זה פיצ'ר, לא באג: 6 מחשבות על "המפולת" בשוק - הסולידית

שוב סוער בשוק המניות – או לפחות, סוער מספיק כדי להעיר את הבלוג הזה מרבצו. 🙂

מדד ה-S&P 500 רשם בשבוע החולף שישה ימי ירידות רצופים, במסגרתם השיל כמעט 7% משוויו – הירידה הרצופה הארוכה ביותר מאז נובמבר 2016. באחד מאותם ימים השוק נחתך ב-3.29% ביום אחד.

ככה זה. די ברצף קצר של מסכים אדומים כדי לדחוק את המשקיעים מעבר לאזור הנוחות, להשכיח מזכרוננו את העובדה שאותו שוק עלה ביותר מ-200% מאז מרץ 2009, ולגרום לריטואל הקבוע לחזור על עצמו.

שוב משקיעים מוציאים עצמם בודקים את התיק מדי שעה עגולה;

שוב משקיעים שואלים את כל מי שרק אפשר האם זו הזדמנות כניסה, או שמא הקריסה הגדולה החלה;

שוב משקיעים בוחנים בשבע עיניים כל תזוזה קטנה בשווקים;

שוב משקיעים גומאים בצמא כותרות אלארמיסטיות בעיתונות הכלכלית, שמדברות על "מפולת" או "קריסה";

שוב משקיעים מטילים ספק בתכניות ההשקעה שגיבשו (אם גיבשו), בסיבולת הסיכון שלהם, ובהרכב תיק ההשקעות שלהם;

שוב משקיעים מתבלבלים בין הנסיבות ואופק ההשקעה שלהם לנסיבות ולאופק ההשקעה של אחרים;

שוב משקיעים מתפתים לנהוג כסוחרים לטווח-קצר בכסף שמיועד להשקעה לטווח ארוך;

ושוב משקיעים מתייסרים באשמה על כך שבכלל סיכנו את כספם ונכנסו לשוק מלכתחילה.

הריטואל הזה אינו פוסח גם על משקיעים פסיביים, למרות מחויבותם לכאורה לפילוסופיה של "קנה והחזק". בפורום הבוגלהדס, לא פחות, ישנו שרשור מפלצתי שקם לתחייה בכל פעם שהשוק משהק לו.

בני אדם שונאים להפסיד. כפי שהראו פרופ' כהנמן ואחרים, עוצמת הכאב הנובעת מהפסד כפולה מעוצמת ההנאה הנובעת מרווח. מחקרים הראו שהחלק האחראי במוח על עיבוד הפסדים הוא אותו חלק שמגיב לסכנות קיומיות, ואחראי, בין היתר, על הפעלת מנגנון ה-"הילחם-או-ברח". התוצאה היא שמשקיעים מרגישים שהם חייבים "לעשות משהו" ולפעול נוכח הסכנה כדי להציל את מה שנותר מכספם.

שנאת ההפסד מחמירה כשהיא משולבת עם קוצר ראייה – הנטייה האנושית הבסיסית להעריך תוצאות ולהסיק מסקנות על סמך ביצועים בטווח הקצר.

יחד, ההטיות הקוגניטיביות הללו עלולות להמיט חורבן על תיק ההשקעות: השוק יורד, אנשים בודקים ללא הרף את ערך השוק של התיק שלהם לצורך בקרת נזקים, נחשפים להפסדים, שנאת ההפסד מובילה לניטור קפדני ותכוף עוד יותר של התיק עד שבסופו של דבר שעצביהם מתרופפים, הם כורעים תחת המתח ומקבלים החלטות ממקום רגשי.

לכך יש להוסיף את הדינמיקה הייחודית של שוק יורד. השוק נוטה לטפס באיטיות ובשיטתיות, מבלי שאיש שם לב אליו, ולנסוך במשקיעים תחושה מדומה של ביטחון; אך כשהוא צולל, בדרך כלל זה מתרחש בבת אחת, ללא סימני אזהרה, במין גל אלים ומהיר — תזכורת כאובה לעובדה שמניות הן נכס עתיר סיכון ותנודתי.

כל אלה מסבירים מדוע משקיעים נוטים לבצע את השגיאות החמורות ביותר במהלך ימים של ירידות חדות בשווקים.

