איך לצאת מבור כלכלי - הסולידית

באופן טבעי, האתר הזה מושך אנשים בעלי ידע ואוריינות פיננסית, ששואפים לבצע אופטימיזציה למצבם הקיים (המזהיר בדרך-כלל) בדרך לחופש כלכלי.

נדמה שאין היבט בחייו הפיננסים של אדם שלא נדון לעומק בפורום הסולידית ברמת "מתקדמים": איך להרכיב תיק השקעות אופטימלי, איך לגלח עוד כמה שברירי אחוזים מדמי הניהול, איך לנצל הטבות מס שונות ועוד.

אלא שזו, כמובן, מעין הטיית בחירה.

עצרו לרגע והסתכלו על האנשים סביבכם – מילולית וציורית. רבים מהם, למרבה הטרגדיה, לא יגיעו לעצמאות כלכלית בימי חייהם. מושגים כמו הקצאת נכסים, ריבית דריבית או תשואה על ההון כלל לא עולים על דעתם – ולמה שיעלו? הם נדחים מפני הבעיות הפיננסיות הבוערות של חיי היומיום.

מעל כולן מרחפת הבעיה הדוחקת מכל — לפיתתו המפתה והאכזרית של האשראי הצרכני — חובות יקרים ורעילים שאנשים נוטלים כדי לממן תשוקות צרכניות בהווה.

המסע לעצמאות כלכלית אמור להיפתח מ"נקודת אפס", כזו המשקפת איזון בין חובות והוצאות ובין נכסים והתחייבויות. כשאחד המאזנים הללו שלילי,  עצמאות כלכלית הופכת ליעד עמום ומרוחק לא רק מבחינה פיננסית, אלא גם מבחינה מנטאלית.

הפוסט הזה מיועד עבור אותם אנשים שרוצים להתקדם – אך נדרשים תחילה להגיע לנקודת האפס.

חוב טוב, חוב רע

חוב הוא היכולת להשתמש בהכנסה עתידית כבר בהווה.  זהו מכשיר פיננסי שבאמצעותו אנו מקבלים היום כסף שעדיין לא הרווחנו, ומתחייבים להחזירו בעתיד למלווה בתוספת ריבית – הלא היא מחיר החוב.

כשלעצמו, החוב הוא כלי ניטרלי, ללא מטען מוסרי אינהרנטי. השאלה אם מדובר ב"חוב טוב" או "חוב רע" תלויה בעיקר בשימוש שנעשה בו.

בשימוש נכון, חוב יכול לסייע להגדיל הכנסה עתידית. חברות עסקיות, לדוגמה, נוטלות חוב כדבר שבשגרה, בין היתר באמצעות הנפקת אגרות חוב לציבור. הן עושות זאת כדי לצמוח, לפתח מוצרים חדשים, לחדור לשווקים חדשים או כדי להגדיל בדרך אחרת את השורה התחתונה שלהן. הסמארטפון שבאמצעותו אתם קוראים את השורות הללו, למשל, לא היה בא לעולם אלמלא מומן בחוב. אם סטיב ג'ובס היה צריך להמתין עד ש-Apple תחסוך מספיק כדי לשלם לאלפי מהנדסים, ספק אם האייפון הראשון לא היה נוצר. במקום זה, החברה גייסה חוב מבנקים ומשקיעים פרטיים. החוב שנטלה איפשר לה "לכופף את הזמן" ולהשתמש בכסף עוד לפני שהרוויחה אותו, מה שבתורו הוביל ליצירת עושר בקנה מידה אדיר.

חוב טוב, לפיכך, הוא כל חוב שנועד לבסס הון, לצבור נכסים ולהגדיל הכנסה בעתיד (למשל: הקמת עסק או רכישת השכלה).

אלא שחוב עלול לשמש גם למטרות שאינן פרודוקטיביות. שלא כמו חברות עסקיות, צרכנים כמעט שאינם משתמשים בחוב כדי להשקיע או כדי לייצר הכנסה עתידית (*).  במקום זה, הם משתמשים בחוב כדי לשפר את רמת החיים שלהם בהווה, אפילו שעדיין לא הרוויחו את הכסף הדרוש כדי לבסס או להצדיק את רמת החיים הזו.

(*) החריג הוא משכנתא. אף על פי שהעמדה הכללית שלי לגבי נטילת משכנתא היא שלילית, מדובר בחוב בריבית נמוכה יחסית המשמש למימון נכס בדמות דירת מגורים. לכן חשוב להבחין בין אשראי צרכני, אשראי עסקי ואשראי למגורים. 

