שירת הסירנה של ההלוואות החברתיות - הסולידית

הריבית על החסכונות בשפל של כל הזמנים. הריבית על האשראי יקרה עד כדי מחנק.  בשווקים הפיננסים המסורתיים שוררת אי-ודאות על רקע סביבת הריבית הנמוכה. ומעל כל אלה – הבנקים. אוי, כמה שאנשים שונאים את הבנקים. נראה שהסנטימנט האנטי-בנקאי בציבור שב לתהומות שלא ביקר בהם מאז שנות השמונים המוקדמות.

בתנאים האלה, אך טבעי שפלטפורמות ההלוואות החברתיות (הלוואות עמית לעמית, peer to peer lending או בקיצור — p2p ) יבלטו בתור הטרנד הלוהט הבא של התעשיה הפיננסית — אלטרנטיבה מרעננת, חברתית, אנטי-בנקאית ואנטי-בורסאית לייצור הכנסה פסיבית דרך הלוואות בין אנשים פרטיים.

הקונספט פשוט, אלגנטי ואטרקטיבי.

הבנקים, השולטים באופן מוחלט בשוק האשראי הצרכני, גובים ריבית גבוהה מאד מנוטלי ההלוואות, ומנגד מציעים ריבית אפסית לחוסכים בפקדונות.  ההפרשים הולכים בחלקם הגדול למימון הוצאות התפעול של הבנק.

חברות ה-p2p מבקשות לתמרן במסגרת פער הריביות הזה. הן קורעות נתח משוק האשראי ומעמידות אותו לשימושם של אנשים בשר ודם. הפלטפורמות האינטרנטיות שהקימו מתווכת למעשה בין לווים למלווים פרטיים. ומאחר שהחברות אינן כפופות לפיקוח ושהוצאות התפעול שלהן זולות משל הבנקים, באפשרותן להציע ללקוחותיהן להרוויח יותר ולשלם פחות.

כך, משקיעים מקבלים הזדמנות "להיות כמו הבנק", להעמיד את כספם הפנוי כהלוואות לאחרים ולקבל ריבית גבוהה משמעותית מזו שהיו מקבלים על הפקדונות. לווים, לעומת זאת,  מקבלים הזדמנות להנות מריבית נמוכה יותר על הלוואותיהם. חברת ה-p2p גובה עמלה מכל החזר חודשי. כולם מרוויחים.

כדי להבין בדיוק איך זה עובד, ניקח את אולגה, שמשלמת נכון להיום ריבית גבוהה על המינוס בבנק.

1) אולגה מעוניינת לשלם ריבית נמוכה יותר, ולכן היא פונה לחברת ה-p2p ומגישה בקשת הלוואה לסגירת המינוס.

2) חברת ה-p2p מדרגת את איכותה של אולגה כלווה (לפי פרמטרים כמו שכר, קביעות, השכלה, מצב משפחתי). דירוג זה קובע את גם את ריבית ההלוואה: ככל שדירוג האשראי של אולגה גבוה יותר, כך הריבית שהיא תידרש לשלם תהיה נמוכה יותר.

3) עם אישור בקשת ההלוואה היא מתפרסמת באתר ו"מפורקת" לחתיכות קטנות.

4)ברטה, משתמשת אחרת בפלטפורמה, רוכשת "חתיכה" מההלוואה. כמוה עושים מלווים אחרים במערכת.

5)לאחר שכל החתיכות נרכשו, ההלוואה ממומנת במלואה על ידי ציבור המלווים, ואולגה מקבלת את הכסף לחשבונה.

6) אולגה סוגרת את המינוס בבנק, ומרגע זה מתחילה לשלם החזרים חודשיים ישירות לברטה ולשאר המלווים, אך בריבית נמוכה יותר מזו ששילמה לבנק.

7) בסיכומו של דבר, אולגה יוצאת מהמינוס ומקטינה את תשלומי הריבית, ברטה מרוויחה ריבית נאה, ופלטפורמת ה-p2p גוזרת עמלה מכל החזר. שוב, win-win לכולם.

