הכל אישי: MBTI וחופש כלכלי - הסולידית

עד שנות העשרים המוקדמות שלי נהגתי לחשוב שכולם "פועלים" בדיוק כמוני, רואים את העולם מבעד לאותן משקפיים, ושואבים מוטיבציה מאותם הדברים.

מאחר שאני אדם (היפר) לוגי, הנחת היסוד שלי הייתה שכל שאר האנשים משתמשים בלוגיקה כדי להתנהל ביום יום. מכאן, חשבתי, שכל בחירה גרועה, וכל אי-הסכמה בין אנשים, נובעות בהכרח מכשל לוגי כלשהו.

לקח לי זמן להבין שרק חלק קטן מהאנשים מתבססים על לוגיקה, ושרוב בני האדם חושבים אחרת, מעריכים דברים שונים בתכלית, ותופסים את העולם בצורה שונה מכפי שאני תופסת אותו.

בפרספקטיבה, זו הייתה אחד מארבע התובנות המשמעותיות ביותר שהגעתי אליהן בגיל הזה. (*)

(*) שלוש האחרות היו (1) ההבנה שאני בת-תמותה, (2) ההבנה שאני חיה בעולם עם משאבים סופיים, ו-(3) ההבנה שכסף יכול לעשות כסף.

למודל ניתוח האישיות של מיירס בריגס (Myers Briggs Type Indicator, או MBTI), אליו נחשפתי באופן עקיף דרך הספר "בבקשה תבינו אותי" של הפסיכולוג דייויד קירזי,  הייתה תרומה משמעותית להתגברות על הנחותיי הנרכסיסטיות.

MBTI היא שיטה לאפיון אישיות באמצעות שאלון דיווח עצמי, הנשענת ברובה על הטיפולוגיה האישיותית של קרל גוסטב יונג. התשובות לשאלון מאפשרות למפות קווים מרכזיים באישיותו של הנשאל, ולבחון היכן הוא נמצא ביחס לכל אחד מארבעת הניגודים הבאים:

1) מיקוד פנימי / חיצוני:  הדיכוטומיה הראשונה בוחנת את טיב האינטרקציה של האדם עם הסביבה. טיפוסים מוחצנים (Extraverts) זקוקים לרמה גבוהה של אינטרקציה עם אחרים כדי "להיטען" באנרגיה. מנגד, חיכוך בעצימות כזו נוטה להתיש טיפוסים מופנמים (Introverts), ש"נטענים" דווקא כשהם בגפם.

2) איסוף מידע:  טיפוסים המסווגים כ"סנסורים" (Sensors) נוטים לקלוט מידע תוך התמקדות בפרטים, בעובדות ובהווה המיידי, בעוד שטיפוסים אינטואיטיבים (iNtuitive) נוטים להתמקד ברעיונות, בתמונה הגדולה, ובהתפתחויות עתידיות.

3) ארגון המידע וקבלת החלטות:   טיפוסים "חושבים" (Thinkers) מעדיפים תהליך הסקה לוגי, שיטתי, אובייקטיבי וסדור. במילים אחרות – הם מחליטים "מהראש". טיפוסים "מרגישים" (Feelers) נוטים לקבל החלטות באופן סוביקטיבי, אמפתי, תוך התחשבות בנקודת המבט של אנשים אחרים. כלומר, הם מחליטים "מהלב".

4) גישה לחיים: טיפוסים שמתנהלים בדרך של תפיסה (Perception) אינם ממהרים לקבוע דעה, ונוטים יותר לאלתור, לגמישות ולספונטניות. להבדיל, טיפוסים שמתנהלים בדרך של שיפוט (Judging) נוטים לגבש דעה מוקדמת, לפעול על סמך תכנית סדורה ולתכנון לטווח ארוך.

שילוב של ארבעת הערכים בכל אחת מהדיכוטמיות הללו מאפשר לאפיין 16 טיפוסי אישיות שונים:

כדי לבדוק מהו טיפוס ה-MBTI שלכם, תוכלו להיעזר בשאלון הזה.

הטיפוס הסולידי

פרופיל ה-MBTI שלי, כפי שכתבתי כבר בכמה הזדמנויות, הוא INTJ. זאת אומרת שאני מופנמת, אינטואיטיבית, נוטה לחשוב "מהראש" ולתכנן לטווח ארוך.

