עשור לסולידית: 10 הערות בחלוף 10 שנים - הסולידית

הבלוג הזה חוגג החודש 10 שנים להיווסדו.

הנה כמה מחשבות אישיות שליקטתי בדרך.

1. על מוטיבציה

באחד מרגעי השיא של סדרת המופת "שובר שורות" (זהירות ספוילר!), וולטר ווייט מתוודה בפני גרושתו על הסיבה האמיתית שבעקבותיה הפך ממורה לכימיה בתיכון לברון סמים:

"עשיתי זאת למען עצמי. אהבתי את זה. הייתי טוב בזה. והרגשתי חי."

כשכתבתי בפייסבוק ובטוויטר שהבלוג הזה חוגג עשור להיווסדו, קיבלתי אלפי לייקים ותגובות מחממות לב מצד אנשים שהיללו את נדיבות ליבי וכתבו שאני צריכה להדליק משואה ביום העצמאות.

תגובות כאלה מחמיאות אבל גם מביכות מעט, מפני שהאמת היא שאת הבלוג הזה אני כותבת לפני הכל למען עצמי.

לעצמאות כלכלית, כך התחוור לי בעשור האחרון, יש צד אפל. הון פיננסי והכנסה פסיבית אמנם קונים לך שליטה ובעלות על הזמן – אבל כשלעצמם הם לא יכולים ליצור תחושה של אתגר, מסוגלות, קומפיטנטיות, הערכה וחיבור אנושי.

להיפך – כשאת מתנתקת ממעגל העבודה, גדלה הסכנה שהרכיבים הללו יהיו במחסור, ויעוררו תחושות של תלישות, שעמום וחוסר ערך פנימי.

אני מדברת מניסיון.

פרישה מוקדמת בגיל צעיר היא חלום – בתנאי שאתם פורשים למשהו, ולא רק בורחים ממשהו.

היום אני יכולה לומר שפרשתי כדי לכתוב.

אני כותבת כדי לאתגר את עצמי, כדי לחדד את המחשבות והמיומנויות שלי, וכדי לפרסם דברים שאני עצמי הייתי מעוניינת לקרוא. אני מאמינה שכשאדם כותב לעצמו, זה ניכר, בדיוק כשם שכשאדם כותב לאחרים זה ניכר.  אני נהנית להיות הסולידית ולכתוב כסולידית ולקבל פידבאקים בתור הסולידית. זה ממלא אותי ויוצק תוכן ומשמעות לדברים שאני עושה.

האימפקט החיצוני של הבלוג הזה, ככל שישנו, הוא תוצר לוואי (חיובי, יש לקוות) של מעגלי ההנעה וההנאה הפנימיים שלי.

2. על אימפקט

ואם באימפקט חיצוני עסקינן, אז, בהנחה שאני יעני "משפיענית", איך בכלל מודדים את ההשפעה שלי?

למהנדסים, רופאים ועורכי דין יש דרך די טובה להעריך את האימפקט של העשייה שלהם. לבלוגרים זה קשה יותר.

אין לי שום דרך לכמת את הערך שהבלוג הזה ייצר לאורך השנים, אם בכלל. כמה כסף חסכו הקוראים שלי, שלא היה נחסך אלמלא נתקלו בבלוג?  איזו תשואה הם קצרו על החיסכון לאורך השנים, בהנחה שהם השקיעו ונשארו מושקעים בשוק השורי הדוהר שפקד אותנו מאז?

תהיינה התשובות אשר תהיינה, אני חושבת שאפשר לזהות ניצנים של התבגרות פיננסית בקרב הציבור בישראל בעשר השנים האחרונות.

ישראלים חוסכים היום יותר מבעבר וערים יותר (לתחושתי) לחשיבות של אוריינות פיננסית מגיל צעיר. נדמה לי שיש גם הבנה הולכת וגוברת שמצבו הכלכלי של אדם איננו רק נגזרת של "שיטה" חסרת פנים, אלא גם של בחירות כלכליות מטופשות שאנשים מקבלים ומעדיפים להתעלם מהן או לגלגל את האחריות עליהן כלפי מעלה. טענות כאלה אי-אפשר היה להשמיע בימי המחאה החברתית מבלי שנתפסת כליברטריאנית זוללת עניים.