מעבר להיבט הפילנתרופי, מדובר באפיק מעניין ביותר גם מנקודת מבטו של משקיע השואף להתקיים מהכנסה פסיבית מהון. מלווה שיבחר לפעול באמצעות אחת מ-3 הפלטפורמות ה-p2p  המוכרות, eLoan, בלנדר או טריא, עשוי להרוויח ריבית נאה במיוחד.

 בבלנדר, לדוגמה, מפרסמים ריבית ממוצעת של 6.4% לתיק הלוואות. בטריא מספרים על ריבית שנעה בין 3.5% ל-8% (כתלות באיכותו של הלווה), ואילו ב-eLoan היא נעה בין 2.8% ל-9.95% (כנ"ל). בהשוואה לתשואות החזויות מאפיקי השקעה מסורתיים (מניות – 9-5%, אגרות חוב – 2%, מק"מ – 0%), קשה להתעלם מהפוטנציאל.

	eLoan	bLender	Tarya
ריבית ברוטו (לפי המוצג באתר)	2.8% עד 9.95%, בהתאם לדירוג הלווה	כ-6.4% (ממוצע לתיק הלוואות)	3.5% עד 8%, בהתאם לדירוג הלווה
סכום שמומן עד כה	9.2 מיליון ש"ח	כ-10 מיליון ש"ח	7.1 מיליון ש"ח
גובה הלוואה מרבי לאדם	50,000 ש"ח	30,000 ש"ח	50,000 ש"ח
משך הלוואה מרבי	עד 5 שנים	עד 3 שנים	עד 5 שנים
דמי ניהול שמשלם המלווה (מההחזר החודשי)	0.5% ועוד 2 ש"ח לכל משיכה לעו"ש	1%	1%
סוג הלוואה	צמודה למדד	לא צמודה למדד	לא צמודה למדד
מס המנוכה מכל החזר חודשי	25% מהרווח הריאלי	15% מהרווח הנומינלי	15% מהרווח הנומינלי
אפשרות לבחור בהלוואות ספציפיות	יש, כולל פירוט על כל לווה. בנוסף קיימת אפשרות לאוטומציה	אין – המערכת בוחרת "תיק הלוואות" אוטומטית	אין – מתבצע פיזור אוטומטי לפי העדפת סיכון של המלווה
סכום מינימום לפתיחת חשבון	אין מידע	5,000 ש"ח	5,000 ש"ח
סכום השתתפות מינימלי פר הלוואה	100 ש"ח	200 ש"ח (לתיק הלוואות) ועוד 2% לקרן ביטחון	50 ש"ח
סכום השתתפות מקסימלי פר הלוואה	1000 ש"ח	אין הגבלה	אין הגבלה
אפשרות להנזיל (למכור) הלוואות	אין	צפוי לקום בקרוב שוק משני – reBlend	אפשר למכור הלוואות למלווה אחר בתנאי שההלוואה תקינה
ניהול סיכונים	פיזור רחב (מערכת auto-invest)	פיזור רחב וקרן ביטחון להגנה מפני חדלות פרעון	פיזור רחב (דרך ה"סוכן האוטומטי")
נאמן	זיו האפט נאמנויות ואחזקות 2003 בע"מ	זיו האפט נאמנויות ואחזקות 2003 בע"מ	זיו האפט נאמנויות ואחזקות 2003 בע"מ
היכן מוחזקים כספים שטרם הולוו	בנק לאומי	בנק לאומי	בנק לאומי

גישת "מימון ההמונים" מאפשרת לפלטפורמות ה-p2p להציע דרך חדשנית ומחוצפת לעקוף את הבנקים, להנות מאשראי צרכני זול ולייצר רווחי הון נאים במיוחד, הנושקים לאלה של שוק המניות.

…ולי אין כל כוונה להתקרב אליהן, גם לא עם מקל של 10 מטר.

אין ארוחות חינם

תהיה זו טעות תמימה (ויקרה) להניח שהריביות הגבוהות שמציעות פלטפורמות ה-p2p מתאפשרות אך ורק הודות להוצאות התקורה הנמוכה של החברות הצעירות הללו בהשוואה לבנקים.

התשואות של הלוואות ה-p2p גבוהות משום שהן משקפות סיכונים גבוהים.