הבלוג הזה נוטה למשוך אליו לא מעט טיפוסים המסווגים כ-INTJ. מסקר שערכתי לפני קצת יותר משנה בפורום שלי עולה שזהו הטיפוס השני בשכיחותו בפורום, עם 13.8% מהגולשים (הרבה מעבר לשיעורו באוכלוסיה). מעניין לציין שהטיפוס הפופולארי ביותר בפורום הוא ISTJ, עם כמעט 20% מהגולשים. (**)

זה לא מקרי. אני חושבת של-INTJ (וגם ל-ISTJ עם ערך נמוך של S) קל יותר מכל טיפוס אחר לחיות טוב על מעט מאוד כסף.

ראשית, ה-INTJ הוא מופנם (I), ולא מוחצן. זה אומר שהוא מסוגל לבדר ולהעסיק את עצמו. הוא מעריך אוטונומיה ואפילו התבודדות, משום שרמת האושר שלו לא תלויה בהכרח באושרם או באישורם של אנשים אחרים. טיפוסים מוחצנים, להבדיל, סולדים ממצב כזה. הבדידות משגעת אותם, והם מוכרחים לשהות במחיצתם של אחרים. זה אומר גם שהם נכונים יותר לבזבז כסף על פעילויות חברתיות כמו בילויים, פאבים, מסעדות והופעות. המשמעות היא שהמוחצן יידרש לוותר על חלק לא מבוטל מהפעילויות הללו כדי לחיות חיים "סולידיים".

שנית, ה-INTJ קולט מידע וחווה את העולם באופן אינטואיטיבי (N). רעיונות, תאוריות ושיחות עולים משמעותית פחות מחוויות וחפצים גשמיים.

שלישית, הוא מקבל החלטות מתוך מחשבה (T) ולא מתוך רגש. עצמאות מחשבתית ואי-תלות באחרים היא תנאי הכרחי לשחייה כנגד הזרם הצרכנו-קרייריסטי. אנשים בעלי ערך גבוה של F (רגש) זקוקים למידה רבה קירבה לאחרים, שעלולה בתורה להיות פתח לבזבוזים.

לבסוף, הוא מתכנן לטווח ארוך (J), ולא פועל באופן ספונטני בסגנון "חייה את הרגע ותפוס את היום". באופן כללי, החיים זולים יותר כשמתכננים.

זאת אומרת שהמועמד האידיאלי לקליטת מסרים ברוח עצמאות כלכלית דרך חיסכון אגרסיבי, הוא אותו אדם מופנם, אינטואיטיבי, חושב ומחושב, שבראש סולם הערכים שלו נמצאים ערכים כמו אוטונומיה, חירות, עצמאות ותאוות ידע.

ומה לגבי השאר?

אני מודה שה-MBTI לא גילה לי תובנות מרעישות לגבי עצמי. במובנים רבים, ידעתי שאני INTJ עוד לפני שידעתי מה זה INTJ.

עיקר העוצמה של התאוריה, בעיני, טמון ביכולתה להסביר תופעות בין-אישיות, ובעיקר ויכוחים ערכיים ואי-הסכמות בין אנשים.

ב-"בבקשה תבינו אותי", קירסי מסווג את 16 טיפוסי ה-MBTI לארבעה "מזגים" ארכיטיפיים.

המזג השמרן (SJ):

המזג השמרן (SJ) מעריך יותר מכל ביטחון, יציבות, היררכיה, משימתיות ודבקות במטרה. ה"שמרנים", שלפי קירזי מהווים בין 40% ל-45% מהאוכלוסיה, דוגלים במוסר עבודה, בדבקות בכללים מסורתיים, ובצעידה בתלם. הם לא מנסים "לנצח את השיטה", אלא לשחק בדיוק לפי כלליה, תוך שמירה על הסדר והמוסדות החברתיים. שמרנים נוטים לייחס משמעות רבה למעמדם החברתי ולסממניו החיצוניים (הקידומים, התארים, הדירות והמכוניות). הקריירה, הבתים הענקיים והג'יפים מקנים להם את תחושת הביטחון שהם כה כמהים לה. כל שיח על "חופש כלכלי" נאמד במונחים של מידת הביטחון שהוא מספק. בדרך כלל, שמרנים ירגישו בנוח לפרוש רק לאחר שיחסכו סכומי עתק.

