זמן טוב להעריך את סיבולת הסיכון שלכם - הסולידית

מדד ה-S&P 500 (הלא הוא מדד הדגל של שוק המניות האמריקני) רשם תשואה של 8.65% מתחילת השנה. דרך ארוכה עוד לפנינו, אבל אם 2017 תסתיים כך, תהיה זו השנה התשיעית ברציפות שבה שוק המניות האמריקני סוגר תשואה חיובית – שיא שכמותו לא נרשם בארה"ב מאז השוק השורי הסוער של 1999-1991.

מה שאפילו יותר מדהים הוא העובדה שהתנודתיות בשוק כמעט התפוגגה. חלפו לא פחות מ-233 ימים מאז שהמדד תיקן בלמעלה מ-5%-. למעשה, הירידה הממושכת ביותר השנה הסתכמה ב-2.8%-.

ההתנהגות הזו חריגה. היסטורית, השקעה במניות כרוכה בתנודתיות גבוהה וכואבת בהרבה. התיקון התוך-שנתי הממוצע שרשם ה-S&P 500 בין 1950 ל-2017 עומד על 13.5%-. התיקון החציוני עומד על 10.5%-. אחת לשש שנים, בממוצע, השוק רושם תיקון תוך-שנתי של 20%- ומעלה.

ולמרות זאת, התשואה השנתית הממוצעת של ה-S&P 500 מאז 1950 היא 11%+. כלומר, תוחלת התשואה מהשקעה במניות היא חיובית. זאת להבדיל מסיכון כספים בקאזינו, בטוטו או בלוטו, שם תוחלת התשואה היא שלילית.

הלקח ההיסטורי, אם כן, הוא ששוק המניות צפוי ליפול מעת לעת, ואפילו ליפול חזק. אך למרות ההפסדים,  הרווחים גדולים מספיק כדי שמשקיעים לטווח ארוך יהנו, בתוחלת, מתשואה חיובית על השקעתם.

הבעיה היא שכשהתנודתיות "נעלמת" מהשוק, גם הלקח הזה עלול להישכח. משקיעים רבים, במיוחד הטריים שבהם, עלולים להתרגל למי המנוחות הללו, ולהסיק בטעות שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. אם התשואה גבוהה והתנודתיות אפסית, הם חושבים, למה שלא נגדיל את החשיפה למניות ל-100%?

הביטחון העצמי המופרז הזה הוא מאפיין טיפוסי של סביבת שוק "שורית". כשהבורסה לא מפסיקה לשבור שיאים, קל למשקיעים לטפוח על החזה ולהצהיר בקול גדול שכשהנפילה תגיע, הם לא רק יחזיקו מעמד, אלא גם ירכשו מניות נוספות בזול.

כשהשוק באמת מתרסק  הם כבר נשמעים אחרת. במקום לרוץ היישר לספינה הטובעת, הם נמלטים בפאניקה לסירות ההצלה וזורקים לים את כל מי ומה שעלול לגרום להן לשקוע. או כמאמרו של האורקל מאומהה: "כשהגלים מתחזקים, רואים מי נשאר ללא בגד ים".

ככל שהשוק "רגוע" תקופה ממושכת יותר, כך גדלה הסכנה שגם תיקון מזערי ונורמלי לחלוטין יגרום למשקיעים להילחץ  ולהסיק ששוק המניות נמצא כפסע לפני התרסקות, על כל ההחלטות האמוציונליות העלולות להיגרם בשל כך. כך, דווקא חוסר התנודתיות, באופן פרדוקסלי, עלול לעורר חרדה בקרב משקיעים.

הזמן הגרוע ביותר לקנות ביטוח נגד שריפות הוא לאחר שהאש פרצה. זה נכון גם לגבי השקעה בשוק המניות. לכן, כדאי לנצל דווקא את התקופה הרגועה שהשוק בשיאו כדי להעריך אם מוכנותכם (ונכונותכם) לקראת המפולת הבאה, כשזו תבוא.

מפלצת ושמה סיכון

סיכון, בתמצית, מתייחס לחוסר הוודאות בנוגע לתשואה שתניב השקעה מסוימת.