 חלק מהסיכונים ידועים לנו, חלקם עדיין לא. לפני שאתם רצים להעביר את תכניות החסכון שלכם לפלטפורמות ה-p2p, כדאי להיות ערים למכלול הסיכונים הקיים, ובעיקר – לשאול את עצמכם בכנות אם התמורה הצפויה מצדיקה את נטילתם.

הפוסט הזה ינסה לסייע בכך.

הלוואות זרים לזרים?

הסיכון המשמעותי ביותר הכרוך בכל מתן הלוואה – בין אם מדובר באגרת חוב, עזרה לחבר בצרה או הלוואת p2p, הוא סיכון האשראי. סיכון האשראי הוא האפשרות שהלווה לא יוכל, או לא ירצה, להשיב את סכום ההלוואה (הקרן) בתוספת מחיר ההלוואה (הריבית).

אדם שמעוניין להלוות כסף לאחרים יכול להקטין את סיכון האשראי בשלוש דרכים. הוא יכול להלוות ללווים איכותיים (בעלי דירוג אשראי גבוה) בלבד; הוא יכול לפזר את הסכום בין לווים רבים (ולהקטין את החשיפה ללווה ספציפי); והוא יכול לדרוש מהלווה ערבויות או בטחונות כנגד ההלוואה.

דירוג האשראי הוא ציון המדרג את איכותו של הלווה. ככל שדירוג האשראי גבוה יותר, ניתן לומר שהלווה איכותי יותר, ושההלוואה פחות מסוכנת. ככל שדירוג האשראי נמוך יותר, הסיכון עולה, והריבית שנצפה לקבל כפיצוי תהיה גבוהה יותר.

הבעיה בישראל, בשונה מארה"ב, לא קיים גוף בלתי תלוי שאמון על ריכוז נתוני אשראי היסטוריים של אזרחי המדינה, כך שאין כלי אחיד ומוסכם לדירוג אשראי של לווים פרטיים. זאת אומרת שכל גוף נותן אשראי נדרש לבנות לעצמו מודל הערכת סיכונים משלו, מבלי שיהיה קריטריון בסיסי ומוסכם להשוואה.

כך פועלות גם חברות ה-p2p בישראל. כל חברה, בבואה לסנן לווים פוטנציאליים, משקללת את נתוניהם האישיים ומעבדת אותם לדירוג אשראי ייחודי, שאמור לשקף את סיכון חדלות הפרעון של הלווה. ככל שהדירוג גבוה יותר, כך הלווה נחשב לפחות מסוכן.

בתאוריה, כדי להקטין את סיכון האשראי, אני יכולה להשקיע אך ורק בלווים האיכותיים ביותר.

הבעיה היא שלמרות אשליית השליטה והשקיפות שחברות ה-p2p מנסות לתת למשקיעים, ישנה אסימטריה מובהקת במידע הגלוי. זהות הלווים עצמם נשמרת בסוד, כך שלמלווה אין כל דרך לאמת אם לווה שקיבל את דירוג האשראי המרבי אכן ראוי לו.

זאת אומרת שכאשר משקיע תמים שוקל אם להלוות ללווה מסוים או לקבוצת לווים, הוא תלוי לחלוטין במודל הסינון ודירוג האשראי שפיתחה חברת ה-p2p, שאינו אלא "קביעה שנעשית על בסיס הערכות סובייקטיביות הנשענות על מסד הנתונים שברשות החברה." (מתוך תנאי השימוש של eloan, סעיף 7.8)

אפילו אם חברת ה-p2p "קלעה בול" והדירוג משקף נאמנה את מסוכנותו של הלווה במועד כניסתו למערכת, אין כל דרך להסיק ממנו מסקנות לגבי העתיד או לצפות את התנהגותו של הלווה. האם ישלם כראוי האם יפגר בתשלומים? האם ימלט לגיברלטר עם הכסף שלי? שום דירוג לא יכול להבטיח לי כזה דבר.

