רבדים של חוסן - הסולידית

המצב הנוכחי מניב יבול אינסופי של סופרלטיבים: השוק הדובי המהיר ביותר אי פעם; הזינוק החד ביותר במספר המובטלים מאז ומעולם; תכנית הסיוע הכלכלית הגדולה ביותר מאז קום המדינה. וכן הלאה. אנו חיים בזמנים היסטוריים וספר השיאים נכתב מחדש מדי יום ביומו.

ועדיין – קיצונית, קטלנית ופתאומית ככל שתהיה, מגפת הקורונה היא לא "ברבור שחור". היא לא Unknown Unknown שלא ניתן היה לצפות, כל שכן להיערך לקראתו. למעשה, נסים טאלב עצמו מתייחס למגיפות כדוגמה לאירוע קיצון אך עדיין בזנבה של ההתפלגות הנורמלית. דברים שהתרחשו בעבר, ושניתן להעריך שיתרחשו שוב, בהגדרה אינם יכולים להיחשב "ברבור שחור".

המגיפה חשפה בפני רבים את טבען השברירי של המערכות החברתיות שעליהן מתבססת תחושת הביטחון שלהם, החל באופן שבו כסף נכנס לחשבונם (אבטלה המונית) וכלה באופן שבו מזון מוגש על שולחנם (הסתערות על רשתות המזון).

להבדיל, אנשים שנחשפו לבלוג הזה ב-7 שנות קיומו היו מודעים לשבריריותן של המערכות הללו מלכתחילה.

היעד האמיתי של הבלוג, מ-2013 ועד היום, לא היה עצמאות כלכלית – אלא קידום היכולת להסתגל במהירות לנסיבות משתנות ולתפקד בתרחישי קיצון, והכל דרך אימוץ סגנון חיים רזה, חסין ויעיל המבוסס בעיקרו על הישענות עצמית וכושר מחייה גבוה. עצמאות כלכלית היא בסך הכל תוצר לוואי חיובי, אך משני, של סגנון חיים כזה.

זה אומר שאנחנו חסינים יותר וערוכים יותר, פסיכולוגית וחומרית, להתמודד עם משברים כמו מגיפה ויראלית, השבתה כלכלית והסגר, גם אם לא צפינו אותם במדויק.

לכן כמעט שלא חל שינוי בסגנון החיים שלי בשבועות האחרונים. בעוד שרבים נאלצים לסגל לעצמם את היכולת ליצוק תוכן ומשמעות לשפע של זמן שהתפנה ולהסתדר ללא רכב, משכורת, משרד, שופינג, בילויים, קרוזים ושדות תעופה, עבורי כל אלה הם מאפייני יסוד של סגנון החיים.

 ביטחון מוחלט הוא תמיד אשליה, במיוחד בתקופות כאלה. ועדיין, אני יכולה להצביע על שלוש "מעטפות חוסן" שמסייעות לי לצלוח את השבועות (ואולי אף החודשים) הסוערים הללו באופן מיטבי.

מעטפת חוסן ראשונה: הקצאת נכסים

זה כנראה לא יפיל אתכם מהכיסא – אבל הקצאת נכסים היא קו ההגנה הפיננסי הראשון במצבי קיצון.

בפשטות, הקצאת נכסים היא האופן שבו הונכם מחולק בין נכסי השקעה שונים, כמו מניות (פרופיל סיכון גבוה), אגרות חוב קונצרניות (פרופיל סיכון בינוני), אגרות חוב ממשלתיות (פרופיל סיכון נמוך) מזומן (פרופיל סיכון אפסי) ועוד.

הקצאת נכסים מסייעת למשקיעים להפחית סיכון דרך עקרון הפיזור, הנחשב ל"ארוחת החינם" היחידה בעולם הפיננסי. נכסים שונים מגיבים באופן שונה לסביבות שוק שונות: במצב X, נכס A נוטה לעלות בעוד שנכס B נוטה לרדת, בעוד שבמצב Y הנכסים מתנהגים אחרת.  התוצאה שתיק ההשקעות כולו נוטה להיות תנודתי פחות, משום שהתנודות השונות מתקזזות אלה כנגד אלה. .

מי שנכנס למשבר הזה כש-100% מחסכונותיו מושקעים במניות לא ממש מלקק דבש בימים אלה – בוודאי לא בשוק שהתרסק ביותר מ-25% מתחילת השנה ואף רשם כמה ימי מסחר שהסתכמו בירידות תוך יומיות של 9%- ו-10%-.

להבדיל, חשיפה לנכסים תנודתיים פחות – כמו אג"ח ממשלתי – סייעה להקטין את התנודתיות באופן משמעותי. כך, מתחילת השנה, מדד אג"ח ממשלתי כללי ירד ב-2.2%- בלבד. ככל שהמח"מ מתקצר, כך הירידה משמעותית פחות (למשל: אג"ח ממשלתי בריבית קבועה 5-2 שנים איבד 0.5% בלבד, בעוד שמדד המק"מ עדיין חיובי).