סיכון הוא ההמחיר שאנו משלמים, כמשקיעים / קפיטליסטים, עבור עצם האפשרות הפוטנציאלית לקצור תשואה חיובית על השקעתינו.

התשואה, במילים אחרות, היא פיצוי עבור נכונותנו להעמיד בחוסר ודאות את הכסף שעמלנו קשה כדי לחסוך ולהרוויח. כידוע, סיכון ותשואה הולכים יד ביד: לא סיכנת, לא הרווחת. זה מה שהופך מניות לנכס השקעה שראוי להשקיע בו מלכתחילה.

הסיכון בשוק המניות עשוי ללבוש צורות שונות. לפעמים תהיה זו צניחה של 5% בשבוע. לפעמים זו קריסה שמוחקת 20% בשנה. לפעמים זו ירידה עקבית, רב-שנתית, עם תשואות שליליות רצופות. חשוב להבין: התיקונים הללו אינם "באגים" במערכת הפיננסית, אלא מאפיינים אינהרנטיים שלה.  היסטורית, השוק נוטה להתאושש בעקבות מפולות כאלה בחלוף מספר שנים.

סיבולת הסיכון היא היכולת להתמודד עם המופעים השונים הללו של סיכון בשוק המניות. זו היכולת הפסיכולוגית והרגשית לחרוק שיניים ולשרוד את הטלטלות מעוררות הקבס שהשוק מעביר אותנו מעת לעת, עד להתאוששותו.

בנקודה מסוימת במסע לתחתית, משקיעים עלולים לאבד את זה ולהרים ידיים. בנקודה זו הם ימהרו להיפטר מהנכסים המפסידים שלהם – העיקר להציל משהו מחסכונותיהם. מתי אתם תישברו? כשהתיק ירד ב-10%? 20%? 50%? 90%?

זו השאלה שעליה אנו מנסים להשיב כשאנו מעריכים את סיבולת הסיכון: מהו השיעור היחסי מתיק ההשקעות, או סכום הכסף האבסולוטי, שאובדנו יגרום לכם להזיע, להיכנס לפאניקה, לאבד שעות שינה, לסטות ממדיניות ההשקעה שהגדרתם לעצמכם מבעוד מועד, ולקבל החלטות מהבטן?

אם אינכם מסוגלים לשאת את המחשבה שמא שווי תיק ההשקעות שלכם ייחתך בשיעור משמעותי, לפרק זמן משמעותי,  סימן שסיבולת הסיכון שלכם אינה גבוהה כפי שאתם חושבים.

סיבולת הסיכון היא הבסיס הפסיכולוגי של הקצאת הנכסים בתיק ההשקעות. הרכב התיק צריך להיות כזה שיקטין למינימום את הסיכון שתניפו דגל לבן כשהשוק יחליט שלא מתחשק לו לשתף איתכם פעולה.

קונקרטית, ככל שסיבולת הסיכון נמוכה יותר, כך החשיפה למניות צריכה לקטון בהתאם, ובמקומה צריכה לבוא חשיפה לנכסים כמו אגרות חוב ממשלתיות ומזומן.

כלל האצבע השכיח בספרות הוא % המניות בתיק = % הפסד נסבל מקסימלי * 2.  לדוגמה, אם ההפסד המקסימלי שאתם מוכנים לספוג הוא לכל היותר 30%, גודלו של הפלח המנייתי בתיק ההשקעות שלכם לא יעלה על 60%. גם כאן – מדובר בערך מקסימלי. זה לא אומר שאתם חייבים למתוח אותו עד קצה גבול היכולת.

הקצאת נכסים אגרסיבית מדי, שתפקיר את התיק שלכם לחסדי שוק המניות, עלולה לגרום לכם להיבהל, למכור בתחיתית ולשוב לשוק, אם בכלל, רק לאחר שזינק בערכו.

ההחלטה על סיבולת הסיכון היא אישית. איש זולתכם לא יכול לקבוע אותה עבורכם. זו לא בושה להודות שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה, ולהפחית בשל כך את החשיפה למניות בתיק. למעשה, זו מופת של התנהגות אחראית פיננסית.