הסיבה שזה כל כך קריטי היא משום שדירוג האשראי קובע את גובה הריבית שאקבל. מאחר שאין לי כל דרך לדעת אם דירוג האשראי שקיבל לווה מסוים הוא סביר, אין לי שום דרך לדעת אם הריבית שאני מקבלת היא פיצוי הולם עבור הסיכון. 

פערי המידע כל כך קיצוניים, עד שלטעמי ראוי לקרוא לתחום כולו "הלוואות זרים לזרים" ולא "הלוואות עמית לעמית".  למעשה, שקיפות המידע כל נוטה לרעת המלווה, עד שאני תוהה אם יש ריבית כלשהי שתצדיק את הסיכונים הכרוכים.

כדי להבין עד כמה חמורה אפליית המידע נגד המשקיעים, הבה נבחן שוב את התהליך כולו מנקודת מבטו של הלווה.

הנחת היסוד היא שלווה שמסוגל לקבל הלוואה מהבנק בתנאים סבירים יעדיף לעשות זאת לפני שיפנה לחברת ה-p2p. במילים אחרות, אם הבנקים וחברות האשראי החליטו שלא להתקרב ללווה מסוים מתחת לרף של ריבית מסוימת, גם אם היא "אכזרית", כנראה שיש לכך סיבה טובה.

הלווה מגיע לפלטפורמת ה-p2p מתוך כוונה לשלם ריבית נמוכה יותר מזו שהוא משלם כיום לבנק, לחברת האשראי או לשוק האפור. כאמור, כל אחד מהמוסדות הללו יודע לתמחר היטב את הסיכון שנשקף מאותו לווה ספציפי, ולכן ידרוש ריבית גבוהה.

יש רק בעיה אחת – הלווה לא רוצה לשלם את המחיר הזה.

לכן הוא מגיע למשקיעי ה-p2p שמציעים לו ריבית אטרקטיבית; לא כי יש להם יתרון תחרותי כלשהו על פני המלווים המקצוענים — אלא פשוט כי אין להם מספיק מידע כדי להעריך עד כמה אותו לווה באמת מסוכן. הם כאמור תלויים לחלוטין בחברת ה-p2p ובשיקוליה "הסובייקטיביים"; מעבר לכך, אין למשקיעים שום מושג אם הריבית שיקבלו מצדיקה את הסיכון!

כמשקיעי p2p,  אתם נוטלים את אותם הסיכונים שעמם מתמודדים הבנקים וחברות האשראי – אך מקבלים פיצוי נמוך בהרבה. משקיע מן הישוב אין יכולת ממשית להתחרות בבנקים ובחברות האשראי, אלא אם הוא לוקח סיכון עודף באופן משמעותי דרך מתן הלוואות לטיפוסים … מפוקפקים.

פיזורים ובטחונות

יש שיטענו שהסיכונים הללו מצטמצמים הודות ליכולת לפזר את סכום ההשקעה על פני לווים רבים. יש בכך הגיון מסוים, משום שאם מספר ההלוואות שנתתם נמוך (נניח, פחות מ-100), די בהלוואה אחת או שתיים שיאחרו כדי להשפיע לרעה על התשואה הכוללת שלכם.

ואכן, פלטפורמות ה-p2p מעודדות את המלווים לפזר את הכספים בין מספר הלוואות רב ככל הניתן. בטריא ובבלנדר הפיזור הוא מובנה (לא ניתן להשקיע בהלוואות ספציפיות, אלא רק בתיק הלוואות שנבנה אוטומטית בהתאם להעדפת הסיכון של הלווה), בעוד שב-eloan, בנוסף לאוטומציה, ישנה אפשרות להשקיע בהלוואות ספציפיות עם הגבלה מובנית של 1,000 ש"ח פר הלוואה.

הבעיה היא שהפיזור אינו מושלם. ראשית, ל מנת להקטין את הסיכון באופן מספק,  יש לפזר את ההשקעה על פני מאות רבות של הלוואות שונות. לא רק שהיצע ההלוואות מצומצם מלכתחילה – כדי להשקיע בהלוואות רבות כל כך יש להשקיע סכום גדול יחסית בפלטפורמה. לי אין די אומץ לעשות זאת.