מעבר לים, הביצועים אפילו מרשימים יותר. BND, קרן האג"ח הכללית של ואנגרד, רשמה 3.51% מאז תחילת השנה; ואילו GOVT, קרן האג"ח הממשלתי האמריקני, רשמה לא פחות מ-8.87% מתחילת השנה.

כן – אותן אגרות חוב ממשלתיות שכולם כבר הספידו – מילאו את תפקידן גם הפעם. הן החזיקו מעמד. החשיפה לנכסי השקעה שאינם מניות סייעה לבלום את הזעזועים, לספק אורח נשימה, ולנהוג בשיקול דעת לנוכח הטירוף בשוק המניות.

מעניין לציין שכמה מתיקי ההשקעות ההגנתיים שנסקרו כאן בבלוג לאורך השנים מניבים, כצפוי, ביצועים מרשימים למדי בימי הקורונה.

כך, תיק הארי בראון, תיק ארבע העונות של ריי דליו ותיק לארי של לארי סווידרו (תיקים מס' 11, 21 ו-22 בהתאמה, בפוסט הזה) התכווצו בשיעור של 6%- עד 9%- בלבד מסוף פברואר ועד היום, וכולם עדיין עם תשואה חיובית מתחילת 2020.

התיקים הללו מיוחדים במובן שהם עוצבו מלכתחילה כדי להתמודד עם מצבי קיצון.

הארי בראון, למשל, תיאר את המודל שלו כ"השקעת אל-כשל". הרעיון היה ליצור תיק השקעות שישגשג בכל סביבת שוק ויניב תשואות סבירה בתנודתיות נמוכה. כדי לעשות זאת, בראון הקצה 25% מהתיק למניות (לתרחיש של צמיחה), 25% למזומן (לתרחיש של מיתון), 25% לאג"ח בעל מח"מ ארוך (לתרחיש של דפלציה) ו-25% לזהב (לתרחיש של אינפלציה) — כך שבכל עת יהיה נכס ש"יסחב" את התיק כולו כלפי מעלה, תוך הסתמכות על כך שהנכסים השונים בתיק אינם קורלטיביים (כלומר, הם מגיבים אחרת לסביבות שוק שונות).

תיק לארי, לעומתו, מקצה 30% בלבד למניות ערך בעלות שווי שוק קטן (15% ארה"ב, 7.5% שווקים מפותחים מחוץ לארה"ב, 7.5% שווקים מתעוררים), ו-70% לאגרות חוב עם מח"מ בינוני. לארי סווידרו עיצב את התיק מתוך ניסיון יזום להפחית את הסיכון לברבור שחור, בהתבסס על התנודתיות המתמטית של כל נכס. השילוב של פלח מסוכן ביותר בשוק המניות (מניות ערך בעלות שווי שוק קטן) יחד עם חשיפה מכובדת לשוק האג"ח לטווח בינוני, מביא לכך שהתיק מצליח להחזיק מעמד גם בתקופות של תנודתיות קיצונית.

תיק "כל העונות" של ריי דליו, שנועד אף הוא לשרוד בכל מזג אוויר, מקצה 30% למניות (ארה"ב), 40% לאג"ח בעל מח"מ ארוך, 15% לאג"ח בעל מח"מ בינוני, 7.5% לסחורות ו-7.5% לזהב, ומהווה מעין שילוב בין הארי ללארי.

עבור אנשים כמוני, שכבר הגיעו לעצמאות כלכלית ומטרתם העיקרית כעת היא להגן על העושר, התיקים הללו מספקים הגנה טובה יחסית מפני אותם זעזועים שמשפיעים על שוק המניות. בעידן שבו היעדר התערבות ממשלתית תוביל לדפלציה, בעוד שהדפסת כסף תוביל ככל הנראה לאינפלציה, אני מרגישה בנוח עם הקצאת נכסים שמתאימה לכל התרחישים.

מעטפת חוסן שניה: חסכונות לשעת חירום

במצב הנוכחי, שבו שוק המניות קורס יחד עם שוק העבודה, המצרך החיוני ביותר הוא נזילות, ואין נזיל כמזומן.

לכן, כמאמר הפתגם, במשבר – המזומן הוא מלך.

כידוע לקוראי משל הנמלה והצרצר — היכולת להישען על חסכונות שאגרתם ליום סגריר בתקופות שבהן אין הכנסה סדירה היא מאפיין יסודי של חוסן.

חסכונות חירום חיוניים במיוחד עבור צרכני מעמד הביניים, שנוטים למנף הן את הונם הפיננסי (דרך רכישת מוצרים ושירותים בהלוואות) והן את הונם האנושי (דרך תלות מוחלטת במשכורת כמקור תזרימי).

מובן שמצב שבו הצרכן הממונף מאבד את משרתו (או, לצורך העניין, נדרש לצאת לחל"ת) הופך בהגדרה למצב חירום, משום שהעבודה היא חיונית לצורך החזר ההלוואות שממנות את אורח חייו. כשהעבודה יוצאת מהמשוואה, הדומינו כולו מתמוטט.