הבעיה היא שבניית תיק השקעות שישקף את סיבולת הסיכון שלנו היא משימה רציונאלית לחלוטין – שבני אנוש, כיצורים אמוציונליים, לא מצטיינים בה. קשה מאוד להעריך במדויק ומבעוד מועד את מידת היכולת שלנו לעמוד בעומס הנפשי הנלווה לסערות בשווקים. הסכנה האמיתית היא לגלות מאוחר מדי, בעיצומה של התופת, שהפרזתם בהערכת הסיבולת, ולתת לאמוציות לתפוס פיקוד.

איך להעריך את סיבולת הסיכון?

מקום טוב להתחיל בו הוא בחינת מצבכם הפיננסי הכולל.  הנכונות הסובייקטיבית לקחת סיכון מושפעת, אם לא נגזרת באופן ישיר, מעצם היכולת הפיננסית, האובייקטיבית, לעשות זאת.

כלומר, הסיבולת הרגשית תלויה במשתנים פיננסים אובייקטיביים כמו אופק ההשקעה (טווח הזמן שאתם מתכוונים להחזיק בתיק), ההון אנושי (יציבות ההכנסה), הצורך בנזילות (מידת הצורך בכסף בטווח הזמן הקרוב) ומידת התלות שלכם בהכנסה מתיק ההשקעות.

נניח שיש לכם משכורת של 20,000 ש"ח, חיסכון בגובה  30,000 ש"ח, ו-35 שנים עד לפרישה. הפסד של 50% מהתיק בתרחיש זה ככל הנראה לא יזעזע את עולמכם, משום שתוכלו להוסיף סכום גדול פי שניים בשנה שלאחר מכן באמצעות הכנסתכם השוטפת. למעשה, יתכן שתחושו מעודדים מהירידה, בגלל האפשרות לקנות יותר מניות בזיל הזול. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לחיוב על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.

לעומת זאת, אם אתם על סף פרישה, יש לכם משכורת של 20,000 ש"ח וחיסכון בגובה 3,000,000 ש"ח, הפסד של 50% מתיק ההשקעות רגע לפני הפרישה עלול להיות הרסני, משום שקשה יהיה להתאושש ממנו  בעקבות הוספה של כסף חדש לתיק. אתם תלויים לחלוטין בחסדי השוק וביכולתו להשתקם במהרה. בדוגמה הזו, המסוגלות האובייקטיבית מקרינה לשלילה על הנכונות הסובייקטיבית להסתכן.

לכן, ככלל, למשקיעים צעירים (עם אופק השקעה ארוך) יש מסוגלות פיננסית גבוהה יותר ליטול סיכונים בהשוואה למשקיעים מבוגרים (עם אופק השקעה קצר).

למשקיעים שנהנים מיציבות תעסוקתית גבוהה, שלהכנסתם יש אופי של אגרת חוב (למשל: אנשי קבע במסלול מיועד לפרישה, או פרופסורים עם קביעות) יש מסוגלות פיננסית גבוהה ממשקיעים שהכנסתם מחזורית יותר והיא "מנייתית" באופיה (למשל: יזמים ואנשי עסקים).

ל"סולידים", שיודעים שחירותם אינה תלויה רק בהון פיננסי אלא גם במיומנויות מחייה (כמו היכולת לייצר הכנסה מעבודה חלקית או להקטין הוצאות בחדות) יש יכולת ליטול סיכון פיננסי רב יותר מאשר צרכניסט טיפוסי שזקוק להון תועפות כדי למלא את כל צרכיו ושאינו מסוגל לנווט את דרכו בעולם מבלי לשלוף את כרטיס האשראי.

מובן שאם אתם שקועים בחובות כבדים, סובלים מתזרים מזומנים בלתי יציב או צופים שתזדקקו לכסף בטווח הזמן המיידי, סימן שמבחינה אובייקטיבית מצבכם הפיננסי אינו מתיר לכם לקחת סיכון רב בשוק המניות, גם אם מבחינה פסיכולוגית יש לכם תיאבון רב לסיכון.