שנית, חשוב לזכור שכל הלווים בפלטפורמה חשופים לאותם הסיכונים – מספיק במיתון ארוך וממושך כדי להכניס אחוז נכבד מהלווים שלכם לחדלות פרעון.

ומה לגבי בטחונות כדרך להקטין את סיכון האשראי?

ובכן, הצרה היא שהלוואות p2p עוסקות במתן אשראי צרכני לפרטיים. הן אינן מגובות בבטחונות. זו לא הלוואת משכנתא – אין כאן בית שאפשר לעקל במקרה שהלווה מפגר בתשלומיו. אני צריכה לבטוח במוסר התשלומים של הלווה, ואם אני לא יכולה לבטוח בו, אני צריכה לקבל על זה פיצוי הולם בדמות ריבית גבוהה.

נכון להיום, הדבר הקרוב ביותר ל"בטחונות" בפלטפורמות ה-p2p הוא קרן הביטחון שהקימה בלנדר. כל מלווה נדרש להפריש סכום קטן מכל הלוואה לקרן. במקרה של חדלות פרעון והלווה מפגר בתשלומיו, המלווה מקבל את יתרת הקרן של ההלוואה (ללא הריבית).

העניין הוא שגם כאן אין ערובה לכספם של המלווים: לפי התקנון, קרן ביטחון תשלם אך ורק אם נצברו בה די כספים כדי שתוכל לעשות זאת. במקרה של קטסטרופה רבתי וגל של פשיטות רגל, ספק אם זה יהיה המצב.

במילים אחרות, גם אם קרן הביטחון היא נקודה לזכותה של בלנדר, תהיה זו טעות להניח שהיא מגינה עליכם לחלוטין מפני חדלות פירעון של הלווים.

קשיי נזילות

הלוואות ה-p2p ניתנות לתקופה שנעה בין שנתיים לחמש שנים. זאת אומרת שהתשואה הכוללת אינה ידועה למשקיע עד שכל ההלוואות בתיק נפרעו (או פשטו את הרגל).

עד למועד פרעון ההלוואה, המשקיעים חשופים לסיכון נזילות: אין להם דרך קלה להמיר את הכסף למזומנים בפרק זמן קצר – כלומר, יש להיות ערוכים לכך שהכספים "יינעלו" לתקופה ממושכת.

ב-Tarya וב-eloan, מלווה שזקוק לכסף באופן מיידי יכול להודיע לחברה על כוונתו להעביר את הלוואותיו למלווה אחר באתר. בקשתו תתקבל רק אם ההלוואה תקינה וכל התשלומים התקבלו במועד. מספיק פיגור אחד כדי שתתקעו עם הלוואה גרועה, מתפללים שהלווה יצליח לעמוד בהחזרים וישחרר אתכם מעולו.

מעבר לכך, אני צופה שיקח לא מעט זמן למצוא מלווה שיסכים לקנות את כל ההלוואות שבתיקכם.  המשמעות היא שאם אתם זקוקים לכסף באופן מידי, לא יהיה מנוס ממכירה בהפסד, מבלי שתקבלו את מלוא הערך של חשבונכם.

 ב-"בלנדר" מנסים לעקוף את בעיית הנזילות דרך הקמת שוק משני לקניה ומכירה של הלוואות תחת המותג reBlend שצפוי להיפתח מקרוב.

אני לא יכולה שלא לחשוב על מה שיקרה בשוק כזה בתרחיש של מיתון עמוק בישראל. המוני מלווים יתנפלו על השוק בניסיון נואש למכור את ההלוואות שנתנו ולהנזיל את מה שאפשר – רק כדי לגלות לחרדתם שאין קונים. זו עלולה להיות "ריצה אל הבנק" קלאסית – ערכן של ההלוואות צפוי לרדת לאפס במהירות חדה למדי. תרחיש כזה עלול לגרום לחברות ה-p2p לאבד את כל נכסיהן גם מבלי לפשוט את הרגל.

קשיי הנזילות לא משפיעים רק על היציאה ממשוק ההלוואות, אלא גם על הכניסה אליו. מי שחושב שיוכל "לפרק" 100,000 שקל באופן מיידי על מאות הלוואות יצטרך להמתין זמן רב.