כך, הם משתמשים בחוב כדי לקנות מוצרי צריכה מתכלים שאינם מייצרים הכנסה (כמו כלי רכב, רהיטים, בגדים ומוצרי חשמל), ומתייחסים כמובן מאליו לעובדה שיהיה עליהם לבלות את העשורים הקרובים במשרד כדי לממן את ההלוואות שנטלו. החוב הופך מכלי ליצירת עושר בעתיד לכלי המפצה על מצוקת מזומנים בהווה. הריבית, בהתאמה, כבר איננה משקפת את "מחיר החוב", אלא את מחיר הקפיצה מעל הפופיק.

 אשראי צרכני — חוב שניטל לצורך מימון צריכה (להבדיל מחוב שניטל לצורך הגדלת הכנסה עתידית) — הוא בהכרח חוב רע, יקר, הרסני ומסוכן.  השיעור האופטימלי של אשראי צרכני במשק בית אחראי הוא אפס.

ולמרות זאת, הרסני ככל שיהיה, האשראי הצרכני עדיין נהנה מפופולאריות גואה – פועל יוצא של השילוב בין (1) משווקים ומפרסמים שמציגים בעלות על SUV מגוחך כערוץ להגשמה עצמית  (2) ספקי אשראי – מבנקים ועד סופרמרקטים — שמציגים הלוואות ככסף מהיר וחינמי שיכול להפוך כל מינוס לפלוס בלחיצת עכבר ו-(3) צרכנים חרדתיים, חסרי ביטחון, חסרי סבלנות ונטולי כושר דחיית סיפוקים, המנסים לחקות איש את רעהו מבלי להבין שגם השכן עם הג'יפ והפרגולה החדשה קבור בחובות.

הבעיה העיקרית היא שהאשראי הצרכני נתפס כמאפיין נורמלי, שלא לומר נורמטיבי, של התנהלות כלכלית בחברה המודרנית. כמה נורמלי? ובכן, בעודי מקלידה את השורות הללו, משקי הבית בישראל חייבים לפחות 549 מיליארד שקל לנושיהם, מתוכם 354 מיליארד שקל הלוואות לדיור (משכנתאות) והיתרה – 195 מיליארד שקל – הלוואות שאינן לדיור (למשל, למימון רכב, בת מיצווש או ניתוח פלסטי).

החובות הרעים הללו כוללים, בין היתר:

• משיכת יתר ("אוברדראפט" או "מינוס") – הלא היא האפשרות הקסומה, הפשוטה והמיידית להשתמש בכסף בעו"ש — למרות שאין כסף בעו"ש. בפועל, מדובר בהלוואה בתנאים מזעזעים למדי הכוללים עמלת הקצאת אשראי וריבית ממוצעת של 10.5% הנגבית אחת לרבעון. סקר שערך כלכליסט מצא שקרוב ל-41% מהציבור נמצאים במינוס באופן קבוע. עדכנית לדצמבר 2016, סך משיכת היתר של הישראלים בבנקים עמד על 36 מיליארד שקל, מתוכם 3.35 בחריגה ממסגרת האשראי (בריבית אפקטיבית שיכולה להגיע ל-25%!).
• הלוואות צרכניות (שאינן משכנתא) – סכומים חד-פעמיים הניתנים ללווה, תמורת ריבית, לרכישת רכב, שיפוצים, אירועים משפחתיים, טיפולים רפואיים, מימון חופשות, סגירת מינוס קיים ועוד. נושים פוטנציאליים כוללים את הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, חברות ה-P2P, חברות הפנסיה והביטוח, גמ"חים, מלווים פרטיים ועוד. לפי נתוני הלמ"ס ובנק ישראל, עדכנית ל-2016 31% ממשקי הבית בישראל החזיקו בהלוואות צרכניות.
• חוב נדחה ("מתגלגל") בכרטיס האשראי, שבגינו משולמת ריבית גבוהה מאד

דה-נורמליזציה של החוב

כדי להגיע לעצמאות כלכלית צריך לחשוב אחרת. עליכם להכיר בעובדה שהימצאות בחובות צרכניים איננה תופעה נורמלית, אפילו שהיא רווחת מאד ולמרות שכל אחד וחתולו נוטלים אשראי וממנפים את רמת החיים שלהם לדעת.

אשראי צרכני יכול להכניס לכם כסף רק אם אתם בנק, חברת אשראי או משווק שמעוניין לדחוף סחורה בקלות רבה יותר ובמחיר גבוה יותר. אם אתם נמצאים בצדה השני של העסקה, הוא הופך לכלי זדוני, משמיד עושר, שאינו משחק כל תפקיד חיובי בחייכם הפיננסיים.