סיבולת סיכון, אם כן, איננה רק רגש אנושי; היא מושתתת על היחסים בין גובה ההכנסה ורמת הוודאות שלה, לבין גודל תיק ההשקעות, לבין אופק ההשקעה.

אבל איך לכמת רגשות?

אז מיפינו את המשתנים האובייקטיביים. אבל מה עושים עם התחושות? איך אפשר למדוד כוח סבל פסיכולוגי – ועוד לקראת אירוע שעדיין לא קרה?

תעשיית ייעוץ ההשקעות "פתרה" את הבעיה הזו באמצעות שאלוני הערכת סיכון. הנשאל מתבקש להשיב על סדרת שאלות היפוטתיות, ובסופן האלגוריתם מחשב, על סמך תשובותיו, מהי רמת הסיכון המתאימה לו. מכאן אמור להיגזר שיעור המניות האופטימלי עבורו, באופן שיאזן בין הצורך בתשואה מצד אחד, לבין הצורך להבטיח שלא ייבהל וינוס על נפשו ביום בו אדון שוק יתעורר על רגל שמאל.

השאלונים הללו, לרוע המזל, מספקים מענה חלקי ביותר. רובם מתעלמים מהעובדה שסיבולת הסיכון משתנה לאורך זמן, בהתאם לנסיבות החיים. להפסיד 2,000 ש"ח, אחרי הכל, שונה מלהפסיד 200,000 ש"ח. באותה מידה, מפולת בגיל 30 מרגישה אחרת ממפולת בגיל 60.

בנוסף, הם לא לוקחים בחשבון שלמשקיעים שונים סיבולת סיכון שונה עבור יעדים פיננסיים שונים.  כך, הניסיון לזקק ערך הומוגני ואחיד של סיבולת סיכון מתעלם ממלוא המורכבות של הבעיה.

עובדה נוספת ממנה מתעלמים השאלונים הללו היא שהחוויות האישיות, ההטיות והנסיבות הסביבתיות של המשיב משפיעות על תשובותיו. בסביבות שוק עולות סיבולת הסיכון של הנשאלים באורח פלא גבוהה בהרבה מאשר בסביבות שוק יורדות.

הנקודה העיקרית היא אף שאלון היפוטתי, אף בלוג, מאמר או ספר, לא יצליח להמחיש את המשמעות של פאניקה אמיתית בשוק ההון. המילה הכתובה פשוט לא יכולה ללכוד, כל שכן לבטא, את ההלם הרגשי, תחושת השקיעה האיומה וחוסר האונים שחווה שאדם כשהוא רואה את חסכונותיו נחתכים בשיעור של עשרות אלפי שקלים ביום, שעה שכשכל עצב מעצביו זועק "תמכור".

הדרך הוודאית היחידה לקבוע אם דייקתם בהערכת סיבולת הסיכון שלכם היא כמובן להעמיד אותה במבחן "על רטוב". רק מפולת אמיתית, ממושכת, תאפשר לכם להבין היכן אתם עומדים בתווך שבין משקיע שמרן למשקיע אגרסיבי.

האופן בו פעלתם במשבר 2008/09, לדוגמה, עשוי לפיכך להוות אינדיקציה טובה לסיבולת הסיכון הנוכחית שלכם.

פלאשבק ל-2007

ינואר 2007. מדד ה-S&P 500 עומד  על כ-1500 לאחר שטיפס באופן עקבי במשך מספר שנים. לפתע ניכרים סימני התנגדות. המדדד מדשדש, מגיע לשיא של 1550 ובסופו של דבר מסיים את 2007 בהפסד מינורי, כשערכו עמד על 1450.

נהדר, חושבים המשקיעים – הרי זה התיקון שהשוק חיכה לו. או שמא?

ב-2008 משבר הסאב-פריים מכה במלוא עוזו.  בסוף השנה השוק כבר עומד על 927 נקודות, לאחר שאיבד 36% מערכו.  בתחילת השנה השקעתם 500,000 ש"ח במדד ה-S&P 500. בסוף השנה חשבונכם שווה רק 320,000 ש"ח.

