פוסט אורח: ההזדמנות הסולידית שבחופש הגדול   - הסולידית

זוכרים את מוריה?

זוהי אותה קוראת נפלאה שהוכיחה שעצמאות כלכלית היא לא מילה גסה –  אפילו אם יש לך שישה (!) ילדים. 

על רקע חופשת הקיץ הממשמשת ובאה,  קבלו פוסט נוסף פרי עטה. 

הורים רבים תופסים את החופש הגדול כפיגוע כלכלי בלתי נמנע.

הקייטנות, הנופשים, הטיולים, הצורך להעסיק ילדים משועממים וכמובן כמויות האוכל הבלתי נדלות (שמשום מה מכפילות את עצמן בחופש) – הכל מתורגם לכסף, שהולך ומתכלה במהירות.

גם הורים עם מודעות כלכלית גבוהה, שבשגרה מציבים גבולות ברורים לילדיהם, נוטים בתקופה זו להוריד סננים ופשוט לתת לכסף לזלוג במהירות.

מניסיון, אני יודעת שהזרז העיקרי להוצאת הכספים הבלתי נשלטת הזו הוא תחושה של חוסר ברירה מהולה בחוסר אונים.

בפוסט הזה אני מציעה להסתכל על החופש מנקודת מבט שונה — סולידית.

הפרספקטיבה הזו לא רק שתחסוך לכם הרבה כסף, אלא גם, ואולי בעיקר — תהפוך את החופש כולו למשמעותי יותר, עבורכם ועבור הילדים.

החופש הגדול בפרספקטיבה צרכניסטית

כידוע, ההשקפה הצרכניסטית מתייחסת לכסף בתור הפיתרון האולטימטיבי לכל בעיה ומצוקה.

החופש הגדול, במובן זה, הוא בעיה ככל הבעיות: מצב קיצון שמפר את שגרת החיים היומיומית.  לא פעם הוא מידרדר לכדי סיר לחץ של שיעמום, בטלה, קושי מוגבר לאזן בין הבית לעבודה, וכן אתגר מתמשך לשהות זמן רב במחיצת הילדים.

תבּלו את התערובת הנפיצה הזו בקורטוב של רגשות אשמה, תמצית של ציפיות סותרות, וכף גדושה של בלגן וליכלוך בבית – והרי לכם מתכון לרתיחה מושלמת במשך קיץ שלם.

הורים רבים מסיקים שהדרך היחידה לשחרר מעט לחץ מהסיר המבעבע הזה היא לשלם כסף על "פתרונות".

יותר מדי זמן במחיצת הילדים?  נשלם על קייטנה יקרה.

אנחנו צריכים לעבוד ואין מסגרת לילדים? נשלח אותם למחנה קיץ שעולה פי חמישה יותר ממה שנרוויח באותו הזמן.

הילדים משועממים? נקנה כרטיס כדי לקפץ בג'ימבורי המיוזע והדחוס. או שנלך לאיזה סרט שלא תכננו לראות. או שנסתובב בקניון  ונקנה דברים מזדמנים סתם כי הגענו לקניון ו"חייבים" לקנות משהו. או שנאכל הרבה בחוץ כדי שהתפריט יהיה מגוון יותר. או שנשלם על נופש יקר (גם אם לא נהנה ממנו) – העיקר שהילדים לא ירגישו מקופחים מול הילדים של השכנים.

ועוד כהנה וכהנה. העיקר להרוג את הזמן עד ה-1 בספטמבר.

בעייני, חופש גדול סתמי כזה, שאינו אלא שחרור קיטור מתמשך מסיר לחץ שמאיים להתפקע, הוא לא פחות מהזדמנות מוחמצת — החמצה כלכלית, חינוכית, ערכית ומשפחתית.

פרספקטיבה חלופית

בפרספקטיבה "סולידית", החופש הגדול הוא הזדמנות פז להעביר לילדים קורס מזורז בחתירה לעצמאות כלכלית.