שוק ההון, אף הוא, כבר לא נתפס כנחלתם של העשירים בלבד, אלא כמחולל עושר נגיש וזמין לכל אדם. זה ניכר בשיח הפיננסי ברשת שהתרחב לעשרות ומאות פורומים וקבוצות פייסבוק. ילדים בני 17 כותבים לי שאלות על S&P500. אני די בטוחה שהמחאה הכלכלית הבאה לא תסתיים בקריאה להעלות את המס על רווחי הון.

3. על אנונימיות

כתיבה אנונימית (או פסבדונימית) היא חרב פיפיות.

היא מהווה בעת ובעונה אחת שכבת פיצוץ מפני ביקורת והשתלחות אישית — אבל גם מחסום בפני הכרה והוקרה; דרך להגשים את עצמי – ובה בעת להתחרות בעצמי; ערוץ לביטוי חופשי ונטול מגבלות – עם מחיר כלכלי משמעותי ואובדן הזדמנויות.

אחרי עשר שנים של כתיבה אנונימית אני מוצאת עצמי בעמדה פרדוקסלית כאחת הדמויות האנונימיות הנעקבות בישראל.

האתר הזה מושך מאות אלפי כניסות בחודש. עשרות אלפי אנשים עוקבים אחרי ברשתות החברתיות, ביניהם מפקדים שלי מהצבא, מרצים מהאוניברסיטה, מעסיקים לשעבר, עמיתים לשעבר, כפופים לשעבר ובני משפחה רחוקים.

עם חלקם צפויות לי שיחות מעניינות מאד אם אחשף יום אחד.

מספר האנשים שיודעים מי אני גדל אמנם לאורך השנים; אני קצת חוששת לספור אבל מעריכה שמדובר בכ-20 איש לפחות. ועדיין, איכשהו, למרות שחלפו עשר שנים, הזהות שלי נותרה עמומה כלפי חוץ, טקסט נטול פנים המשייט לו במרשתת.

אני כמובן לא משלה את עצמי: מובן לי שאנונימיות מוחלטת היא משאלת לב, ואדם עתיר מוטיבציה ומשאבים יגלה מי אני בקלות (במיוחד עם כמות הפרטים הביוגרפיים שאני מפרסמת בטוויטר).

אני מפלרטטת עם הרעיון של חשיפה בשנים האחרונות, אבל עדיין לא בשלה לכך לחלוטין – בעיקר בגלל חוסר היכולת להחזיר את המצב לקדמותו אם המהלך לא יעלה יפה. אין Ctrl+Z לדברים הללו!

4. על כתיבה

עולם התוכן של הבלוג הזה הוא התנהלות פיננסית אחראית והשקעה לטווח ארוך בשוק ההון.

זה עולם תוכן מעט טראגי: לא משום שרוב האנשים מוציאים אותו משמים, מסובך או מפחיד, אלא מפני שלרובנו המכריע אין את הלוקסוס שלא להבין בזה.

לקח לי זמן להבין את הפער הזה לאורך השנים, וההבנה הזו חלחלה גם לסגנון הכתיבה שלי.

האמת המרה שמתחוורת בשלב מסוים לכל מי שבוחר לעסוק ביצירת תוכן באינטרנט היא שאף אחד לא רוצה לקרוא את הח*א שלך. זה נכון שבעתיים כשמדובר בתוכן פיננסי.

הקוראים מוצפים כל כך במידע, וקצרים כל כך בזמן, שהתחרות על תשומת ליבם היא אדירה, ואם לא לכדת אותה בשניות הראשונות – מיצית את הסבלנות של רובם.

פתרון אחד הוא פשוט לקצר. חלק מהטיוטות שאני כותבת עבור הפוסטים באתר הזה מגיעות ל-10,000 מילים ויותר. רוב מלאכת ה"כתיבה" שלי כאן היא בעצם מחיקה מייסרת, אגרסיבית וחסרת רחמים.

פתרון אחר הוא לעטוף רעיונות בסיפורים. אנשים לעולם יעדיפו סיפור טוב על פני הרצאה משמימה. השקעה בקרנות אינדקס כשלעצמה לא אומרת דבר לאנשים; הוסיפי לסיפור מג'דרה, מקלחות קרות ותקציב מחייה של 4,000 שקל (*) והרי לך תשומת לב של אלפים.

(*)תנוח דעתכם שהתקציב שלי צמח כמעט פי 4 היום (אחרי הכל, משק הבית שלנו מונה כיום 3 נפשות ולא רק אחת).