כולם סביבכם מוכרים. התקשורת הכלכלית בהיסטריה.  זה רק מחריף את הירידות. השוק חייב להתאושש, אתם חושבים. אבל משהו מציק. הרי הפסדתם 180,000 ש"ח. אתם מנסים לחשוב כמה זמן לקח לכם לחסוך את הסכום הזה. הבטן שלכם מתהפכת.

במרץ 2009 הכל באמת מתפרק. המדד כבר נושק ל-624 נקודות . 500,000 השקלים שלכם שווים עכשיו 215,000 ש"ח. עסקים כבר בקושי עושים עסקים. בנקים משותקים. חלקם קורסים. ממשלת ארה"ב נכנסת לפעולה, אבל איש לא בטוח אם תכניתה תעבוד. הציניות חוגגת. הספקולציה ההזויה שמא בא קיצה של המערכת הפיננסית הופכת לאפשרות מעשית.

חודשים ארוכים שהכסף שלכם כאילו מושלך במורד האסלה, יום אחרי יום. אלפי שקלים בכל פעם. אין שמץ של תקווה לצמיחה עתידית. אתם מתחילים לתהות לשם מה אתם בכלל עובדים וחוסכים, אם בלאו הכי הכסף מתאדה בשוק. מה הטעם?

מה עשיתם ב-2008/09? מכרתם? החזקתם? הסתערתם על השוק וקניתם בזול?

ביל ברנשטיין כותב ב-Investor's Manifesto, שבמידה שמכרתם במהלך המשבר, סימן שסיבולת הסיכון שלכם נמוכה. אם רק החזקתם, מבלי למכור או לקנות, סיבולת הסיכון שלכם בינונית. ואם קניתם מניות בזול בתקווה לירידות נוספות –  סיבולת הסיכון שלכם גבוהה.

ברנשטיין מציע לשקלל את סיבולת הסיכון בשלב הקצאת הנכסים.  כנקודת מוצא, הוא מאמץ את כלל האצבע שלפיו גודל הפלח דל-הסיכון בתיק (אג"ח ממשלתי ומזומן) צריך להיות שווה לגילו של המשקיע, כשאת היתרה יש להשקיע במניות (לדוגמה: משקיע בן 30 יפזר את נכסיו כך ש-30% יושקעו באג"ח, ו-70% במניות).

בשלב השני, הוא טוען, יש לסגל את החשיפה למניות בהתאם לסיבולת הסיכון. משקיע בעל סיבולת סיכון נמוכה מאוד עד נמוכה  יפחית את החשיפה למניות בשיעור של 20%- עד 10%- (בהתאמה). משקיע בעל סיבולת סיכון גבוהה עד גבוהה מאוד יגדיל את החשיפה למניות בשיעור של 20%-10% (בהתאמה). לבסוף יש להוסיף לשקלול זה את המשתנים האובייקטיביים (אופק השקעה, צורכי נזילות, יציבות ההכנסה) שנידונו לעיל.

לבתולים מביננו

כל זה כמובן טוב ויפה ביחס למשקיעים ותיקים שחוו את 2008 על בשרם. אבל מה בדבר כל אותם משקיעים צעירים שעדיין לא זכו בתענוג המפוקפק לראות את תיק ההשקעות שלהם לכוד בין מלתעות הדוב?

ובכן, אם אין לכם רפרנס למציאות וטרם חוויתם טבילת אש משמעותית בשוק,  הניחו כנקודת מוצא שההפסדים המשמעותיים הראשונים שלכם  ירגישו הרבה יותר גרוע  מכפי שאתם יכולים לצפות. במילים אחרות: אל תהיו גיבורים. עדיף לקחת טווח ביטחון ולאמץ הקצאת נכסים שמרנית יותר מכפי שאתם סבורים שנדמה לכם.

