זה הדוב הצהוב? - הסולידית

וואו, מה נסגר.

בסך הכל לקחתי הפסקה קצרה מהבלוג כדי לצלוח את בחינות אמצע השנה.

רוב הקוראים התאזרו יפה בסבלנות, אך לאדון שוק, כך נדמה, היו תכניות אחרות. הוא העדיף לנצל את השבועות האחרונים כדי להמשיך ביתר שאת את מסע הפרכוסים העצבני שהוא מנהל מאז הקיץ האחרון.  

נכון לרגע זה, מדד MSCI World –ה"בנצ'מארק" של שוקי המניות בעולם המפותח (אומד את ביצועיהן של 1,653 חברות מ-23 שווקים מפותחים) – מרוחק 16.33%- מרמת השיא שרשם במאי 2015.

בשווקים המתעוררים הנפילה הייתה אפילו כואבת יותר. הטלטלה בסין, קריסת מחירי הנפט, והתחזקות הדולר, דרדרו את מדד MSCI Emerging Markets בלא פחות מ-29.7%- מאז אפריל האחרון.

אלה מספרים גדולים. משקיעים  איבדו, לפחות על הנייר, הרבה מאוד כסף. זה כולל משקיעים פסיביים ואקטיביים, ותיקים ומנוסים, אגרסיביים ושמרניים, עשירים ועניים.

כולם חטפו.

בנסיבות אלה, אנשים מבקשים שלוש תשובות לשלוש שאלות:  1) מדוע השוק יורד;  2) כמה חמור זה עוד יהיה ו-3) מתי כל זה ייגמר?

העובדה שלאף אחד אין מושג ירוק מהן התשובות הנכונות לשאלות הללו לא מונעת מהמדיה הכלכלית לנסות להשיב עליהן. אחרי הכל, מישהו צריך לספק את הביקוש למידע חסר ערך, ואם אפשר להמיר  חרדה לטראפיק וטראפיק למזומנים – מה טוב.

כך, כלכליסט – עיתון שהצליח לחזות בהצלחה לפחות 13 מ-0 הפעמים האחרונות שבהן המערכת הפיננסית קרסה לבלי שוב — העלה את האפשרות שהנה הדוב הרע מתעורר מרבצו, ומגיח היישר ממאורת 2008/09 לטרוף את כל חסכונותינו ולהורידם ביגון שאולה. השוואות דומות אפשר היה למצוא בדה מרקר ובגלובס.

בכתבות הללו נעשים נסיונות למנות את כל הגורמים האפשריים לירידות האחרונות — חשש מיציבות הבנקים באירופה, ריבית שלילית ביפן, העלאת ריבית בארה"ב, מחירי נפט נמוכים, טלטלה בסין, ירידה בכוחן של ה-FANG (פייסבוק, אמאזון, נטפליקס וגוגל – שסחבו מעלה  את מדדי ארה"ב אשתקד) ועוד מיליון ואחת סיבות. המטרה אחת: להצביע על גרגר החול שהוביל למפולת, ולהסביר למה הכל הולך להיות גרוע יותר (או פחות).

<ספקולציה טהורה>

בין בחינה אחת לשניה קיבלתי פניות ממשקיעים מודאגים שביקשו שאחווה את דעתי בעניין.  אז For what it’s worth, דעתי האישית – שאינה עדיפה יותר או פחות מדעתו של כל פרשן אחר – היא שאנחנו לא ניצבים לפני משבר נוסח 2008. כן, ה-S&P 500 יכול בכיף להשיל עוד 20%. אבל אני לא מזהה את אותם שינויים מבניים, את ההאטה הכלכלית המהותית, או את החוויות הפוסט-אופורית שאפיינו את ימי 2008 העגומים. למרות שהמתקפה עליו הפכה לספורט לאומי (ובינלאומי), הקפיטליזם העולמי עדיין שריר וקיים. ומה לגבי מחירי הנפט הקורסים? ובכן, הסיפור כאן הוא בעיקר של עודף היצע. במקרה זה אנחנו אפילו יודעים מי רוצה להציף את השוק ומדוע. דווקא הביקוש לנפט אינו דועך. לא אופתע אם דווקא מחיר הנפט הנמוך הוא שיצית את גל הצמיחה הבא בשווקים המתעוררים. 

<\ספקולציה טהורה>

שאלות על הנעשה בשווקים אולי מעניינות גיקים פיננסים כמוני. אבל הן לא השאלות החשובות. משקיעים פסיביים, עם תיק השקעות זול, מפוזר כהלכה, המעוגן בתכנית השקעה כתובה, צריכים לשאול שאלה אחרת לחלוטין — וקריטית הרבה יותר.

כיצד אתם מתכננים להגיב?

שוק דובי הוא סביבה מסוכנת.

הסיכון לא נובע מהתנודתיות החריפה או מהעובדה שתיק ההשקעות שלכם שווה פחות ביחס לאתמול.

הסיכון נובע מהמטען האמונציונלי האדיר שסביבה כזו מייצרת – מטען שגורם למשקיעים לפעול מתוך פאניקה, לסטות מהתכנית שקבעו לעצמם, ולבצע את הטעויות החמורות ביותר דווקא בזמן הגרוע ביותר.