העצה הרווחת היא להכיר בהשפעותיה ההרסניות של קבלת החלטות אמוציונלית – ולבטל אותה. להתעלם מהרגש, להפסיק לעקוב אחרי ביצועי השוק והתיק או לנחש להיכן מועדות פניהם, לא להתפתות לכותרות קליקבייט, לזכור לשם מה אתם משקיעים, לזכור שאתם משקיעים לטווח הנמדד בשנים ובעשורים ולא לימים ושבועות, ומעל לכל — להיצמד לתכנית השקעה כתובה שהגדרתם מבעוד מועד ולפעול אך ורק בהתאם לכללים הנוקשים שהיא מכתיבה.

זו כמובן עצה טובה, אבל היא לא שלמה.

הרי הרעיון ביסוד התחום האקדמי של הכלכלה ההתנהגותית הוא שבני אדם אינם רציונליים לחלוטין, וסובלים מהטיות קוגניטיביות שגורמות להם לפעול, לעתים, בניגוד לאינטרס העצמי שלהם.  והנה, עצה בסגנון "התעלמו מהרגש" חותרת בדיוק תחת המסקנות האלה, מייחסות לבני אדם תכונות של רובוט ממקסם תועלת עצמית – לא של קוף מבוית עם סף גירוי נמוך.

אי-אפשר באמת לבטל את הרגש. פשוט לא טבעי לומר למשקיע לאטום את אוזניו ולהגיב בשוויון נפש בזמן שהוא צופה בחסכונותיו עולים בסערה השמימה. גם אם אנו מודעים לקיומן של הטיות קוגניטיביות שדוחקות בנו "לעשות משהו" כשהשווקים סוערים, זה לא אומר שכולנו יכולים לשנות בבת אחת את מוחות הפרימאטים שלנו.

הפסדים תקופתיים הם אמנם חלק בלתי נמנע מהשקעה לטווח ארוך בשוק ההון – אבל זה תמיד כואב לחוות אותם מחדש. התחושות הצורבות הללו תיכאבנה בכל פעם, ואפילו משקיעים מנוסים אינם חסינים מפניהן. ככל שהתנודתיות בשווקים גבוהה יותר, כך גוברת גם התנודתיות האמוציונלית.

כמשקיעה לטווח ארוך, אני ערה לכך שאני חשופה להשפעות אמוציונליות. לכן אני צריכה להזכיר לעצמי, שוב ושוב, שקבלת החלטות אמוציונליות בעיצומו של סערה בשווקים עלולה להסב לי נזק פיננסי חמור. קיבצתי כאן כמה מחשבות על הפסדים בשוק. הפוסט הזה הוא תזכורת לקוראי – אבל גם עבור עצמי.

1) ירידות הן בלתי נמנעות

מאז 1928 שק המניות האמריקני רשם 90 "תיקונים" בשיעור של 10%- לפחות. כלומר, השוק חווה ירידות חדות בממוצע של תיקון אחד לשנה.

תיקון של 15%-, אגב, מתרחש בממוצע אחת לשנתיים, ואילו "שוק דובי" שמסתכם בירידות של 20%- ומעלה מתרחש בממוצע אחת ל-3 או 4 שנים.  כלומר, לא ניתן להשקיע במניות מבלי להתמודד עם הפסדים בנקודה כלשהי. משקיעים במניות צריכים לצפות כי ייתקלו בהפסדים לעתים קרובות למדי, כשאחת למספר שנים יחוו הפסדים משמעותיים.

הירידות הללו לא מלמדות על כך שמשהו דפוק במערכת. להיפך: הן מאפיין אינהרנטי, טבעי ויסודי שלה. השוק צריך להשיל מעליו את עודפים שהצטברו כדי להמשיך לתפקד. ובהתחשב בכך שהשוק הוא מערכת מורכבת הנשלטת על ידי דעות מנוגדות ורגשות עזים של מיליוני משקיעים ברחבי העולם – הירידות הן בלתי נמנעות.

מניות הן נכס עתיר סיכון. הסיכון הזה בא לידי ביטוי בתנודתיות הגבוהה של שעריהן. תנודתיות היא הסיבה לכך שהשקעה במניות צפויה להניב תשואה גבוהה יותר בהשוואה לנכסי השקעה מסוכנים פחות כדוגמת אגרות חוב או פקדונות בנקאיים. כלומר, התשואה שאנו מצפים להשיג מהשקעה במניות מגלמת "פרמיית סיכון", או פיצוי, עבור התנודתיות הכרוכה בחשיפה למניות.

 ובעברית: תנודתיות היא המחיר שאנחנו נדרשים "לשלם" כדי להשיג תשואה גבוהה יותר ביחס לנכסים אחרים.