בעיני, כדי להגיע לעצמאות כלכלית, אדם צריך להפנים וליישם שלושה עקרונות:

• תיעדוף
• תכנון מראש
• למידה מתמשכת תוך הישענות עצמית

החופש הגדול יכול לסייע לטפח את התכונות הללו — ובענק:

1) תיעדוף

אני מתחילה את ההכנות לחופש הגדול כחודש וחצי לפני שהוא מגיע. אנחנו יושבים כולנו ומנהלים שיחה בה כולם רושמים את הרצונות והחלומות לחופש.

לאחר מכן אנחנו מציגים לילדים את התקציב המתוכנן לחופש.

כעת  מתחיל הדבר האמיתי: דיון שנפרס על פני מספר ימים, ובו אנו מתעדפים את הרצונות שלנו. מה חשוב יותר, מה חשוב פחות? איזו חוויה באה קודם, ועל חשבון מה?

מכיוון שהמושג תקציב מתוכנן אינו חדש לילדים, כולם מבינים שאי אפשר לעשות הכל, שהרי ישנה כמות מוגבלת של כסף. בדיון עולות לא מעט דילמות בסגנון: האם עדיף לישון באוהל ולחסוך את הכסף לאטרקציות, או שמא עדיף לישון בצימר ולטייל במסלולים חינמיים? או — האם לכייף במשך שלושה ימים ברצף ולבזבז את כל הכסף בבת אחת, או שמא לעשות משהו קטן יותר אחת ליומיים?

אנחנו לא חוששים מחילוקי דעות. למעשה, עיקר הדגש הוא על גישור ופשרה, ולכן חשוב לעשות את התהליך מוקדם מספיק כדי שדברים יתבררו וייסגרו מראש. בעיני זה תהליך נפלא, שמאפשר לנו כמשפחה להשיג הסכמה בנושא מסוים, ולאחר מכן בנושא בנוסף, ואז בעוד אחד. דברים שאינם נסגרים בהסכם נקבעים לבסוף כפשרה (לדוגמה: חלק מהימים כך וחלק אחרת, חצי משפחה כך וחצי כך, השנה כך ושנה הבאה אחרת, ועוד פשרות מהסוג הזה).

הילדים לומדים שלכל החלטה יש שני צדדים, כשמעדיפים משהו אחד בעצם מוותרים על משנהו. הנקודה היא שלכל העדפה יש מחיר.

2) תכנון מראש

קוראי הבלוג הזה יודעים היטב שתכנון מראש הוא אבן יסוד לחיים סולידיים. בחופש הגדול, תכנון מראש הוא הצלת נפשות של ממש!

התכנון אצלנו יורד לרזולוציה גבוהה מאד, בשני מישורים:

1 מה עושים בכל יום

2 מה אוכלים בכל יום

כשיש טבלה על הקיר, עם פעילות מוגדרת לכל יום, המצב הנפשי של 'משעמם לי' נפוץ פחות (למשל, כי יודעים שבחמש בערב, כשאבא יחזור, יוצאים לטיול אופניים/ריצה/לבנות ספסל בגינה וכו').

תכנון מוקדם  מסייע גם לפתח את היצירתיות של הילד. תתפלאו לגלות אילו רעיונות יש לילדים שחושבים במשך כמה ימים על משהו שהולכים לעשות. ילדים הם גאונים ביצירתיות, קל וחומר כאשר יש להם הרבה זמן פנוי להתעמק בזה!

הסוגיה השניה נוגעת כאמור למזון. כשהארוחות מתוכננות מראש, יודעים מה וכמה לקנות (מראש ובמקומות הנכונים), לא מתנהלים מהיד לפה (או מהיד לארנק), וכפועל יוצא — לא נתקעים כל הזמן עם צורך בוער להזמין פיצה או תאילנדי כי אין מה לאכול וכולם מורעבים ועצבניים.

החופש הגדול זה גם הזמן לחשוף את הילדים לנפלאות הבישול. אצלנו בבית ארוחות הערב בחופש הגדול הן 'מסעדה': כל יום ילד אחר אחראי להכין (השאלה אם אני או בן הזוג עוזרים תלויה בגיל וברמת העצמאות). הילד גם משקיע באווירה כרצונו — וגם תולה שלט עם שם המסעדה שלו — זה עושה מצב רוח נפלא וכולם מחכים לתור שלהם. כשנמאס עוברים לפעם בשבוע…

נסו להכניס ללוח הארוחות פיצה ביתית, בר סלטים, סושי ביתי, חומוסיה תוצרת בית, דוכן פלאפל, בית קפה עם מאפים, דוכן נקניקיות וכאלה.