היצע ההלוואות הוא לא בלתי-מוגבל, כל שכן אם אתם מתכננים להשתמש במסננים השונים. הכסף שלכם "יטופטף" פנימה לאורך זמן, ועד שזה יקרה, הוא ישכב בחשבון הנאמנות ולא ירוויח שום דבר – מה שיפגע כמובן בתשואה הכוללת שלכם.  אני לא בטוחה אם התשואה שמפרסמות חברות ה-p2p באתריהן כוללת את משך הזמן שבהן הכסף חונה בחשבון וממתין "לתפוס" הלוואות חדשות.

נגיסות בתשואה

חדלות פרעון ארעית והתייבשות של מזומנים בעו"ש הן לא הגורמים היחידים שצפויים להעיב על התשואה שלכם.

ראשית, מההחזרים החודשיים שלכם ייגבו דמי ניהול גבוהים יחסית בשיעור של 0.5% עד 1% מההחזר. זה נשמע מעט, אבל אם קראתם את הפוסט הזה, אתם מבינים שמדובר כאן בלא מעט כסף לאורך זמן. ככל גורם פיננסי מתוחכם, חברות ה-p2p מנסות למקם את עצמן כך שהמשקיעים יקחו 100% מהסיכון, בזמן שהן אוספות כסף נטול סיכון. אותה גברת בשינוי אדרת.

שנית, ההחזר שמגיע לחשבונכם הוא לאחר ניכוי מס רווח הון במקור. מהלוואות צמודות למדד (כמו ב-eloan), ינוכה מס של 25% על הרווח הריאלי, ומהלוואות שאינן צמודות (כמו ב-tarya וב-bLender), ינוכה מס בשיעור של 15% מהרווח הנומינלי.

המס ינוכה אוטומטית מכל החזר, בין אם תבחרו להשקיע אותו מחדש בהלוואות חדשות ובין אם תמשכו אותו לחשבון העו"ש שלכם. לשם השוואה, בקרן נאמנות ישראלית (פטורה) הדיבידנדים והריבית אינם ממוסים בשוטף, אלא נצברים כפי שהם. המס משולם אך ורק כאשר המשקיע מוכר את היחידות. למשקיע ה-p2p, לעומת זאת, אין אפשרות לשלוט על עיתוי אירוע המס, משום שהוא ממוסה מדי חודש בחודשו.

לבסוף, חשוב לדעת שהלוואות p2p חושפות את המלווים לסיכון פרעון מוקדם. הפלטפורמות, שכאמור מוטות בבירור לטובות הלווים, מתירות להם לפרוע את ההלוואה במלואה בכל שלב, ללא קנס.

מבחינת הלווה, זה כמובן מושלם. מבחינת המשקיע, זה רע מאוד: ההלוואה נפרעת בטרם עת, וכעת עליו לשלם עמלה של 1% על החזר נטול ריבית. כדי שהתשואה שלו לא תיפגע, למשקיע אין ברירה אלא למצוא הלוואה חדשה במקומה.

זהירות מהמוסדיים

במאי השנה רכש מיטב דש, בית ההשקעות השני בגודלו בישראל, 20% ממניות eloan, כביטוי ראשון לעניין של הגופים המוסדיים בתחום הלוואות ה-p2p.

מבחינתם של המוסדיים, שנאלצים לא פעם להגביל את חשיפתם למניות עקב מדיניות השקעה אולטרא-שמרנית,  הלוואות P2P עשויות להיות הגביע הקדוש: אפיק השקעה שאינו מנייתי הנושא תשואה גבוהה.

מנקודת מבטו של המשקיע הפרטי, זו לא בהכרח התפתחות חיובית. דמיינו נהרות של כסף מוסדי השוטפים את הפלטפורמות וחוטפים כל הלוואה חדשה תוך שניות, מיד עם אישורן על ידי החברות.

מצב כזה כמובן ישחק לידי הלווים, שהרי אם הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק,  החלב ייעשה לפתע זול יותר 🙂

במילים אחרות, אם יהיה עודף ביקוש (יותר מלווים מלווים), הריבית על ההלוואות בתרחיש זה פשוט תרד – אולי אפילו לרמות שכבר לא ייצדיקו את הסיכון מבחינתו של המשקיע העצמאי.