מעל לכל, נדמה לי שה"סוד" לכתיבה אפקטיבית, אם יש כזה, הוא לקחת דברים שאנשים כבר יודעים או מרגישים באופן אינטואיטיבי ולתת להם ביטוי מילולי. הסיבה שזה עובד היטב היא כי זה חוסך לאנשים את הצורך להקדיש מחשבה לשאלה אם הדבר נכון או לא.

5. על למידה

אני מאמינה שאדם חסר ידע שיקרא את מאות הפוסטים ב"סולידית" מראשיתם עד סופם ימצא את עצמו עם הידע הדרוש כדי להגיע לבסיס פיננסי איתן ואפילו לעצמאות כלכלית.

במובן זה לפחות אני מרגישה שהבלוג שלי "שלם" כגוף תוכן.

ועדיין, אני נשאלת כמעט על בסיס יומי "היכן מתחילים".

סיבה אחת לכך היא תסמונת "שיתוק מעודף ניתוח" – ככל שאתה קורא יותר, אתה מבין כמה בעצם אתה לא יודע, מה שמשאיר אותך רעב לידע נוסף ומונע ממך פשוט להתחיל.

סיבה אחרת, שכיחה יותר אצל צעירים, היא החשיפה הבלתי-פוסק למצגים של עושר מזויף באינסטגרם ובטיקטוק, שיוצר דחף להתעשר – ומהר. לפעמים נדמה שלאף אחד אין סבלנות לשתול עץ בגינה ולראות תוצאות רק בעוד 10 שנים. קשה ללמד אנשים להתעשר לאט.

אני אוטו-דידקטית. אני לומדת בצורה הטובה ביותר דרך המילה הכתובה. מדי פעם אני צריכה להזכיר לעצמי שרוב האנשים אינם כאלה. ללמידה עצמית דרך טקסטים יש חסרונות פדגוגיים מובהקים בכל מה שקשור בהנעה לפעולה. זה נכון במיוחד כשמדובר בפורמט המגושם והאקראי יחסית של בלוג. ובעוד שאין לי כוונה להעביר הרצאות או קורסים בעצמי עבור אלה שמרגישים צורך בהדרכה פרונטלית, אני בהחלט שמחה להמליץ כעת על אחרים שעושים זאת בהצלחה מרובה.

6. על תכנון לטווח ארוך

התחלתי את הבלוג הזה כרווקה אלהורית נחושה והיפר-אינדיבידואליסטית.

פעלתי אז על סמך תכנית פיננסית סדורה, מחושבת ברמת השנה, שאיפשרה לי תאורטית לקיים את עצמי כזאבה ספרטנית מבלי שאצטרך לעבוד עוד יום אחד בחיי.

עשר שנים מאוחר יותר ואני מוצאת את עצמי במשק בית משפחתי, בזוגיות מאושרת, חובקת ילד בן שנה וחצי, עם תפיסת עולם שונה, סדרי עדיפויות אחרים, וצרכים ומטרות פיננסיות שונים בעליל. ובעוד שאני עדיין חוסכת עשרות אחוזים מהכנסתי ומשקיעה את החיסכון הזה באופן שוטף, מיותר לציין שהתכנית הפיננסית המדוקדקת שהכנתי אז נגוזה בחלקה המכריע.

אדם מגיע לגיל 30 כשהוא משוכנע שצרכיו, עמדותיו והרכב אישיותו כבר התגבשו עד לרמה שמנקודה זו ואילך הוא בשל לתכנן את שארית ימיו באופן סטאטי. לא קל להודות בזה, אבל בדיעבד, אני חושבת שהשתניתי בעשר השנים האחרונות לא פחות מהשינוי שעברתי בין גיל 18 לגיל 30.

תכנון לטווח ארוך הוא אחד מעקרונות הליבה של התנהלות פיננסית אחראית. הוא בא לידי ביטוי בחיסכון, בהשקעות, בפנסיה, בדפוסי הוצאות ובצבירת ריבית דריבית. האתגר הוא ליישב את הצורך בתכנון לא רק עם העובדה שהעולם סביבנו משתנה, אלא בעיקר עם העובדה שאנחנו עצמנו משתנים באופן דרמטי ובלתי-צפוי.

אין פתרון קסמים לבעיה הזו. התנהלות פיננסית רוויה בנשיאת הפכים מסוג זה. הלקח, אולי, הוא להימנע מתכנונים קיצוניים שעלולים לחשק את ה"אני העתידי" שלכם, שאין לכם באמת יכולת לחזות מה יהיו הצרכים וההעדפות שלו – בין אם מדובר בסגפנות אגרסיבית מצד אחד, או בגישת "אכול ושתה כי מחר נמות" מצד שני.