משקיעים רבים מתקשים להכיל את העובדה שחלק ניכר מחסכונותיהם "התפוגג" לפתע, רק מפני שהשוק מסרב לשתף פעולה עם תכניתם לטווח הארוך.

כבר הוכח שהכאב שבהפסד, גם אם הוא תאורטי לחלוטין (כלומר, "על הנייר"), עוצמתי פי שניים מההנאה שברווח.  השילוב הקטלני של שנאת הפסד וקוצר ראייה — הנטייה האנושית לשפוט תוצאות בפרספקטיבה קצרת-טווח ולקבל החלטות על סמך "סכנות מיידיות" – הוא מקור לא אכזב לקטסטרופות פיננסיות.

שוק דובי גורם לאנשים לפקוח עיני נץ על ערך השוק של תיק ההשקעות שלהם. משקיעים בודקים את שווי התיק המתכווץ בתדירות יומית ותולים בו מבטים נוגים של חוסר אונים מהול בתחושות אשם.

אל תעשו את זה.

ככל שאתם מציצים לעתים קרובות יותר בתקופה זו, גדל הסיכון שתראו "אדום" מול העיניים, תחוו התקף של "שנאת הפסד", ותעקבו אחרי התיק בתדירות אפילו גדולה יותר. ההיזון החוזר הזה הופך למעגל קסמים מסוכן: בהדרגה הלחץ גובר עד לנקודת שבירה, בה המשקיע מניף דגל לבן ומוכר את כל התיק בהפסד – העיקר לחסוך מעצמו את המתח הנפשי הכרוך בצפייה בחסכונותיו הנשחקים.

זו התנהגות הרסנית, שעומדת בסתירה לפילוסופיית השקעה לטווח ארוך.

אף אחד לא אוהב להפסיד כסף, גם אם ההפסד הוא תיאורטי, וגם אם אופק ההשקעה שלכם ארוך מאוד. רבים מייסרים את עצמם בהשאמות סרק כאילו "הייתי צריך לדעת" או "למה נכנסתי עכשיו".  הניחו לזה. כשהשוק יורד אתם לא מטומטמים כפי שאולי נדמה, בדיוק כשם שכשהשוק עולה – אתם לא גאונים כפי שאולי נדמה.

אם בשוק עולה אף אחד לא רוצה להיות בחוץ, בשוק דובי אף אחד לא רוצה להיות בפנים.

 אם בשוק עולה אפשר להצדיק בקלות פילוסופיה כמו "קנה והחזק לטווח ארוך", בשוק יורד כולם רוצים להפוך לשורטיסטים ולסוחרי יום.

אם בשוק עולה כולם מאמינים שיחזיקו מעמד במפולת הבאה, בשוק יורד כולם מבקשים לרדת מהרכבת.

אם בשוק עולה אנשים מתחרטים שלא התחילו להשקיע מוקדם יותר, בשוק יורד אנשים נשבעים שלעולם לא ישקיעו עוד.

אם בשוק עולה נראה שהמחירים לעולם לא ירדו, בשוק יורד נראה שלעולם לא יעלו.

בני אדם מחפשים תבניות ודפוסים מוכריים גם היכן שאין כאלה. השוק תמיד נראה צפוי יותר, ודאי יותר ותנודתי פחות בדיעבד. במציאות, השווקים אף פעם אינם צפויים, העתיד אף פעם אינו ודאי, ותמיד יש הפתעות.

זו הסיבה שכל כך חשוב לדבוק בתכנית השקעה מבוססת כללים נוקשים – שתנחה אתכם כיצד לפעול בכל סביבת שוק, עולה או יורדת.

השקעה בבורסה היא פרויקט לטווח ארוך, רצוף מהמורות בטווח הקצר. הוא נמדד בשנים ובעשורים, לא בימים או בשבועות. זו התחייבות ממושכת – ממש כמו התחייבות בקשר זוגי – שמחייבת גיבוש מבעוד מועד של מנגנוני התמודדות שיאפשרו לכם לשרוד את הזמנים הקשים.

המנגנון המוביל, כאמור, הוא התעלמות מוחלטת. חשקו שיניים, סננו את הרעש, והמשיכו בלי לעשות דבר, כאילו לא קרה דבר. אחרי הכל, כמות ניירות הערך שלכם נותרה כשהייתה. ערך השוק שלה פשוט נמוך יותר. בהנחה שאין לכם שום עניין למכור מחר או מחרתיים – ערך השוק של תיק ההשקעות שלכם לא אמור לעניין את קצה הציפורן שלכם. ההתאוששות עלולה לקחת חודשים, אפילו שנים; אבל היסטורית, השוק נוטה לתגמל סובלנות ואורך-רוח.

צדו האחר של המטבע הוא ההכרה בכך שמגמה שלילית בשוק מטיבה עם משקיעים לטווח ארוך.  זה אומר שמשקיעים – ובמיוחד הצעירים שבהם — צריכים לברך על תנודתיות גבוהה בשוק. זה אולי לא אינטואיטיבי, אבל שוק דובי זה בדיוק מה שמשקיע צעיר צריך לייחל לו.