3) למידה מתמדת תוך השענות עצמית

בחופש הגדול יש הרבה יותר זמן פנוי. במקום לקלל אותו ולנסות להרוג אותו – נצלו אותו!

ברשימת הרצונות והחלומות שהילדים ואנחנו מכינים עוד לפני החופש, לא מופיעים רק אטרקציות וכיופים. כל אחד כותב גם מה הוא רוצה ללמוד לעשות בחופש.

למשל, עדן רוצה לשפר את השחיה שלו לפני הכניסה לתיכון. אני רוצה ללמוד לבנות ממשטחי עץ. רועי רוצה ללמוד לקרוא שעון.

בהרבה מקרים כולנו "נדבקים" זה מזה, וכך הלמידה משותפת לכולנו.

אנחנו משתדלים ללמוד שפה חדשה בקיץ, ועושים שיעור שפה משותף בדשא כל יום (אפשר להספיק כך המון בחודשיים).

תמיד רציתי לעשות צום מיצים,  אז באחד הימים מתוכנן להשאיל מכונת מיץ מחברים, ולחיות רק על מיץ – יום שלם – כולנו (כולם רצו להצטרף לניסוי. יש תכנון מראש של כריכים בצד למי שנשבר, כדי לא להגיע לבלת"ם…)

איזה כיף! יש סופסוף תקופה בשנה שאפשר לנסות דברים חדשים ומעניינים שתמיד רצינו. כמובן, אם לא חושבים על זה מראש — עסוקים בעיקר בלשרוד אותה!

זה מוביל כמובן לקיץ ערכי, פרואקטיבי הרבה יותר, שלא מתנהל באופן פסיבי דרך התזת כספים מתמדת לכיבוי שריפות, אלא כתקופה פוריה שמתנהלת בהתאם לדברים שחשובים לנו בחיים, ושבדרך אגב יוצרת חוויות משמעותיות שלא שוכחים! (הרבה יותר מחוויות "קנויות" למיניהן).

מובן שכשאנחנו עסוקים כל כך ברכישת מיומנויות חדשות, אנחנו באופן טבעי נשענים על עצמנו, כך שאיננו צריכים לשלם לאחרים כדי שיבדרו אותנו (אלא בדברים חשובים שבחרנו מראש).

יש כל כך הרבה דברים שעשינו בחופשות הקיץ לאורך השנים ולא עלו כסף – ועדיין, למדנו מהם המון. סיירנו בירושלים העתיקה (בעזרת ספר, אחרת משתעממים ואיכשהו הפוקוס עובר למסעדות). בנינו שביל מהמם מאבני מדרך; הילדים בנו מאורת שדים מפחידה בחדר חשוך (והתענגו כשעברתי שם וצרחתי…); ביקרנו במפעל של בן משפחה שסיפר לנו על המקום; ביקרנו בבית משפט עם אחי עורך הדין שהסביר לילדים מה בדיוק קורה שם; עשינו חדר קולנוע ביתי עם מקרן ופופקורן (אל תשכחו להזמין חברים וקבעו תפקידים — מי מוכר כרטיסים, מי מוכר פופקורן ומיץ וכו'); בחופש הקרוב אנחנו מתכננים לבנות טאבון בגינה.

החופש הגדול אף עשוי להיות זמן להתנדבות ולתרומה לקהילה. באחד הימים קנינו כמה פחיות שתיה (היה מבצע בשופרסל של 5 ב-10), לבשנו חולצות תואמות, ציירנו כרזה גדולה וירדנו לטיילת. חילקנו פחית לכל קשיש שפגשנו. זאת היתה חוויה מדהימה שיחד עם צביעת הכרזה לקחה יומיים. הילדים לא ישכחו את זה, אנשים הצטלמו איתנו, הקשישים חייכו ונהנו מהילדים וכולנו הרגשנו מאד מועצמים. כל שנה הילדים מבקשים לעשות את זה שוב…

אנחנו כל שנה 'מחליפים' קייטנה עם משפחה דומה — הם עושים פעילויות+לינה משותפת לילדים שלהם ושלנו כמה ימים, ואז הפוך. זאת החלפת אווירה נהדרת לילדים ועבודה קשה להורים — אך מתגמלת כי זוכים לכמה ימי חופש בתמורה..