המזג האמן (SP)

"אמנים" (SP), לפי קירזי, מהווים כ-30% מהאוכלוסיה. טיפוסים אלה נוטים לאופטימיות ויצירתיות. הם אימפולסיביים, זקוקים לגירויים חיצוניים, ונוטים להעדיף את תענוגות ההווה על חשבון העתיד, ע"ע carpe diem. חופש כלכלי מבחינתם הוא תנאי בסיסי להנאות גשמיות אלה.

המזג האידיאליסטי (NF)

ה"אידיאליסטים" (NF), המהווים כ-20% מהאוכלוסיה, מתמקדים בעיקר בעקרונות, במערכות יחסים, ובפיתוח זהותם העצמית. הם נמשכים לרעיונות כמו עצמאות כלכלית בעיקר בגלל קונספטים כמו מינימליזם, הקטנת חתימה סביבתית, "טיהור עצמי" וכיוצא באלה. מבחינתם, חופש כלכלי הוא לא מטרה בפני עצמה, אלא תנאי הכרחי כדי להציל את העולם. הם מאמינים בטוב הבסיסי, ומעוניינים לקדם את רווחתם של אחרים.

המזג הרציונאלי (NT)

המזג הרציונאלי (NT), לפי קירזי, מהווה רק 10% מהאוכלוסיה. כאמור, טיפוסים רציונליים מעריכים יותר מכל ערכים כמו אוטונומיה, שליטה עצמית ואדנות, ושואפים להשיג ידע ומיומנויות. הם בוטחים בהיגיון, בניתוח עובדתי ובהישענות עצמית, ולא בציות

לכללים (שמרנים), דחפים אימפולסיביים (אמנים), או אידיאולוגיות רומנטיות (אידיאליסטים). הם מתכננים לטווח ארוך ומתייחסים בסקפטיות ובפרגמטיות למוסכמות החברתיות.

הטי פוס הרציונאלי מכבד את השיטה ולא מנסה לשנות אותה (כמו האידיאליסט), אך מנגד לא מנסה להתעלם ממנה (כמו האמן) או לשחק לפי כלליה (כמו השמרן). במקום זה, הוא מתייחס אליה כמו לבעיה שצריך לפתור. השיטה מעודדת אנשים לא לחסוך ולעבוד 40 שנה? הרציונאל חוסך כהוגן ועובד פחות מ-10 שנים. השיטה מעודדת אנשים להתפרנס דרך עבודה בשכר? הרציונאל מנצל את אותה שיטה בדיוק כדי להתפרנס כמשקיע.

מה כל זה אומר?

ראשית, המסגרת הזו מועילה, משום שהיא מאפשרת לי לסווג את האדם שניצב מולי כדי להבין את עולם הערכים שלו, מה חשוב לו, ומדוע הוא צפוי להתקשות – וכתוצאה מכך להתנגד – לטיעונים שאני מעלה.

המסקנה המרכזית מהטיפולוגיה של קירזי היא שגם אם באופן עקרוני כל אדם יכול לחתור לעצמאות כלכלית דרך חיסכון שיטתי והשקעה נבונה, זו עדיין עשויה להיות משימה מורכבת ל-90% מהאוכלוסיה שמתאפיינת במזג בלתי רציונאלי.  

טיפוסים אלה יגלו, שהאיזון בין החסכנות וההתייעלות המתחייבים מהחתירה לעצמאות כלכלית, לבין סולם הערכים שלהם, מחייב אותם להקריב הרבה יותר מהטיפוס הרציונלי.

השמרן (SJ), לדוגמה, מעריך יותר מכל יציבות, ביטחון, היררכיה וקונפורמיזם. כל אלה תמיד יעלו הרבה כסף. הרי מה יגידו השכנים אם לא ישיג את הקידום, לא ישדרג את הרכב ולא ישפץ את הדירה בזמן? בראייתו, טיפוס "רציונאלי" (NT) שפורש בגיל 30 הוא קיצוני, שחותר נגד הזרם, מרסק מבחירה את מעמדו החברתי, ומערער את אמות הסיפים של השיטה הקיימת. מבחינתו, לכל אדם יש חובה מוסרית לעבוד, להשתייך, לתרום לקהילה; כדי לפרוש בביטחון, צריך לחסוך לפחות 20 מיליון שקל; ובכלל, לחיים בלי עבודה אין משמעות (הלא מה תכליתו של הבורג מחוץ למכונה?)