עיינו לרגע במעטפה השמנה שמגיעה מחברת האשראי שלכם מדי חודש. אם תחפשו טוב תמצאו שם, באותיות זעירות,  משפט שלפיו הלוואה מחברת האשראי כרוכה בריבית הנעה בין 8% עד 10% במקרה הטוב. לו היה לי נכס שמניב 8% עד 10% באופן קבוע, הייתי מנתבת לשם את כל תיק ההשקעות שלי, ובנוסף שולחת את ילדי הלא קיימים לגרוף זפת ברחובות כדי לייצר לי הכנסה נוספת שאוכל להשקיע בדבר הזה.

והנה, זה בדיוק מה שקורה כשאתם משלמים ריבית מטורפת על הלוואות כאלה:  אתם הופכים את עצמכם לנכס השקעה מופלא בפורטפוליו של נותן האשראי, כשהזמן והאנרגיה שלכם מומרים לזרם הכנסה קבוע המעשיר את כיסי הנושה.

נטל הריבית לבדו הופך את ההתנהלות הכלכלית שלכם לחתירה מתישה כנגד הזרם. כל שקל שאתם חייבים בריבית העולה על 5% משקף מצב חירום המחייב טיפול דחוף, מיידי ובעדיפות ראשונה על פני כל הוצאה כספית אחרת.

שינוי תודעתי

הסלידה מאשראי צרכני איננה אינטואיטיבית. ככל סם ממכר, הוא מסב הנאה רגעית לטווח קצר במחיר של נזק קבוע בטווח הארוך. הפנמת הנזקים הללו היא השלב הראשון בדרך לשינוי תודעתי.

אשראי צרכני משעבד אתכם למקור ההכנסה שלכם. חובות, כידוע, צריך להחזיר. האילוץ הזה מגביל את היכולת לקבל החלטות אוטונומיות המבוססות על השאיפות, הערכים והיעדים ארוכי-הטווח שלכם. במובן מסוים מצבכם לא מאד שונה מזה של עבדי החוב של ימי מסופוטמיה העתיקה. המלווה אמנם לא כובל אתכם בשלשלאות, לא מצליף בכם, לא מאכיל, לא מלביש, ואפילו לא מטיל עליכם עבודות פרך. אתם אפילו זוכים לאשליה של חירות במובן זה שבאפשרותכם לבחור היכן לעבוד, מה לאכול ומה ללבוש. אבל אינכם יכולים לבחור שלא לעבוד. החוב מחייב אתכם למכור את זמנכם הקצוב על-אדמות כדי לייצר הכנסה. אלא שהכסף – פירות עמלכם – לא נשאר בידכם. הוא מנותב לכיסוי החוב, ובכך מפרנס את ילדיו של הבנקאי שהעמיד לרשותכם את הלוואה.  המשמעות של החוב היא אובדן בחירה: אנשים אחרים – המלווים – בוחרים עבורכם, ומחייבים אתכם לעבוד גם אם אינכם מעניינים בכך. במשתמע, זמנו ואנרגיית החיים של החייב הופכים לנכס המצוי בבעלות המלווה, המייצר לו זרם הכנסה קבוע.

אשראי צרכני דופק את העתיד שלכם.  כשהאשראי הצרכני זול וזמין, התמריץ לחסוך ולהשקיע – המפתח לעצמאות כלכלית — יורד לאפס. אין שום דבר זול בשימוש באשראי צרכני. מכיוון שמדובר בדרך-כלל בחוב לא מובטח (כלומר, לנושה אין בטוחה המשועבדת לטובתו במקרה של חדלות פירעון), הריבית על אשראי צרכני גבוהה מאד. התוצאה היא שבמקום לחסוך כסף ולקבל ריבית על החיסכון, החייב צורך אשראי ומשלם הון תועפות בתשלומי ריבית, מה שגורם לחוב לתפוח במהירות. מבחינה פיננסית, ההפסד הוא כפול: פעם אחת הריבית הגבוהה שאתם משלמים על ההלוואה מייקרת כל רכישה; ופעם שנייה – אתם מחמיצים תשואה מכיוון שהכסף שלכם אינו מושקע, אלא נשרף על החזרי ריבית. זאת אומרת שאפקט הריבית דריבית לא רק שלא פועל לטובתכם – הוא הולך ומצטבר נגדכם. אתם מרוששים את הגרסא העתידית של עצמכם, שיהיה עני יותר, שקוע יותר ומוגבל יותר, רק משום שרציתם משהו עכשיו, לפני שיכולתם לקנות בכסף שחסכתם. כשאתם נוטלים הלוואה בריבית גבוהה ומשתמשים בכסף כדי לצרוך יותר (ולא לייצר יותר) אתם כורים לעצמכם בור שמוביל אתכם למסלול הבטוח לשווי נקי שלילי.