אילו ניתן היה להשיג תשואה יציבה, קבועה וחסרת סיכון של 8% בשנה דרך השקעה במניות, אף אחד לא היה מחזיק פיקדונות או אגרת חוב. כולם היו קונים מניות. הביקוש הזה היה מקפיץ את מחיריהן לרמות שמניבות תשואה אפסית (בתוחלת) – ובמקביל מבטיחות התרסקות עתידית.

2) מי שינסה לברוח מהירידות – צפוי להחמיץ את העליות.

התזוזות המשמעותיות ביותר בשווקים, לטוב ולרע, מתרחשות בדרך כלל בתקופות כמו השבוע החולף.

התנודתיות היא דו-כיוונית: רוב הימים שבהם השוק זינק ב-3%+ התרחשו בעיצומן או בסיומן של תקופות סחף שלילי בשוק. מי שהחמיץ את 20 הימים הטובים ביותר בשוקהאמריקני  מאז 1928 גילה לחרדתו שתשואתו נמוכה ב-50% מהתשואה שהשיג משקיע שהחזיק מעמד בשוק לאורך הימים הללו.

 זה, בעיני, הטיעון החזק ביותר נגד ניסיון לתזמן את השוק בתקופות של ירידות.

3) אין באמת סיבה טובה לירידות

בכל פעם שהשוק יורד אנחנו מחפשים הסבר שיניח את דעתנו, ואולי יסייע לנו לזהות נסיבות דומות כדי להימנע מחשיפה למניות גם בעתיד: רמת המחירים, תחזיות צמיחה, שינויים בשער הריבית, אינפלציה, דפלציה, סיכונים גאו-אסטרטגיים ועוד.

 קל להניח, למשל, שהירידות של השבוע האחרון נובעות מסוגיות מאקרו-כלכליות עמוקות. אבל האמת היא שיש פער די משמעותי בין מצב המשק העולמי לבין ביצועי שוק המניות. באחד המחקרים נמצא שהמתאם בין שיעור צמיחת התמ"ג לבין ביצועי שוק המניות בחמש השנים שלאחר מכן הוא 0.06- — כלומר, אין קורלציה.

למעשה, נמצא שלתחזיות מזג האוויר יש ערך חיזוי טוב יותר ביחס לתשואות השוק העתידיות בהשוואה לשיעורי הצמיחה במשק, עלייה ברווחים, שער הריבית או תחזיות אנליסטים. מיותר לציין שאף לא אחד מאלה מסוגל להסביר או לנבא את התנודות קצרות הטווח בשווקים.

התנודות היומיומיות של השוק מושפעת במידה רבה מגורמים אקראיים. לפעמים הסיבה לכך שהשוק יורד היא פשוט מפני שהשוק עלה יותר מדי לפני כן. לפעמים הסיבה שהשוק עולה היא משום שהשוק ירד יותר מדי לפני כן.  אף על פי שפרשנים נוטים "לגרד" מחדשות היום סיבות לנפילה, ייחוס הסברים מלומדים לתנודות קצרות טווח במחירי המניות שקול לניסיון להסביר את תוצאות הגרלת הלוטו.

4) לאיש אין מושג מה יעשה השוק בטווח הנראה לעין

לא רק שאף אחד לא יודע מדוע השוק מתקן – לאיש גם אין מושג מה צפוי לו בהמשך.

האם השוק צפוי להמשיך לרדת? לתקן מעלה לקראת שבירת שיאים חדשים? לדשדש במקום?

איש לא יודע.

לא כותבי הכותרות, לא הפרשנים הכלכליים, לא יועצי ההשקעות, לא סוכני הביטוח, לא הגולשים בפורומים, לא הקוראים בקפה, בכף היד ובגרפים, ואפילו לא הבלוגרית הפיננסית החביבה על כולכם.  לאף אחד אין מושג. נקודה, סוף.

אנחנו יודעים שהשוק ירד בשלב כלשהו, אבל לא יכולים לצפות מתי תתרחש הנפילה, או מה יהיו משכה ועוצמתה. התנודות של השוק בטווח הזמן הקצר נשלטות כאמור על ידי רגשות קולקטיביים של עשרות מיליוני בני אדם ברחבי העולם, כשלכל אחד מטרות שונות, דעות שונות ,אסטרטגיות השקעה שונות, אופקי השקעה שונים ופרופיל סיכון שונה. את הפסיכולוגיה של העדר, וגלי הפאניקה והאופוריה שמנחים אותו, פשוט אי אפשר לצפות.