7. על הנאה

נשאלתי לאחרונה באיזה טוויטר-צ'אט שאלה בסגנון "מתי כבר אתחיל לחיות", בהינתן העובדה שחסכתי יחסית הרבה כסף עד כדי שאני לא באמת צריכה לעבוד יותר.

התשובה היא שאני כבר עושה את זה. הזמן שלי בידי, במובן שאני לא צריכה למכור אותו בשביל כסף. זו כשלעצמה ההנאה שלי מהחיים.

עושר מבחינתי הוא לא למבורגיני בחניה ושבעה ארונות נעליים. עושר מבחינתי זה היכולת לחזור לישון אחרי שאני שמה את הילד בגן, לקום שוב ב-11 בבוקר, ללכת לבריכה, להצטרף לטיול בארץ עם כמה גמלאים קשישים, לקרוא משהו או לכתוב משהו.

חמש שנים אחרי שפתחתי את הבלוג הזה אמא שלי אובחנה עם דמנציה. אמא הייתה אז בת פחות מ-70. היא בקושי הספיקה להינות מחייה כפנסיונרית אחרי עשרות שנות עבודה. הההידרדרות הייתה מהירה וכיום אמא סיעודית לחלוטין ומסתייעת בעובדת זרה. דמנציה היא מחלה אכזרית לחולה ולמשפחתו – אבל יש בה גם משהו מפכח, תזכורת לכך שבראייה כוללת, בדמדומי החיים ובסיומם, כסף הוא דבר סתמי לחלוטין, חסר תועלת ותוחלת. המחלה שללה מאמא שלי את היכולת להנות מהכסף שחסכה בפרישתה. אני רוצה לחסוך מעצמי גורל זהה, ולהנות מהכסף כבר כעת – לפני שהוא הופך סתמי גם מבחינתי.

הערך האינטרינזי של כסף, מבחינתי, לא טמון באפשרות לקנות באמצעותו דברים, אלא ביכולת לחלץ את זמני היקר מידיהם של אחרים. היכולת לעשות מה שאני רוצה, מתי שאני רוצה, עם מי שאני רוצה, לכמה זמן שאני רוצה, ובעיקר — כל עוד אני יכולה.

8. על אסטרטגיות השקעה

משקיעים רבים נוטים להגן על אסטרטגיות ההשקעה שאימצו כסוג של אמונה דתית, כשאסטרטגיות חלופיות נפסלות מיד ככפירה בעיקר וחילול הקודש.

אני יודעת, מכיוון שאני עצמי הבעתי כאן עמדות כאלה, ואם תקראו פוסטים ישנים שלי זה יבלוט מיד.

בעיני, השקעה פסיבית באמצעות קרנות מחקות מדד עם פיזור רחב ודמי ניהול נמוכים היא האסטרטגיה הפשוטה, הזולה והיעילה ביותר לקצור את תשואת השוק בעלות הנמוכה ביותר.

זה לא אומר שמדובר באסטרטגיית השקעה חפה מחסרונות, או שאסטרטגיות השקעה אחרות בהכרח נחותות יותר. אני עצמי כבר משקיעה בצורה אחרת, שהולמת יותר את צרכיי בעת הזו.

פעמים רבות ויכוחים על אסטרטגיות השקעה הם לא יותר מהתנגשות של טווחי ההשקעה, סיבולת סיכון והעדפות מיוחדות של המתווכחים עצמם. ובדברים האלה אין נכון או לא נכון – הכל נגזר מנסיבותיו המיוחדות של כל משקיע.

המפתח להצלחה כמשקיע הוא הישרדות. תיק ההשקעות שלכם צריך להיבנות באופן שיאפשר לו לשרוד תקופות של פאניקה, אופוריה ודשדוש.  כדי לשרוד לא צריך להיות מבריק. צריך פשוט להימנע (שיטתית) מטעויות.

כלומר, השאלה היא לא "איזו אסטרטגיה תניב לי את התשואה הגבוהה ביותר", אלא "איזו אסטרטגיה תאפשר לי לשרוד בשוק לאורך פרק הזמן הארוך ביותר."

