דרגות קושי - הסולידית

ב"אורגים", הגרסה העברית למשחק ההרפתקה המיתולוגי Loom, שיחקתי לראשונה לפני יותר מעשרים שנה.

זו הייתה יצירת מופת שהקדימה את זמנה — שילוב מהפנט בין הגאונות הצרופה של יוצרי הקווסטים מ-Lucas Arts לוירטואוזיות של פיוטר צ'ייקובסקי — ששאבה את השחקן לעולם פנטסטי שבו מרקם החיים נארג בהינף מטה קסמים.   

השבוע, בעודי מתמרנת בין הגשת סמינריון אחד לאחר (ועם הקוראים הסליחה על מיעוט הפוסטים), מצאתי את עצמי מתמוגגת מול Playthrough של המשחק הזה.

 תוך כדי צפייה בפיקסלים המרצדים, נזכרתי של"אורגים" היה מאפיין חדשני נוסף: בשונה ממשחקי הרפתקה אחרים, הוא איפשר לשחקן לבחור את דרגת הקושי המבוקשת.

דרגות קושי, בעולם הגיימינג, נועדו לאפשר לשחקן להתאים את סביבת המשחק ליכולותיו. המנעד נע בדרך כלל מדרגת "קל מאוד" (או רמת "מתחילים"), ועד ל-"קשה מאוד "("ברוטלי", "בלתי אפשרי", "סיוט" וכן הלאה). ככל שדרגת הקושי גבוהה יותר, סביבת המשחק נעשית מאתגרת בהתאמה והשחקן נדרש להשקיע משאבים רבים יותר כדי להצליח.

תהיתי, ביני לבין עצמי, אם אפשר ליישם היגיון דומה גם על הרעיונות שנדונים כאן בבלוג.

הרעיון המרכזי שניצב ביסוד הבלוג הוא שחופש כלכלי הוא בראש ובראשונה נגזרת של הפער החיובי בין הוצאות להכנסות. לכן יש לחסוך נתח גדול ככל האפשר מההכנסה השוטפת ולהשקיע אותו באופן שיטתי בנכסים שיעלו בערכם ו/או יניבו הכנסה עתידית. זהו הכלי האפקטיבי ביותר להקטנת הוצאות וליצירת עושר בעת ובעונה אחת.

אלא שישנם מצבים שבהם, בעקבות אילוצים שאינם בהכרח תלויים בחוסך עצמו, קשה מאוד להשיג שיעור חיסכון גבוה אבסולוטית.

היעדר מיומנויות פיננסיות בסיסיות, התחלה בגיל מאוחר יחסית, חובות כבדים, היעדר בסיס הון ראשוני, היעדר תמיכה חיצונית, צורך לתמוך בבני משפחה תלויים, נישואין לבן/בת זוג אנטי-סולידי/ת (או גירושין מהם), היעדר אופק תעסוקתי או פוטנציאל ממשי להגדלת הכנסה – כל אלה מצבי עולם שמעלים את דרגת הקושי של ה"המשחק" הסולידי, במובן זה שהם מחייבים השקעת מאמץ רב יותר כדי לחסוך באגרסיביות.

זה עובד גם הפוך, כמובן.  למשל, זוג מהנדסים חסכניים, בריאים וחופשיים מילדים, יגלו שהם "משחקים" בדרגת קושי נמוכה בהרבה, ומצליחים לחסוך סכומים גדולים מאוד כמעט ללא מאמץ.

אם להסתמך על התגובות לבלוג, אפשר להצביע על שני אילוצים עיקריים, או קשיים אובייקטיביים, שמצוטטים בדרך כלל בתור המכשולים העיקריים בפני שיעור חיסכון גבוה:

1) הכנסה נמוכה

2) מספר ילדים > 0.