5) אז  מי שחה ללא בגד ים?  

כשהשוק שובר שיאים, קל לצטט את באפט ולומר "אהיה חמדן כשכולם יתמלאו חשש". קל להניח שיש לכם קיבה מברזל, עור של פיל וסיבולת סיכון של גירית הדבש. קל לאמץ הקצאת נכסים אגרסיבית עם חשיפה משמעותית למניות ולשכנע את עצמכם שתדבקו בהצלחה באסטרטגיה של "קנה והחזק".

אבל לשוק יש דרכים משלו להשפיל גאים. כשהשוק משנה כיוון ומסרב לשתף פעולה עם התכניות שלכם, ההנחות האלה עומדות לפתע למבחן. "קנה והחזק", למשל, עובדת כאסטרטגיה רק אם ממשיכים לדבוק בה גם כשהשוק יורד. ומה עם סיבולת הסיכון – האם אתם מסוגלים לישון בלילה בידיעה שהשוק איבד כמה אחוזים טובים מערכו?

הדבר המשעשע הוא שכל ההתרסקות שהתרחשה בעבר נתפסות בדיעבד כהזדמנות שהוחמצה, בעוד שכל ההתרסקות שמתרחשת בהווה נתפסת כסיכון משתק. בחודשים האחרונים, כשה-S&P 500 שבר שיאים חדשים בקצב כמעט יומיומי, דובר על כך שתיקון בשוק הוא בלתי-נמנע, בריא, ושיש לברך לקראתו. והנה – כמה ימים גרועים בוולסטריט וכבר אנחנו בפאניקה, קריסה, מפולת ועוד.

אלו הם הזמנים שבהם מתחדד ההבדל בין משקיעים מוצלחים למשקיעים כושלים. טעות לחשוב שאת הכסף הגדול עושים כשהשוק עולה. לא — החוכמה היא להימנע מטעויות דווקא כשהשוק יורד. כל מי שחשוף למניות צפוי להפסיד כסף כשהשוק מתקן. עבור חלק מהמשקיעים – האובדן הזה יהיה זמני. עבור אחרים – הוא יהיה קבוע. אלה הזמנים שבהם משקיעים מוצלחים עושים כסף, ומשקיעים גרועים עושים טעויות.      

ולא, אלה לא הספקולנטים, לא השורטיסטים, לא רואי השחורות, לא תקשורת הקליק-בייט ולא אוגרי הזהב.

המרוויחים הגדולים מירידות חדות בשווקים הם כל מי שיש לו אופק השקעה של יותר מחודשים ספורים; כל מי שמכניס יותר ממה שהוא מוציא ומשקיע את ההפרש; ובמיוחד   משקיעים צעירים עם אופק השקעה ארוך, שחוסכים ומשקיעים בשיטתיות ובקפדנות, ויכולים עכשיו להינות מתוחלת תשואה גבוהה יותר.

כפי שביל ברנשטיין כתב פעם, משקיעים צעירים צריכים ליפול על ברכיהם ולהתפלל לירידות חדות בשווקים שיאפשרו לכספם לרכוש כמות גדולה יותר של מניות.

זה לא אינטואיטיבי, ובמידה רבה סותר את רוחות התבהלה שמנשבות להן במערכות העיתונים הכלכליים. הנה כמה כותרות שכנראה לא נקרא לעולם:

"חגיגה לחוסכים: מניות מוצעות במחירי מבצע"

"בעקבות הירידה בשווקים: תשואות הדיבידנד מזנקות לצד תוחלת התשואה מהשקעה במניות"

" שוב הפילו את השוק"

השילוב של תיק השקעות קטן יחסית, יחד עם אופק השקעה ארוך וחיסכון שיטתי, מבטלים במידה רבה את ההשפעות השליליות של הירידות בשווקים. במובן זה, מצבם של אלה עמיד וחסין בהרבה בהשוואה למשקיעים בעלי תיק השקעות גדול, שאינם מפקידים באופן סדיר לתיק.

בשורה התחתונה, אם אתם חוסכים ומשקיעים בשיטתיות ולא זקוקים לכסף בטווח הזמן המיידי, הרי שירידות בשווקים הן הזדמנויות – לא איומים קיומיים על עושרכם.

ראו גם:

תעצרו את השוק, אני רוצה לרדת

זה הדוב הצהוב?

מה שחשוב כעת זו ההתנהגות שלכם, לא של השוק

זמן טוב להעריך את סיבולת הסיכון שלכם