אם אסטרטגיית ההשקעה שלך מאפשרת לך להישאר במשחק מספיק זמן כדי שאפקט הריבית דריבית יוכל לתת את אותותיו – הצלחת, בין אם אתה משקיע ערך, צמיחה, דיבידנד, ביטקוין או קרנות סל.

9. על התנועה לפרישה מוקדמת

בתקופת קיומו של הבלוג הזה חווינו 3 מפולות משמעותיות בשוק המניות: בדצמבר 2018, במרץ 2020, ולאורך 2022.

בשאר הזמן ראינו בעיקר גאות ושבירת שיאים. משקיעים שדבקו באסטרטגיה שלהם עשו הרבה מאד כסף. זה כמעט נראה קל מדי.

אחת הטענות נגד הבלוג, ובכלל נגד ה"תנועה" העולמית החותרת לעצמאות כלכלית ופרישה מוקדמת (FIRE Movement), הוא שמדובר לכל היותר בתוצר לוואי של שוק שורי גואה, סביבי ריבית נמוכה וכסף זול שתדלק בועות בשוקי המניות והנדל"ן.

אין לי ספק שסביבת המאקרו לאורך רוב שנות קיומו של הבלוג תרמה לפופולריות שלו. אחרי הכל, המוטיבציה של אנשים להשקיע פוחתת כששוק המניות מדשדש או מתרסק (הגם שדווקא אז הוא נעשה אטרקטיבי להשקעה). אף אחד לא רוצה להתעשר לאט, זוכרים?

ולמרות זאת, אני חושבת שעקרונות הליבה של הבלוג הזה – חסכנות שיטתית, פשטות מרצון, כושר מחייה, סתגלנות וריבוי מקורות הכנסה – רלוונטיים מאד גם בתרחיש של "עשור אבוד", קרי: צמיחה נמוכה, אינפלציה גבוהה ותשואות נמוכות בשוק המניות. למעשה, אני לא יכולה להעלות בדעתי אפשרות לצלוח תקופות כאלה מבחינה פיננסית ללא העקרונות הללו.

כשהילד שלי רק נולד הייתי יומרנית מספיק כדי לכתוב לו מכתב עם דברים שארצה שילמד.

בינתיים, ככל שהוא צומח ומתפתח ורוכש מילים ומיומנויות חדשות כמעט על בסיס יומי, אני מרגישה שדווקא הוא לימד אותי:

על היכולת להנות מהדברים הקטנים – מתריסים ומתגים ועד חתולי רחוב – שמעוררים אצלו התפעלות כשל אדם מבוגר שחזה זה עתה באחד משבעה פלאי תבל.

על סקרנות אינסופית – שגורמת לו לפתוח כל מכסה, להרים כל פקק ולטעום כל עלה.

על התאוששות וחוסן מנטלי – שמאפשרת לו לחייך ולצחוק שניות אחרי שצרח כאילו עולמו חרב עליו.

על אומץ, היעדר מבוכה והתעלמות משיפוטיות – כי אם מתחשק לו להרים חולצה או להשתטח באמצע הגינה הוא יעשה את זה, ולעזאזל מה שכולם חושבים.

החוויה ההורית עדיין טרייה אצלי. אני עדיין מרגישה לפעמים כמו עיוורת צבעים שלפתע מסוגלת להבחין בגוון חדש שלא ראתה קודם לכן.  החיים מתהפכים ויחד איתם הצרכים, המטרות ותפיסת העולם.

בדיעבד, אם יש דבר אחד שאני מתחרטת עליו עמוקות בכתיבה שלי לאורך השנים, הרי שזה היחס הקשוח ל"הורים צרכניסטים".  הורות זו עבודה קשה ותובענית. מסוג החוויות האנושיות שאי-אפשר להעריך מבלי לחוות בעצמך. היום אני מלאת הערכה כלפי הורים באשר הם.

 ⬛ ⬛ ⬛

לאלה מכם שמלווים אותי מאז 2013, ולאלה שהצטרפו מאוחר יותר – תודה שאתם חלק מהמסע שלי. מקווה שלכתיבה שלי הייתה לי השפעה חיובית על המסע שלכם.

חג חירות שמח!

___

ולפינת המבצעים: אם הבנק שלכם מגרזן אתכם בעמלות מסחר ודמי ניהול בשוק ההון, תוכלו לחתוך אותן בכ-75% באמצעות מעבר לאקסלנס טרייד. להרשמה דיגיטלית באמצעות קישור השותפים שלי.