מה נחשב לחסכונות חירום ראויים? ההמלצה המקובלת היא 6 חודשי מחייה – אבל זו המלצה שבלונית.

בעיני, גודלם הראוי של חסכונות החירום הוא פועל יוצא של הסיכון האישי שלכם. אם אתם "זקוקים" ל-20,000 ₪ בחודש כדי לחיות, ובאזור שלכם אין הרבה משרות חלופיות זמינות שמציעות שכר כזה, מובן שאתם זקוקים לחסכונות חירום גבוהים מאד. להבדיל, אם צורכי המחייה שלכם צנועים יותר ויש לכם שפע של כישורים ויכולת למצוא עבודה חלופית בקלות, הצורך בחסכונות משמעותיים לשעת חירום פוחת באופן ניכר.

משבר הקורונה חשף שוב עד כמה חשוב לחפור את הבאר לפני הבצורת.

מצער לגלות שרבים כל כך חיים מתלוש משכורת אחד לאחר מבלי לחסוך דבר ומבלי לתכנן לעתיד, כל שכן ליום סגריר (ואין יום סגריר מזה). כמו זרדים הנסחפים בנהר, החיים זה משהו ש"קורה" להם, לא מנוהל על-ידם.  בצר להם, בהיעדר תכנית ב' או שולי ביטחון כלשהם, הם נתלים על צווארה של הממשלה וצובאים על מערכת אבטלה שמעולם לא נועדה לטפל במאסה כזו של מובטלים.

בשונה מאחרים, אני לא רואה טעם לנזוף במי שנסע ברכב ללא כריות אוויר אחרי שהוא מתנגש בעץ. בשלב זה הוא זקוק לעזרה, לא להטפות ולדברי תוכחה. אפשר רק לקוות שהטראומה הזו תהווה מעין קריאת השכמה לרבים לקראת לשינוי עתידי בהתנהלות.

מעטפת חוסן שלישית: היכולת להסתפק במועט

השילוב של תיק השקעות מבוזר לצד שיעור הולם של חסכונות לשעת חירום מניב מידה סבירה של איתנות פיננסית.

אבל הון פיננסי כשלעצמו אינו יכול להוות בסיס לחוסן – במיוחד לא במצבי קיצון שמחדדים את הסיכון לשוד, אובדן, החרמה, הלאמה ועוד. למעשה, אם היעד האמיתי הוא סתגלנות, הון פיננסי הוא לא יותר מאשר גיבוי.

אני מרגישה בטוחה מספיק גם במצב שבו ההון הפיננסי שלי יתרסק משבע ספרות לאפס ספרות.

הסיבה לכך היא שעלות צורכי המחייה הבסיסיים שלי נמוכים מאד – בעיקר בשל העובדה שאני מעדיפה לפתור בעיות דרך מיקור פנים, מיומנויות אישיות וקשרים עם בני אדם אחרים מאשר דרך גיהוץ כרטיס האשראי.

המיומנויות הללו – מגידול ירקות, דרך בישול, כתיבה, פיננסים, מוזיקה ועוד – פותחות עבורי גם מגוון אפשרויות להציע ערך לסביבה שלי בעיתות אפוקליפסה ולייצר הכנסה, שגם אם אינה גבוהה, בהחלט מספיקה לכיסוי ההוצאות שלי.

(אגב, יש קושי אינהרנטי בהמלצה הרווחת לפזר את תיק ההשקעות כדי לא להחזיק את כל הביצים בסל אחד, אבל לרכז את "תיק העבודות" במסלול קריירה אחד, עם פיתוח מומחיות בסט מיומנויות אחד…)

אם אדרש, אוכל לקצץ בקלות בכל השומן ובמותרויות עד שאגיע לתקציב העצמות היבשות – שאותו אוכל לממן בקלות גם בכל עבודה בשכר מינימום.

שינוי בפתח?

במובן מסוים, המצב כרגע מזכיר קצת אתגר פייסבוק בסגנון "חודש ללא קניות" – רק שהפעם האתגר כפוי, ואנשים לא יכולים לבזבז על דברים מיותרים גם אם הם ממש רוצים בכך.  אני מניחה שרבים חווים תסמיני גמילה עזים בהיעדר תחליף הולם לתרפיית שופינג.

עכשיו, אם ה"ניסוי" הזה של גמילה כפויה מצרכניזם יימשך יותר מחצי שנה, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה הבחנה ברורה בין רצונות לצרכים – מה שיפתח, בתורו, פתח לקראת עלייה משמעותית בשיעורי החיסכון.

כך שאם יש היבט חיובי, כלשהו, למשבר הזה, הרי שהוא טמון בפוטנציאל ליצירת שינויים קבועים בדפוסי ההתנהלות הכלכליים. יתכן שאנשים יעברו מעין "מרוץ סגפנות" (להבדיל ממרוץ נהנתנות)  ויגלו שהשד לא נורא כל כך.

בריאות לכולם.