במקרה הגרוע יותר, חברות ה-p2p, שכמובן משוועות לכסף המוסדי, פשוט יורידו את ספי הסינון שלהן ויאפשרו ללווים אפילו יותר מפוקפקים לקחת הלווואות ולענות על הביקוש הרב מצד המשקיעים. למשקיעים, כאמור, לא תהיה כל דרך לדעת שחל שינוי כלשהו במנגנון הסינון.

הסיכון הגדול מכולם

 עדיין כאן?  מצוין, כי שמרתי את הטוב לסוף.

כשאתם משקיעים דרך פלטפורמות ה-p2p, אתם לא רק נותנים הלוואות לזרים מוחלטים בדמי ניהול גבוהים, בנזילות בעייתית ובחוסר יעילות מס משוועת.

מעבר לכל אלה, אתם נוטלים סיכון נוסף: הסיכון הנלווה להשקעות דרך סטארט אפ צעיר, לא רווחי, הפועל בשוק זעיר ותחרותי מאין כמוהו,  ושנאלץ לשרוף הון תועפות על הוצאות פרסום ושיווק בניסיון  (מפוקפק, מבחינתי) לעודד אנשים לקחת מה שיותר הלוואות כדי שיוכלו "להגשים חלומות".

לא רק שהישרדותן של החברות הללו תלויה בהנצחת דפוסי ההתנהגות שאני עצמי מנסה להוקיע; הסבירות שאחת מהן תיאלץ לפרוש מהמשחק בטרם עת היא גדולה מאפס.

אתם מבינים, לחברת ה-p2p יש תפקיד חשוב בהסדרת היחסים בין הלווים למלווים – היא זו שאמורה לגבות את הכספים מהלווים (בשם המלווים) ולפתוח נגדם בהליכים במקרה הצורך. לכם, כזכור, אין מושג מי הלווים הללו, וממילא, אין לכם את הסמכות לרדוף אחריהם בעצמכם.

בתרחיש של קריסה של חברת p2p, הנאמן צפוי להיכנס לפעולה ולהשיב למשקיעים את היתרות בחשבונותיהם שטרם ניתנו כהלוואה. אך מה לגבי גביית ההחזרים החודשיים מהלוואות קיימות?  כיצד הדבר יתבצע, ותוך כמה מזמן ממועד קריסת חברת ה-p2p? ומדוע אין כל התייחסות לעניין זה בהסכמי הנאמנות (הפומביים) בין חברות ה-p2p עם הנאמן? וחוץ מזה, מה ציבור המשקיעים אמור להבין מהעובדה שכל 3 חברות ה-p2p הנדונות כאן מסתייעות באותו נאמן (זיו האפט) ובאותו בנק (לאומי)?

זכרו – חברות ה-p2p  אימצו מודל עסקי חדש שמעולם לא נבדק בתרחיש של מיתון עמוק. אין כל ערובה שהלווים ימשיכו לשלם הלוואות ללא כיסוי שניתנו במסגרת פלטפורמה שחדלה להתקיים מסיבות פרוזאיות אלה ואחרות. העובדה שהגופים הללו, נכון ל-2015, אינם מפוקחים על ידי הרשות לניירות ערך ו/או המפקח על הבנקים רק מחדדת את הסיכון הזה.

סיכון המנפיק – האפשרות לאובדן כספים עקב בעיות הנוגעות לחברת ה-p2p עצמה – הוא לטעמי הסיכון החמור ביותר הנלווה להשקעה בתחום זה. לפני שאתם צוללים פנימה, קחו אותו בחשבון, ונסו לחשוב אם הריבית שאתם מקבלים גבוהה מספיק כדי להצדיקו.

הלוואות חברתיות ותיק ההשקעות שלך

 יש שיאמרו שהשקעה דרך חברות ה-p2p מוסיפה מימד חשוב של פיזור אסטרטגי בתיק ההשקעות, היות שההלוואות אינן קורלטיביות ל"שגעונות" של שוק ההון.