האמן (SP) כאמור זקוק לגירויים חיצוניים ולתענוגות. כשם שהשמרן מעריך חפצים וסמלי סטאטוס, כך האמן מעריך "חוויות". פרישה מוקדמת שאינה מתבססת על טיולים  אינסופיים בעולם וקפיצות באנג'י מ-31 צוקים שונים היא לא פחות מעינוי מבחינתו. הרי מה הטעם?! ספרי לו שאת לא מתלהבת מה-400 הנעצים הוירטואלים שתקע לעיני כל במפת העולם הפייסבוקית שלו, והוא בכלל יתפלץ. האמן, מטבע הדברים, זקוק לכסף רב יותר כדי לממן את הרפתקאותיו, ולכן עצמאותו הכלכלית ברוב המקרים תתעכב.

האידיאליסט (NF) זקוק לאותנטיות, תקשורת בין אישית ומשמעות חברתית. זה כנראה סגנון החיים הקרוב (והזול) ביותר ביותר לזה של הטיפוס הרציונאלי. הבעיה היא שבפרקטיקה, השכר במקצועות שאליהם נמשכים אידיאליסטים נוטה להיות נמוך יותר, מה שיגרור עיכובים בדרך לעצמאות.  בנוסף, האידיאליסט יטה להתנגד לעצם העיסוק של הרציונאל בכסף, ויכעס על חוסר הנכונות שלו להשתמש בזמנו הפנוי כדי לשנות את השיטה, לסייע לאנשים אחרים מלבדו, ולהציל את העולם.

הרציונאל (NT), כאמור, רואים את העולם באופן שונה. הקונספט של קריירה רפטיטיבית בת 40 שנה, מקושטת בסמלי סטאטוס גשמיים ולא גשמיים – הלא היא משאת נפשים של השמרנים – היא חלום בלהות עבור הרציונאלים. רדיפת הרפתקאות לשם ההרפתקה – שאיפתם האולטימטיבית של האמנים – היא חסרת טעם עבור הרציונאלים, ככל שאין בה תועלת אישית כלשהי. ואשר לאקטיביזם אידיאליסטי ו"שינוי השיטה" — בעיני הרציונליים הרבה יותר אפקטיבי לתמרן במסגרת השיטה ו"לנצח אותה" על פי כלליה.

מה שברור הוא שככל שה"טיפוס" שכיח יותר באוכלוסיה, כך המשימה נעשית קשה יותר.

הבעיה העיקרית, לדעתי, היא שכל "טיפוס" מניח שיתר הטיפוסים שותפים לערכים ולתפיסת העולם שלו.

בעולם שבו 7 מתוך 10 אנשים הם שמרנים או אמנים, כנראה שיש בכך היגיון סטטיסטי. הרי רק "קיצונים" מסרבים לעבוד עד גיל 67 כדי שיוכלו אז לצאת ולטייל בעולם, נכון?

הניסיון לכפות את ה"חיים הטובים" כפי שטיפוס A רואה ומגדיר אותם, על טיפוסים B C ו-D שחושבים אחרת ממנו, שקול במקרים רבים לניסיון לדחוף משולש לשבלונה עגולה. אני מודה שגם אני עדיין חוטאת בזה לפעמים. חוסר ההתאמה הזו הוא המקור המרכזי, בעיני, לחילוקי דעות בין אנשים, כמעט בכל נושא.

הנקודה החיובית היא  שמרגע שמבינים את זה ומסווגים את בר הפלוגתא למזג המתאים, קל לדעת איך להתמודד איתו.

(**) כאנקדוטה, 35.4% מהמשתמשים בפורום הם שמרנים, 32% הם רציונליים, 16.8% הם אידיאליסטיים, ו-15.8% הם אמנים. 70% (!) מהגולשים אבחנו עצמם כמופנמים. נדמה לי שהסבר הגיוני להתפלגות הזו הוא שרק מיעוט הגולשים בפורום חותרים באמת לעצמאות כלכלית בגיל צעיר, והשאר מוצא בו עניין בתחומים כמו השקעות וצרכנות פיננסית (שמרנים) ופיתוח אישי (אידיאליסטים). זה מסביר גם מדוע פורום המשקיעים פעיל הרבה יותר משאר תתי-הפורומים.