כל הבלוג בתרשים זרימה אחד - הסולידית

הבלוג הזה, תאמינו או לא, חגג אתמול את יום הולדתו הרביעי. אם אתם יודעים להעריך כמה זה בשנות אדם – אתם מוזמנים לספר לי. 🙂

מטרת העל של האתר היא לקדם אדנות עצמית ואחריות אישית. המטרה הזו נשענת על תפיסה הומאניסטית, שביסודה ההנחה שאדם סביר הרוצה בשינוי מסוגל לקדם אותו בכוחות עצמו, אם רק יבחר.

לאיש, אחרי הכל, לא איכפת מאושרכם, מרווחתכם וממצבכם הכלכלי הייחודי יותר מכם. לכן, ככל שהמטרה היא לשפר את הפרמטרים הללו, אתם אלה שנדרשים לעשות את העבודה הקשה. לא פוליטיקאים. לא פקידי ציבור. לא ישויות מטאפיזיות כמו "המדינה".

במובן זה, אפשר לראות ב"סולידית" מעין ריאקציה מאוחרת, ומתמשכת, להלך הרוח  שרווח בשיח החברתי-כלכלי בישראל מאז ימי קיץ 2011. יותר משמדובר בריאקציה אידיאולוגית, מדובר בתגובה מעשית: בעוד שאחרים מצביעים על בעיות, אני מנסה לספק פיתרון.

בהקשר זה, אני מוצאת את עצמי חושבת יותר ויותר על האימפקט של הבלוג. כיצד יש למדוד אותו? האם הוא נמדד בחשיפה ותפוצה של הרעיונות (*), או שמא ביישומם הלכה למעשה? האם, במילים אחרות, יש להעדיף איכות על פני כמות?

(*) למשל: האם מחאה חברתית בסגנון 2011 תיתכן כיום, בהינתן תפוצה רחבה של רעיונות כמו אחריות כלכלית אישית?

דף הפייסבוק שלי חצה השנה את רף 21,000 העוקבים. זה יותר מכמה פובליציסטים, עיתונאים מקצועיים וחברי כנסת מכובדים.

האם האימפקט שלי (כבלוגרית אנונימית) שווה ערך לשלהם?

כמה מאותם 21,000+ עוקבים אכן מיישמים את הפתרונות שמציע הבלוג בחייהם האישיים?

כמה מתוכם התחילו, כתוצאה מהחשיפה לאתר, לחשוב באופן מודע על התנהלותם הכלכלית, ועל הקשר הסיבתי שבינה לבין רווחתם הכוללת? כמה מהם יצאו מהמינוס? מתוכם, כמה חוסכים בשוטף? מתוכם, כמה חוסכים באגרסיביות (50%+)? מתוכם, כמה משקיעים את שחסכו? מתוכם, כמה נשארים מושקעים לאורך זמן? מתוכם, כמה חותרים לעצמאות כלכלית? מתוכם, כמה חותרים לפרישה לפני גיל 40?

שאלה מסדר שני היא האם זה בכלל אמור לשנות לי? האם עלי לשאוף להגדיל את האימפקט הזה, ככל שישנו? האם עלי לפנות לאוכלוסיות חדשות, אולי אפילו להקריב את האנונימיות שלי, להפוך לאישיות ציבורית גלויה, להיענות בחיוב לפניות להתראיין, להרצות בפאבים ובחוגי בית, להופיע בפודקאסטים, לכתוב טורי אורח בעיתונים, כדי שהמסר יישקע?

אין לי תשובות טובות לשאלות הללו. אני מזמינה את הקוראים לחלוק את מחשבותיהם בתגובות מטה.

בינתיים, לכבוד הבלוגהולדת הרביעי, חשבתי שאנסה לסכם את עיקרי הבלוג במעין תזרים זרימה גרנדיוזי.

זו הייתה משימה מאתגרת (וממושכת) בהרבה ממה שחשבתי!

דיאגרמות, מתברר, הן לא כלי מאוד מוצלח בכל מה שקשור ליצירת שינוי תודעתי, ושינוי שכזה הכרחי כשמדובר במעבר מצרכניזם לקפיטליזם, מתודעת קורבן לסוכנות, ומהתפיסה של כסף כחומר בערה לתפיסתו כחומר בניין.

התוצאה היא תרשים ליניארי שמסכם את השלבים ה"טכנו-פיננסיים" הבסיסיים בדרך מעבדות לחירות. מטבע הדברים, התרשים הזה לוכד רק חלק קטן מהרעיונות בבלוג, ולכן יש להתייחס אליו לכל היותר ככלי עזר ולא כחלופה לתכנון פיננסי מלא המתחשב בנסיבות הייחודיות של כל אדם.

תרשים בסיסי: באדום – קטגוריית ה-Must Have, מגוון מצבי חירום שיש לפתור כדי ליצור קרקע פיננסית יציבה. בכחול – חיסכון לטווח ארוך לצורך פרישה מסורתית. בצהוב – מימון רכישות ומחייה שוטפת. ובירוק – השקעה לצורך  פרישה מוקדמת.

מאחלת לכולכם חג חירות שמח וכשר!

(למתעניינים, ערכתי את התרשים באמצעות אפליקציית הווב החינמית draw.io, לצלילי הטראק הקסום הזה שחוגג החודש 21 (!) שנה).