושף את הפלח המנייתי שלו למיסוי אגרסיבי.

דוגמה מספרית פשוטה תמחיש זאת.

למשה בן ה-40 יש נכסים בסך 300,000 ש"ח. 150,000 ש"ח בקרן השתלמות (פטור ממס) ו-150,000 ש"ח בבנק (חייב במס). הוא החליט לבחור בהקצאת נכסים של 50% מניות, 50% אג"ח. המניות יוחזקו בקרן מחקה מדד ת"א 100, ואילו האג"ח יוחזק בקרן מחקה מדד ממשלתי כללי. שתי הקרנות צוברות ריבית ודיבידנדים וחייבות במס בשיעור 25% במעמד המכירה.

נניח, לצורך הדוגמה, שהמניות מניבות 7% ריאלי בשנה, ואילו האג"ח מניב 2% ריאלי בשנה. משה מחזיק את הקרנות במשך 20 שנה, לא נוגע בהן, וכעבור 20 שנה מממש את כל הכסף. בדוגמה זו אני מתעלמת מעמלות מסחר ודמי ניהול, וכן מניחה שלא בוצע איזון מחדש לאורך התקופה.

תרחיש 1:  אג"ח בחשבון פטור ממס, מניות בחשבון חייב במס

הפלח המנייתי (חייב במס): 435,339.50 ש"ח

הפלח האג"חי (פטור ממס): 222,892.11 ש"ח

סה"כ בתום 20 שנה: 658,231.61 ש"ח

תרחיש 2: חלוקה שווה – אג"ח ומניות בחשבון פטור ממס, אג"ח ומניות בחשבון חייב במס

פלח מנייתי (חייב במס): 217,669.74 ש"ח

פלח מנייתי (פטור ממס): 290,226.33 ש"ח

פלח אג"חי (חייב במס): 83,584.54 ש"ח

פלח אג"חי (פטור ממס):  111,446.05 ש"ח

סה"כ בתום 20 שנה: 702,926.66 ש"ח

תרחיש 3: אג"ח בחשבון חייב במס, מניות בחשבון פטור ממס

הפלח המנייתי (פטור ממס): 580,452.67 ש"ח

הפלח האג"חי (חייב במס): 167169.09 ש"ח

סה"כ בתום 20 שנה: 747,621.76 ש"ח

 כך, אף על פי שהקצאת הנכסים המקורית הייתה זהה (50 / 50), התמורה הכוללת הייתה שונה מאוד (הבדל של 13% במקרה זה!), כפועל יוצא של מיקום הנכס בחשבון המתאים. כשהנכס בעל פוטנציאל התשואה הגבוה ביותר זכה להגנת המס הגבוהה ביותר, התמורה הכוללת הייתה הגבוהה ביותר.

נפחו את הטבת המס

התובנה המרכזית שחשוב לקחת מכאן הוא שנכסי השקעה נוטים לצמוח בקצב מהיר יותר בחשבונות מוגנים ממס, פשוט משום שנטל המס לא מכביד עליהם. לכן, יש טעם להשקיע את הנכסים עם פוטנציאל הצמיחה הגבוה ביותר בחשבונות מסוג זה.

ניסיתי לרכז את את הפילוח הנכון (בעיני) בטבלה הבאה.

הנכס	מס רווח הון ממכירת הנכס	מס על תשלומים מהנכס	היכן עדיף להחזיק?	שווה להחזיק בחשבון פטור ממס?
אג"ח לא צמוד (ממשלתי, שקלי, מק"מ)	15%	15%	חשבון חייב במס	לא, תוחלת תשואה נמוכה
קרן נאמנות אג"חית בישראל	25%	אין (נצבר)	חשבון חייב במס	לא, תוחלת תשואה נמוכה
קרנות נאמנות מנייתית בישראל (פטורה)	25%	אין (נצבר)	חשבון פטור ממס	בהחלט
קרנות נאמנות מנייתית בישראל (חייבת)	0%	אין (נצבר)	חשבון חייב במס	חס ושלום, כבר שולם מס!
קרנות REIT (נדל"ן מניב)	25%	לפי מס הכנסה שולי	חשבון פטור ממס	בהחלט, במיוחד לבעלי הכנסות גבוהות
ETF אמריקני	25%	25% מס במקור לממשלת ארה"ב	חשבון פטור ממס	כן, אבל גם בחשבון פטור ינוכה מס במקור
ETF אירי מחלקת	25%	15% מס במקור לממשלת אירלנד, 10% לממשלת ישראל	חשבון פטור ממס	כן, אבל גם בחשבון פטור ממס ינוכה מס במקור
ETF אירי צוברת	25%	אין (נצבר)	חשבון פטור ממס	בהחלט
מניות ותעודות סל בישראל שמחלקות דיבידנד	25%	25%	חשבון פטור ממס	בהחלט
מניות ותעודות סל בישראל שלא מחלקות דיבידנד	25%	אין	חשבון פטור ממס	בהחלט

תכנון מס מסוג זה חשוב במיוחד עבור פורשים צעירים, הנסמכים על משיכה תקופתית מתיק ההשקעות שלהם.

הקונצנזוס בספרות הוא שעדיף תמיד להתחיל את המשיכה מהחשבונות החייבים במס, ולא לגעת בחשבונות הפטורים אלא אם קורה משהו חריג.