אשראי צרכני הופך את החיים שלכם לפריכים. אם הדרך היחידה שלכם להשיג כסף היא ליטול הלוואה (משום שכל שאר מקורות ההכנסה שלכם משמשים לכיסוי חובות קודמים ולמימון רמת חיים מופרזת), אזי כל משבר או בלת"ם ידחוק אתכם לקחת הלוואה נוספת, מסוכנת יותר, ובריבית גבוהה יותר. זה מצב רע מאד להיות בו, במיוחד בהתחשב בכך שהעלאות ריבית עתידיות שיהפכו את חובותיכם ליקרים אף יותר הן תרחיש סביר.

 אשראי צרכני גורם לנזקים מנטאליים.  חוב הוא סיכון. הוא מייצר חוסר ודאות שבתורו מחולל מתח תמידי בחייכם.  כשהחוב הולך ותופח אנשים עלולים להרגיש שהם נקברים בחיים לאחר שכלאו עצמם בכלא מעשי ידיהם, ולחוות תסכול, אשמה, בושה, בדידות ובעיקר חוסר אונים. החייבים עלולים לפתח אפאתיה, להיאטם כליל ולקוות שהנושא ייפתר מאליו איכשהו. הפטאליזם הזה מקשה על גיבוש תכנית סדורה ליציאה מחובות, שלא לדבר על התבססות כלכלית או עצמאות כלכלית בעתיד.

מאוחר מדי. אני כבר בחובות. מה עכשיו?

המדהים הוא שההשתעבדות לאשראי צרכני היא כמעט תמיד רצונית. קשה לי לדמיין תרחיש שבו נטילת אשראי צרכני היא הכרחית. ההימצאות בחוב, במילים אחרות, היא בחירה: בנקודה כלשהי בעבר בחרתם לבזבז כסף שעדיין לא הרווחתם על צעצוע כלשהו, במקום להיות חופשיים. הטרגדיה היא שגם אחרי שהצעצוע מאבד מערכו וזוהרו בעיניכם, אזיקי החוב נותרים הדוקים כשהיו. כך אנשים מוצאים עצמם טובעים בג'אנק צרכני חסר שימוש, כשהם מחויבים לעבוד שנים רבות כדי להחזיר את הכסף שבו קנו את כל זה.

האופטימום, כפי שניתן להבין, הוא להימנע מאשראי צרכני ככל שניתן, לקנות רק מה שצריך ורק בכסף שחסכתם.

אם בכל זאת נקלעתם לחובות, אתם מוכרחים לחסל אותם בכל האמצעים העומדים לרשותכם על ידי שינוי רדיקאלי וקבוע של ההתנהלות שהובילה אתכם למצב הזה מלכתחילה.

סמנו את החוב כאויב . התרגזו. השתוללו מזעם  הכריזו עליו ג'יהאד וטבחו בו ללא רחם. העלו אותו באש לפני שהוא מטיל ביצים.  אל תשלימו עם קיומו. אל תקבלו אותו בהכנעה. זו לא גזירת גורל: זה מצב חירום שמחייב שינוס מותניים, מיקוד, סבלנות ומשמעת.

אני מודעת לכך שאני לא הדמות האידיאלית לתת עצה בנושא. מעולם לא הייתי בחובות. יש לי סלידה עמוקה מהרעיון שזמני שייך לאחרים.  אין לי סיפור אישי מרגש על האופן שבו הצלחתי לחלץ עצמי מביצה טובענית של חוב מעיק. ובכל זאת, אילו הייתי נקלעת לבור – זה מה שהייתי עושה.

(1) גמילה מיידית מאשראי

בואו לא נייפה את הדברים: אם יש לכם אשראי צרכני, אתם מבזבזים יותר ממה שאתם מכניסים מדי חודש, ומחזיקים ביותר התחייבויות מאשר נכסים — מצבכם גרוע.

השווי הנקי שלכם נמוך מכפי שהיה ביום שבו נולדתם. זאת אומרת שאתם עניים מרודים. אולי יש לכם קורת גג ומקרר מלא אוכל ואפילו משכורת נאה, אבל מבחינה פיננסית מצבכם גרוע משל ההומלס ברחוב. ללא טיפול מיידי מצבכם רק ילך ויחמיר ככל שהריבית ומצטברת והחוב תופח בהתאם.