באופן אישי, אני עובדת ברוב תקופת החופש, ובכל זאת, מוצאת זמן מסוים בכל יום לפעילות. לא צריך יום שלם לשם כך. מספיקות אפילו שעתיים מרוכזות, כאשר בשאר הזמן אני מפעילה את הילדים כך שיעסקו בהכנת הפעילות המתוכננת (תכינו כרטיסים למופע, תכינו כובע לטבח, תקשטו את השולחן, תתקשרו לסבתא ותשאלו מה צריך לארוז…).

אפשר גם להכניס לטבלת הפעילות המתוכננת דברים בנאליים, כמו משחקי קופסה. מדהים איך כשזה מתוכנן מראש הכל מקבל נופך חדש, פרואקטיבי,  ופחות "נגרר".

איך מתמודדים עם קנאה בשכנים?

שאלה שעלולה לעלות בהקשר הזה היא כיצד להתמודד עם קנאה אפשרית של הילדים בילדים אחרים?

באופן אישי, אנחנו כל השנה מטפטפים לילדים כמה אנחנו עשירים. דוגמה מהשבוע:

עדן, בן 13 וחצי: ילד מסויים בכתה, קונה כל יום ארטיק "מגנום"! ופעם בשבוע קונה ארוחה עיסקית של בורגר!

אני: אז למה אתה לא קונה בכסף שלך "מגנומים"? רוצה שנחשב כמה "מגנומים" אתה יכול לקנות בכסף שלך?

(לעדן יש קופה קטנה עם מצלצלים שקיבל בהזדמנויות שונות, פלוס תיק השקעות של מעל 10 אש"ח שקיבל מתנות לבר מצווה ומושקעים בתיק מדדים. הוא מאד גאה בזה!)

עדן: כן, אבל ההורים שלו יכולים להרשות לעצמם, הם גם עשו את הבר מצוה שלו במלון ***

אני: אתה יודע שגם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לעשות בר מצוה במלון ***, נכון?

עדן: כן, אבל אנחנו מעדיפים להיות מליונרים…

(אל דאגה, חבר'ה, הוא מקבל גם "מגנום" לפעמים! ומאז השיחה הזו לעיתים מעט יותר מזומנות… אבל – זו תהיה טעות להילחץ מכל התקף קנאה כזה, להוציא שטר ולומר לילד "קח חמודי, קנה לך מחר עסקית ומגנום, רק אל תרגיש מקופח." גישה כזו אולי מרגיעה את רגשות האשם ההורה, אבל היא מרגילה את הילד לצרוך בהתאם לתשוקות של אחרים, ולא לפי הרצונות האישיים שלו).

דרך נוספת למנוע קנאה היא להקדיש כמה ימים לנופש משפחתי, בדרך כלל לפני החופש הגדול הרשמי, כי אז ריק והרבה יותר כיף לטייל. הילדים מתחילים את החופש עם 'פור' על החברים  –הם כבר היו בקמפינג, או בצימר, במשך כמה ימים — בזמן שהחברים למדו.

בכלל, אנחנו משתדלים לעשות דברים כיפיים ולהזמין חברים שלהם– זה גורם לבית שלנו, ולילדים עצמם, להיות מושא קנאה ולא להיפך…

בשורה התחתונה 

במקום לראות בחופש הגדול "בעיה" שיש לפתור בעזרת סחיטת מזומנים, התייחסו אליו כאל הזדמנות שיכולה להעשיר אתכם ואת ילדיכם — תרתי משמע. עדיין לא מאוחר: התחילו לתכנן את החופש, שתפו את הילדים בחלומות שלכם, נסו להרגיש את שלהם, ועשו את הקיץ הקרוב לסולידי!