הסיבה לכך פשוטה – אנו רוצים להגדיל ככל הניתן את הסכומים שניתן יהיה למשוך בפטור ממס. ככל שלנכסים המוחזקים במסגרת החשבונות הפטורים יש פוטנציאל צמיחה גבוה יותר, כך "כדור השלג" הנוצר עקב צבירת ריבית דריבית בחשבון הפטור יהיה משמעותי יותר לאורך זמן.

בנוסף, אם החשבון החייב במס יכלול בעיקר אגרות חוב עם תנודתיות נמוכה, נוכל להבטיח שלא נצטרך למכור מניות בזמן הלא נכון לשם מימון הפרישה.

לבסוף, נדמה לי שיש יתרון פסיכולוגי-אמוציונלי (קרי, לא רציונאלי) בבניית התיק באופן כזה. אחרי הכל, הכספים שמושקעים בחסכונות הפנסיוניים בדרך כלל מופקדים אוטומטית מהברוטו – כלומר, אתם מעולם לא רואים אותם בחשבון הבנק. יש מי שירגיש נוח יותר לסכן כספים שמעולם לא ראה, מאשר כספים שהופקדו ישירות לחשבון הבנק שלו לאחר ששילם תמורתם מס.

פחות נוח

חשוב להדגיש כי למרות היתרונות שמציעה האסטרטגיה הזו בתאוריה, היא עלולה לעתים להתנפץ על סלעי המציאות.

כך, למשל, יתכן מצב שבו החשבונות הפנסיוניים אינם גדולים מספיק כדי להכיל את כל הפלח המנייתי, מה שיחייב "לדחוס" כמות מכובדת של מניות לפלח החייב במס.

קושי נוסף נובע ממגבלות הניהול האישי. נכון לשנת 2015, כל אדם בעל קרן השתלמות או קופת גמל נזילה גדולה מספיק רשאי להעבירן למסלול ניהול אישי (IRA) בבית השקעות שמציע את השירות. לצד זאת, אין אפשרות לנהל חשבונות קצבתיים במתכונת של ניהול אישי, ואפשרויות הבחירה העומדות לרשות המשקיע מוגבלות מאוד (בתקווה שהדבר ישתנה בהקדם). לדעתי, הדרך להתמודד עם הקושי היא להמיר את החסכונות הקצבתיים לקופות גמל מחקות מדד מניות, ובהיעדר אפשרות כזו, לבחור במסלול מנייתי.

אתגר אחר נוגע לצורך לעקוב אחר תיק ההשקעות על פני לחשבונות רבים, מה שעלול להיות מורכב מעט ויחייב אתכם לשייף את כישורי האקסל שלכם. זה אף עלול להקשות ברמה הטכנית על איזון תיק ההשקעות, אם כי לדעתי הדרך הטובה ביותר לפתור קושי זה היא לאזן באמצעות הפקדות חדשות לחשבון שבו אתם מחזיקים הן מניות והן אגרות חוב, בדומה לנעשה ב"שוקולד מריר".

לבסוף, חשוב לזכור גם שחוקי המס משתנים לעתים קרובות – מהר מכפי שניתן לדמיין. לשם המחשה, לפני 12 שנה כלל לא היה מס רווח הון בישראל! זאת אומרת שחייבים להיות כאן עם האצבע על הדופק ולוודא שחוקי המס לא משתנים לרעת התכנון.

בראייה כוללת, דעתי היא שנכון להיום, התועלת משימוש באסטרטגייה הזו עולה בהרבה על החסרונות המעשיים והטכניים שלה.

בשורה התחתונה

להלן המתכון לבניית תיק השקעות יעיל בהיבטי מס:

1. סכמו את כל החסכונות שלכם, בבנקים ובקופות הגמל, וסווגו אותם ל-"חייבים במס" ול-"פטורים ממס". היעזרו במנוע האיתור של משרד האוצר. אל תתייחסו לחשבונות הללו כאל תיקי השקעות נפרדים, אלא כעל מרכיבים אינטגרליים של תיק השקעות אחד ויחיד.
2. הגדירו הקצאת נכסים אסטרטגית עבור תיק ההשקעות. זכרו – קודם קובעים את הקצאת הנכסים, ורק אחר כך מתחשבים בשיקולי מס. אל תתנו לזנב המס לכשכש בכלב!
3. השקיעו את הנכסים בעלי פרופיל הסיכון/תשואה הגדול ביותר בחשבונות הפטורים מממס עד קצה הקיבולת שלהם. אם אין לכם יכולת לנהל אישית את החסכונות הפנסיוניים, העבירו למסלול מנייתי, ובעדיפות – מחקה מדד מניות.
4. את הנכסים בעלי פרופיל הסיכון/תשואה הקטן ביותר, כמו גם את יתרת הנכסים המסוכנים, השקיעו בחשבון החייב במס.
5. עקבו אחר כל החשבונות כאילו היו תיק השקעות אחד, ואזנו את התיק באמצעות הפקדה של כספים חדשים.

דיסקליימר: האמור לעיל משקף את דעתי בלבד ומיועד לידיעה כללית. אין לראות בפוסט זה תחליף לייעוץ פנסיוני כהגדרתו בחוק. יש להיוועץ בבעל מקצוע מוסמך לפני ביצוע כל פעולה. שינוי הרכב התיק הפנסיוני חייב להיעשות תוך התחשבות בצרכים הביטוחיים האישיים של כל אדם.