לא משנה כמה חריפה מצוקת המזומנים שלכם כעת — אל תנסו לטפל בעניין באמצעות נטילת אשראי נוסף. זה אולי נראה טריוויאלי, אבל הסיבה שחובות נוטים לצאת משליטה היא כי פשוט ממשיכים לנפח אותם.  אתם בלב ים, וסירתכם הקטנה דולפת ושוקעת. זה לא הרגע לקדוח חור נוסף. אל תהפכו את המצב לגרוע יותר מכפי שהוא.היגמלו מאשראי צרכני.

הפסיקו להשתמש בכרטיסי האשראי שלכם. גזרו אותם מצדי. אתם לא זקוקים להם – לא כרשת ביטחון, לא לנוחות, לא להטבות ולא לפינוקים. בהנחה שאתם ממילא גוררים חוב מתגלגל בכרטיס האשראי, דעו שכל רכישה נוספת שתבצעו באמצעות הכרטיס תהיה כרוכה בריבית גבוהה מאד – מה שעלול לדרדר את מצבכם מהפח אל הפחת. צריכים להוציא כסף?  עברו למזומן או כרטיסי חיוב (דביט) בלבד. בינתיים, בטלו כל הוראת קבע שיש לכם בכרטיס.

(2) התייעלות תזרימית

המטרה היחידה שצריכה לעמוד לנגד עיניכם כעת היא לטבוח בחוב. לשם כך דרושה תחמושת.

בררו כמה כסף עומד לרשותכם. הפחיתו מהכנסתכם החודשית נטו את הוצאות המחייה הבסיסיות ביותר – ואני מתכוונת לבסיסיות ביותר. כפלו את הסכום שנותר פי 12. זהו ארגז התחמושת שלכם – הפגזים שתשגרו מדי חודש לעבר החוב עד להשמדתו. האם זה יספיק? תלוי. זכרו שככל שהריבית גבוהה יותר, החוב צומח מהר יותר ונעשה מסוכן יותר.

אם ההוצאות החודשיות שלכם עולות על ההכנסות, אין שום דבר שיימנע מהחוב להמשיך לצמוח. במקרה כזה, תידרשו למצוא דרכים לבזבז פחות ולהרוויח יותר עד ליצירת תקציב מאוזן ובהמשך לביסוס שיעור חיסכון חיובי.

א)    עשו כל מה שניתן כדי להגדיל את ההכנסה. המשמעות של המינוס היא שכבר חייתם תקופה ארוכה על כסף שעדיין לא הרווחתם. זה הזמן להרוויח אותו.  בקשו העלאה בשכר. עבדו שעות נוספות, בחגים ובסופי שבוע. עבודה נוספת היא גם אפשרות שיש להביא בחשבון. מכרו את הג'אנק חסר השימוש שקניתם. כל פריט שיכול למצוא את דרכו לאיביי, אמאזון או יד2 צריך להגיע לשם. הקימו עסק קטן בצד. פדו חסכונות אם ישנם – אין שום היגיון להחזיק כסף בתכנית חיסכון שמשלמת ריבית של 1% בזמן שאתם מדממים ריבית של 15% על כרטיס האשראי. מקרה החירום כבר קרה – זה הזמן להשתמש בקרן לשעת חירום, ככל שיש לכם כזו.

ב)     קצצו בהוצאות עד לנקודה שבאמת לא ניתן לחסוך יותר.  שוב: אתם במשבר. המינוס בחשבון או החוב המתגלגל בכרטיס האשראי שקולים לאש שאוחזת בבגדיכם. זה הזמן להשתטח, להתגלגל, ולהפסיק להוציא כסף אלא אם חייבים. חזרו להתגורר עם ההורים אם צריך. מכרו את הרכב. קנו מזון בכמויות סיטונאיות. התנזרו באופן מוחלט ממסעדות. בטלו כל הוצאה קבועה שאיננה חיונית. בלי שופינג. בלי מותרויות. בלי קפה ומאפה בבוקר. בלי עזרה כספית לאחרים. זה לא הזמן לבילויים, לדייטים, לחיות מחמד או להעמדת צאצאים. כל זה צריך להידחות לתקופה שאחרי המשבר.

כל שקל שנוחת בעו"ש שאינו מנותב לצרכים פיזיולוגיים קיומיים (אני מדברת על אורז ועדשים, כמובן; לא על מנוי לנטפליקס) יוזרם אחר כבוד לכיסוי המינוס ולהחזר הלוואות. זה השימוש הנבון ביותר שתוכלו לעשות בכספכם כעת. מטרתו של כל משקיע היא להשיג את התשואה הגבוהה ביותר בסיכון המינימלי; אם יש לכם אפשרות לסגור מינוס עם ריבית של 10%, זה שווה ערך לתשואה מובטחת של 10% על כספכם. אין השקעות כאלה בשוק ההון.