אף על פי שבאופן אישי אני סבורה שהרעיונות בבלוג רלוונטיים, וניתנים ליישום, גם על ידי בעלי הכנסות נמוכות וגם על ידי הורים לילדים, אני מוכנה לקבל שמדובר בקשיים "אובייקטיביים": כלומר, בהנחה ששאר התנאים שווים, הורים לילדים ו/או לבעלי הכנסות נמוכות (דרגת קושי "קשה") יידרשו לשהשקיע משאבים רבים יותר כדי לחסוך באגרסיביות בהשוואה לחסרי ילדים ו/או בעלי הכנסות גבוהות (דרגת קושי "קלה").

שיעור החיסכון, אם כן, איננו מדד אבסולוטי. יש להעריך אותו בהתאם לדרגת הקושי של החוסך הנתון בנקודת הזמן הנתונה.

מהנדס תוכנה ללא ילדים שחוסך 40% מהכנסתו עשוי להיחשב פחות "סולידי", בהתחשב בדרגת הקושי, מקופאית חד-הורית שמצליחה לחסוך 25%. מכאן ששיעור חסכון שנראה על פניו נמוך מבחינה אבסולוטית, עשוי למעשה להיות מרשים מאוד בהינתן דרגת קושי גבוהה.

האם יש דרך לכמת את הפערים הללו?

נניח סולם פשוט, הנע מערך שלילי של 100- לערך חיובי של 100. ככל שהציון שלילי יותר, כך המאמץ שיש להשקיע בחיסכון גבוה יותר. ככל שהציון חיובי יותר, ניתן להגיע לאותו שיעור החיסכון גם בהשקעת מצבים פחותים יותר.

כבסיס לחישוב דרגת הקושי, ניעזר בדו"ח השנתי שפרסם מינהל הכנסות המדינה לשנים 2014-2013,  הסוקר את התפלגות ההכנסה ברוטו בכלל האוכלוסיה לפי קבוצות הכנסה.

מהדו"ח אפשר לחלץ לפחות 5 קבוצות:

קבוצה 1: 38.3% מהישראלים מכניסים בין 0 ל-5000 ש"ח ברוטו בחודש. כלומר, מי שמרוויח 5,000 ש"ח ברוטו משתכר יותר מ-38.3% מהישראלים.

קבוצה 2: 30.4% מהישראלים מכניסים בין 5000 ש"ח ל-10000 ש"ח ברוטו בחודש. כלומר, מי שמרוויח 10,000 ש"ח ברוטו בחודש משתכר יותר מ-68.7% מהישראלים.

קבוצה 3: 20% מהישראלים מכניסים 10,000 ש"ח עד 20,000 ש"ח בחודש. כלומר, מי שמרוויח 20,000 ש"ח משתכר יותר מ-88.7% מהישראלים

קבוצה 4: 6.4% מהישראלים מכניסים 20,000 עד 30,000. כלומר, מי שמרוויח 30,000 ש"ח משתכר יותר מ- 95.1% מישראלים

קבוצה 5: 4.9% מהישראלים מכניסים 30,000 ש"ח בחודש ומעלה, ויחד נמצאים מעל כל שאר הישראלים.

כעת אפשר לנסות להגיע לנוסחה בסיסית:

כמה קשה לי לחסוך לעצמאות כלכלית = (שיעור האנשים שמרוויחים פחות ממני) – (שיעור החיסכון שלי)

דוגמה תסייע.

בובין מרוויח 10,000 ש"ח ברוטו (יותר מ-68.7% מהאוכלוסיה) וחוסך 50% מהכנסתו. ציונו, בהתאם לדרגת הקושי שלו, יהיה 18.7+ (=68.7-50).

גייבראש, לעומתו, מרוויח 5,000 ש"ח (יותר מ-38.3%) וחוסך 40% מהכנסתו. ציונו, בהתאם לדרגת הקושי שלו, יהיה 1.7- (38.3-40).

כך, אף על פי שבובין מרוויח יותר וחוסך יותר מהכנסתו, הרי שבהתאמה לדרגת הקושי, גייבראש הוא דווקא הסולידי מבין השניים, במובן שהוא נדרש להשקיע יותר ממשאביו המוגבלים כדי לחסוך. לשון אחר: אילו גייבראש היה בנעליו של בובין ומשקיע את אותם המאמצים, יש להניח שהיה חוסך אפילו יותר מבובין.