גישה זהירה כזו מאפשרת לבנות את סיבול תהסיכון בהדרגה. זה עדיף בהרבה על פני ניפוץ פתאומי של הביטחון העצמי בעקבות טראומה בשווקים, שעלולה בתורה להוביל לפאניקה, לנעילת הפסדים, ולרתיעה ארוכת-שנים מהשקעה במניות.

נסו את התרגיל הבא. בחנו את תיק ההשקעות שלכם. רשמו לפניכם את גודלו של הפלח המנייתי (בשקלים, לא באחוזים). חתכו אותו בחצי. דמיינו שזה הסכום שתראו בעוד חצי שנה. הניחו שיחלפו לפחות עשר שנים עד שהפלח המנייתי ישוב לשוויו הנוכחי.  האם המחשבה על כך גורמת לכם להחליף צבעים ולקלל את הרגע שבו התחלתם להשקיע? אם כן, חזרו על התרגיל, רק שהפעם דמיינו שההפסד הוא רק 25%. אחר כך 20%. בהמשך 10%. נסו לאתר את הנקודה שבה ההפסד נעשה נסבל, והגדילו את החשיפה לנכסים דלי-סיכון בהתאם.

נהלו את הסיכון

שוק ההון היא ממלכת אי-הוודאות. הסיכון הוא אינהרנטי, ולא ניתן להעלימו או לבטלו לחלוטין – וטוב שכך, שהרי כאמור, ללא סיכון, אין תשואה.

ולמרות זאת, יש כמה דברים שאתם יכולים לעשות, כמשקיעים פרטיים, שיאפשרו לכם לנהל את הסיכון, ולהקטין למינימום את הסיכוי לכך שהמפולת הבאה תגרום לכם לנזק הרסני ובלתי הפיך.

• זכרו שמשקיעים מפוצים עבור נטילת סיכון. כשהשוק סוער, הזכירו לעצמכם שכעת אתם "מרוויחים" את התשואה ארוכת הטווח. אלה שמתקפלים ומוכרים בשפל – מוותרים למעשה על התשואה ארוכת הטווח — לטובתכם. פרספקטיבה כזו מאפשרת לחשוב על סיכון בצורה צלולה ורציונאלית יותר. בנוסף, זכרו שהשקעה בשוק ההון היא פעילות לטווח ארוך מאוד, שיש להעריך במונחים של עשורים ולא בשנים בודדות.
• גבשו תכנית השקעה ודבקו בה. הגדירו יעדים כמותיים, פרטו את הקצאת הנכסים שבחרתם ומדוע, וצרו מקת"גים ("מקרים ותגובות") שיסייעו לדעת כיצד לתהנהל בתרחישי שוק שונים. העלו את התכנית על הכתב. שמרו אותה במקום נגיש, כדי שתוכלו לעיין בה רגע לפני שאתם מקבלים החלטה פזיזה.
• פזרו את ההשקעות בין מגוון נכסי השקעה, יבשות ושווקים. הקטינו למינימום את התלות בנכס השקעה בודד.
• צרו אסטרטגיה תקופתית לאיזון מחדש של התיק ודבקו בה. איזון מחדש מחייב את המשקיע לרכוש נכסים במחיר נמוך ולמכור נכסים במחיר גבוה – ההיפך מהתנהגות של המשקיע הטיפוסי.
• מצעו את הכניסה לשוק המניות. במקום להשקיע סכום גדול בבת אחת, חלקו אותו למנות, והשקיעו אותן לאורך זמן. כך תקטינו את הסיכון למפולת שתתרחש למחרת ההפקדה הגדולה.
• ודאו שהרכב הנכסים בתיק ההשקעות הולם את אופק ההשקעה.
• שלטו ברגשות. בצעו אוטומציה לתהליך ההשקעה, והימנעו מנסיונות לתזמן את השוק – זה מתכון לאסון שעלול לדרדר אתכם למעגל קסמים של פחד וחמדנות.
• בהינתן בחירה, בחרו תמיד באפשרות הפשוטה ביותר.
• חסכו יותר, ושאפו להקטין למינימום את תלותכם בכסף / הון פיננסי כדי לפתור בעיות.