 (3) מיפוי חובות ותיעדופם

השלב הבא הוא להתבונן למפלצת בעיניים: למנות את כל החובות שלכם ולסכמם בצורה טבלאית. האנשים הטובים ב"פעמונים" הכינו עזר מועיל, שכולל את פרטי הנושה, סכום החוב, גובה הריבית וסכום ההחזר החודשי.  הסיכום הזה יאפשר לכם להבין בצורה טובה יותר מול מה, בעצם, אתם נדרשים להתמודד.

כדי להחליט באיזה חוב יש לטפל תחילה, יש לבצע תיעדוף בין החובות השונים. ישנן שיטות תיעדוף שונות, כל אחת בהתאם למאפיין אחר של החוב.

לצורך הדוגמה, נניח שצברנו את החובות הבאים:

מינוס בבנק – 15,000 ₪, בריבית 10.8%

הלוואה מחברת האשראי – 33,000 ₪ בריבית 13.8%

הלוואת רכב – 40,000 ₪ בריבית 6.4%

הלוואה אישית מסבתא – 25,000 ₪ בריבית 0.5%

סה"כ חוב של 113,000 ₪ בריבית ממוצעת של 7.83%.

לפי גישת מפולת השלגים, יש לתעדף את החובות לפי גובה הריבית, כאשר החוב הדחוף ביותר (שיופיע בראש הרשימה) הוא זה שנושא את הריבית הגבוהה ביותר; אחריו יופיע החוב בעל הריבית השנייה בגובהה, כאשר החוב הנושא את הריבית הנמוכה ביותר יסגור את הרשימה.

הרעיון הוא לשלם את התשלום החודשי המזערי עבור כל החובות; כל הכסף הפנוי שנשאר אחרי התשלומים המינימליים והוצאות המחייה ינותב לכיסוי החוב שבראש הרשימה, עד לחיסולו. כשהחוב נסגר, עוברים לתקוף את החוב הבא ברשימה, וכן הלאה, עד ליציאה מחובות.

במקרה שלנו, נסדר את החובות לפי גובה הריבית:

הלוואה מחברת האשראי – 33,000 ₪ בריבית 13.8%

מינוס בבנק – 15,000 ₪, בריבית 10.8%

הלוואת רכב – 40,000 ₪ בריבית 6.4%

הלוואה אישית מסבתא – 25,000 ₪ בריבית 0.5%

נשלם את ההחזר החודשי המינימלי על המינוס, הלוואת הרכב וההלוואה מסבתא. את יתרת הכסף הפנוי שנותר ברשותנו ננתב להשמדת ההלוואה מחברת האשראי במהירות המרבית. כשהחוב הזה מחוסל, נמשיך לשלם את ההחזר המזערי על הלוואת הרכב וההלוואה מסבתא, וננתב את יתרת הכסף לסגירת המינוס בבנק.  וכן הלאה.

מבחינה מתמטית, זוהי הגישה האופטימלית לתשלום חובות – היא מאפשרת "לכבות שריפות" ומבטיחה שתשלום הריבית המצטבר יהיה קטן ככל האפשר. הבעיה בגישה הזו היא שהיא מחייבת אורך-רוח, במיוחד אם יש חוב גדול ומתסכל שיידרשו שנים כדי לכסותו.

גישת כדור השלג, המזוהה עם הגורו הפיננסי דייב רמזי,  מבקשת להתמודד עם הקושי הפסיכולוגי הזה. בשיטה זו, החובות אינם מתועדפים לפי גובה הריבית, אלא לפי סכום החוב הכולל. החוב הראשון ברשימה (בעדיפות עליונה לטיפול) יהיה בסכום הכולל הקטן ביותר. החוב האחרון לטיפול יהיה בסכום הכולל הגדול ביותר. הרעיון הוא לנתב את רוב הכסף לחוב הקטן ביותר עד לחיסולו, ולהמשיך הלאה עד לחוב הגדול ביותר.

כך, במקרה שלנו, החובות יתועדפו ויחוסלו לפי הסדר הבא:

מינוס בבנק – 15,000 ₪, בריבית 10.8%

הלוואה אישית מסבתא – 25,000 ₪ בריבית 0.5%

הלוואה מחברת האשראי – 33,000 ₪ בריבית 13.8%

הלוואת רכב – 40,000 ₪ בריבית 6.4%

לפי רמזי, יש טעם להעדיף את הפסיכולוגיה על המתמטיקה. חיסול חובות קטנים מייצר תחושת מסוגלות, כאשר התמריץ הפסיכולוגי הנלווה מסייע ליצור מומנטום המזכיר כדור שלג שהולך ומתעצם. החיסרון כאן הוא שההלוואות הגדולות יותר נותרות ללא מענה מיידי, מה שגורר עלויות כבדות בטווח הארוך (בהינתן ריבית גבוהה).