כשאתם רוכשים ניירות ערך, למשל יחידות בקרן נאמנות מחקה, סכום ההשקעה מחולק בשער (מחיר) הקרן. התוצאה היא כמות היחידות שאתם קונים. זאת אומרת שככל ששער הקרן נמוך יותר – למשל, בעקבות מפולת בשווקים – הכסף שלכם קונה כמות גדולה יותר של ניירות ערך. הזרמתם 1,000 ש"ח לשוק וקניתם קרן בשווי 2 ש"ח ליחידה? זאת אומרת שרכשתם 500 יחידות. מחיר הקרן ירד ל-1 ש"ח ליחידה? אותם 1,000 ש"ח קונים כעת 1,000 יחידות.

האתר הזה דוגל ב"חיסכון אגרסיבי" כאסטרטגיה המובילה לעצמאות כלכלית. זה אומר, בתמצית, שמוציאים הרבה פחות ממה שמכניסים ומשקיעים את ההפרש. הזרמה של סכום קבוע לשוק – מיצוע שקלי או Cost Averaging – מאפשרת לכם לקנות יותר מניות כשהמחירים זולים, ופחות מניות כשהמחירים גבוהים. זה אולי לא מרגיש ככה, אבל ככל שהמגמה שלילית יותר ומחירי המניות נמוכים יותר — כך תוחלת התשואה שלכם לטווח הארוך עולה.

מנגנון חשוב אחר – שאותו צריך ליישם הרבה לפני המפולת – הוא לוודא שיש לכם בתיק "כריות ביטחון" שירככו את הנפילה לכשתבוא. זוכרים את האג"ח הממשלתי שכולם המליצו לכם להיפטר ממנו כי "אוטוטו עולה הריבית"? ובכן, זה בערך הדבר היחיד הירוק כרגע. ואם עסקינן בנכסים שנואים – שמתם לב מה עשה הזהב בשבועות האחרונים?

הנקודה היא שמפולת בשוק המניות מחדדת את הסכנה שבחשיפה מרבית למניות – כמו גם את החשיבות שבהחזקת נכסים לא קורלטיביים בתיק. בעברית פשוטה, זה אומר שתמיד כדאי להחזיק נכסים שנוטים לעלות בזמן שאחרים נוטים להתרסק. השילוב בין הנכסים – זה שעולה וזה שיורד – ממתן את התנודתיות הכוללת בתיק. זה העקרון שביסוד פילוסופיית ההשקעה של הארי בראון, למשל.

סיכון אפשר רק להמיר – לא להעלים

ולמרות כל זה, יהיו אנשים שלא יחזיקו מעמד. המעמסה הפסיכולוגית תכריע אותם, והם יבקשו לשחות במהרה ל"חוף המבטחים" הרחק מהקלחת המבעבעת של שוק ההון, גם אם זה אומר לשבת על הר של מזומנים.

(אל תבינו אותי לא נכון. אין שום בושה בתגובה האמוציונלית הזו – היא אנושית לחלוטין. כולנו חשים אותה במידה מסוימת כשאנחנו מפסידים כסף שעבדנו קשה כדי לחסוך. היא נעשית מסוכנת רק אם היא משתלטת על מנגנון קבלת ההחלטות שלכם).

הטרגדיה היא שהביטחון שב"ישיבה על הגדר" או בבריחה למזומן הוא ביטחון מדומה. כל מי שמכיר את חוק שימור האנרגיה יודע שאי אפשר להעלים אנרגיה, אלא רק להמיר אותה מסוג אחד לסוג אחר. המקבילה הפיננסית לחוק הזה היא סיכון. אי אפשר להעלים סיכון פיננסי – לכל היותר, אפשר להמיר אותו לסיכון אחר.

כשאתם מוציאים את כל הכסף משוק המניות ועוברים למזומן (או נכסים שווי-מזומן), אתם אמנם פוטרים את עצמכם מהסיכון האינהרנטי הכרוך בהשקעה במניות, אבל מצד שני חושפים את עצמכם למערך שלם של סיכונים אחרים – הסיכון שהשקל יתרסק, שהאינפלציה תרמוס אתכם, ושבעוד כמה עשורים תמצאו את עצמכם עם כוח קנייה שנחתך ביותר ממחצית.

במילים אחרות, השאלה היא לא האם אתם מוכנים לקחת סיכון פיננסי, אלא מתי.

אנשים שנשארים מושקעים בשוק לוקחים את הסיכון בהווה כדי לגדר את עצמם מפני סיכון של היעדר ביטחון כלכלי בעתיד. לעומתם, אנשים שמעדיפים לברוח משוק ההון מעדיפים יציבות בהווה, במחיר של חשיפה לסיכון של היעדר ביטחון כלכלי בעתיד.

הסיכון הוא נתון. קבלו את זה. אתם יכולים לבחור מתי לקחת את הסיכון הזה – עכשיו או בעתיד– אבל אתם לא יכולים להימנע מהחלטה.

תכננו בהתאם.