כמובן ש"דרגת הקושי" במובנה כאן עשויה להשתנות לאורך זמן. אפשר להתחיל את המסלול בדרגת קושי גבוהה מאוד, וככל שצוברים יותר נכסים ומשאבים להיווכח שהתהליך נעשה קל יותר.

איך משקללים ילדים לתוך העניין?

כלי עזר מועיל הוא טבלאות הוצאות המחייה של מס הכנסה. מבלי להאריך יתר על המידה, אציין רק שמדובר בכלי סטטיסטי, המבוסס על נתוני הלמ"ס, שמס הכנסה משתמש בו בבואו להשוות בין שתי הצהרות הון שהגיש הנישום, בניסיון להעריך אם חל גידול לא מוסבר / לא מדווח בהונו במהלך התקופה הנבדקת.

בתמצית, הטבלאות אמורות לשקף רמת הוצאות ממוצעת לה נזקקת משפחה למחייתה, כפונקציה של רמת ההכנסה (ברוטו) וגודל המשפחה. מטרתן להשיב על השאלה: כמה אדם במצב כספי X, עם משפחה בגודל Y, "אמור" להוציא ביחס להכנסתו.

עכשיו החישוב יכול, אולי, להיות מדויק יותר. נוסחה אפשרית תהיה:

כמה קשה לי לחסוך = ((שיעור האנשים שמרוויחים פחות ממני) – (שיעור החיסכון שלי)) + (((כמה מס הכנסה מצפה ממני לבזבז)-100)-(שיעור החיסכון שלי)).

נניח שגרייס היא רווקה ללא ילדים שמרוויחה 10,000 ש"ח בחודש, או 120,000 ש"ח בשנה. היא חוסכת 50% מהונה. מס הכנסה מצפה ממנה להוציא 73% מהכנסתה (משפחה עם נפש אחת).

כמה קשה לגרייס לחסוך = (68.7-50)+(50-(100-73))= 4.3-  (דרגת קושי: בינונית)

גבריאל הוא אב חד הורי ל-2 ילדים. כמו גרייס, גם הוא מרוויח 10,000 ש"ח בחודש (120,000 ש"ח בשנה), וחוסך 50% מהונו. מס הכנסה מצפה ממנו להוציא 82% מהכנסתו (משפחה עם 3 נפשות).

כמה קשה לגבריאל לחסוך = (68.7-50)+(50-(100-82))= 13.3-   (דרגת קושי: קשה)

מוזלי נשוי ואב לשלושה ומרוויח 20,000 ש"ח בחודש (240,000 ש"ח ברוטו) מתוכם הוא חוסך 30%. מס הכנסה מצפה ממנו להוציא 77% מהכנסתו (משפחה עם 5 נפשות).

כמה קשה למוזלי לחסוך = (88.7-30)+(30-(100-77))= +51.7  (דרגת קושי: קלה).

אפשר כמובן לפתח את המדד הזה לכיוונים נוספים, כך שיכלול פילוח אחוזונים מדויק יותר,  הכנסות של שני בני הזוג, או הוצאות מחייה כפונקציה של מיקום גאוגרפי (למשל: אפשר להניח שאדם שמצליח לחסוך 80% בתל-אביב הוא כנראה "סולידי" יותר מאדם שמצליח לחסוך 80% בקיבוץ בדרום הארץ).

הרעיון בינתיים היה ליצור מדד קושי פשוט (בתקווה שלא פשוט מדי) שישקלל את הקשיים המובהקים והשכיחים ביותר שבהן נתקלתי בתגובות לבלוג.

אז אם אתם חשים תסכול מהעובדה שאתם לא מצליחים לחסוך מספיק – הציבו את הנתונים בנוסחה כדי לקבל פרספקטיבה אחרת.

יכול להיות שבהינתן תנאי הפתיחה שלכם, מדובר דווקא בהישג!