לפי גישת הצונאמי המזוהה עם אדם בייקר, יש לסדר את החובות בהתאם ל"אימפקט הרגשי" שלהם, ולתקוף תחילה את החוב שמסב לך את הטרדה הפסיכולוגית העזה מכולם. למשל: חוב המקושר לתופעה שלילית כלשהי בעברכם (כמו שתייה מופרזת או הימורים), או חוב לאדם קרוב כמו הורה, אח או חבר, שאתם חשים חובה מוסרית להחזיר גם אם הוא לא נושא את הריבית הגבוהה ביותר. החובות יסודרו לפיכך באופן הבא:

הלוואה אישית מסבתא – 25,000 ₪ בריבית 0.5%

הלוואה מחברת האשראי – 33,000 ₪ בריבית 13.8%

מינוס בבנק – 15,000 ₪, בריבית 10.8%

הלוואת רכב – 40,000 ₪ בריבית 6.4%

לפי בייקר, חיסול החובות המטרידים ביותר מבחינה נפשית הוא מחולל המוטיבציה הטוב ביותר. גישה זו מתכתבת עם תיעדוף הנעשה על סמך ההשלכות של דחיית התשלום: ככל שההשלכה של אי-תשלום החוב חמורה יותר (תביעה, עיקול, חרם משפחתי), החוב מעיק יותר, ולכן יש להציבו במקום גבוה יותר ברשימת החיסול.

אישית, גישת "מפולת השלגים"  נראית לי עדיפה בכל פרמטר.  עם זאת, בהחלט יש ערך בגישות האחרות, במיוחד אם אתם זקוקים ל"ניצחונות מהירים" שיתנו לכם מוטיבציה להתמיד בתהליך. בפועל, זה לא מאד משנה כיצד תבחרו לתקוף את החובות שלכם – מה שחשוב הוא שתתוו לעצמכם תכנית ותתחילו לשלם מהר והרבה ככל הניתן כדי לחסלם במהירות.

(4) מחזור חוב

לפעמים יש היגיון להחליף הלוואה אחת באחרת – בתנאי שההלוואה האחרת מוצעת בתנאים טובים יותר. הרעיון, בפשטות, הוא ליטול הלוואה בריבית נמוכה יותר מהחוב(ות) הנוכחי(ים), לחסל אותם באמצעותה,  ולאחר מכן לחסל את ההלוואה עצמה. זו המשמעות של "מחזור" חובות או איחודם, באופן שמאפשר לפרוס את התשלומים בהחזר חודשי נמוך יותר.

בשימוש נכון, הלוואה כזו יכולה לחתוך חלק גדול מהריבית על חובותיכם. מהלך כזה עשוי להיות  הכרחי כאשר החובות שלכם גדולים מאד או כשחיסולם צפוי לקחת שנים.

אלא שמיחזור החוב צריך להיעשות בזהירות רבה, ורק לאחר שחל שינוי של ממש בהתנהגות הכלכלית, ברמה התודעתית והפיננסית כאחד. נותני אשראי שמציעים "הלוואות לסגירת המינוס", למשל, לא עושים זאת מטוב ליבם.  הם יודעים שמינוס אפשר לסגור בבת אחת; הלוואה, לעומת זאת, מבטיחה להם תשלומי ריבית קבועים לאורך זמן.  אם לא די בכך,  גופי האשראי הללו מקווים שסגירת המינוס תיצור תחושה מדומה של ביטחון כלכלי, שיוביל אתכם לשוב לסורכם וליטול הלוואות נוספות – מהם, כמובן.

 זכרו — מחזור הלוואה לא מעלים את החוב. "הלוואה לסגירת המינוס" לא הופכת את המינוס לפלוס. אתם עדיין חייבים כסף, ומוכרחים להמשיך להפגיז את החוב במזומנים עד להשמדתו. אחרת, זה פשוט כמו להחליף את אדביסי בשילינג'ר.

(5) פשיטת רגל

אם אין מנוס והחובות כבדים מנשוא, המוצא האחרון העומד לרשותכם הוא פנייה לאפיקים משפטיים כמו חקירת יכולת, איחוד תיקים ופשיטת רגל.

פשיטת רגל מובילה להפסקת רדיפה על ידי נושים ולהסדר תשלום החובות עד לקבלת צו ההפטר מבית המשפט המחוזי. בנוסף, היא צפויה להוביל לביטול עיקולים והגבלות שהוטלו על החייב.