במילים אחרות, הטענה היא שגם אם שוק המניות יתרסק מסיבות אלה ואחרות,  החזרי ההלוואות ימשיכו לתקתק כמו שעון, מה שיקטין את התנודתיות הכוללת של התיק.

אלא שלפי ההגיון הזה, אני יכולה להשקיע בכל גוף פיננסי שמרוויח ממתן הלוואות,  וכך להנות מפיזור משמעותי בתיק ההשקעות שלי.

אם בנק הפועלים צפוי להרוויח הון מהריבית הגבוהה שמשלמים לו לוויו, אני יכולה פשוט לקנות מניות של בנק הפועלים, ולחסוך מעצמי חשיפה לכמה מאות לווים עם דירוג אשראי לא ברור. אני יכולה אף לקנות את מניות כל הבנקים בישראל, וכך להנות מרווחים שהתקבלו מהלוואות שנוטלים כל אזרחי המדינה. ואם מתחשק לי, אני יכולה גם לקנות קרן סל עולמית שמחזיקה מאות מניות של בנקים וחברות אשראי ברחבי תבל.

בפועל, הפיזור הזה לא צפוי לשנות הרבה. בתרחיש שבו המשק נקלע למיתון והאבטלה גואה, לווים מתקשים יותר לעמוד בהחזרי ההלוואות שלהם, מה שפוגע קשות בבנקים ובחברות האשראי.

ואכן, המציאות הוכיחה שכשפורץ משבר אשראי עולמי חריף, הסקטור הפיננסי לא רק שלא מוסיף מימד של פיזור – הוא דווקא חוטף חזק יותר.

לדעתי, חברות ה-p2p אינן צפויות לגורל שונה.

בשורה התחתונה: אג"ח זבל על סטרואידים

הקונספט של מתן הלוואות בסיכון גבוה אינו חדש. עד עתה משקיעים היו יכולים פשוט לרכוש אגרות החוב בתשואות גבוהות, או אג"ח זבל. משיקולים שפירטתי בעבר, לדעתי אג"ח זבל הן נכס השקעה מחורבן, אך לפחות הסיכונים בו ברורים.

הלוואות p2p הן אג"ח זבל על סטרואידים. התשואות גבוהות, המסר חברתי ואנטי-בנקאי, הפלטפורמה הייטקית וחדשנית – אך הסיכונים, אלה הידועים לנו ובעיקר אלה שלא ("Unknown Unknowns"), פשוט גבוהים מכדי שניתן יהיה להצדיק את ה"השקעה" בהן, כל שכן לראות בהן חלופה ראויה ל"חיסכון".

לטעמי, זהו תחום ספקולטיבי מאין כמותו, המשלב מנה הגונה של סיכון אשראי, כפול סיכון מנפיק, כפול סיכון נזילות, כפול סיכון פירעון מוקדם, כפול אפסייד מוגבל, כפול עמלות גבוהות, כפול היסטוריה קצרה מדי.

אתם מלווים כסף טוב שחסכתם לאנשים זרים, שזהותם נשמרת בסוד, שמסיבות אלה לא קיבלו או העדיפו שלא לקבל הלוואה מהבנק, שאינם נדרשים להעמיד בטחונות כלשהן כנגד ההלוואה, ותוך שסמכויות הגבייה הבלעדיות מוקנות לחברת סטארט אפ צעירה שעלולה לקרוס יום אחד (כפועל יוצא של היותה חברת סטארט אפ צעירה הפועלת בשוק קטן ותחרותי ביותר).

ככל תחום ספקולטיבי, אין לי ספק שיהיה מי שירוויח תשואות יפות ביותר. אך באופן אישי, לא הייתי משקיעה בהלוואות p2p כספים שהייתי מצפה לראות חזרה. לכל היותר, זה כסף "משחק".

מי שרוצה להגדיל את פרופיל הסיכון/תשואה של תיק ההשקעות שלו, יכול פשוט להגדיל את חשיפתו למניות.

לקריאה נוספת וחוויות של משתמשים קיימים בפלטפורמות, מפנה שנית לשרשור המצוין הזה.