מדובר בצעד דרמטי עם השלכות שליליות – בכללן ריסוק דירוג האשראי שלכם (אף נותן אשראי לא ירצה לגעת בכם), הכללתכם במאגר BDI בשבע השנים הקרובות והכבדה משמעותית על היכולת לקחת משכנתא במהלך התקופה.  אבל אם אתם קבורים בחוב צרכני עד צוואר ולא צפויים לכסותו בשבע השנים הקרובות (**), למרות שעשיתם מאמץ אמיתי וכנה, זו כנראה האפשרות העדיפה, ויש טעם להתקשר עם עורך דין המתמחה בפשיטת רגל.

אל תלכו אחורה

שימוש באשראי צרכני הוא פעמים רבות פועל יוצא של התמכרות. התמכרות מחייבת שני שחקנים: מכור וספק.  הפתרון האידיאלי לחובות צרכניים הוא פשוט לסרב לשחק את המשחק. הפסיקו להשתמש באשראי ופשוט אימרו לא לשיעבוד (הוולונטרי לחלוטין) הנלווה אליו.

ההחלטה להיכנס לחובות ולצרוך בכסף שאין היא עניין של בחירה. היציאה מחובות, לעומת זאת, היא בגדר הכרח.  הדרך לצאת מחובות זהה לשיטה להגיע לעצמאות כלכלית –   הגדלת הכנסות, הקטנת הוצאות, והשקעת ההפרש החיובי באופן שיגדיל את השווי הנקי.  ההבדל הוא שכל עוד אתם במינוס, אין לכם ברירה אלא לפעול במהירות ובנחישות.

החוב מוסיף מימד של כורח, בהילות ואינטנסיביות לעניין, במעין מאמץ מרוכז; אך הדגש ביציאה מחובות הוא לא רק לפתור משבר נקודתי, אלא ליזום ולבסס שינוי קבוע בהתנהלות.אם תסגלו לעצמכם סגנון חיים שמאפשר לכם להוציא הרבה פחות ממה שאתם מכניסים, אז לא רק שתצאו מחובות – לא תיקלעו אליהם מלכתחילה.

ככל שתתמידו בתהליך, תסגלו לעצמכם מיומנויות פיננסית חיוניות שתסייענה לכם גם אחרי שתצאו מהבוץ ותעלו על מסלול החיסכון לקראת עצמאות כלכלית.

התהליך אינו פשוט. הוא יחייב אתכם לערוך שינויים דרמטיים בסגנון החיים, בדפוסי ההכנסות וההוצאות  ואפילו בסולם הערכים. החדשות הטובות הן שבסיומו, לאחר חיסול החובות,  תיצרו בסיס נוח לקראת חתירה לעצמאות כלכלית.  ללא חובות,  פירות עמלכם נשארים אצלכם– לא בידי הנושים שלכם. עדיין תידרשו למכור זמן תמורת כסף, אבל לפחות הכסף הזה יישאר בידיכם.

זה כמובן כיף ונחמד לראות את העו"ש בפלוס של 2,000 שקל בסוף החודש, ואפילו לבסס קרן לשעת חירום בהיקף של כמה חודשי מחייה שתספיק לכסות הוצאות פתאומיות ככל שיהו.  למרבה הצער, זה המקסימום שרוב האנשים יגיעו אליו.  הרי מי יכול לעמוד בפיתוי שמעמידה עסקת הליסינג המדהימה הזו, או המטבח המהמם ההוא, או המבצע החדש באיקאה.

הפיתוי לשוב ולמנף את סגנון החיים הוא הסיבה שאנשים שיוצאים מחובות ממהרים לשוב ולהתרסק לנקודת האפס, ואפילו מתחתיו.  את החלל שנותר בעקבות תשלום החובות הם ממלאים … דרך נטילת חובות נוספים.

אל תהיו כאלה. אם חיסלתם את החוב, המשיכו את המומנטום. אל תתרפקו על זרי הדפנה. הוסיפו להגדיל את ההכנסה. שמרו על שיעור חיסכון חיובי וגדול ככל האפשר. חסכו בצד למימון הוצאות בלתי צפויות.  את הסכומים שהזרמתם בשיטתיות לכיסוי החובות העבירו כעת לתיק ההשקעות שלכם. ההנאה ששאבתם מצפייה בחוב המצטמק תתחלף בהנאה מכך שהכסף עובד בשבילכם, ומצטבר אספוננציאלית לטובתכם.

הביטו באנשים סביבכם, מילולית וציורית. רובם מכורים לאשראי צרכני. החוב, עבורם, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.

זה לא חייב להיות כך.

לא נולדתם עבדים.